תחום הפרעת הקשב והריכוז מהווה כיום אחד התחומים המדוברים והקונטרוברסליים של תקופתנו, אבל מה הקשר שלו לשיווק? כמו במערכת החינוך, שבה הלימודים כבר לא חשובים בפני עצמם אלא רק כדרך להשגת ציונים, כך גם במערכות שיווקיות רבות, ליבת הסחורה של המותג נעלמת ובמקומה מופיעה תחרות חברתית על "הישגים" צרכניים. הבעיה במודלים מהסוג הזה – הן בחינוך והן בשיווק – היא שמהר למדי נוצר שעמום.

בבתי ספר רבים בישראל, ובעיקר בתיכונים שבהם הילדים עצמאיים יותר, הילדים משוחררים הביתה על ידי צוות המורים לימים שלמים. הלימודים במוסדות אלו ממשיכים להתקיים באופן סדיר רק עבור מקצועות המיועדים לבחינות הבגרות, ועם קומץ מורים "נודניקים", שמתעקשים ללמד בלי שום טעם ותוחלת, שהרי החומר כבר לא רלוונטי יותר לתעודת סוף השנה. המסקנה המתבקשת פשוטה, מטרת מערכת החינוך אינה לחנך ולהעניק ידע, אלא לערוך תחרות ריצה לקראת בחינות. כשתחרות מבוטלת, הילדים הולכים הביתה. כל אסטרטגיה ארגונית ושיווקית מתחילה בשאלה, לשם מה הארגון הזה קיים, מהם ערכי הליבה של המותג. בית ספר או חברה מסחרית צריכים לענות על אותה שאלה אסטרטגית. אם בית הספר טוען שערכי הליבה שלו לחנך ולהעניק ידע, ובמקביל כאשר שבועיים לפני סוף השנה הוא שולח את הילדים הביתה כי כבר אין מה ללמד אותם אחרי שהתעודות כתובות, אפשר לקרוא את הכתובת על הקיר. בעולם עסקי המשקיעים היו בורחים מהמניה של הארגון הזה, הוא איבד את הצפון ויאבד גם את לקוחותיו ואת קיומו. לצערנו עתיד ילדנו ועתיד המדינה תלוי בארגון הזה, ואף דוח של מבקר המדינה בעוד כמה שנים, עם או בלי פיטורים של שר אוצר או שר אחר, יחזירו את מה שלא ניתן לילדים שבגרו. בואו נקבע שלפחות ימצאו עוד גז טבעי, אם לא יהיה משאב אנושי, שלפחות נתבסס על משאב טבע כלשהו שיגן על כלכלתנו וקלקלתנו.

לקריאת המאמר במדור השיווק של דה מרקר