רקע לנושא הסמסטר – "זרימה" ומטלה ראשונה בקורס

בשנת 1989 התחלתי את עבודתי במחלקת הביקורת של בנק איגוד בתוך כלכלן צעיר. נלחמתי על המשרה שנראתה לי מקצועית, יוקרתית ומתאימה לשלבים הראשונים של הקריירה שלי. התפקיד היה מעניין, נחשפתי לרזי הבנקאות מכיוונים שאינך נגלה אליהם בתוך עובד בנק מתחיל.

אולם לאחר מספר חודשים קרתה תופעה מוזרה: הזמן לא זז…

לא שהפסיק להיות לי מעניין, אבל משום מה, בפרקי זמן הולכים ומתקצרים התבוננתי בשעון וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למשמעותו של הזמן כסוג של חיישן או גלאי אשר מדווח על תהליכים עמוקים של עניין, שעמום, תסכול, מתח. באותה תקופה אולי עוד לא נתתי על כך את דעתי, אבל התוצאה היתה בלתי נמנעת – החלטתי להתפטר, ואף חמור מכך, הגעתי למסקנה שפשוט טעיתי בהחלטות האישיות והמקצועיות שלי, ובחירת הלימודים שלי בכלכלה ובמנהל עסקים היתה שגויה.

מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

החלטתי לעשות הסבה מקצועית חדה, ובמשך עשר השנים הבאות חזרתי לספסל הלימודים – בפסיכולוגיה. האקדמיה לא עשתה עימי חסד, ונדרשתי ללמוד מחדש תואר ראשון בפסיכולוגיה בדרך למקצוע החדש. במהלך השנים הללו סיימתי את המסלול לפסיכולוגיה קלינית של הילד, עשיתי את ההתמחות הקלינית במחלקה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב וסיימתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בכדי להשתכר למחייתי התחלתי ללמד בשנת 1990 בביה"ס למנהל עסקים של המכללה למנהל שהיתה אז בתחילת דרכה, הייתי מרצה לסטטיסטיקה והעבודה הזמנית שמצאתי נראתה לי פתרון מוצלח עד שאסיים את לימודי. העובדה שאני כותב כרגע את הפוסט הנוכחי מבהירה כנראה ש"העבודה הזמנית" שנמשכת כבר 24 שנה הפכה לדבר הקבוע ביותר בחיים המקצועיים שלי, זאת למרות שלא החלטתי על כך מעולם, וכל מסלול הקריירה שלי אמור היה להוביל למקום אחר. במשך שנים עסקתי בו בעת בתחומי המקצוע השונים שלי – בעבודה טיפולית קלינית, בעיקר בהפרעות חרדה ופוסט טראומה, בעבודה ייעוצית לארגונים וחברות עסקיות, וכמובן בהוראה ומחקר במכללה. בשנת 2007 קראתי לראשונה את ספרו של מרטין סליגמן "אושר אמיתי" שעוסק בתחום מחקר שסחף אותי מאז המכונה "פסיכולוגיה חיובית". תחום זה בוחן את מקורות הכוח, המוטיבציה, העמידות והחוסן של אנשים, זאת לעומת מקורות החרדה, הדיכאון, והמשבר, עליהם הוכשרתי לאורך השנים. לא במקרה הביאה עבורי הפסיכולוגיה החיובית מפגש בין שני תחומי החיים שלי – בפסיכולוגיה ובמנהל עסקים, כיוון שגם בניהול השאלה המרכזית איננה כיצד לצאת ממשבר, אלא כיצד לגייס עובדים וארגונים נורמטיביים בעלי "בריאות" סבירה ומעלה, ולהפוך אותם למצוינים ובעלי הישגים. הפסיכולוגיה החיובית בוחנת גם היא "מה עובד", כיצד ניתן לטפח יכולות לייצר אנרגיה ומוטיבציה בקרב אנשים וארגונים בגישה מניעתית, בגישה של קיימות, ולא בדיעבד אחרי שהמשבר התרחש.

אך אליה וקוץ בה. המדע החדש של הפסיכולוגיה החיובית, שנעשה פופולארי והביא לפרסומים מחקריים רבים בעשור האחרון, אינו יכול תמיד להשתמש בכלים בו השתמשה הפסיכולוגיה עד כה. וכאן מסיפור "השעון שלא זז" בבנק מלפני 25 שנה, אני חוזר להווה ולקורס שלנו. ברצוני לטעון שחוויית הזמן היא כלי אבחוני חשוב. יש להיזהר, כמו בשימוש בכל כלי מדידה, שלא לקבל הטיות. לדוגמה, יתכן שהזמן זז באיטיות סובייקטיבית לא בגלל המטלה הספציפית שאנו עוסקים בה, אלא בגלל לחץ וטרדות שמגיעות מבחוץ – למשל חשש ממחלה של אדם קרוב, או כל נושא מטריד שגורם להסחת הדעת, ופוגע בהתמסרות לכל מטלה, מעניינת ומשעממת כאחת. אבל במצבים רגילים שבהם אדם מכיר את עצמו ואינו מצוי במצוקה מיוחדת, ניתן בהחלט לטעון שאם הזמן לא זז, ובוודאי אם נוצר שעמום, כדאי לבחון האם דבר-מה לא בסדר. אך מאחר שבפסיכולוגיה חיובית עסקינן, נעבור מייד אל צידה המלא של הכוס – ההזדמנות שהקורס הנוכחי תזמן לכם היא דווקא למצוא את הדברים החיוביים המפתיעים והבלתי צפויים שבמהלכם הזמן חולף מהר, בעוד שאתם מבחינתכם לא שמתם לב שמדובר בעשייה, מטלה, מטרה, משמעותיים.

אנחנו מצויים כעת בשלבים הראשונים של הקורס, כך שאינכם צריכים עדיין להתמסר לרעיון החדש הזה, אך ברצוני לטעון שמדובר בנושא מפתח להגשמה עצמית, הצלחה, ומחויבות. מיצאו אנשים שהזמן שלהם "טס" כאשר הם בעבודה במקביל לתוצאות ביצועיות טובות – בד"כ יהיו אלה אנשים שבעי רצון מתפקידיהם, נאמנים לארגון, מחויבים לעבודתם, לעומת אחרים, שעבורם הזמן נע בקצב איטי.

המשימה התיאורטית

בסמסטר הקרוב נבחן את נושא הזמן, תפיסת הזמן, ומשמעויותיו בהיבטים שונים של ניהול, חווית לקוח, ביטוי אישי, מימוש עצמי ועוד. במטלה הראשונה הנכם מתבקשים לקרוא מאמר שפרסמתי לפני מספר שנים בכתב העת סטטוס לחשיבה ניהולית, שהתפרסם בהמשך גם ב-ynet, אשר מספק סקירה על אחת מהתופעות המרתקות והמפתיעות שמתגלות במחקרי הפסיכולוגיה החיובית – הזרימה.

המאמר מצוי בקישור הבא. אנא קראו אותו ותמצתו את עיקר דבריו בכ-300 מילים לכל היותר.

מאחר וזו מטלה ראשונה בקורס שלנו, ארחיב מעט על הנחיות הכתיבה בתמצות חומר אקדמי: ראשית, יש להקפיד ולסכם את החומר במילים שלכם ולא להעתיק את חומר הקריאה (העתקת קטעים שלמים מתוך הטקסט הכתוב עלולה להביא להורדת ניקוד). על הסיכום להיות מקיף אך עליו להפריד בין עיקר לטפל. הסיכום אמור לתת לקורא את מהות הדברים בצורה מעניינת ועניינית, ועליה תתבסס העבודה היישומית שבהמשך. לעיתים סטודנטים מופתעים מכך שהם נדרשים לסכם את החומר התיאורטי כחלק מהמטלה. ניסיוננו מראה שחלק זה של המטלה קריטי להטמעת החומר וליישום נכון של נושאי הלימוד, לפחות בפורמט של קורס בלמידה מרחוק ללא הרצאות פרונטליות. נראה שקריאה של חומר ללא צורך לעיבוד, פחות אפקטיבית ללמידה.

המשימה היישומית

קחו עמכם פנקס ועט למשך יום שלם באחד מימי השבוע. כוונו שעון באופן שיצלצל פעם בשעתיים פחות או יותר מהרגע שבו הגעתם לעבודתכם או מהרגע שהתארגנתם לתחילת פעילות היום בכל מקום אחר. אחת לשעתיים במהלך אותו יום התנתקו לכמה דקות ממה שאתם עושים וכתבו על דף בפסקה קצרה מה עשיתם. כמו כן, תנו ציון בין 1-7 לשלושת הפריטים הבאים המתייחסים לתפיסת הזמן הסובייקטיבית שלכם, כמו גם לחוויית הזרימה (אתגר ומיומנות). התשובה לשלושת הפריטים תתייחס לאירוע/ים שהיו לכם למיטב זיכרונכם בשעתיים האחרונות טרם מילוי השאלות. (הדפיסו לעצמכם את השאלון הקצר הבא בכמה עותקים). במידה והייתם מעורבים במהלך השעתיים שנבחנות במספר דברים, ניתן לפצל אותם ואז לענות על השאלון עבור כל פעילות בנפרד:

חשתי את הזמן חולף:

עד כמה חשת שהאתגר שעמד בפניך בשעתיים האחרונות היה גדול מבחינה אובייקטיבית?

עד כמה חשת שהיכולת והמיומנות האישיים שלך להתמודד עם האתגר שעמד בפניך בשעתיים האחרונות היו טובים?

חיזרו על התהליך לפחות שלוש פעמים במהלך היום, כך שיצטברו לכם שלושה רישומים לפחות של אירועים בהם הייתם מעורבים, כמו גם מדדי זרימה על כל אחד שכוללים את החוויה הסובייקטיבית בנוגע למידת חלוף הזמן, כמו גם לעוצמת האתגר ומידת הסינכרוניזציה בינו לבין המיומנויות והמשאבים שעומדים לרשותכם.

הטכניקה הנ"ל היא סימולציה בסיסית לשיטותיו של חוקר הזרימה צ'יקסנטמיהאהי שעוד נרחיב עליו את הדיבור בהמשך הקורס.

עם סיום איסוף הנתונים ערכו פרק תוצאות:

ראשית פרטו את האירועים שתיעדתם ואת הציונים שנתתם לעצמכם במהלך היום בנוגע לחוויית הזרימה.

שנית, נסו לשלוף מהזיכרון פעילויות שונות שאתם נוהגים לעשות במהלך השגרה בעבודה או במקום אחר, שלגביהם אתם יכולים להעיד שהם חולפים מבחינתכם במהרה או באיטיות. כתבו במספר שורות במה מדובר.

עד כאן תהליך המחקר הקטן שביצעתם. כעת נסו לסכם את התהליך ולהגיע למסקנות בנוגע למקורות הזרימה שלכם, האם תוכלו לזהות דברים אישיים או/ו מקצועיים שבהם הזמן חולף מהר/לאט, מה משמעות הדבר לדעתכם?

הערה: מי שמעוניין לא לערוך את מדידת הזרימה הנ"ל על עצמו, יכול לערוך אותה על אדם אחר, ולדווח את תגובותיו כנ"ל.

היקף כתיבה: עד ארבעה עמודים, כולל עמוד הסיכום הנ"ל.
הגשה עד 11 במרץ 2014 בחצות.

אני מאחל לכולכם בשמי ובשם לירון וגליה מתרגלות הקורס סמסטר מוצלח ולמידה זורמת.

אורן