מתוך ראיון עם פרופ' אורן קפלן בכתבתה של שלומית לסקי "פרידה לאין קץ"על חרדת נטישה ב"לאשה". הדגש בחלק זה של הראיון מתייחס ל"נורמאליות" של חרדת הנטישה ואף לחשיבותה לשימור הקשר, כל עוד המינון שלה אינו קיצוני.
"כולנו סובלים במידה מסוימת מחרדת נטישה. חרדה הוא מנגנון הישרדותי בריא ואינסטינקטיבי של הגוף שלנו, שתפקידו להתריע בפני סכנות. חוויה של פחד מכך שיקרה לאדם יקר לנו משהו רע, פחד שיעזבו אותנו, געגועים כשהיקרים לנו לא בנמצא, אלו דברים חיוניים לקשר, כשהם במידה. למעשה, אהבה לא יכולה להתקיים בלי איזושהי רמה של חרדת נטישה. חרדת נטישה מתחילה להוות בעיה רק כאשר היא משבשת לנו את החיים, ומפריעה ליצירת קשרים בריאים ויציבים. במצב כזה החרדה הופכת למטרה בפני עצמה, כאשר הפרט עסוק בעיקר בהישרדות: איך להפחית את החרדה בכל דרך אפשרית, גם אם זה על חשבון הקשר הבין אישי – שהוא מקור החרדה".
"חרדת נטישה היא לא תמיד דבר שלילי. חרדת נטישה בעוצמה סבירה היא מנגנון בריא, שמביא למוטיבציה לשמירת הקשר. זה גורם לנו לקחת בחשבון שאי אפשר לעשות כל מה שרוצים לצד השני, אחרת הוא יעזוב. זהו גם בסיס לרצון להעניק לאחר. בהתנהלות תקינה, חרדת נטישה בעוצמה סבירה יכולה לגרום להתייחסות מכבדת ומתחשבת מצד בני הזוג. חרדת נטישה ברמה מסוימת שומרת על ערנות בזוגיות, ומעודדת להשקיע זמן ותשומת לב בקשר. כשזוגות נמצאים יחד שנים רבות והקשר נהיה בטוח ומובן מאליו, חרדת הנטישה יורדת, וכתוצאה מכך עשויים בני הזוג להזניח את הקשר לטובת חרדות אחרות, למשל השקעה בקריירה מחשש לאבד את מקום העבודה. לפעמים, כשחרדת נטישה צצה באופן נקודתי, היא אף יכולה להציל זוגיות שנכנסה למצב של שאננות יתר. פתאום קורה משהו שיכול לגרום לאובדן של בן הזוג, וחרדת הנטישה פורצת בעוצמה גדולה. במצב כזה החרדה מהאובדן גורמת לנו להתעורר ולהשקיע מחדש בקשר".
הציטוט פורסם במקור באתר פסיכולוגיה