סביב ההרצאה שנתתי בכנס החדשנות בדה מרקר "לא לצאת מהקופסה: שגרה אפורה כמנוע לחדשנות” פורסמה כתבה מקדימה שלי בדה מרקר, סקירת ההרצאה לאחר הכנס (אעלה קישור בתוך כמה ימים), ראיון עם ענת דולב בקול ישראל בתוכנית "בשלוש" ברשת ב'. כמו כן ניתן לראות את שקפי ההרצאה כאן וכמובן מאמר הסקירה המקיף על פסיכולוגיה חיובית עם קישורים רבים נוספים כאן.
מחקר חדש בחן תהליכי קבלת החלטות של צרכנים תוך התמקדות באופן שבו הם מסבירים סיבה ותוצאה של אירועים. המחקר מצא שאנשים נוהגים לבצע "תכנון לאחור" כאשר הם שופטים תוצאות של אירועים מסויימים, ולאחר מכן לפי עוצמת חשיבותם הם מייחסים סיבות שונות להתרחשותם: מדוע הטלפון הנייד שלי חדל לעבוד? מדוע לא קיבלתי את התפקיד שרציתי? מדוע שערי המניות צנחו היום? המחקר מדגים כיצד אנשים משתמשים בתוצאות אקראיות שלא קשורות לדבר-מה ידוע או מובן להם כעוגני החלטה (חסרי כל בסיס) שבאים להסביר מה גרם לאותן תוצאות.
המאמר, שהתפרסם באופן מקוון בחודש שעבר בכתב העת Journal of Consumer Research (ויופיע בדפוס בעוד כחצי שנה בכתב עת זה) מדגים סדרה של ניסויים שבהם צרכנים מבצעים קישור בין סיבה לתוצאה. לדוגמה, משתתפי אחד הניסויים קראו סיפור על סטודנט שהמחשב שלו קרס לפני הגשת מטלה לימודית. בסיפור המקרה לא קיבל הסטודנט הזה הארכת זמן להגשת המשימה מהמרצה שלו ובעקבות זאת הוא נכשל בקורס, לא סיים את לימודיו ואיבד את מקום עבודתו. משתתפים אחרים בניסוי קראו את אותו הסיפור לגבי המחשב שקרס, אבל תוצאות התקלה היו שונות לחלוטין שכן בסיפור זה זכה הסטודנט להארכת זמן מהמרצה שלו ולפיכך לא ניזוק כתוצאה מהתקלה בצורה כה חמורה. לאחר שמשתתפי הניסוי השונים קראו את תיאור המקרה, בין אם זה המתאר מקרה קטסטרופלי ובין אם זה שמתאר מקרה זניח יחסית, הם התבקשו להחליט מה גרם לתקלת המחשב. יש לזכור כמובן שתיאור התקלה לא היה שונה, כך שלא היתה סיבה שנבדקים שונים יחליטו באופן גורף על סיבות שונות להיווצרותה. יש להניח כמובן שחברת המחשבים לא שוקלת פיצוי שונה למחשב שהתקלקל בהתאם לנזק הסובייקטיבי שחווה הלקוח. אולם מסתבר שכאשר התוצאה חמורה, משתתפי הניסוי ייחסו למקורות התקלה גם סיבה חמורה.
הראיון עימי פורסם בכתבתה של נורית קדוש במסגרת כתבה על ענף בתי הקפה בישראל:
גם היום כמחצית מבתי הקפה פועלים באזור תל אביב ושליש מהם בתוך העיר עצמה. לדברי פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן המכהן כראש המחלקה לפסיכולוגיה עסקית וניהולית במכללה למינהל, הסיבה לכך היא שבתי הקפה מחליפים עבור רבים את הסלון הביתי והמשרד. "בבית קפה נוח יותר לקיים פגישות חברתיות או עסקיות. זה מקום ניטרלי שלא שייך לשום צד ולכן לא יוצר מחויבות. מלבד זאת ישנו העניין הטכני, שלא צריך להסביר לצד השני איך להגיע ואין צורך להיערך לפני ולנקות אחרי", הוא מסביר.
את העובדה שמחצית מבתי הקפה ממוקמים בתל אביב וסביבותיה מסביר קפלן בקושי של המתגוררים בפריפריה להגיע ממקום למקום. "נוסף על כך, בעלי העסקים מבינים כי ישיבה בבית קפה בפריפריה כרוכה בהוצאה גבוהה שלא כל צרכן יכול להרשות לעצמו".
יצירת ערך משותף: חשיבה מחודשת על מהות הקפיטליזם
הערה: למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.
"הרווארד ביזנס ריוויו" (HBR) הוא אחד מכתבי עת המובילים בעולם בתחום מינהל עסקים. זה אינו כתב עת מחקרי שגרתי, הוא מהווה שילוב של כתב עת מחקרי ועיתונות כלכלית פופולארית. ולכן הכתבות שבו מקבלות חשיפה נרחבת הן בקרב חוקרים ואקדמאים והן בקרב קהל פרופסיונאלי רחב בעולם.
ה-HBR נחשב מעוז קפיטליזם בולט. הוא מייצג את הערכים שמובילים את הכלכלה האמריקאית ומהווה שופר של בית הספר למינהל עסקים היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד ושל בוגריה ומרציה הבולטים של האוניברסיטה שהשפיעו ומשפיעים על כל תחומי העסקים והחברה בארה"ב ובעולם.
פרופ' מייקל פורטר מוכר בוודאי לכולכם, שמו מתנוסס בקורסי יסוד רבים במינהל עסקים, בעיקר באסטרטגיה ובשיווק. הוא מאנשי האקדמיה הבולטים בעולם בתחום מינהל העסקים, והמודלים שלו לניתוח הסביבה התחרותית באמצעות מודל חמשת הכוחות מהווים תנ"ך להוראה ומחקר אקדמיים כמו גם לקביעת אסטרטגיה עסקית של ארגונים. לב המודל מתייחס לצורך ביצירת יתרון תחרותי אסטרטגי לפירמה בתוך הסביבה התחרותית. גישה זו נתפסה לא פעם כעסקית-אגרסיבית שמניחה הצידה שאלות של אתיקה וחברה ומתמקדת במשימה המרכזית של מנהל הפירמה בחברה הקפיטליסטית – לספק מקסימום רווח לבעלי המניות.
מאמרו של מייקל פורטר שפורסם בתחילת שנה זו ב-HBR נראה תמים לקורא הנאיבי, אולם הוא נחשב ללא פחות מהפיכת חצר עבור קבוצות שמרניות בעולם העסקי. קריסתה המתוקשרת של אנרון, חשיפת ההונאה של מיידוף, ומשבר הסאבפריים בארצות הברית שהיווה יריית פתיחה במשבר הכלכלי החמור ביותר שידע העולם מאז המיתון הגדול של שנת 1929, העלו שאלות קשות בפני פרנסי בתי הספר למינהל עסקים בארצות הברית, ובמיוחד במוסדות כמו אוניברסיטת הרווארד שטיפחה את הנערים שהפכו עם השנים למובילי הכלכלה האמריקאית אשר בחמדנותם חסר המעצורים הביאו לכשלי שוק שהפילו את כל העולם למשבר חמור כל כך.
במטלה הנוכחית אבקש לחשוף אתכם למאמרו של מייקל פורטר ולרעיונות שהוא מביא, אשר הוגדרו לא פחות מאשר "סוף הקפיטליזם" בכותרות ענק בכל עיתוני העולם. פורטר כאקדמאי שמרן בחר בביטוי מעט יותר סולידי – "בחינה מחדש של הקפיטליזם".
למי שמצוי בתחום האחריות התאגידית, דבריו של פורטר אינם מרשימים או חדשים במיוחד. משנתו איננה סדורה ויש בה הרבה חורים ושאלות בלתי פתורות. עם זאת, חשיבותו של המאמר אינה רק בתוכן שמוצג בה אלא בזירה שבה היא מתפרסמת ובהקשר הרחב של גישתו האסטרטגית של פורטר ביצירת יתרון תחרותי, שאינה משתנה גם במאמר זה. הוא טוען למעשה שמבחינה אסטרטגית, פירמות שרוצות לשמר ולמנף את יתרונן היחסי בשוק התחרותי חייבות לפתח גישה של אחריות תאגידית עסקית, ולהביא ערך משמעותי לא רק ללקוחותיהן ובעלי המניות שלהן אלא גם לכל מחזיקי העניין האחרים שלה ולסביבה. זוהי הרחבה מעניינת של גישת "הלקוח במרכז" שמאפיינת את השוק ב-30 השנה האחרונות, אולם נוהלה פעמים רבות ברמה תקשורתית שאינה באמת מהותית. האם הפעם מדובר בשינוי רציני ועמוק? התשובה אינה תלויה כמובן ברצונן הטוב של הפירמות וברוח ההתנדבות של מנהליהן. אם גישתו של פורטר נכונה, הרי שמבחינה עסקית פירמות שלא תעקובנה אחרי קוד ההתנהגות החדש הסוציאל-דמוקרטי פשוט לא תשרודנה. מכאן שבעלי מניות יעדיפו להשקיע את הונם בחברות שפועלות תוך שימוש בעקרונות של אחריות וחיפוש אחר הגברת ערך למחזיקי העניין בסביבה, וכמובן הפחתת נזקים לקהלים המגוונים הללו ולסביבה. חזון אחרית הימים? ימים יגידו. עד אז, עצם העובדה שאנחנו עוסקים בנושא הזה במסגרת קורס בלימודי MBA ושנושאים אלו הופכים ל"חדשות חמות" בעיתונות מקצועי ופופולארית, זה בפני עצמו אולי לא חזון אחרית הימים, אך לפחות משב רוח מרענן.
המטלה השניה בקורס שלנו תתחלק כמו הקודמת לשני חלקים – לחלק תיאורטי בו תרכשו ידע ברוח הלמידה האקדמית המסורתית, ולחלק יישומי בו תנסו לקשר את אותו ידע לעולם העשיה שלכם באופן ספציפי ולסביבה העסקית והחברתית שמסביב באופן כללי יותר.
חלק ראשון
הנכם מתבקשים לקרוא כתבה בת שני חלקים שפרסמתי באפריל השנה לגבי מאמרו של פורטר ב-HBR.
לאחר מכן הנכם מתבקשים להאזין ולצפות בראיון בן כרבע שעה של פורטר עצמו עם עורך כתב העת.
סכמו את חומר הקריאה מהמאמר שלי ב-300 מילים לכל היותר ובאותו היקף של עד 300 מילים את הראיון עם פורטר. שימו לב לבקשתנו שהודגשה גם במטלה הקודמת לשימוש במילים שלכם תוך נסיון לא להעתיק חלקים שלמים מתוך המאמרים. נסו להתייחס לכתיבה כהרצאה או כתבה שאתם מכינים כדי להציגה בפני פורום כלשהו (ואם יש לכם הזדמנות – עשו זאת בפועל בשילוב עם החלק השני שמופיע מייד).
חלק שני: האם זה גם "עסק" שלי?
בין אם התחברתם והסכמתם לגישה של פורטר, ובין אם היא מעוררת בכם התנגדות מכל סוג שהוא, מדובר בתחום שהולך ותופס מקום של כבוד בתרבות ניהול העסקים כיום. בחלק זה של העבודה הינכם מתבקשים לייצר "תיאור מקרה" (Case Study) אותו הינכם מכירים אישית, וליישם עליו את החומר שסיכמתם בחלק הראשון. רצוי שתשתמשו במקום העבודה האישי שלכם או בסביבה עסקית שמוכרת לכם היטב ומקרוב, כדי שהיישום יהיה אותנטי ובעל ערך (המידע מגיע ללירון ואלי בלבד ואנו לא מעבירים את החומר הלאה, עם זאת, אנא הימנעו משילוב חומרים סודיים או רגישים בעבודה, פשוט כי רמת האבטחה בה אנו משתמשים אינה מחמירה לצרכים שכאלה). המלצתנו הינה להשתמש בתיאור מקרה מארגונכם, עם זאת, במידה ואינכם מוצאים מקרה מתאים הקרוב אליכם, או שאתם מעדיפים מכל סיבה שהיא לא לעסוק בארגון שכזה, אתם רשאים לבחור ארגון עסקי אחר ולנתח אותו (אפילו אם אינכם מכירים אותו אישית – ידע ניתן לשלוף מתוך אתר החברה, אתרי אינטרנט של עיתונות, דוחות שפורסמו על ידי חברה ציבורית וכדומה). אגב – שיטת תיאורי המקרה היא שיטת הלימוד האופיינית של הרווארד ועליה התפרסם בית הספר למינהל העסקים של המוסד.
תיאור המקרה צריך לכלול פרטים שיאפשרו להבין בצורה טובה באיזה ארגון מדובר, מה ליבת העיסוק שלו, אילו אתגרים עומדים בפניו וכו'. דמיינו שעליכם לתאר את הארגון למישהו שאינו מכיר אותו כלל – מה הכי חשוב לומר ולכתוב. הקדישו לחלק זה בין 200-400 מילים לבחירתכם. ניתן לצרף בנספח קישורים לאתרי אינטרנט רלוונטיים במקרה הצורך.
ליבת היישום יהיה מסמך בן 400 מילה אשר ינתח את הארגון ואתגריו ברוח החומר שסיכמתם בחלק הראשון. אנו מודעים לכך שלא ניתן בהיקף מצומצם כל כך של כתיבה לבנות קוד אחריות תאגידית ולנתח עולם תוכן מורכב כל כך באופן מלא. הפעילו לפיכך שיקול דעת כיצד להפריד עיקר מטפל כדי להביא את הקורא לתובנה וערך מוסף משמעותי שתתרמו לו על ידי הניתוח והתיאור שלכם.
לסיכום, מבנה המטלה:
סה"כ המטלה עד 1400 מילים (לשם הפרופורציה למי שצריך עוגן – המאמר שלי הנ"ל על שני חלקיו כולל כ-2500 מילים, המסמך הנוכחי כולל כ-1000 מילים).
תאריך ההגשה ידחה בשבוע מהתאריך המקורי שתוכנן בתחילת הקורס. זהו יתרונו של קורס מהסוג הזה אשר יכול גם להגמיש את התנהלותו תוך תנועה. מאחר ורציתי לתת הזדמנות למצטרפים חדשים לקורס בשבוע שינויים להשלים את המטלה הראשונה, דחיתי מעט את העלאת המטלה הנוכחית. לרשותכם אם כך שבועיים וחצי לביצוע המטלה שתוגש עד 6 בדצמבר בחצות לפורטל הלימודי של הקורס.
בהצלחה
אורן ולירון
להלן קישור לראיון שקיימתי במוסף הספרות של רשת א' עם שמואל שם טוב עורך כתב העת אודיסיאה.
התוכנית בעריכת והגשת הדסה וולמן וצבי סלטון עסקה במאמר שפרסמתי בחודש שעבר באודיסיאה במסגרת גליון של כתב העת שעסק בנושא האושר.
קישור לראיון ברשת א'
לקריאת המאמר המלא באודיסאה גיליון 13 עמוד 30 והלאה: http://odyssey.org.il/224077
איזכור למחקר של תמר איצקסון מאוניברסיטת בן גוריון ושלי בדה מרקר: http://www.themarker.com/career/1.1562880
ניתן למצוא קישורים נרחבים יותר למחקר בכמה איזכורים נוספים כאן: https://orenkaplan.com/?p=334
בשבוע שעבר פרסמנו את חלקה הראשון של הכתבה "לקנות פחות ליהנות יותר" בה תיארנו את תופעת "האדפציה ההדוניסטית" של הצרכן והשלכותיה. השבוע פורסם החלק השני שגם מסיים את הכתבה. בחלק זה הרחבנו את ההבנה התאורטית סביב התופעה והדגמנו את יישומיה. למשל:
"ההליכון ההדוניסטי" שמותיר את האצן באותו המקום מתרחש אמנם וגורם להגברת צריכה מיותרת, אך בסופו של דבר הצרכן מבין בתסכול רב ש"לא קיבל את הסחורה המובטחת" ועלול לפיכך להפנות את משאביו למותג מתחרה (כדי להתאכזב גם ממנו לאחר מכן). האם נהגה אפל בחוכמה כשהשיקה לפני מספר שבועות את גרסת אייפון העדכנית 4S שעוררה ביקורת צרכנית ותקשורתית נרחבת על כך שאינה מביאה חדשנות מספקת? לכאורה, מבחינה מסחרית זו היתה הצלחה מסחררת וחסרת תקדים – החברה מכרה מיליון יחידות של הסמארטפון החדש בהזמנה מוקדמת תוך 24 שעות. עם זאת, הצלחה זו עלולה להתגלות כחרב פיפיות. האכזבה שפורסמה ברבים ממידת החדשנות המוגבלת של הגרסה החדשה עלולה לגרום לזהירות רבה של צרכנים עם הוצאתה של הגרסה הבאה. אפל עלולה לגלות שדווקא אחרי האהדה התקשורתית העצומה שקיבלה החברה לאחר מותו של מייסדה סטיב ג'ובס היה עליה לגלות רגישות ואחריות מוגברת ללקוחותיה, שעלולים להרגיש מרומים או לפחות מאוכזבים.
לקריאת הכתבה המלאה (חלק ב'. כאמור, חלק א' פורסם שבוע קודם לכן כאן)
כתבה חדשה שפורסמה באתר onlife עוסקת בשאלה כיצד ניתן למצוא את המטפל המתאים.
ראיון שערכתי לכתבה מופיעה שם.
ניתן לקרוא מאמר מקיף בנושא זה שכתבנו קרן אשתי ואני שמופיע באתר המאמרים המשותף שלנו בפסיכולוגיה.
צרכנים נוטים להאמין שרכישה של מוצר יקר יותר תסב להם הנאה לטווח ארוך יותר. למרות שהם לומדים עם הזמן והניסיון שההנאה שלהם ממוצרים פוחתת, הם נוטים להתעלם ממידע זה בתנאים רגילים של קבלת החלטות. הבנה טובה יותר של התהליכים האחראים להסתגלותם של צרכנים על פני זמן למוצרים, כמו גם תובנות על התהליכים המעכבים הסתגלות, עשויים לסייע לצרכנים לקבל החלטות רכישה טובות.
ניסוי המתואר בכתבה הנוכחית מדגים שלמרות שצרכנים לומדים עם הזמן והניסיון שההנאה שלהם ממוצרים פוחתת, הם נוטים להתעלם ממידע זה בתנאים רגילים של קבלת החלטות.
המירוץ ההדוניסטי נחשב לאחד ממקורות צריכת היתר המרכזיים בעולמנו והוא אינו מסתיים בשאלות המיקרו של הצרכן הבודד. קיימות סביבתית וגיבוש דפוסי צרכנות ברי קיימא הם צרכי השעה הן עבור הסביבה בה אנו חיים כיום והן עבור איכות חייהם של הדורות הבאים.
לקריאת חלקה הראשון של הכתבה המלאה של קרן ליפינסקי-קלע ושלי בדה מרקר שיווק שפורסם אתמול
הצרכן דורש צדק חברתי - ואם הוא לא יקבל?
מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ב
תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל
בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן
הערת שוליים על הקשר בין קורס אקדמי בלמידה מרחוק למדיה חברתית
זהו הסמסטר השני בו עומדים לרשותי אמצעים אינטראקטיביים בקורס "סוגיות נבחרות בניהול" אותו אני מלמד כ-12 שנה בלמידה והנחיה מרחוק. אמנם האינטראקטיביות ה"וובית" אינה מהווה בקורס הזה מטרה רשמית, אבל מניסיוני עד כה, לאינטרנט יש את החוקים והדפוסים שלו, ואולי נוכחות הקורס בזירת הסייבר תתרום לו באופן כלשהו בהמשך.
למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.
ואם נחזור לנושא האינטרנט, מידי סמסטר אני מתלבט לאיזה נושא להקדיש את הקורס הנוכחי (מידי סמסטר לקורס יש נושא אחר וממנו נגזרות לאחר מכן משימות הקורס). הפעם לא היתה לי כל התלבטות. אחרי קיץ סוער כל כך באחד מהשיאים המרשימים ביותר שעברה החברה הישראלית אי פעם, היה לי ברור לחלוטין שבסמסטר הנוכחי נעסוק במאבק החברתי וננסה לחקור יחדיו כיצד והאם זה קשור אלינו הן בהקשר האישי והן בהקשר האקדמי והיישומי של "מינהל עסקים".
האם ואיך זה קשור אלינו?
המשבר העולמי שהחל לפני מספר שנים עדיין רחוק מסיום. פריצתו סביב משבר הסאב-פריים בארצות הברית ופשיטת הרגל של כמה מהפירמות המובילות בעולם העלתה שאלות קשות על מקומם של בתי ספר למינהל עסקים בתהליך הסוציאליזציה והחינוך של הסטודנטים במהלך לימודיהם ושל השוק כולו. פרשת מיידוף והתנהגות חמדנית ונצלנית שנחשפה ברבים בשוק העסקי כולו העלתה הצעות לשינוי בתוכניות הלימודים, שהתמקדו עד לפרוץ המשבר רק בשורת הרווח התחתונה של מוסמך ה-MBA שיוצא לשוק. אך השינוי המיוחל לא התרחש. התבוננות מפוכחת על התנהגותם של מנהלים, ארגונים ואף ממשלות ומדינות, מראה שעקרונות הפעולה הניהוליים והעסקיים נותרו ללא שינוי. חברות וממשלות עוסקות עדיין ב"כיבוי שריפות" לאחר הנזק ובבונוס האישי בסוף הרבעון. בהקשר של הקיץ הנוכחי אין אפילו צורך לפרט זאת, החל מתנובה, שופרסל, אסם ואחרות בשוק המקומי שמצאו עצמן מתמודדות עם מחאה צרכנית כמוה לא חוו בעבר, ועד התוכנית לחילוץ יוון מפשיטת רגל שהוכרזה בשבוע האחרון וברגע האחרון לפני קריסה, למרות ששנים התמונה הצפויה כבר ידועה וברורה לכל. אך אין צורך להרחיק לסביבה החיצונית, הרי בתוך עמי אני יושב, ועד כמה אנו בבתי הספר למינהל עסקים בישראל ובעולם באמת עסקנו בשלוש שנים האחרונות בתרבות הניהול ובצורך לשנותה? את השינויים והפעילות בנושא ניתן לתאר באופן כללי כאיפור קוסמטי על פצע פתוח. יתכן שהוא נראה פחות מחריד לעין לא מקצועית, אך רופא מומחה יבחין מייד שמצבו של החולה, לא רק שלא עומד להשתפר, אלא עלול להחמיר באופן שמסכן את עצם קיומו.
האנלוגיה האחרונה שבחרתי מתוך עולם הרפואה אינה מקרית, שכן לתוך עולם זה נצלול בעוד מספר שורות. בישראל מתקיים כיום מאבק מר ועגום של הרופאים המתמחים על מעמדם ועל מצבה של הרפואה הציבורית בכלל. צעירותם היחסית של המתמחים מבחינה מקצועית ואופי "הרעש" התקשורתי שהם יוצרים, גורם לחלק מהציבור לחשוב שמדובר בכמה פרחחים שמעיזים לחלוק על מכובדי החלוק הלבן הבכירים אשר חתמו על ההסכם של ההסתדרות הרפואית עם האוצר ואשר סיים לכאורה את מאבק הרופאים. אבל למרבה הצער, המתמחים יסיימו בשלב כזה או אחר את התמחותם ויהפכו למומחים שמצבם טוב יותר, ואילו אנחנו, הציבור הרחב, ניוותר עם רפואה ציבורית שתלך ותתדרדר, לפחות עבור אלו שלא יוכלו לשלם באופן פרטי על הטיפול בבריאותם.
עד היום היה מנגנון ההתמחות בישראל נוח למדי לכל המערכת. בכל מחלקה שבה יש, למשל, 4 רופאים מומחים ניתן היה לשבץ פי שניים מתמחים, כך שלמעשה רוב הטיפול הרפואי הציבורי, בוודאי בשעות הלילה ובחגים, בוצע על ידי הרופאים הצעירים. ההסתברות של מי שאין בידו כסף לטיפול פרטי, לקבל טיפול רפואי ממומחה בשירות הציבורי, נמוך. אינני רוצה, חס וחלילה, שישמע כאילו אני מפחית מערכם המקצועי של הרופאים המתמחים. מדובר כמובן באנשי מקצוע מיומנים שלמדו והתנסו במשך שנים רבות ופועלים תחת הדרכה של בכירים (רמת הרפואה בישראל נחשבת אפילו כיום לגבוהה בסטנדרטים בינלאומיים), אבל בואו נודה בכך – כשזה מגיע לבריאות האישית של כל אחד מאיתנו או של בני משפחתנו (כולל של הרופאים עצמם), הרי ברור למדי שכל אחד יעדיף לבחור רופא מומחה ותיק על פני רופא פחות מנוסה. כאשר יחס התעסוקה של מתמחים-מומחים בתוך מחלקה הוא סביר, אין לכך חשיבות רבה, אבל כאשר מערכת הבריאות מצהירה על קריסתה הצפויה לאחר התפטרות הרופאים המתמחים, הסיפור האמיתי, שעליו כמעט ואין זרקור תקשורתי, נחשף – מערכת הבריאות הציבורית מעסיקה (ומנצלת) בעיקר רופאים מתמחים, כאשר בפועל טיפול רפואי ישיר של מומחים ניתן בעיקר מחוץ לבתי החולים הציבוריים.
מדוע הסידור הזה היה נוח למערכת? כי היה אפשר להעסיק רופאים מתמחים בעלות של 25 שקלים לשעה במקום בשכר גבוה במאות אחוזים, כי היה ניתן להבטיח למתמחים בקריצה שמדובר בכמה שנים בודדות שאחריהן מצבם ישתפר איכשהו, כי לרופאים המומחים די נוח שהם לא צריכים לעשות משמרות לילה, חגים וסופי שבוע במחלקה, כי הרופאים המתמחים עושים זאת תחת הנחייתו מרחוק של הרופא המומחה הכונן, כי כולם ידעו היטב שזה המצב, והעדיפו להשאירו בעינו, וכך נחתם הסכם סביר להסתדרות הרפואית המייצגת את אינטרסי הרופאים הבכירים, אך בלתי סביר בעליל הן למתמחים ברפואה והן לנו הציבור הרחב בישראל. העובדה שמספר רב של רופאים מומחים הצטרפו למאבק המתמחים הנוכחי ומאיימים להתפטר עימם קשורה לכך שלא מדובר במאבק על שכר המתמחים, אלא בהצלת מערכת הבריאות הציבורית בישראל. עם זאת בואו נתבונן בכל זאת על ההיבט האישי של הרופא המתמחה.
מתמחה שמשתכר 25 שקלים לשעת עבודה צריך לנהל את חייו הפרטיים באופן הבא: לא להתחתן, אם הוא או היא כבר נשואים, רצוי להתגרש. במידה ובכל זאת נשארים בזוגיות, כדאי שבני הזוג של המתמחים ירוויחו הרבה כסף או יסכימו לחיות בעוני כעקרי ועקרות בית. מדוע? בואו נכיר בכך באופן ברור. עלות של מטפלת לילדים בתל אביב היא 40 שקלים לשעה. כדי שרופא או רופאה מתמחים שחיים במסגרת משפחתית עם ילדים קטנים יוכלו להגיע לעבודה עליהם לממן את מערכת הבריאות, שכן שכרם החודשי המלא לא מספיק לתשלום למטפלת ולצרכי הבית הבסיסיים. הפתרון הכלכלי הינו פשוט וברור. עליהם לעבוד משמרות רבות בשעות נוספות, בעיקר בלילה ובשבתות שבהם התעריפים גבוהים יותר, וכמו במילכוד 22, לא לראות את משפחתם ולהגיע למצבי קונפליקט מול בני זוגם והילדים. ושכחנו כמובן להזכיר, שזו הפנטזיה הנכספת ביותר של כל אם דאגנית ואוהבת – שהילדים שלה יהיו רופאים…
סיפורם של הרופאים המתמחים והמאבק אותו הם מנהלים כיום מהווה דוגמית למצב החברה בישראל ואולי בעולם המערבי כולו. לכאורה, השיטה הקפיטליסטית מספקת לצרכניה רווחה ועושר חסרי תקדים מבחינה היסטורית. בפועל, רבים מאזרחי המדינות המערביות אינם זוכים ליהנות מפירות השגשוג של ההצלחה הכלכלית. המאבק החברתי שפרץ בקיץ האחרון בעוצמה כה רבה מספר את הסיפור הזה בדיוק. זהו אינו המאבק של "סלח שבתי" מתקופת המעברות על כך שהוא גר באוהל וחסר יכולת לכלכל את משפחתו. כמובן שיש גם כאלה שבאמת חסרי דיור וחסרי כל, אולם רוב המאהלים במחאה האחרונה דרשו לקבל איכות חיים סבירה. רובם המכריע יכולים איכשהו להסתדר ביום-יום, כפי שיכולים גם הרופאים המתמחים. אולם "הצדק החברתי" מכוון למקום אחר. זה אינו "לחם, עבודה" אלא משהו שמסתובב סביב המדרגה החמישית של מאסלו של מימוש עצמי, ולא בתחתית ההיררכיה של הצרכים הבסיסיים. אגב, במאבק המתמחים אנו, הציבור הרחב, אמורים להיאבק על קיומנו הפיזי בתחתית המדרגות של מאסלו. השארתם של המתמחים יתומים במאבקם תפגע ישירות בנו כפציינטים, הם יסתדרו ברבות השנים כך או אחרת.
אז כן ! זה קשור אלינו, לבתי הספר למינהל עסקים, לעסקים עצמם, למנהלים, לסטודנטים, לכל מי שחי כאן ומעוניין להגיע באופן כלשהו למימוש עצמי מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית. בשלב מאוחר יותר בקורס נעסוק בשאלה כיצד זה צריך לבוא לידי ביטוי באופן הכשרת המנהלים בתוכנית ה-MBA ובאופן ניהולם של עסקים וארגונים בכלל. במטלה הנוכחית נתבונן על הדברים כאזרחים שחווים את התקופה הנוכחית, וננסה לבחון לאן הדברים יובילו אותנו.
כעת נעבור מהרקע שהוביל להגדרת נושא הסמסטר הנוכחי למטלה הראשונה, שדרכה גם נתחיל "להתיידד" עם מתודת הקורס הנוכחית בלמידה מרחוק.
החלק התיאורטי: קריאת מאמר
המאמר הראשון שתתבקשו לקרוא בקורס הנוכחי נקרא, כמו כותרת המטלה הראשונה:
"הצרכן דורש צדק חברתי – ואם הוא לא יקבל?"
המאמר פורסם על ידי לפני מספר שבועות במדור "העולם כמרקחה" שבו אני מפרסם מידי שבוע טור מקצועי במדור השיווק של דה מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי. המדור מיועד בדרך כלל לסקירת מחקרים בינלאומיים, אבל דווקא המאמר שתקראו השבוע חריג בנוף והתמקד במאבק הרופאים מבלי לעסוק בהקשר המחקרי שלו.
בשלב ראשון הנכם מתבקשים לקרוא את המאמר האמור ולתמצת את תוכנו בהיקף של עד 300 מילים (כעמוד). שימו לב: יש להקפיד ולסכם את החומר במילים שלכם ולא להעתיק את חומר הקריאה (העתקת קטעים מתוך הטקסט הכתוב עלולה להביא להורדת ניקוד). על הסיכום להיות מקיף אך עליו להפריד בין עיקר לטפל. הסיכום נותן לקורא בצורה מעניינת ועניינית את מהות הדברים, ועליה תתבסס העבודה היישומית שבהמשך. לעיתים סטודנטים מופתעים מכך שהם נדרשים לסכם את החומר התיאורטי כחלק מהמטלה. ניסיוננו מראה שחלק זה של המטלה קריטי להטמעת החומר וליישום נכון של נושאי הלימוד, לפחות בפורמט של קורס בלמידה מרחוק ללא הרצאות פרונטליות.
בשלב השני הנכם מתבקשים להוסיף 300 מילים נוספות שיתייחסו לדעתכם האישית והמקצועית הן על הדברים שקראתם, הן על מאבק הרופאים המתמחים והן על המאבק החברתי הנוכחי והמקום שבו הוא פוגש אתכם בחיים האישיים והמקצועיים. חלק זה אינו אקדמי, הנכם יכולים להתבטא בו באופן אישי ו/או בהתאם לרצונכם והבנתכם.
החלק היישומי
החלקים היישומיים של המטלות במהלך הקורס הנוכחי יתבצעו בצורות שונות. מטרתם להטמיע את הנושאים התיאורטיים בהם נעסוק, להרחיבם לכיוונים נוספים, ולבחון כיצד הם בא לביטוי מבחינה יישומית בחייכם המקצועיים והאישיים. לעיתים ניתן יהיה לבחון תוכנית לשינוי ויישום של הדברים בפועל, לעיתים הדברים יסתיימו בעצם המחשבה והעיבוד שלהם במהלך המטלה.
לצורך המשימה הנוכחית חשבו על שני אנשים אותם הייתם רוצים לראיין בנושא מאבק הרופאים המתמחים. הבחירה יכולה להגיע ממקורות שונים ומגוונים, ובתחילת כתיבתכם תתבקשו להסביר מדוע בחרתם את מי שבחרתם (כך שכדאי לנסות לבחון את תהליכי החשיבה שלכם מרגע זה והלאה, כיוון שהמחשבות הללו עשויות להיות חומר גלם חשוב להמשך). אפשר לבחור למשל אנשי מקצוע שקשורים לנושא המאבק, מנהלים שאתם מעריכים את דעתם (בלי קשר לשייכותם לתחום הרפואה), אנשים בעלי תפיסה חברתית מסויימת (בין אם בעד מאבק חברתי ובין אם נגד), או אפילו אנשים הקרובים לכם ושדעתם חשובה לכם ועשויה להשפיע עליכם בתהליכי קבלת החלטות בחיים. נסו לבחור שני מרואיינים שונים זה מזה מבחינת הקריטריונים.
לפני הפניה למרואיינים שלכם, תכננו את הפניה. מה ברצונכם לומר להם? כיצד תציגו את בקשתכם? כמובן שלכל נוסח בו תבחרו יכולה להיות השפעה לאחר מכן על התוצאות שתקבלו. אנשים מגיבים לרוח הדברים שמוצגת להם, גם אם זה קורה באופן לא מודע. נסחו בכתב לפני הפניה למרואיינים כיצד בחרתם בהם, מה תכננתם לשאול, ולאחר השיחה השלימו בכתב מה קרה בפועל. הקדישו כ-150 מילה לתאר את כל התהליך המפורט בפסקה הנוכחית.
הכינו מראש שאלות ומתווה לראיון עם כל אחד מהמרואיינים. השאלות צריכות להיות זהות לשניהם, כדי שתוכלו להבחין בדומה ובשונה בתגובות. הראיון אמור להיות פתוח אך הקו המנחה שלו (המתווה המתוכנן) צריך להיות לכם ברור מראש, כתבו אותו בקצרה ומדוע בחרתם בו (עד 100 מילה).
כל אחד מהראיונות אמור להימשך כחצי שעה. נסו לעמוד בזמנים ולהתאים כמובן מראש את הקו המנחה לזמן שעומד לרשותכם. במידה ותרצו תוכלו להמשיך ולשוחח גם לאחר מכן עם מרואייניכם אין בכך כמובן כל בעיה, אבל הקפידו לסיים את הראיון הרשמי לצורך המטלה הנוכחית בתום הזמן המתוכנן. מומלץ לא לכתוב את מהלך הדברים תוך כדי ביצוע הראיון כדי לאפשר לשיחה להתנהל בצורה זורמת, הכינו לעצמכם זמן פנוי כדי שתוכלו לשבת ולכתוב את מהלך הראיון בסיומו.
לצורך פרק "התוצאות" הכינו סיכום של כל אחד מהראיונות. הסיכום צריך לכלול את מהלך הדברים שנאמרו בכל ראיון, אסוציאציות ומחשבות שלכם לאורך הראיון ואחריו בהקשר לדברים שנאמרו, נסו לשלב ולהדגיש רגעים משמעותיים, מפתיעים, מאכזבים או שמעוררים רגש או קוגניציה אחרת משמעותית. היקף חלק זה עד 600 מילה לשני הראיונות יחדיו.
לסיום המשימה כתבו פרק שנקרא "דיון, סיכום ומסקנות" בהיקף של עד 450 מילה. לחלק זה לא תקבלו הנחיות מובנות, עליכם להחליט בעצמכם על מבנה הפרק ותוכנו באופן שיתן מענה הולם למטרתו. שימו לב, הכתיבה יכולה לכלול כמובן גם דעות אישיות שלכם, אבל עיקרה צריכה להתבסס על עובדות, ציטוטים, אירועים ונתונים אותם שאבתם מתוך חומר הגלם שהצטבר עד כה, ואם יש צורך, ממקורות נוספים.
מבנה המטלה המוגשת בכתב:
א. תמצית המאמר שקראתם (300 מילה)
ב. תגובתכם למאמר כנ"ל (300 מילה)
ג. תהליך בחירת המרואיינים (150 מילה)
ד. קו מנחה לראיון (100 מילה)
ה. פרק התוצאות (600 מילה)
ו. דיון, סיכום ומסקנות (450 מילה)
סך המסמך לפני המתווה הנ"ל יכלול עד 1900 מילה (כ-6 עמודים ברווח כפול). לשם הפרופורציה, המסמך הנוכחי, כמו גם המאמר שקראתם בדה מרקר, הם פחות או יותר בהיקף הזה.
את המטלה יש להגיש לפורטל הקורס עד ליום שלישי 15 בנובמבר 2011 בחצות
פרטים על אופן הגשת המטלות וכל שאר פרטי הקורס מצויים, כאמור, בלוח המודעות האלקטרוני