ארכיון תגית: אחריות חברתית תאגידית

נפגשים מחר בערב ברוטשילד? שיחה על פסיכולוגיה חיובית באוהל המתמחים בפסיכולוגיה בעשר בערב ולפני כן במטריצת החלומות של אפק בשבע וחצי

להגיב

מחר יום חמישי 25 באוגוסט אקח חלק בשני אירועים ברוטשילד. ניפגשים שם?

האירוע הראשון הוא מטריצת החלומות של ארגון אפק, רשמים מהמפגשים הקודמים נמצאים כאן , המפגש מתקיים ברוטשילד 117 באמצע השדרה בין שבע וחצי לשמונה וחצי, מדובר בתהליך אסוציאטיבי שבו משתתפים חולקים בחלומות הן שנחלמו בלילה, והן אסוציאציות, מתוך הנחה שאוסף האסוציאציות שנוצר בקבוצה מייצג סיפור ששייך לסביבה, ואולי במקרה הנוכחי, למאבק, למצב החברה, או לכל דבר אחר. במפגש הזה אשתתף כאחד ממנחי האירוע.

האירוע השני הוא שיחה שנקיים באוהל המאבק של המתמחים בפסיכולוגיה בשעה 22:00. המפגש יתמקד בנושא פסיכולוגיה חיובית ויישומיה לנושאים הקשורים למאבק, הן החברתי שמתרחש מסביב והן למאבקם של המתמחים בפסיכולוגיה להציל את השירות הציבורי בתחום הטיפול הפסיכולוגי.

להתראות שם

אורן

מרווחה של סעד וקומודיטי לרווחה של אושר: על ערך המותג שממשלה נדרשת לספק לצרכניה – חלק ב'

להגיב

בחלקה הראשון של הכתבה, שהתפרסם בשבוע שעבר, פתחתי ושאלתי האם הממשלה וראש הממשלה הם מותג או מוצר. על רקע מחאת הדיור שמתחוללת הקיץ נראה שלמרות שהציבור בוחן את נבחריו במונחים מותגיים, הרי שהנבחרים עדיין פועלים בגישה מוצרית וסבורים שקומודיטי יספקו את "הסחורה". גישה מותגית משמעותה אסטרטגיה מבדלת שמבינה את נימי הדקויות של צרכי הלקוח. חיים טופול, ששר את מילותיו של אפרים קישון במאבקו לקבל דיור במקום האוהל במעברה אינו מייצג דקויות כאלו כיום, אך נדמה שממשלת ישראל עדיין מתבוננת על סרט זה בשחור לבן.

הכתבה הנוכחית משלבת בין הדברים שכתבתי על עקרונות הכלכלה במאבק הקוטג' ועקרונות הפסיכולוגיה החיובית שהופיעו בכתבות שלאחר מכן, שניהם ברמת המאקרו הבוחנת כיצד ניתן לבצע מצרף הגיוני של אושר ורווחה פרטיים כדי לקבל החלטות ברמה לאומית שיגבירו את איכות החיים, הרווחה והאושר של האוכלוסייה.

להמשך הכתבה בדה מרקר שיווק

מרווחה של סעד וקומודיטי לרווחה של אושר: על ערך המותג שממשלה נדרשת לספק לצרכניה

להגיב

רבות נכתב בשבועות האחרונים על עצם המחאה עצמה ואופי תגובת "בעלי הסמכות" כלפיה בממשלה ובמגזר העסקי. אני מעדיף להתייחס אליה, לפחות בכתבה הנוכחית והבאה, כעובדה קיימת ולנסות להרחיק מבט לשלב הבא שיגדיר סטטוס-קוו חדש שבו תושבי המדינה הינם צרכנים לכל דבר ועניין, הן מול הממשלה ששמה את הלקוח במרכז, והן מול תאגידים למטרות רווח, שלכאורה כבר הציבו אותו במרכז לפני שנים רבות.

אם דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, נדרש לאושרם של אזרחי המדינה, ונשיא צרפת, סרקוזי,הודיע שהמדינה תכלול מדדים של אושר ורווחה במדדי הצמיחה הכלכלית, אולי הגיע הזמן שגם בישראל יקחו בחשבון את אושרם של האזרחים.

להמשך הכתבה בדה מרקר שיווק

חסכנו שלושה שקלים במחיר הקוטג' – איבדנו את הפנסיה

להגיב

רפורמה מקיפה בשוק ההון בעשור האחרון שנתה באופן מהותי את הכללים. צרכנים יכולים להיכנס כיום למרכז מידע של משרד האוצר כדי להשוות בין ביצועיהם של הספקים השונים, ולבחור בספק האיכותי ביותר מבחינת התשואה. בדיוק כמו במקרה הקוטג', אנו מצפים לכך שמודעות למחיר האמיתי תביא להתייעלות הן של היצרן והן של התנהגות הצרכן. הידד לדמוקרטיה וליכולת הבחירה. האם כך? כמו במלכוד 22 של ג'וזף הלר – כדי להשיג תשואה ארוכת טווח המתאימה לפנסיה על מנהל ההשקעות לוותר על הישגים קיצוניים בטווח הקצר, אך אם הוא יעשה כן, כל לקוחותיו ינטשו ולא יזכו לראות בהצלחתו עם יציאתם לפנסיה. לפיכך עליו להתמקד בהשקעה לטווח קצר, כך שכל לקוחותיו יוכלו לראות כיצד הם נשארים ללא פנסיה בטווח הארוך.

לכתבה המלאה בדה מרקר שיווק שפורסמה בעקבות המפגש השנתי השני של תוכנית ה-MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית ומכון אדלר, והרצאתו של ד"ר טל שביט בנושא זה.

התנהגות צרכני הקוטג' – מחאה מקומית או שינוי העדפות כולל של הצרכן הישראלי? חלק ב'

להגיב

בחלק א' של כתבה זו סקרתי את שלושת המשתנים המשמעותיים ביותר בהתנהגות צרכנים במונחי הכלכלה מיקרו: תנועה על גבי עקומת הביקוש כתוצאה משינויי מחיר, גמישות או קשיחות הביקוש אשר מקלה או מקשה על התנועה האמורה על גבי העקומה, ולבסוף, שינויי טעמים ושוק שגורמים לעקומה כולה לנוע ממקומה.

כעת, אחרי שנבחנו התנאים האפשריים לשינויי ביקוש למוצרים אפשר לבחון את מקרה הקוטג' ולנסות לשער מה אפשר ליצרנים להעלות את מחיר הקוטג' כמעט ב-100% לאורך שנים מעטות מבלי לפגוע בביקוש למוצר, אך גם מה הביא למחאה הציבורית הרחבה כיום נגד עליית מחירי הקוטג', וחשוב מכל – האם המחאה הזו מביאה עימה תקווה לשינוי מהותי ב-T, בטעמים, שתשפיע באופן רחב על מודעות והתנהגות צרכנים בישראל, או שמדובר רק בשינוי מקומי הקשור לעקומת הביקוש של הקוטג', בין אם בהקשר לגמישות הביקוש שלו כמותג או אפילו סתם לתנועה על גבי עקומת הביקוש כפונקציה ישירה של מחיר וכמות.

להמשך קריאת הכתבה בדה-מרקר שיווק

שקט. יש כאן ילדים קטנים.

להגיב

אני חושב שנושא הטיפול באין אונות הוא חשוב. אין לגבי זה שאלה מבחינתי, ואני גם רואה את עצמי ליברלי מספיק, הן במקצועי כפסיכולוג קליני והן בהתנהלותי האישית כאדם, שנושא תפקוד מיני יועלה באופן פתוח.

אבל למרות זאת, זה הופך אותי לאימפוטנט לנסוע ברכב שלי ברמת גן, עם שני ילדי הקטנים, אבל גדולים מספיק בשביל לקרוא עברית, כשכל שלטי הרחוב בעיר זועקים פתרון להפרעות בזקפה.

אין לי תלונות לחברת התרופות המכובדת.  זו כנראה  הבעיה שלי. לא קיבלתי חינוך והכשרה להסביר לילדה בת שבע מה זו הפרעה בזקפה. והרי זו מטרת הקמפיין. להפסיק עם הבושה. הגיע הזמן להסביר לכל ילדי בית הספר היסודי שאבא שלהם אימפוטנט ושאמא תשלח אותו כבר לרופא לקבל כדור.

תעשו לי טובה אם לא אכפת לכם, תזעיקו את משמרות הצניעות מבני ברק, הם באמת גרים לא רחוק, ואולי הם יוכלו לרסס עבורי בספריי שחור את השלטים. הרי אנחנו החילונים, את הקוטג' למדנו להחרים רק עכשיו, להם יש מודעות צרכנית גבוהה והם יודעים להגיב כאשר חברה מסחרית עוברת גבול. באמת נגמרו התירוצים.

ועכשיו בלי הציניות: 1) אני מקווה שמישהו ייקח אחריות ויסיר את השלטים הבוטים הללו, אני מתכוון לשלוח למטה העולמי של חברת התרופות הזו מחאה חריפה. 2) אם מישהו שוקל לקחת תרופה להפרעות בתפקוד המיני, אני ממליץ לחשוב פעמיים אם כדאי לקחת תרופה של חברה שמתייחסת בחוסר רגישות כזו למחזיקי העניין שלה. דרשו מרופא המשפחה שלכם תרופה של חברה חליפית. 3) נראה לי שמישהו בשיווק הישראלי של החברה שכח לקרוא את החומר ששלחו אליו מהמטה העולמי. שימו לב מה כותבת החברה על אופן ההתנהלות שלה מבחינת אחריות תאגידית:

"How we do business is as important as what we do, and we seek to be a leader in corporate responsibility"

ומשפט סיום למען השקיפות – גם לדיון הנוכחי  בפייסבוק ילדים עלולים לגלוש, העולם לא סטרילי, וטוב שכך. לכן התלבטתי עם עצמי האם לפרסם או לא את הפוסט הזה. החלטתי בכל זאת לכתוב ולהפיץ אותו. נראה לי שבעלות מול תועלת, הבלוג והפייסבוק שלי אינם המקום הנפוץ בו ילדים נמצאים, לעומת רחוב אבא הלל ברמת גן. במידה והשאלות הללו עלו במגוון שיקוליהם האתיים של אנשי השיווק שהחליטו להציף את העיר בפרסום חוצות בנושא כל כך רגיש ופרובוקטיבי, בהחלט יהיה מעניין לשמוע.

מנוף הצמיחה הכלכלי והשיווקי של האינטרנט בישראל: דיווח מדיוני פורום קיסריה

להגיב

הפעם נחרוג ממנהגנו לסקור מחקרים בינלאומיים ונתמקד במחקר מקומי, אך כזה בעל ניחוח גלובלי. השבוע התקיים פורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית בקמפוס המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון. בסיום יומו הראשון של הפורום התקיים מושב שהוקדש לאינטרנט בישראל ובליבו חשיפה של דו"ח מחקר מקיף על כלכלת האינטרנט בישראל אשר בוצע בידי מקינזי ישראל עבור גוגל. הנתונים הנובעים מתוך המחקר מעניינים, חלק מפתיעים, לטובה ולרעה, ובהחלט מכוונים ורלוונטיים למנהלי שיווק, ובמיוחד לעסקים קטנים ובינוניים. אנסה לסקור כמה מהדברים המרכזיים שהוצגו במושב ולממצאים העיקריים של מחקר מקינזי, אשר זמין לצפיה והורדה באתר שהוקם לצורך זה על ידי החברה.
להמשך הכתבה בטור השבועי "העולם כמרקחה" בדה-מרקר-שיווק

נאום שר האוצר בפני פורום קיסריה – מקומם ומאכזב

להגיב

שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ סיים הרגע לנאום בפני פורום קיסריה. אינני איש פוליטי, ובד"כ אינני נוהג להגיב לנאומים פוליטיים, אבל הפעם אחרוג ממנהגי. אולי הישיבה במרחק 10 מטר מהנואם באווירה מעוררת ההשראה של פורום קיסריה המציבה את האג'נדה כלכלית-חברתית באופן ישיר על הבמה, עוררה בי ציפייה, לא ריאלית כנראה, למשהו אחר,  לאמירה עמוקה ובעלת חזון שמשהו חיובי ומעצים יוכל לצמוח מכאן לעתיד. כנראה האמירה כגודל הציפיה כך גודל האכזבה מוכיחה את עצמה, לפחות לגבי דבריו של שר האוצר.

אחרי דברי מבוא ממושכים המחמיאים לכלכלה הישראלית וכמובן מספקים באופן שקוף לגמרי רמיזה לכך שמדובר בהצלחה אישית שלו ושל הממשלה הנוכחית, הגיע שר האוצר ללב הדברים הקשורים לפורום קיסריה הנוכחי – המיקוד בחברה ובעיקר במגזרים החרדי והערבי. ואיזה חזון חברתי מספק שר האוצר בדבריו? יש להילחם בעובדים הזרים. הצמיחה הכלכלית תביא איתה ביקוש לעובדים, אומר שר האוצר, ולכן תביא לביקוש לעובדים פשוטים, עובדים לא משכילים, עובדי עבודת כפיים. דקות ארוכות מתוך הנאום החשוב מקדיש שר האוצר לעובדים הזרים. כל התייחסות לחברה עצמה בישראל, להתמודדות הפנימית שנדרשת, לא הופיעה בנאום. הפתרון נמצא בחוץ – נעצור את זרם העובדים הזרים ופתאום נזכה למוטיבציה אדירה של עובדי כפיים ציונים לסלול כבישים, לטפל בחולים סיעודיים, לבנות בתים.
בואו נתרגם את הדברים למה שלא נאמר בנאום. בעיית ההשכלה הגבוהה בקרב המגזרים, העובדה שבוגרי אוניברסיטאות ערבים יכולים לצפות לכל היותר למצוא עבודה בהוראה בבתי ספר ערבים ולא במקצוע אותו למדו, על כך ששיעור המועמדים להשכלה גבוהה בקרב האוכלוסיה הערבית נמוך באופן מהותי מהאוכלוסיה היהודית, כל אלו פשוט לא קיימים בתפיסת שר האוצר.
רכישת תואר אקדמי הוא יעד של מערכת החינוך היהודית-חילונית. אין ספק שלא כל מקצוע ותפקיד דורשים תואר אקדמי, אבל בתקופתנו ההשכלה הבסיסית, לפחות זו התיכונית המלאה, היא בסיס הכרחי להצלחה כלכלית ומעמד חברתי. הפתרון שמציע שר האוצר להפוך את 40% הצעירים הערבים המובטלים בישראל (נתונים שהוצגו במהלך הבוקר הנוכחי) לעובדים הזרים החליפיים, הינה הצעה מגונה לדעתי. לא שאין מקום לעובדי כפיים ישראלים, ערבים ויהודים כאחד, ולא שהשכלה אקדמית היא היעד היחיד שניתן להציב בפני צעירים, אבל להציב את המשוואה הזו של הפחתת עובדים זרים והגברת המונח שנעלם בשנים האחרונות מהלכסיקון הישראלי – "עבודה ערבית", היא גישה קצרת רואי, בוטה מבחינה פוליטית, וקצרת רואי מבחינה לאומית. הייתי מאחל לכולנו חזון יותר עמוק ורציני משר האוצר שלנו.
ולבסוף,  משפט סיום על העובדים הזרים, מושא הזעם של שר האוצר – מציאת שעיר לעזאזל בדמות העובד הזר מזכירה דמגוגיה מהסוג שלא היתה צריכה להישמע במדינה יהודית דמוקרטית, כפי שבוודאי היה מגדיר אותה הנואם.

רשמים מתוך פורום קיסריה – "מושב הגיל הנעלם במגזר הערבי"

להגיב
אני מקשיב לדיונים של פורום קיסריה, כעת במושב שמתמקד במגזר הערבי. הממצא העיקרי שעולה מהנתונים שמוצגים כאן הוא שכ-40% מהצעירים הערבים בישראל היו בלתי פעילים בשוק העבודה וההשכלה גם יחד. ממצא חשוב במיוחד נוגע לצעירים ערבים שנשרו מבית הספר בגיל צעיר יחסית, והם אלו שסובלים מאבטלה בשיעור גבוה מצעירים שמסיימים את מערכות החינוך. הנתון הזה משמעותי במיוחד משני כיוונים. ההסבר אותו שמעתי כאן בכנס הוא שהעדר ההשכלה סוגר בפניהם מקומות תעסוקה רבים, ושברמות השכלה שכאלה עובדים זרים נותנים מענה לצרכי המעסיקים. אינני נכנס לויכוח עם הטיעונים הללו, יתכן שיש בהם מידת הסבר, אולם אני מתקשה לראות בכך הסבר משמעותי.
בפוסט הדעה שכתבתי לבלוג פורום קיסריה לפני כמה ימים ציינתי את שיעור המצוקה הנפשית הגבוה פי שתיים בקרב האוכלוסיה הערבית ובמיוחד בקרב צעירים, לעומת האוכלוסיה היהודית. עם נצליב את נתוני התעסוקה שמתוארים כאן בדיונים עם ממצאי הרווחה הנפשית כפי שדווחו בנתוני ארגון הבריאות העולמי וסקרים נוספים, ניתן לשער שיש קשר חזק בין מצב האבטלה למצב הרווחה הנפשית של האוכלוסיה. בעבר היינו משערים אולי שהקשר הוא חד כיווני, דהיינו, המובטלים חשים מצוקה נפשית. אולם ממצאי המחקר מהשנים האחרונות בתחום הפסיכולוגיה החיובית תומכים באפשרות שמדובר דווקא בכיוון השפעה הפוך. רווחה נפשית היא בסיס שמאפשר הצלחה במשימות לימודיות בבית הספר ולאחר מכן במשימות תעסוקתיות. העובדה שנושרי בית הספר גם אינם מוצאים עבודה אינו ממצא ברור מאליו. בחברות רבות צעירים שנושרים מבית הספר עושים זאת כדי להשתלב בשוק העבודה בגיל צעיר, כך היה גם בישראל לפני מספר עשרות שנים. מכאן שפעילות פסיכולוגית מונעת לטיפוח חוסן נפשי בגיל צעיר עשויה להביא לצמצום נשירה ממערכת החינוך בגיל הצעיר והגברת מסוגלות עצמית לשילוב בשוק התעסוקה באופנים שונים.
התערבויות קהילתיות בבתי ספר של פסיכולוגיה חיובית או פסיכולוגיה מונעת מהעשור האחרון מביאות לירידה של כ-50% בממוצע ברמת המצוקה הנפשית של צעירים. שינויים במערכת החינוך ו/או במערכת התעסוקה הינם מורכבים ומתרחשים בטווח של שנים רבות. כמובן שיש לתכנן שינויים כאלה אולם המתנה להיווצרותם עלולה לגבות מחיר אישי, חברתי וכלכלי כבד. אני חוזר על השורה התחתונה שציינתי בפוסט האמור, שהתערבויות ממוקדות של פסיכולוגיה חיובית עשויות להביא תוצאות בטווח קצר ובהשקעות כספיות צנועות בהרבה.

פערים ברמת הרווחה הנפשית בין יהודים וערבים בישראל – לקראת פורום קיסריה ה-19 המתקיים במכללה למינהל

להגיב

ב-50 השנים האחרונות עלה שיעור הדיכאון הקליני בעולם בצורה ניכרת, וארגון הבריאות העולמי מתריע שמדובר כיום במחלה הרפואית החמורה ביותר בעולם מבחינת פגיעתה באיכות ותוחלת חיים אין ספק שהבעיה מטרידה ודורשת מענה כלפי כל שכבות האוכלוסיה, אולם בישראל היא אינה מתפלגת באופן שווה בין קבוצות אוכלוסיה שונות, ובמיוחד בין יהודים וערבים. לפני נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל שיעור המבוגרים הערבים בני 20 ומעלה המרגישים בדידות כפול מזה של המבוגרים היהודים(51.7% ו-26.4%, בהתאמה) וכך גם התחושה ש"אין למי לפנות בשעת משבר" (20.5% ו-7.5%, בהתאמה), דיווח על היעדר קשרים חברתיים (19.3% ו-9.5%, בהתאמה) ועוד מקורות סטטיסטיים רבים המורים על מגמות דומות אשר מצביעות באופן כללי על גורמי סיכון גבוהים יותר בתחום הרווחה הנפשית בקרב האוכלוסיה הערבית לעומת האוכלוסיה היהודית בישראל.

כחוקר בתחום הפסיכולוגיה החיובית אני סבור שהשלב הראשון בטיפול מעמיק בפערים חברתיים אלו בין האוכלוסיה הערבית והיהודית, וטיפוח הרווחה הנפשית באופן כללי, היא היכולת לחקור את התופעות הללו בצורה מדעית ומדויקת,ולאחר מכן ליישם כלים שונים שנוסו בעולם כדי לטפל בהם בצורה יעילה. אולם כדי לבצע מחקרים ופרויקטים מהסוג הזה נדרשים קודם כל תשתיות מחקריות בסיסיות אשר יאפשרו מדידה מדויקת ורגישה של מדדי הפסיכולוגיה החיובית.

לקריאת הפוסט המלא בבלוג של פורום קיסריה

למאמר מקיף על פסיכולוגיה חיובית