ארכיון תגית: כללי

חוסן ופסיכולוגיה חיובית: מחוסר אונים נלמד לאופטימיות נרכשת

בתום דיון הפייסבוק שקיימנו במשימה הקודמת, ניתן לראות שהנושאים שזכו לכמות ה”לייקים” והתגובות הגדולה ביותר בקורס שלנו הם נושאים המתייחסים ל”עצמי” בהיבטים השונים. מיתוג עצמי, פסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי (בעיקר בתקופת עמוד ענן שהשרה לחץ ומתח רב), וכן ניהול קריירה ובחירת מקצוע עתידי. לפיכך הנושאים הללו של טיפוח ומימוש פוטנציאל עצמי יהוו את נושאי המיקוד שלנו בחלקו השני של הקורס אשר מתחיל עכשיו. הכותרת שבחרתי מסכמת את עולם התוכן הזה באופן כללי, תוך שימוש בפריזמת הפסיכולוגיה החיובית: חוסן ופסיכולוגיה חיובית: מחוסר אונים נלמד לאופטימיות נרכשת.

מטרת הטקסט הבא לתת לכם רקע לצמיחתה של גישת הפסיכולוגיה החיובית, מה הרציונל שעומד מאחוריה, וכיצד נפעל בהמשך הקורס הזה כדי להעמיק את הלמידה שלנו לגבי יישומי גישה זו.

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א’ תשע”ג | תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ’ אורן קפלן ולירון חזן-טנדלר | למי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי, מומלץ להתבונן קודם לכן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

בשנות ה-60 החלו להתבצע ניסויים פסיכולוגיים בבעלי חיים שהיוו מודל לניבוי דיכאון. הניסויים אינם סימפטיים במיוחד לאוהבי הכלבים שבינינו, ובכלל, אבל הממצאים שעלו מהם היוו בסיס חשוב להבנת תופעת הדיכאון ובשלב מאוחר יותר להבנת תופעות של חוסן והתפתחותה של הפסיכולוגיה החיובית.

התופעה שנבדקה במחקרים אלו נקראה “חוסן אונים נלמד” (או נרכש). למשל:

Seligman, M.E.P. and Maier, S.F. (1967). Failure to escape traumatic shock. Journal of Experimental Psychology, 74, 1–9

ניסויים אלו החלו מתוך גישות קלאסיות של ביהביוריזם ואילוף / עיצוב התנהגות. במחקר הבסיס מנסים לאלף כלבים לבצע פעולות מסוימות. אילוף מתבצע על ידי “מקל” או “גזר”, דהיינו, כלב המבצע את הפעולה המתבקשת, למשל, לקפוץ מאזור א’ לאזור ב’ מקבל חיזוק חיובי – בד”כ אוכל, ואילו כלב המתמהמה זוכה לגמול המפוקפק של שוק חשמלי. ניסויים אלו של התניה אופרנטית פועלים בצורה יעילה ומהירה בדרך כלל, וכלבים יכולים ללמוד באמצעותם התנהגויות מורכבות למדי. עד כאן לא היה חדש, למידה כזאת הודגמה כבר בתחילת המאה הקודמת. השינוי שזיהו חוקרים כמו מרטין סליגמן, שעליו נקרא בהרחבה בהמשך, התרחש בתחילה בשל תקלה במערכת שבגללה כלבים המשיכו לקבל שוקים חשמליים בין אם למדו לקפוץ  מאזור א’ לאזור ב’ ובין אם נותרו באותו מקום. הניסוי יצר למעשה סיטואציה שבה “אין אור בקצה המנהרה” שכן מה שהכלב לא עושה, אין לו דרך להימלט מהשוק החשמלי. בעקבות זאת פיתחו הכלבים בניסוי התנהגות שנצפתה כמו דיכאון. הם נשכבו על רצפת התא ולא זזו יותר, גם אם לאחר מכן תנאי הניסוי חזרו למצבם המקורי ובפועל לכלב היתה אפשרות לברוח מהשוק. תופעה זו קיבלה את הכינוי “חוסר אונים נלמד” כיוון שהכלבים הבינו שאין להם סיכוי לשנות את מצבם והתייאשו. מכאן התפתח מודל להבנת דיכאון בבני אדם המבוסס על ההנחה שדיכאון אינו רק תגובה למצב מציאותי נחווה כקשה, אלא הוא בעיקר תפיסה פסימית כלפי החיים שאומרת “אין אור בקצה המינהרה” כלומר, לא רק שהמצב קשה, אלא שאין סיכוי שהוא ישתנה בעתיד. מסתבר שהתמודדות עם מצבים קשים אפשרית ואינה גורמת לדיכאון או חוסר אונים כאשר הפרט יודע שיש לו אפשרויות ובעתיד הוא יוכל למצוא את עצמו במצב שונה. כתיבתו של ויקטור פרנקל מדגימה זאת יותר מכל, כיצד באימת התופת של אושוויץ נותר פרנקל אופטימי לגבי יכולתו לשרוד, וכיצד מתוך שנות חייו במחנה הוא מדמיין וחוזה את עצמו עומד בפני קהל ומרצה להם על כך ש”האדם מחפש משמעות” ומצטט את ניטשה באמרתו הידועה  “מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך”‏.

ימי המתיחות הביטחונית שעברנו אך לאחרונה המחישו ללא ספק את חשיבותו של החוסן האישי והלאומי להתמודדות עם סטרס ומצבים קשים. ייעוד לאומי והתמודדות מול אויב חיצוני מהווים פעמים רבות את ה”למה” שעליו כתב ניטשה, ומאפשר להתמודד עם קשיים ולשאת אותם. אך לא פעם (ולמעשה ברוב המקרים) האתגר וההתמודדות אינם מול אויב חיצוני, אלא הינם דווקא מול “העצמי” הנוקשה והעריץ, מול העדר כוחות להתמודד, מול דימוי עצמי נמוך, ולהיפך, מה שמאפשר להתמודד הם תחושת המסוגלות העצמית, החוסן, האופטימיות ש”יהיה בסדר, אני אדע איכשהו כיצד להתמודד”, הנבואה שמגשימה את עצמה למרות כל הסיכויים, ובסופו של דבר חווית האושר והסיפוק בעשיה וביכולת למימוש עצמי.

מרטין סליגמן עבר שינוי משמעותי מאז מחקריו על חוסר אונים נלמד למחקריו על פסיכולוגיה חיובית ואופטימיות נרכשת. אחרי עשרות שנות מחקר על דיכאון הגיע סליגמן למסקנה שחקר הדיכאון, חשוב ככל שיהיה, לא יספק את המענה לדיכאון, ובעיקר לא את המניעה.

“לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם”, אמר אלברט אינשטיין. ואכן אי אפשר להכחיש זאת, כפי שציינתי גם קודם לכן – שאם נפלתם לבור עמוק, גם הבנה יסודית ומבריקה על חלקלקות העשב בפי הבור, שבגללו החלקתם לתוכו, לא תקדם אפילו בסנטימטר בודד את דרכם אל מחוצה לו. כדי לצאת מהבור תידרש חשיבה יצירתית וחדשה שלא קשורה כלל למקורותיה של הבעיה. לפיכך חקר הדיכאון לא עוזר בהכרח לפיתרון או מניעת דיכאון, חקר האושר דווקא, חקר הדברים שיוצרים חוסן, חקר האנשים והארגונים שמסיבה כלשהי הצליחו להתמודד למרות תנאי קשים, כמו אלו של ויקטור פרנקל לדוגמה, אולי יוכלו ללמד אותנו טוב יותר על התמודדות, ובאותה הזמנות וכתופעת לוואי מבורכת, נלמד גם כמה דברים על אושר וכיצד ניתן להגיע ל”למה” שלמענו נחיה לפי ניטשה. אלו כמובן מקורות גישת הפסיכולוגיה החיובית שבוחנת את מקורות הכוח והפעולה בחיים.

“פסיכולוגיה חיובית” הינה, אם כן, גישה מחקרית ויישומית שהחלה להתפתח בשנים האחרונות בארה”ב ומעוררת כיום עניין רב בתחומי מדע שונים, פסיכולוגיה, ניהול, חינוך, רפואה ועוד. הגישה גורסת שבשיטת “פתרון הבעיות” המסורתית – איתור הבעיה (“הפתולוגיה”) ומציאת פתרונה, פוטנציאל הצמיחה נמוך למדי. מחקרים עדכניים מורים שבכל תחום – אישי, ארגוני, או חברתי  – מתוך השלילי והחולשה פוטנציאל הצמיחה והשינוי הוא דל למדי. דווקא התמקדות בחוזקות, בחוסן נפשי, באושר ובסיפוק יכולה להביא לשינוי המיוחל, הן אצל הפרט והן בארגון. תמצית הרעיון הפשוט, אך המנוגד לאינטואיציה היום-יומית של רובנו, הוא שלהתנחם ולשתות אפשר רק ממחצית הכוס המלאה, גם אם מקור המצוקה והחרדה נובע מהיעדר המים במחצית הכוס הריקה: לקוח שלא רימו אותו אינו בהכרח מרוצה, עובד ששילמו את שכרו בזמן אינו בהכרח שבע רצון מעבודתו, זוג שאינו נוטר טינה אינו בהכרח אוהב, אדם שאינו מדוכא אינו בהכרח מאושר. מכאן שמיקוד בליקויים ואפילו הצלחה מסחררת במניעת הליקוי, לא תביא לשגשוג. למרות זאת, רוב המודלים לייעוץ ושינוי, אישי וארגוני מבוססים על מיקוד בבעיה ובשלילי, ולא בטיפוח החיובי, מתוך הנחה שהם הפכים אחד של השני. מחקרים רבים שהצטברו לאחרונה מוכיחים שמקור השגשוג אינו מצוי בהכרח במוקד המשבר, וניתן למנף אותו כמעט ללא קשר למוקד הקושי, כדי להביא לשגשוג.

גישה זו מעוררת גלים כיום בעולם הפסיכולוגיה המחקרית והיישומית בעולם, כמו גם בתחומי מדע נוספים. כדי להתחבר לגישה ולבחון את יישומיה בהקשר של הקורס הנוכחי ננסה להתמקד תחילה  בטקסטים וחומרים רלוונטיים על התפתחות התחום, ממצאי מחקר מרכזיים, והדגמת כלים ליישום הגישה ברמת הפרט, הצוות והארגון.

בשלבים הבאים תתבקשו להעמיק בקריאה בנושא חוסן ופסיכולוגיה חיובית. לא יכולתי לדעת זאת מראש, אבל עמוד ענן יצר ללא ספק טריגר למיקוד הזה. הנחיות מפורטות ונרחבות יותר תגענה בהמשך, אך בינתיים אתם מתבקשים להתחיל ולעיין בחומרי קריאה וצפייה שפרסמתי בעבר, אין צורך כמובן לעבור על הכל, תוכלו לרפרף עד שתתמקדו בכמה פריטים שמעניינים אתכם. להלן סידרה של קישורים מתוך מאמרים וראיונות שלי בתקשורת.

מתווה הפעילות שלנו מעתה ועד סיום הקורס יהיה כזה:

במטלה הנוכחית תתבקשו לקרוא, לסכם ולהביא יישומים ניהוליים של פסיכולוגיה חיובית לביטוי בכתיבתכם. הקישורים המצורפים להלן יהוו הבסיס התיאורטי שמהם תתבקשו לכתוב סקירה קצרה בת עד שלושה עמודים על תחום הפסיכולוגיה החיובית ויישומיו ברמת הפרט, הצוות והארגון.

המטלה שלאחר מכן תוקדש להעמקת למידה וייצור חומרים ייחודיים משלכם בתחום זה, שמטרתם בין היתר להעמיק את הבנתכם על אותו “למה” שלמענו תוכלו להתמודד עם כל “איך” וכמובן לא רק לשרוד אותו, אלא להגיע אל הנוף הנשקף ממרומי המדרגה החמישית של היררכיית הצרכים של מאסלו. בעבודה האחרונה תקראו חומרים שנוצרו תוך הפעילות השיתופית בקורס ותגיבו אליהם. בסיום הקורס ישנה מטרת סיכום קצרה שמטרתה להתבוננן בצורה אינטגרטיבית על הקורס כולו והתהליך שעברתם בתוכו.

בשלב הנוכחי אני מציע שתתחילו בעיון בחומרים הבאים, ביחרו להעמיק במה שמעניין אתכם, אם יש חומרים אחרים סביב נושאים אלו אשר תרצו לקרוא מתוך מקורות אחרים ולשלב בטקסט, זה בהחלט אפשרי. עליכם להגיע למסמך בן 600 מילים (2-3 עמודים לכל היותר) המציג סקירה תיאורטית-מקצועית שלכם על תחום הפסיכולוגיה החיובית, ומבוססת על לפחות 3 פריטים שונים להלן, או ממקורות נוספים. בסיום חלק זה הינכם מתבקשים להביא יישום כלשהו לחומר הכתיבה – זה יכול להיות תיאור מקרה להתמודדות עם אתגר או מצב כלשהו, שלכם או של מישהו אחר, של פרט או של ארגון, שמשתמש בעקרונות הגישה (בין אם תוכננה מראש ובין אם התרחשה באופן ספונטני). לחליפין זו יכולה להיות שיחה עם מישהו וראיון שלו על הנושאים הללו, שימוש בגישת הפסיכולוגיה החיובית ליעוץ ארגוני, התנהגות צרכנים, פעילות מקצועית כלשהי, ולמעשה, כל רעיון שיש לכם על יישום של החומר לעולם העבודה, הניהול והעסקים. הגשת מטלה זו מיועדת לעוד שבועיים (יום חמישי 20 בדצמבר 2012) בפורטל הלימודי.

עוד מספר ימים כבר נתחיל להסביר על תהליך הביצוע של שתי המטלות הבאות והאחרונות בקורס.

להלן הקישורים לחומרי הקריאה / הצפייה על פסיכולוגיה חיובית. מתוך יש לבחור 3 פריטים לפחות, אחד כתוב, שני שניתן לצפיה, ושלישי לפי בחירתכם.

  • אושר אמיתי – גרסה 2.0″ מתוך גליון אודיסאה שהוקדש לנושא האושר. קישור למאמר באודיסיאה
    ראיון בתוכנית המקצוענים בהנחיית שירה פליקס בערוץ 10 – מה עושה אותנו מאושרים? על פסיכולוגיה חיובית קישור
    ראיון בתוכנית סוד החיים הטובים בערוץ 2 – אושר, דיכאון ומימוש עצמי במחצית השניה של החיים קישור
    פסיכולוגיה חיובית – לפיתוח חוסן נפשי וחיים בעלי משמעות – מאמר באתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוכי – קישור
     מרווחה של סעד וקומודיטי לרווחה של אושר – על ערך המותג שממשלה נדרשת לספק לצרכניה: כתבה בדה מרקר: חלק ראשון – קישור חלק שני – קישור
    פסיכולוגיה חיובית – רפואה מונעת לשעת חירום – מאמר בכתב העת סטטוס – קישור
    פסיכולוגיה חיובית וזרימה בעבודה – מאמר בכתב העת סטטוס וב-Ynet – קישור
    פסיכולוגיה עסקית ופסיכולוגיה חיובית – מאמר בכתב העת פסיכואקטואליה בהוצאת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל – קישור
    אושר אמיתי – יש או אין? מאמר בכתב העת פסיכואקטואליה בהוצאת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל בעקבות כנס פסיכולוגיה חיובית של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה – קישור
    מצגת הרצאה בכנס “חוסן ארגוני” – פסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי במערכת החינוך – קישור
  • חלקים מתוך הרצאה על פסיכולוגיה חיובית:
    אשליית האושר – קישור
    חוזקות – קישור
    אושר – קישור
  • הרצאה בכנס פסיכולוגיה של השקעות: האם מדיניות כלכלית אמורה להיות מכוונת אושר? על שוק ההון בראי זרם הפסיכולוגיה החיובית:
    חלק ראשון – קישור
    חלק שני – קישור
    חלק שלישי – קישור

לונדון וקירשנבאום לכנסת? על סקרים, אמינות וקוקה קולה

תוצאות הבחירות בארצות הברית היו ידועות מראש. הסיקור העיתונאי שנתן לרומני הסתברות זכייה שווה לזו של אובמה היה אחיזת עיניים שנועדה ליצור דרמה, רייטינג וחוויית “ריאליטי”. אז איך אפשר להאמין לסקרים כשסקר מייצג בדק את היתכנות בחירתם של לונדון וקירשנבאום לכנסת בבחירות הקרובות וניבא להם לא פחות מ-4 מנדטים בטוחים?

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

עידוד הנקה: שיווק חברתי מתחת לקו

אחרי שהקמפיין הצליח לשכנע את הציבור ביתרונותיה הבריאותיים של ההנקה, יש לשכנע את האמהות שהנקה מתאימה להן אישית ומשתלבת עם תחושת המסוגלות העצמית שלהן, דימוין העצמי הפיזי והפסיכולוגי, ועם סגנון חייהן.

האינטואיציה השיווקית מחפשת את מקורות המעורבות של הצרכן כדי לבחון את המשתנים שישפיעו על עמדותיו והתנהגויותיו באופן האפקטיבי ביותר. לא מפתיע, לפיכך, שרוב הקמפיינים לעידוד הנקה התמקדו בחשיבותה של ההנקה לבריאותו של התינוק ולקשר תינוק-אם. אינטואיציה זו נכונה בוודאי, לפחות באופן שבו אמהות מתכננות את הזנת תינוקן לפני הלידה. הסקר הישראלי, לדוגמה, מצא שרוב עצום של נשים מצהירות שבכוונתן להניק את תינוקן, ואילו בפועל שיעור נמוך בהרבה אכן עושות זאת. לפיכך אין עלינו להיות מופתעים מכך שממצאי המחקר האוסטרלי הראו שעמדותיהן של אמהות כלפי חשיבות ההנקה לא ניבאה למעשה את התנהגותן, דהיינו את המידה בה הצליחו להמשיך ולהניק את התינוק לאורך זמן. החוקרים כינו זאת משתנה ממוקד-תינוק, והם אלו שבהם מתמקדים ארגוני הבריאות בעולם. דווקא משתנים כמו תחושת מסוגלות עצמית – עד כמה האם מאמינה ביכולתה להניק, וכן התמיכה החברתית באם היו המשתנים המובהקים ביותר לניבוי התמדה בהנקה.

לקריאת הכתבה המלאה במדור השיווק של דה מרקר

קינון הריון – כתבתה של רוני שגב זכריה באתר מאקו

התראיינתי לכתבתה של רוני שגב זכריה, דולה שכותבת במדור לפריון הריון ולידה במאקו:

“קן לתינוק: למה את מקננת בחודש תשיעי?איך זה שדווקא כשאת בקושי מסוגלת להתכופף לשרוך נעליים, את לא מפסיקה לקרצף את הבית ולסדר בגדים קטנטנים בארון? ומה הקשר בין קינון בהריון לאינטליגנציה של תינוקות? כל מה שרציתם לדעת על התופעה הכי מסתורית בהריון”.

לקריאת הכתבה

עושר ואושר – שנה טובה

קבוצה של חייטים יהודים יושבת להפסקת צהריים משותפת. השיחה התפתחה לשאלה: מה כל אחד היה עושה לו היה רוטשילד, ורק חייט קשיש אחד לא השתתף בשיחה.

נו, דוחקים בו שאר החייטים, מה היית עושה אתה אילו היית רוטשילד?

אני… לו הייתי רוטשילד, הייתי עוד יותר עשיר מרוטשילד !

איך אפשר, שואלים אותו?

אפשר, אני למשל הייתי ממשיך לעשות קצת עבודות חייטות מהצד…

האווטאר והסלולר: מלחמות התקשורת בדרך להצתה מחודשת

ברמה הלאומית אוטוסטרדת האינטרנט חשובה כיום מאוטוסטרדת כבישים מסועפת. יהיה צורך בגורם בעל כוח כשפים עוצמתי לא פחות מזה של האווטאר כדי להשכין שלום בעולם התקשורת המסוכסך, לטובת השחקנים בענף התקשורת, הצרכנים, ולא פחות חשוב – לטובת קיימות הסביבה והחברה.

במאמר זה ברצוני לתאר מגמות צפויות במשחקי המלחמה העתידיים בשוק התקשורת. נסיעתי האחרונה לחו”ל היוותה עבורי הדגמה קטנה למימוש תחזיות מומחים מזה זמן לאינטגרציה בין אמצעי התקשורת השונים, הפועלים כיום בתחרות זה מול זה, הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה תאגידית. הופתעתי מעט משיקום עוצמתה של התקשורת הנייחת, ואולי ספגתי השראה מסוימת מספרו של מיצ’יו קאקו, “הפיזיקה של העתיד”, כמו גם מתשתיות התקשורת השווייציות המתקדמות. לאוהדי “אווטאר” – אשתמש בדמותו במהלך המאמר, נראה שהקרב של כשפי האוויר עוד לא הוכרע – ממלכת האדמה חוזרת לזירה, ואליה יתווספו גם כוחות הטבע האחרים, האש והמים – הכל בהמשך.

השימוש בטלפון על גבי אינטרנט (VOIP) קיים כבר זמן רב. עם זאת, הוא סובל מנחיתות ביציבות הקו מבחינת איכות, וכן מסרבול בשימוש. יש הטוענים לקונספירציה של חברות תקשורת מסוימות שמזהות חיוג בשיטה זו ומורידות בכוונת תחילה את איכות הקו, אך בין אם הדבר נכון או הזוי, משתמשים מעדיפים עדיין להשתמש בתקשורת סלולרית הרגילה, בוודאי בתקופה הנוכחית שבה צונחים מחיריה. עם זאת, שינוי משמעותי נראה באופק ועד סיום המאמר הנוכחי ברצוני לשרטט כמה קווים, תרתי-משמע, לתשתית התקשורת העתידית בעולם ובישראל.

על פי חזון שמימושו נראה קרוב מתמיד, נוכל בקרוב כולנו לשוחח בטלפון ולגלוש באינטרנט באופן חופשי בכל מרחב מיושב בארץ ובעולם המערבי, ובמקביל נהנה מאוויר נקי יותר מקרינה סלולרית, שאת נזקיה הבריאותיים עוד איננו יודעים בוודאות. לשינויים אלו יהיו השלכות רבות על כל תחומי החיים שיושפעו מהנגישות התקשורתית ומהתאמתה האישית כמעט לכל הקשר של חיי הפרט, הקהילה והמערכת המאקרו כלכלית.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר – חלק א‘  חלק ב

זיכרונותי מרפול: מיתוג מחדש לפראיירים

פרויקט “נערי רפול” הינו אחד המותגים החברתיים החזקים ביותר שייצר צה”ל מאז ומעולם. אם ישנו מותג מצליח כל כך סביב סוגיית הגיוס לצה”ל, כדאי אולי ללמוד דבר או שניים מאופן בנייתו לפני ש”מפרקים הכל” ובונים מודל גיוס חדש. מודל “מאבק הפראיירים”, מוצדק ככל שיהיה, משתמש בכלים ובחזון שלא הצליחו באף קמפיין, חברתי או שיווקי בעבר. לעולם השיווק ישנם שני כלים מרכזיים לקידום סחורות, שירות ורעיונות – “מקל” ו”גזר”. עולם השיווק משתמש מדי פעם במקל, אך מעדיף את הגזר כאסטרטגיה מובילה. את ה”מקל” הייתי מציע להשאיר באפסנאות, ולהיעזר בגישתו של רפול, שעם גישתו האישית או הפוליטית אפשר להתווכח, אבל אין ספק שבעניין נערי מקא”ם הוא הוביל מהלך מרשים.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

e-תמכרות: כיצד הפך הדואר האלקטרוני מכלי שיווקי לסוס טרויאני?

מאמרי החדש פורסם היום בראש מדור השיווק של דה מרקר, ועימו אני פותח סדנת גמילה אישית לאורך חודשי הקיץ. התנצלותי מראש בפני חברי להתכתבות האלקטרוני, נצטרך להתחיל לשוחח זה עם זה כמו פעם בגישות מסורתיות יותר, כדי שאני אוכל להתחיל לעבוד 🙂

ההתמכרות לדואר אלקטרוני, לפייסבוק ולטוויטר דמוה להתמכרות לממתקים. ה”סמארטפון” אינו רק חכם מבחינת תכונותיו, הוא גם מתוחכם כמו סוס טרויאני שחודר לתוך שגרת היום-יום שלנו, ומחסל בעקביות שאריות של אפקטיביות בעבודה, בפנאי, בחברה ובמשפחה, שעוד נותרה לנו פה ושם.

עובד ממוצע בארצות הברית מקבל כ-150 הודעות אלקטרוניות ביום, ועלול לבזבז כשעתיים וחצי בטיפול בהן. על פי הסטטיסטיקה יש עובדים רבים המקבלים מאות ואף אלפי הודעות מייל ביום. יותר מ-60% מהעובדים בארה”ב מדווחים שהם מנותקים לחלוטין מתקשורת אלקטרונית רק שעתיים מזמן הערות שלהם. כמעט כל משתמש אינטרנט מכיר את החוויה המתסכלת שאחרי שעות רבות המוקדשות למיון וטיפול בהודעות הדואר הנכנס, נוצרת תחושת סיפוק רגעית, כדי לגלות שלמעשה… העבודה המהותית עצמה עוד לא החלה. מחקר שפורסם לאחרונה מצא שהדואר האלקטרוני גורם להפרעות חמורות ברצף העבודה ומאט אותה בשליש. הממצאים מורים על כך שקיימת תופעת “התמכרות לדואר אלקטרוני” בקרב כ-15% מהעובדים במקומות העבודה שנדגמו.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

נהנית? ספר לחבריך, לא נהנית? ספר לנו: נישט פארשטיין? מאמר למי שמחפש HUB למגזר החרדי ולא מבין מה זה MAVEN

העיתונאי מלקולם גלדוול מתאר בספרו The Tipping Point שלושה טיפוסים שונים המשלימים זה את זה בהפצת מסרים “מפה לאוזן”. הוא אינו מתייחס בהכרח לרשת החברתית של האינטרנט, אלא מתאר תופעות חברתיות אנושיות שרלוונטיות גם לתקופות היסטוריות רחוקות בהן האינטרנט עוד לא היה קיים, אך הן רלוונטיות על אחת כמה וכמה גם כיום. גלדוולר מתאר בספרו שלושה טיפוסים:

  • Connector – “ידו בכל ויד-כל בו”
  • Maven – “מייבין”- מומחה, מבין
  • Salesmen – המשכנע, “איש המכירות”

אחת מדמויות המפתח הנ”ל שמתאר גלדוול בהסבריו על תפוצה ברשת החברתית הוא ה-“MAVEN”. הספר כתוב באנגלית, ובמשך זמן לא-מועט נאבקתי במילת סלנג זו שלא הבנתי, עד שלפתע צצה התובנה המביכה שמדובר בסך הכל במילה מתוך השפה העברית – “מבין” או ליתר דיוק באופן ביטוייה ביידיש “מייבין” – דהיינו, אחד שמבין. בצורה מרתקת מתאר גלדוול את “המקשר” (Connector), אותו אדם שמכיר את כולם וכולם מכירים אותו. הוא מפיץ הבשורה האינטנסיבי ביותר, ואין ספק שדבריו ישמעו למרחקים, אך הוא אינו נושא בהכרח את האמינות והמוניטין שיהפכו את המסר לסחורה מבוקשת. הדמות השנייה, “המייבין”, אותו הזכרתי בתחילת מאמר זה, הוא המומחה הנדרש למטרה זו. כאשר ה”מייבין” ממליץ לכם על טלפון סלולרי, כל שצריך לעשות הוא פשוט ללכת ולקנות אותו. הוא ידען אמיתי, בדק וחיטט בכל המגזינים האפשריים כדי לזהות את הדגם הטוב ביותר שניתן לקנות. אלא מה, הוא אינו דברן גדול בהכרח. אם “המקשר” ידע לייצר את הקשרים, הרי ש”המייבין” יודע למלא אותם בתוכן איכותי. אך גם כאן לא תם הסיפור. נניח שמזלכם האיר ופגשתם אדם שהוא “מקשר” ו”מייבין” גם יחד. כל אדם שיפגוש אותו ישתכנע מייד, וזאת בהיקפים גדולים למדי. אך הדבר דורש את המגע הישיר בין אותו מפיץ שמועות- משכנע, לבין השומע המשתכנע. כאשר יבוא האחרון ויבקש לספר לחברו את המסר, הוא לא יעבור בהכרח באותה עוצמה, ויעילותו תפחת משמעותית. לשם כך נדרש “המשכנע” – איש המכירות שמצליח להדביק למסר שלו את הדביקות שמאפשרת לו לעבור מפה לאוזן, מפה לאוזן, וחוזר חלילה. כלומר, בעוד שהשניים הנ”ל משפיעים במגע האישי, איש המכירות מצליח ליצור דיפוזיה של רעיונות בדרגה שניה, גם לאנשים שהוא עצמו אינו מכיר ומעולם לא פגש. כמובן שה-HUB האידיאלי הוא אותו סלבריטי חברתי שניחן גם ביכולת התקשרות חברתית טובה, גם במוניטין של מומחה “מייבין”, וגם ביכולת שכנוע להפצת המסר גם לאחר השומע הראשון. אך אליה וקוץ בה – מדובר בדמות נדירה למדי, ואין הכרח שהיא רלוונטית כלל לקטגורית המוצר שאותה עליך לשווק ולמכור.

שלושת הטיפוסים המשלימים זה את זה בהפצת מסרים מפה לאוזן, שמתאר מלקולם גלדוול בספרו “נקודת המפנה” רלוונטיים היום בדיוק כפי שהיו לפני 12 שנים, ועדיין, השיווק ברשתות חברתיות אינו מהווה תחליף לפילוח המסורתי ולהיכרות בלתי אמצעית של הלקוחות.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

כאילו אפשר למתוח קו ולקבוע: כאן מתחיל העושר

בעוד לעוני יש קריטריונים מספריים ברורים, הרבה יותר מסובך לקבוע מה הופך אדם לעשיר, והגדרת העושר משתנה ממקום למקום ועל פני הזמן. אפילו העשירים עצמם לא ממש יודעים להגדיר אותו: מאמר חדש מאת מיכל וינדזברג פורסם במגזין דה מרקר על אושר ועל עושר. חלק ממנו מקבל חשיפה בגרסה האלקטרונית של העיתון, פה ושם גם התראיינתי לגבי הממצאים. לקריאת המאמר המלא.