ארכיון תגית: משמעות

על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים

על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים – מאמרנו המשותף של קרן ליפינסקי-קלע ושלי שפורסם בשני חלקים במדור השיווק של דה מרקר.

בתקופה שבה אדם יכול לבחור מקצוע ואורח חיים, בחירת מסלול חיים רק כדי לממש מטרה חומרית-צרכנית, עלול לגבות מחיר נפשי יקר. עם זאת, רוב האנושות עדיין נוטה לבחור כך נתיב קריירה וחיים, על פני בחירה ערכית בהתאם לנטיות אישיות שמימושן עשוי להביא למשמעות ומימוש עצמי.

במאמרנו תיארנו את הפרדוקס הקיים בין אפשרות הצריכה המוגברת של הפרט במאה ה-21 לתחושת הריקנות וההתמכרות לרכישות חוזרות ונשנות אליהן הוא נגרר בעל כורחו. סקרנו תופעות אלו תוך דיון בשלושת רכיבי האושר בהם מתמקד כיום ענף המחקר של הפסיכולוגיה החיובית: משמעות, מעורבות והנאה.

לקריאת החלק הראשון של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

לקריאת החלק השני של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

בעקבות פרסום המאמר פורסמה גם כתבה בה קרן ואני מתראיינים בערוץ מרקר TV, ניתן לצפות בה כאן

ילדים זה שמחה? לא תמיד ולא כל הזמן, אבל ללא ספק שילדים הם תקווה

מאמר של כרמית ספיר-ויץ פורסם במעריב לפני מספר ימים ועוסק בשאלה האם שיקולים כלכליים חודשים להחלטות הכל כך אישיות של הבאת ילדים לעולם. התראיינתי לכתבה שאת פתיחתה אני מצרף להלן, וראיון המשך בנושא אושר ושמח יתפרסם במוסף החג הקרוב של סוכות. אעדכן כמובן.

ילד אחד, גג שניים: המשפחה הישראלית מתכווצת

כשגידול ילד עולה לנו 6,000 שקל בחודש, מי בכלל יכול להרשות לעצמו להביא שני ילדים, שלא לדבר על שלושה. גל המחאה האחרון העלה לדיון תופעה חדשה-ישנה: זוגות שמחליטים להגביל את מספר הילדים שיביאו לעולם בגלל שיקולים כלכליים. חומרנות, אנוכיות או הכרת במציאות? כתבתה של כרמית ספיר-ויץ במעריב.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

המקום שבו התנהגות הצרכן מתחילה: המסע אל האושר

הקדמה לפרסום פרק מספרו החדש של פרופ’ יורם קירש: “מסע אל האושר: הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והמתמטיקה של האושר” בהוצאת עם עובד, ואחריה פרק מלא מתוך הספר באישור המחבר וההוצאה לאור: פרק מספר 10 – “מיקסום האושר – אופטימיזציה תחת אילוצים”.

מסע אל האושר” איננו עוסק, כמובן, בהתנהגות צרכנים. הוא עוסק בשאלות האושר האנושיות באופן רחב ומקיף, החל מפילוסופית האושר היוונית ועד למחקרים העכשוויים בפסיכולוגיה חיובית. עם זאת, בעוד שספרות האושר מתעניינת ועוסקת בצרכנים באותה מידה בה היא עוסקת בעובדים, ילדים, מבוגרים, נשים וגברים, וכל סגמנטציה אנושית אחרת באשר היא, הרי שעולם השיווק דווקא מתעניין באושר במידה רבה, בין אם הדבר מבוטא ומוגדר באופן ישיר, ובין אם באופן עקיף.

השיווק המודרני הוא מדע האושר לענייני צרכנות. בעוד שבעבר נחשב השיווק לתחום פונקציונאלי, דהיינו, פעילות עסקית שמטרה לפקח על תהליך העברת הטובין במובן הרחב של המילה בין הפירמה לבין הצרכן, הרי שגישת השיווק המודרנית אינה עוסקת כמעט בפונקציונליות. כלומר, העובדה שלצרכן חסרים חומרי ניקוי בבית היא סיבה טובה לקנות חומרי ניקוי, אך היא אינה מסבירה מדוע הוא רוכש דווקא מותג מסויים ולא מותג אחר, ומדוע הוא מוכן לשלם פרמיה נכבדת ביותר למותג יקר לעומת אחר זול, כשההבדלים הפונקציונליים ביניהם כלל אינם ברורים מאליהם.

לקריאת הכתבה המלאה בדה מרקר שיווק ואחריה את הפרק המלא מתוך הספר

Honey Honey, Pay it forward

בהרצאה שלי היום בסינימטק בתל אביב במסגרת “הקתדרה”, שיר ההשראה של להקת אבבא שרציתי להשמיע לא פעל.

למי שרוצה להשלים את המעגל אחרי ההרצאה והסרט “תעביר את זה הלאה” אני מצרף את הקישור של השיר בהקלטה שכשצופים ומקשיבים לה אי אפשר למחוק את החיוך . תיהנו, או במונחי התיאוריה, תזרמו.

ואז ברוח הסרט, Pay it forward הוסיפו שיר חדש לדף  השירים הממולצים כאן

שבת שלום

אורן

מתיחת המותג ‘דוד המלך’: מהלכים שיווקיים באווירת קודש לכבוד יום ירושלים

מגדל דוד הוא אחד מהסמלים הבולטים ביותר של ירושלים, למרות שכל קשר בינו לבין דוד המלך מקרי בהחלט. מדובר במגדל שהוקם בידי הממלוכים, עליו היתוסף צריח טורקי. זוהי דוגמא מצוינת למתיחת מותג, שמעוררת שאלות על מותגים היסטוריים נוספים, שהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל של עמים ותרבויות הנלחמים עליהם בחירוף נפש

להמשך המאמר בדה מרקר שיווק

מה עושה אותנו מאושרים?

חלק מתך ראיון עימי על “מה עושה אותנו מאושרים?” בנושא פסיכולוגיה חיובית ששודר לפני מספר ימים בתוכנית המקצוענים בהנחיית שירה פליקס בערוץ 10: http://www.youtube.com/watch?v=lqQTWcwRuGc

מאמר מקיף של קרן ושלי על פסיכולוגיה חיובית באתר פסיכולוגיה: http://www.psychologia.co.il/positive1.htm

ראיון ברשת ערוץ 2 על אושר, דיכאון ומימוש עצמי במחצית השניה של החיים

אושר, דיכאון ומימוש עצמי במחצית השניה של החיים

הביולוג הבריטי בן ה-82 לואיס וולפורט טוען בספרו החדש ששיא האושר בחיים מגיע בגיל שמונים, ושהאושר הממשי במחזור החיים מצוי במחצית השניה של החיים.

המיתוסים של “צעיר ומאושר” לעומת משבר גיל אמצע החיים אינם נכונים כנראה. אכן ממצאים מחקריים מורים ששיא הקושי בחיים הוא דווקא בסביבות גילאי 20-30 ואכן אחרי גיל 40-50 יש שיפור ברמת האושר של אנשים.

הסיבה לכך נובעת מאי הוודאות שקיים בגיל הצעיר. דווקא האופציות הבלתי מוגבלות שעומדות בפני הצעיר שרוצה למממש את עצמו גורמת ללחץ וחרדה. לאחר כעשרים שנה הוא יהיה ממוקד יותר, וגם אם יהיו דברים שעליהם ויתר, הרי שהוודאות בחייו גוברת (משפחה, תעסוקה, ייעוד) ועימה גם רמת האושר. ניתן לצפות בכמה דקות מתוך השיחה בתוכנית “סוד החיים הטובים” ברשת ערוץ 2.

עולם הולך ונעלם – על הברור מאליו וזה שמתפוגג

אולי זו אנלוגיה, אולי נוסטלגיה, ואולי חרדה על מה שאיני יכול להבין ולראות.

סיפור משפחתי עדכני מהבוקר: סטודנט שאל אותי איך להוריד את המצגת מהפורטל. צילמתי את המסך והסברתי שצריך ללחוץ על אייקון הדיסקט, שכל כך אופייני לרוב מסכי המחשב של היום. הוא נראה ככה:

כל אחד מכם יוכל להרים ראשו לכל מסמך של אופיס או תוכנה אופיינית אחרת ויזהה את אייקון הדיסקט שמשמעותו שמירה לכונן הקשיח.

שאלתי לתומי את נגה בתי בת השבע אם היא יודעת מה זה הסמל הזה. היא ענתה שלא. חיפשתי בקדחנות דיסקט ישן אמיתי, הראיתי לה ושאלתי אם היא יודעת מה זה ואיך קוראים לזה. התשובה היתה שלילית פעמיים – לא דובים ולא יער. כלומר, דור שלם וצעיר לוחץ על אייקון הדיסקט כדי לשמור קבצים למחשב מבלי להבין מדוע לכל הרוחות האייקון הזה מעוצב בצורה כזאת ולא בצורה של דיסק DVD. רק נזכיר שהאייקונים הללו נוצרו באפל כדי לשפר את הפעולה האינסטינקטיבית של משתמשי המחשב במקום תפריטי טקסט, וכאשר ביל גיייטס השיק את גרסת החלונות הראשונה תוך חיקוי עקרונות אפל, חדשנותו היתה ביצירת אייקונים במקום טקסט DOS למי שעוד זוכר היסטוריה של העת העתיקה מהסוג הזה.

וזה מזכיר לי סיפור דומה מכיתת המחשבים של בני איתי לפני שנה (ילדים בני 10) נתתי לילדים כתובת URL של אתר אינטרנט חדש שבניתי עבורם. כל ילד ישב במעבדת המחשבים מול מחשב, וחצי כיתה טענה שהאתר לא זמין. לקח לי זמן לקלוט מה קורה, כי האתר היה באוויר בוודאות. חצי מהכיתה נכנסו לגוגל והקלידו את כתובת ה-URL לתוך חלון החיפוש של גוגל במקום לחלון ה-URL בראש העמוד. מאחר והדומיין היה חדש ועדיין לא נקלט בגוגל הם לא הצליחו לקבל כלום. שאלתי בביטחון עצמי מופרז מדוע הם לא מקלידים את כתובת ה-URL במקום הנכון, והתשובה הדהימה אותי. מחצית הכיתה, משתמשי אינטרנט חזקים ורציניים, פשוט לא ידעו מה חלון ה-URL עושה. הם מעולם לא השתמשו בו. גוגל מבחינתם הוא האינטרנט, הוא המקום להקליד קישורים, והחלון חסר המשמעות שבו תווים משונים שנמצא בראש העמוד, פשוט לא קיים מבחינתם.

שתי הדוגמאות הללו מהוות עבורי עדות על הפער העצום שנוצר בין מי שננעל על היסטוריה עם עובדות ברורות מאליהן, למי שנולד להיסטוריה אחרת ומוכן לבחון אותה בדרך שונה. יש בזה גם מרכיב אופטימי משהו. האייקונים שנחרטים על ליבו של דור מסויים ונתפסים כיעד למלחמה והקרבה עשויים להפוך בדור שלאחר מכן לסמלים חסרי משמעות או לפחות כאלה שאפשר להתדיין עליהם ולהגיע איתם לפתרון של קונפליקט (ובכוונת תחילה אינני מדגים אייקון כזה או אחר, דתי, פוליטי, חברתי או אחר). מה שברור הוא שאפילו בהקשר התפיסתי, משמעות התמונה שאנחנו רואים איננה תמיד ברורה או מובנת לסביבה החברתית שפי שאנו מפרשים אותה, ולעיתים התמונה לא רק שאיננה שווה אלף מילים, אלא היא דורשת עוד אלף מילים כדי להסביר את כוונת הצייר.

סקר האושר הגדול: האדם מחפש משמעות עוד יותר מפעם

במאמר המצורף להלן התבקשתי להגיב לסקר onlife ומכון המחקר Market Watch

ניתן לקרוא את ממצאיו בקישור הבא וכמובן בתוכו את הפירוש שנתתי לממצאים.

בדיעבד הממצא המרכזי ביותר בעיני הוא שעקרונותיו של ויקטור פרנקל על “האדם מחפש משמעות” נעשים עוד יותר משמעותיים בתקופתנו. העולם, לפחות זה המערבי, נעשה עשיר ושבע יותר ויותר, אך יחד עם זאת מדוכא יותר.

יותר נהיר להתבונן על כתביו של ויקטור פרנקל מתוך אימת אושוויץ שמצטט את ניטשה על כך ש”מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך“, מאשר להבין את מצוקתו של האדם המערבי השבע. ולמרות זאת ארגון הבריאות העולמי מדווח שהדיכאון מהווה את המחלה החמורה ביותר כיום בפגיעה באיכות החיים של האנושות, ותוך 20 שנה ב 2030 היא צפויה להפוך גם למחלה הרפואית החמורה ביותר בקיצור תוחלת החיים, יותר מסרטן ומחלות לב, בעיקר בשל פגיעתה במערכת החיסונית של הגוף הרגישה ללחץ נפשי.

עמנואל לוינס ביקר את מודל היררכיית הצרכים של מאסלו. הוא סבר שהמדרגה החמישית שמהותה במימוש עצמי ומשמעות היא למעשה המדרגה הראשונה והבסיסית. באושוויץ היה משפטו של ניטשה אקטואלי, הישרדותו של הפרט היתה תלויה בחוסנו הנפשי. בימנו, שרובם אינם עוסקים בהישרדות (גם אם חווייתית רבים מדווחים שכך המצב) יש כנראה לעדכן את המשפט לגרסתו במונחי הפסיכולוגיה החיובית  – מי שאין לו איזה למה שלמענו יחייה, לא יוכל לשאת את קיומו הפרטי, גם אם כל ארבעת המדרגות האחרות של מאסלו התממשו בחייו.

ההיבט המגדרי שעולה מתוך הסקר, מספר על השינוי שמתרחש במהירות בחברה המערבית. מעמד האישה אינו נוצר (רק) דרך אפלייה מתקנת להעלאת שכר. זו הדרך המסורתית דרך מדרגותיו של מאסלו. היא סיזיפית וארוכה. היפוך הפירמידה הוא גורם מרכזי בשינוי מאזן הכוחות המגדרי בחברה. מחקרים חוזרים ונשנים מורים שנשים מאושרות יותר מגברים בממוצע, למרות שלאורך השנים וגם היום שיעור החרדה והדיכאון בקרב נשים היה כפול ואף יותר משיעורם בקרב גברים. הפרדוקס הזה מקבל משמעות ורציונל במחקרי הפסיכולוגיה החיובית בשנים האחרונות. העדר הקשר הסטטיסטי בין רגשות חיוביים לשליליים מעיד על כך שרגישות ודכדוך בצד אחד של הספקטרום הרגשי אינו מפריע, ואולי למעשה הוא הגורם, ליכולת לחוות אושר וסיפוק בצידו השני והחיובי של הספקטרום. הספקטרום הרגשי הרחב יותר של נשים, בממוצע, והיכולת לגמישות ותנועה בתוכו היא גם מפתח לחיים מאושרים יותר, אך גם להצלחה עסקית וניהולית בעולם שעובר ממודל היררכיה חד של סמכות גברית למודל מטריציוני שמבוסס על דיאלוג ושיח משתף.

ואם נדרשים גם ממצאים כדי להוכיח את התזה הזו, בשנה האחרונה 2010 לראשונה בהיסטוריה האמריקאית שיעור הנשים בכוח העבודה עבר את שיעור הגברים בכוח העבודה, ובמקביל, גם זאת לראשונה בהיסטוריה האנושית, שיעור ההורים שהעדיפו שתיוולד להם בת על פני בן, או העדיפו לאמץ בת על פני בן, עלה, הן בקרב גברים והן בקרב נשים, על פני אלה שמעדיפים בן. למי שמעוניין הרחבה בנושא מומלץ לקרוא את הכתבה שלהלן שהשתמשה בכותרת הפרובוקטיבית The End of Men.

העיסוק במגדר עלול להיות סטריאוטיפי ומכליל, לכן יש לציין ולסייג בסיום הפוסט הזה שנתונים מחקריים מתייחסים תמיד בהכללה אל הממוצע והשכיח שאינו בהכרח נכון לכל הפרטים שבמדגם. לפיכך ברמת הפרט, ספקטרום רגשי חיובי ושלילי ואינטליגנציה רגשית הם מאפיין אינדיבידואלי, בין אם הינך אישה ובין אם גבר הקוראים פוסט זה. עכשיו, כפרט השייך למגדר הגברי, אני יכול להיות מעט יותר רגוע, שכן יתכן שגם אני אוכל לחוות יותר אושר למרות הנחיתות המגדרית עמה עלי להתמודד במאה ה-21, לפחות לפי נתוני המחקר והסקרים העכשוויים 🙂