ארכיון תגית: פסיכולוגיה

e-תמכרות: כיצד הפך הדואר האלקטרוני מכלי שיווקי לסוס טרויאני?

מאמרי החדש פורסם היום בראש מדור השיווק של דה מרקר, ועימו אני פותח סדנת גמילה אישית לאורך חודשי הקיץ. התנצלותי מראש בפני חברי להתכתבות האלקטרוני, נצטרך להתחיל לשוחח זה עם זה כמו פעם בגישות מסורתיות יותר, כדי שאני אוכל להתחיל לעבוד 🙂

ההתמכרות לדואר אלקטרוני, לפייסבוק ולטוויטר דמוה להתמכרות לממתקים. ה”סמארטפון” אינו רק חכם מבחינת תכונותיו, הוא גם מתוחכם כמו סוס טרויאני שחודר לתוך שגרת היום-יום שלנו, ומחסל בעקביות שאריות של אפקטיביות בעבודה, בפנאי, בחברה ובמשפחה, שעוד נותרה לנו פה ושם.

עובד ממוצע בארצות הברית מקבל כ-150 הודעות אלקטרוניות ביום, ועלול לבזבז כשעתיים וחצי בטיפול בהן. על פי הסטטיסטיקה יש עובדים רבים המקבלים מאות ואף אלפי הודעות מייל ביום. יותר מ-60% מהעובדים בארה”ב מדווחים שהם מנותקים לחלוטין מתקשורת אלקטרונית רק שעתיים מזמן הערות שלהם. כמעט כל משתמש אינטרנט מכיר את החוויה המתסכלת שאחרי שעות רבות המוקדשות למיון וטיפול בהודעות הדואר הנכנס, נוצרת תחושת סיפוק רגעית, כדי לגלות שלמעשה… העבודה המהותית עצמה עוד לא החלה. מחקר שפורסם לאחרונה מצא שהדואר האלקטרוני גורם להפרעות חמורות ברצף העבודה ומאט אותה בשליש. הממצאים מורים על כך שקיימת תופעת “התמכרות לדואר אלקטרוני” בקרב כ-15% מהעובדים במקומות העבודה שנדגמו.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

European Perpetrators and Victims Then and Now: A Working Conference in the Series – The Past in the Present

להלן פרטים לגבי סדנה/כנס התנסותית שתתקיים בפולין בספטמבר 2012. הסדנה היא המשך לסדנאות ישראלים-גרמנים שהתקיימו בעבר, והיא מתקיימת בחסות מכון טביסטוק, ארגון אפק, החברות הפסיכואנליטיות בישראל, גרמניה ופולין, והחברה  הפסיכואנליטית הבינלאומית . מוקד הסדנה הנוכחית  הוא התוקפנות והקורבנות שההיסטוריה האירופאית רוויה בהן, וששזורות בקשר עמוק עם ישראל והיהודים – השואה, הקמת המדינה והקונפליקט המתמשך שאנו חיים בו. ההרשמה בעיצומה וכרגע נותר מספר מצומצם של מקומות בלבד.

לקריאת חוברת הסדנה ורישום

טפשת הריון? – הייתי קורא לזה מיקוד בדברים החשובים באמת

כתבת ערוץ 2 ב-Mako ראיינה אותי על מחקר אמריקאי חדש שבחן מדוע נשים בהריון מפגינות ירידה בתפקודים קוגניטיביים מסוימים. המחקר מציע ששינויים הורמונליים גורמים להקצאת משאבים קוגניטיביים להריון. הרעיון הגיוני ומתאים למה שאנחנו יודעים על מערכת הקשב והזיכרון. עם זאת, המונח “טפשת הריון” קצת מקומם, הרי בכל זאת, אם יש פונקציה אבולוציונית כזו הרי שהיא דווקא חוכמת הריון, שכן ללא ספק בתקופה שכזו, הקצאת משאבים קוגניטיביים לעובר ולהריון התקין הוא אינטרס אישי ואבולוציוני מוביל.

הכתבה נמצאת כאן: http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-36730af495e7431006.htm

כתבה על פסיכולוגיה של פריון הריון ולידה שפרסמנו באתר המאמרים בפסיכולוגיה שלנו נמצאת כאן: http://www.psychologia.co.il/pregnancy.htm

טיפול פסיכולוגי: איך למצוא את המטפל המתאים?

כתבה חדשה שפורסמה באתר onlife עוסקת בשאלה כיצד ניתן למצוא את המטפל המתאים.

ראיון שערכתי לכתבה מופיעה שם.

ניתן לקרוא מאמר מקיף בנושא זה שכתבנו קרן אשתי ואני שמופיע באתר המאמרים המשותף שלנו בפסיכולוגיה.

יום העיון השנתי של אפק: “תעתועי כוח” בשיתוף עם תוכנית ה-MBA המתמחה בפסיכולוגיה עסקית וניהולית ומרכז שתיל

יום העיון השנתי של אפק: תעתועי כוח: יום העיון יעסוק במשמעויות החבויות במושג “כוח” דרך פרספקטיבות שונות וכיצד הן באות לידי ביטוי בחברה, בארגונים, בקבוצות וביחסים בין אישיים.

היום יהיה בנוי מ”קהילה חוקרת” אשר תנוע בין הרצאות בנות 18 דקות (שיטת TED) מתחומי דעת שונים לעבודה סביב שולחנות עגולים לשם העמקה ובירור של הנחות יסוד ותפיסות.

לפרטים נוספים: http://www.colman.ac.il/AcademicUnits/Administration/mbabusiness/psycho_mba/Pages/ofek_power_illus.aspx

יום העיון מתקיים בשיתוף תוכנית ה-MBA המתמחה בפסיכולוגיה עסקית וניהולית ומרכז שתיל ביום שישי 13 במאי

מחשבות נוגות על יעילותם של קמפיינים למאבק בתאונות הדרכים

את טל שביט ז”ל, שנהרג לפני מספר ימים על אופנועו בתאונה, לא הכרתי אישית. אך בשנים האחרונות עקבתי אחר פעילותו האינטנסיבית בתקשורת האלקטרונית והכתובה להגברת בטיחותם וזכויותיהם של אופנוענים בישראל. טיעוניו היו משכנעים – במיוחד אלו שהתייחסו לאופנוען כמי שנפגע תדירות בתאונה אך אינו הגורם המרכזי לגרימתה, כפי שרבים סבורים.

כרוכב דו-גלגלי בתקופת לימודי באוניברסיטה (200 סמ”ק צנוע) הצלחתי לעבור שתי תאונות ללא פגיעה משמעותית, ובשתיהן אכן חשתי כיצד גורמים סביבתיים כמו מכוניות שמבצעות סטייה לא מבוקרת, תנאי כביש רעועים ותנאי מזג אוויר, מכריעים את גורלי ללא יכולת שליטה רבה. אחרי תאונתי השניה החלטתי שמיציתי את מכסת המזל הדו-גלגלית שלי, מכרתי את הווספה ועברתי לנהיגה במכונית.

בכתבה הבאה אנסה לתאר קמפיין בריטי מוצלח יחסית למאבק בתאונות אופנועים ולהסביר כיצד יתכן שלמרות מודעות הציבור לתאונות ויתרונותיה של נהיגה זהירה, קמפיינים פרסומיים אינם מביאים לשינוי דרמטי במצב, לא לגבי תאונות אופנועים ולא לגבי תאונות בכלל

משרד התחבורה הבריטי יצא לפני מספר שנים בקמפיין להגברת בטיחות אופנוענים בעקבות ממצאי מחקר שערך שהראו כי שיעור הנפגעים בתאונות אופנועים גדול במאות אחוזים מהפרופורציה היחסית שלהם בכביש. בחינת אופי התאונות הראה שמספר רב מהן התרחש בצומת ונבע מהפרה של כללי אי מתן זכות קדימה, על פי רוב בידיהם של נהגי מכוניות ולא של אופנוענים. בכ-65% מהמקרים נהג הרכב פשוט לא הבחין באופנוע המתקרב למרות היותו בשדה ראייה סביר.

לקריאת המשך הכתבה בדה מרקר-שיווק

עולם הולך ונעלם – על הברור מאליו וזה שמתפוגג

אולי זו אנלוגיה, אולי נוסטלגיה, ואולי חרדה על מה שאיני יכול להבין ולראות.

סיפור משפחתי עדכני מהבוקר: סטודנט שאל אותי איך להוריד את המצגת מהפורטל. צילמתי את המסך והסברתי שצריך ללחוץ על אייקון הדיסקט, שכל כך אופייני לרוב מסכי המחשב של היום. הוא נראה ככה:

כל אחד מכם יוכל להרים ראשו לכל מסמך של אופיס או תוכנה אופיינית אחרת ויזהה את אייקון הדיסקט שמשמעותו שמירה לכונן הקשיח.

שאלתי לתומי את נגה בתי בת השבע אם היא יודעת מה זה הסמל הזה. היא ענתה שלא. חיפשתי בקדחנות דיסקט ישן אמיתי, הראיתי לה ושאלתי אם היא יודעת מה זה ואיך קוראים לזה. התשובה היתה שלילית פעמיים – לא דובים ולא יער. כלומר, דור שלם וצעיר לוחץ על אייקון הדיסקט כדי לשמור קבצים למחשב מבלי להבין מדוע לכל הרוחות האייקון הזה מעוצב בצורה כזאת ולא בצורה של דיסק DVD. רק נזכיר שהאייקונים הללו נוצרו באפל כדי לשפר את הפעולה האינסטינקטיבית של משתמשי המחשב במקום תפריטי טקסט, וכאשר ביל גיייטס השיק את גרסת החלונות הראשונה תוך חיקוי עקרונות אפל, חדשנותו היתה ביצירת אייקונים במקום טקסט DOS למי שעוד זוכר היסטוריה של העת העתיקה מהסוג הזה.

וזה מזכיר לי סיפור דומה מכיתת המחשבים של בני איתי לפני שנה (ילדים בני 10) נתתי לילדים כתובת URL של אתר אינטרנט חדש שבניתי עבורם. כל ילד ישב במעבדת המחשבים מול מחשב, וחצי כיתה טענה שהאתר לא זמין. לקח לי זמן לקלוט מה קורה, כי האתר היה באוויר בוודאות. חצי מהכיתה נכנסו לגוגל והקלידו את כתובת ה-URL לתוך חלון החיפוש של גוגל במקום לחלון ה-URL בראש העמוד. מאחר והדומיין היה חדש ועדיין לא נקלט בגוגל הם לא הצליחו לקבל כלום. שאלתי בביטחון עצמי מופרז מדוע הם לא מקלידים את כתובת ה-URL במקום הנכון, והתשובה הדהימה אותי. מחצית הכיתה, משתמשי אינטרנט חזקים ורציניים, פשוט לא ידעו מה חלון ה-URL עושה. הם מעולם לא השתמשו בו. גוגל מבחינתם הוא האינטרנט, הוא המקום להקליד קישורים, והחלון חסר המשמעות שבו תווים משונים שנמצא בראש העמוד, פשוט לא קיים מבחינתם.

שתי הדוגמאות הללו מהוות עבורי עדות על הפער העצום שנוצר בין מי שננעל על היסטוריה עם עובדות ברורות מאליהן, למי שנולד להיסטוריה אחרת ומוכן לבחון אותה בדרך שונה. יש בזה גם מרכיב אופטימי משהו. האייקונים שנחרטים על ליבו של דור מסויים ונתפסים כיעד למלחמה והקרבה עשויים להפוך בדור שלאחר מכן לסמלים חסרי משמעות או לפחות כאלה שאפשר להתדיין עליהם ולהגיע איתם לפתרון של קונפליקט (ובכוונת תחילה אינני מדגים אייקון כזה או אחר, דתי, פוליטי, חברתי או אחר). מה שברור הוא שאפילו בהקשר התפיסתי, משמעות התמונה שאנחנו רואים איננה תמיד ברורה או מובנת לסביבה החברתית שפי שאנו מפרשים אותה, ולעיתים התמונה לא רק שאיננה שווה אלף מילים, אלא היא דורשת עוד אלף מילים כדי להסביר את כוונת הצייר.

אסוציאציות חופשיות. פתיחה

הביטוי “אסוציאציות חופשיות” מייצג כלי עבודה טיפולי שפיתח זיגמונד פרויד בעבודתו הפסיכואנליטית. הביטוי הפך למושג נפוץ בפסיכולוגיה טיפולית אך גם בשיח מקצועי וציבורי בהקשרים אחרים. לדוגמה, אפשר לתאר “קישורים” באינטרנט כסוג של אסוציאציות חופשיות, מעין ערוצי המשך אסוציאטיביים שמובילים מרעיון אחד לרעיון אחר, לעיתים מקושרים בצורה רעיונית מבוססת והגיונית, אך לעיתים באופן רופף וחסר משמעות, לעיתים באופן גלוי וברור ולעיתים באופן סמוי ולא מודע. מחקרי המוח והקוגניציה נתנו עם השנים למונח אסוציאציות חופשיות משמעויות נוספות. המוח האנושי מאופיין בקישוריות שהיא למעשה מקור כוחו ועוצמתו.

בחרתי במונח “אסוציאציות חופשיות” לשמו של הבלוג שלי בגלל סיבות רבות אשר חלקן בוודאי עוד לא מודעות וידועות אפילו עבורי, אבל דרך בחירה זו אני מקווה להתחבר לנושאים השונים שמעסיקים אותי באופן אסוציאטיבי שלא בהכרח קשורים זה לזה באופן לוגי. הפוסטים והקישורים ביניהם בוודאי מספרים משהו עלי ועל הדברים שסביבם הייתי רוצה ליצור דיאלוג עם חברים, עמיתים למקצוע, סטודנטים וכל מי שמעוניין לקרוא. אשמח לקבל תגובות כאן בתוך הבלוג, ובכל צורת תקשורת אחרת. שלכם, אורן oren@psychologia.co.il