ארכיון תגית: מלחמת יום כיפור

השבוי הישראלי במצרים שאינו מופיע ברשימות הצבא: סיפור השבי והשחרור של אבי, אלון קפלן – ארבעים שנה למלחמת יום כיפור

הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של ערוץ 2 בסקירת כתבות לזכר 40 שנה למלחמת יום כיפור – קישור כאן

בשעת ערב, יום לאחר הכרזת הפסקת האש של מלחמת יום כיפור בשנת 1973, צלצל הטלפון בביתנו בגבעתיים. כילד בן שמונה לא הבנתי את הדרמה שתתרחש בזמן הקרוב, אני בספק אם מישהו באמת מבין אותה אפילו היום. בצדו השני של הקו היה אבא שלי, סגן מיל. אלון קפלן באותה עת, אשר סיפר לאמי בקור רוח שהוא בסדר ושהוא מאושפז בבית החולים אסף הרופא. את קורותיו ביומיים שקדמו לשיחת הטלפון הזו הוא סיפר לה רק בבית החולים. אינני זוכר מתי בדיוק נודע גם לי הסיפור, נותרו לי כמה ציורים שמעידים כנראה על הרושם שהפרטים הותירו. אני זוכר את ביתני בית החולים אסף הרופא, את הפצועים, את כסאות הגלגלים שנהניתי לשחק בהם ולהחליק בתוכם לאורך המסדרונות לנזיפותיה של אחות המחלקה. כתבת "במחנה" שפורסמה בהרחבה והתעניינותם של כלי תקשורת רבים בסיפור שלקוח כאילו מסרט מלחמה דמיוני, אפשרו לי הצצה לתוך מהלך העניינים הבלתי נתפס של נפילתו בשבי של אבי עם עוד שני קציני מודיעין ישראליים בסיני, ושחרורם על ידי כוחות צה"ל בדרך נס.
ישראל היא מדינה קטנה. וכך מול מליאת חבר הנאמנים של המסלול האקדמי המכללה למנהל בה אני עובד, הצגתי לפני מספר חודשים שקופית במסגרת הרצאה על חוסן נפשי. בשקופית נראתה תמונה מתוך עיתון "במחנה" שפורסם לאחר שחרור שבויי המלחמה במצרים – ראו למטה. בתוך גיליון זה פורסם חלק מיומן האירועים שכתב אבי על אירועי השבי בזמן תקופת החלמתו בבית החולים. מתוך קהל הנוכחים התרומם לפתע ממקומו אדם שלא הכרתי באותה עת, ואמר "אני שחררתי אותו". היה זה שריונר שחסם את כביש הגישה לקהיר ממערב למזרח באותו לילה אפל. הוא אינו יודע גם היום להסביר מדוע הציב שם את המחסום, אך היה זה המקום האחרון שבו ניתן לעצור את השיירה המצרית ועמה שלושה שבויים ישראלים בדרך לקהיר. ההתקלות של הכוח המצרי בחיילי צה"ל הביא לשחרורם של שלושת השבויים תוך פציעתו של אבי, אך לפחות חופשי וחי מופנה לטיפול בישראל. אבי שנולד בחודש אוקטובר טוען מאז שיש לו שני ימי הולדת באוקטובר, אחד זה המקורי, והשני הוא באותו לילה חשוך על צידה המצרי של תעלת סואץ שבו הוא שוחרר.
אחרי כמה רגעים של הלם המשכתי בהרצאתי לחבר הנאמנים על הבמה בנושא פסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי. כמה ממשתתפי האירוע אמרו שדבר כזה יכול לקרות רק בישראל. לאחר אותו יום החלטתי לשחזר את הסיפור מתוך גיליונות העיתון המצהיבים ולפרסם אותו שוב, בעברית ובאנגלית. בעמודים הבאים מתוארים הדברים במדויק בשם אומרם, כפי שנכתבו במקור על ידי אבי אלון קפלן בשנת 1973. בהזדמנות אולי אשלים את החסר ואביא את דבריהם של השותפים השונים שקשורים אל האירוע הזה, בינתיים הנה הם לעיונכם.

אורן קפלן, רמת גן, 2013

קישור למאמר המלא

קישור לכתבה באתר ערוץ 2

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש: אסוציאציות חופשיות על יום הכיפורים בשבוע של פסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי

מה מביא אותי לקרוא שוב היום את אותו גיליון של "במחנה"? סיפורי הלוחמים ששמעתי אתמול? יום ההולדת המשפחתי שחגגנו אתמול? התאריך הזה שניקר לי אתמול כל היום בראש? מדוע התרנגולים המיועדים למיתה בכפרות תפסו כל כך את תשומת ליבי? "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום"?

השבוע השקנו את הקתדרה לפסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי. אני מתכנן את המהלך הזה כבר כמה שנים. היום, יממה אחרי 6 באוקטובר, היום הזה שבסופו ערב יום כיפור, 38 שנה למלחמה, אני מבין קצת כיצד אני סוגר היום תשבץ מורכב, ופותח אולי אחד חדש, מורכב לא פחות, אבל כנראה מודע קצת יותר. אני כאן ביום כיפור.

כנראה כעת, בשבוע שבו פרויקט המחקר שלי בפסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי עולה לאוויר ונעשה מציאותי, אני יכול להרשות לעצמי להכיר בפיסות היסטוריה אישיות שלי בכל זה. עד היום התמונות הללו נראו לי פרטיות מידי כדי לחלוק אותם עם מישהו. כתבת "במחנה" משנת 1973 שאותה קראתי כל כך הרבה פעמים בחיי רומזת אולי שגם אצלי לכתוב על הדברים ולפרסם אותם מאפשר לעבדם בדרך כלשהי מבפנים (או להימנע מכך). אז הינה טיוטה ראשונה. אני מניח שתהיה לה המשך כזה או אחר בשלב מאוחר יותר, כאשר התמונה תתבהר יותר.

לקריאת הפוסט המלא באתר שלנו כאן


במחנה גליון 9: סיפורו האישי של קצין ישראלי שנפל בשבי המצרי וחולץ [בשער: שבויים שחזרו מגיעים ללוד].