ארכיון תגית: אחריות חברתית תאגידית

העתיד נראה מצוין: משהו קטן וזול ב”כלכלה החדשה”

מאמרי שפורסם היום בשער מדור השיווק של דה מרקר הופיע תחת הכותרת: “למה שיחות בסלולר יהיו בעתיד בחינם, ואיך זה קשור לגורל האקדמיה”. העיתוי והנושא קשורים כמובן לענף הסלולר שעובר מהפכה, אך מעורר הרהורים על ענפים רבים אחרים. אוכל להעיד, לפחות על ענף ההשכלה הגבוהה בו אני פועל שנים רבות, שפעילותו כיום בנייר ועיפרון ובהרצאות פרונטליות, באותו אופן בו פעל גם 100 שנים לאחור, היא חיזיון נפוץ, אך לכל מי שמתבונן מסביב ברור שגישה זו פועלת על זמן שאול. בעידן שבו לפציינטים יש לעתים יותר ידע מלרופא, שלסטודנטים יש יותר מקורות מידע ונגישות מהפרופסור, שהאתגר אינו כיצד למצוא מידע אלא כיצד לסנן בצורה יעילה את המידע, לא ניתן לפעול יותר תחת פרדיגמות העבר. אין בידי פתרונות מיידיים לסוגיות אלו, שכן מדובר בשינוי תהליכי וארוך טווח, אולם יש הטוענים שהכרה והבנה של מהות הבעיה, מהווה לעיתים את מחצית הדרך לפיתרון.

אזרח מצוי לא יכול היה לדמיין לפני זמן קצר שמחיר חשבון הטלפון בסך 1,000 שקלים אותו שילם כמשתמש כבד בסלולר, יקוצץ באופן כה חד ל-100 שקלים. באותו אופן, כאשר הרצאות איכותיות על כל מקצועות וקורסי הליבה של האקדמיה יהיו זמינות באופן פתוח לכל, באינטרנט ובאיכות HD, לא תהיה הצדקה של ממש לסטודנטים לשלם, ולמוסדות אקדמיים לגבות, סכומים ניכרים בעד העברת המידע. אנחנו מחפשים כעת את המודל החדש, שבו סטודנטים לומדים בחינם, גם ללא סבסוד מדינה, ומישהו אחר, שמאוד רוצה בהם, משלם את שכר הלימוד.

לקריאת המאמר המלא

אושר אמיתי גרסה 2.0 – מטלה חמישית

מטלה חמישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב’ תשע”ב, תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל

בהנחיית פרופ’ אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן

למי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי, מומלץ להתבונן קודם לכן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

כסטודנטים למינהל עסקים, אין ספק שחלק ניכר מכם מחפש את דרכו בקריירה ובחיים. בפניכם עומדים בוודאי צמתי החלטה מורכבים ושיקולים רבים בדרך אל האושר ואל המימוש העצמי.  במטלה זו, החמישית והאחרונה בקורס (למעט מטלת הסיום שלא תוסיף חומר לימוד חדש), אפנה אתכם לקריאתו של מאמר שפרסמתי בכתב העת אודיסאה לפני זמן מה (ניתן גם להוריד את הקובץ בגרסת PDF למחשב). סכמו את הדברים בעמוד עד שניים (עד 500 מילה לכל היותר).

אז מה היא גרסת 2.0 של האושר עבורכם? אנו מצויים בשלב מתקדם יחסית של הקורס, כבר קראתם חומרים שונים, נתקלתם בסוגיות הקשורות לאושר, לקבלת החלטות, לאורך חיים. זה הזמן להתכנס ולהקדיש זמן לשאלה מה מנחה אתכם בהחלטות הקריירה שלכם בחיים, האם שאיפותיכם המקצועיות והאישיות נותרו כפי שהיו בילדותכם, או שעברו שינוי במהלך השנים, ואילו שינויים ותהליכים ברצונכם לקדם כעת. כמו כן, כיצד כל זאת מתקשר לשאלות חברתיות וסביבתיות, שכן “גר זאב עם כבש” אינו רק ביטוי אישי, אלא קוד לחיים של אחריות חברתית וערבות הדדית. הנכם חופשיים לבחור את הפורמט בו תציגו את הדברים בהיקף של עד 3 עמודים (עד 1000 מילה לכל היותר). בדבריכם יש לתת ביטוי לשאלות מהותיות שעולות במאמר לגבי מהות האושר.

הגשת המטלה עד יום שלישי 5 ביוני 2012 בחצות

חמש מאות שנים של בדידות (“הנסיך” של מקיאוולי 1513-2013): “התרגיל המצליח” והזיכרון הלאומי הקצר

אמצעי התקשורת עסקו ביומיים האחרונים באינטנסיביות ב”זיגזג” הפוליטי של נתניהו ומופז. הם השמיעו וציטטו את השמצותיו החוזרות ונשנות של מופז על ממשלת נתניהו. אך מופז יכול להסיר דאגה מלבו, עד למועד הבחירות החדש ישכחו הבוחרים את טעמה המר של “הקומבינה” הפוליטית.

להלן סיכום המסקנות מתוך המאמר שפרסמתי היום במדור השיווק של דה מרקר:

מסקנה ראשונה: “לא משנה מה תכתוב עלי העיתונות, כל עוד תאיית את שמי בצורה נכונה”, זו אחת מהאמיתות הפרסומיות הנכונות, גם אם עגומות במקרים רבים. הספין הפוליטי הנוכחי משאיר רושם שלילי לטווח קצר ביותר. לא יהיה לו זכר, גם בקרב מי שרואה בו אופורטוניזם קיצוני, כולל מצביעי מפלגת העבודה, כל עוד אירועים חשובים וחיוביים יתרחשו זמן קצר מספיק לפני הבחירות הבאות.

מסקנה שנייה: בעולם המימון נהוג לומר: The trend is your friend, דהיינו, ההסתברות להצליח בהליכה עם הזרם גבוהה בהרבה מאשר במלחמה נגד הזרם. בתחום ההשקעות זה נשמע לא רע, בתחום הערכים והעשייה הפוליטית קצת פחות. להרחבה עיינו בספר שיחגוג 500 שנים במועד הבחירות הבאות ב-2013, “הנסיך” מאת מקיאוולי (1513) – הוכחה כמעט מסטית לצדקתו של האורקל ועד כמה רלוונטיים עדיין עקרונות הריאליזם הפוליטי של פירנצה, הרימו כוסית La Dolce Vita.

אז מה אתם חושבים על מה שכתבתי? לצערי זה לא כל כך משנה לאורך זמן, גוגל ואתם תזכרו לאורך זמן את עצם העובדה שכתבתי משהו, לא את מהות ותוכן הדברים.

לקריאת המאמר המלא

סובלים מאכילת יתר ומשמינים מנחת: על הסטטוס שמעניקה מנה גדולה

אחד מנושאי השיח הפופולריים אחרי ארוחות הפסח המשפחתיות, ובוודאי למי שנהנה לקינוח ממופלטות המימונה המתוקות, הוא הצורך המיידי לפצוח בדיאטה רצינית כדי להתגבר על הקלוריות הרבות שהמצות וכופתאות הפסח הוסיפו למשקל, ועוד לפני ימי הקיץ הבאים עלינו לטובה, כנאמר: “מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים, פעמיים כי טוב, למצב הרוח אך גם למשקל.

מחקר חדש עולה שגודל המנה שמוזמנת על ידי לקוח מושפעת מהצורך שלו בסטטוס – כשמנות גדולות יותר נתפשות כמשקפות סטטוס גבוה. גישה של אחריות חברתית תאגידית צריכה לגרום למנהלים של חברות מזון, שפים ושאר עובדים בתעשייה זו, להקדיש תשומת לב רבה יותר לגודל המנות המוגשות ללקוחות.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

האח או האחות? כדורים פסיכיאטריים כמתיחת מותג

מכירת מחלות – Selling Sickness היא כותרת רב המכר המתאר כיצד משווקת ומקדמת תעשית התרופות העשירה את עסקיה באופן שמעלה שאלות אתיות וחברתיות מורכבות. לסוגיה זו אדרש במאמר הנוכחי, על רקע הסערה הציבורית סביב אירועי האח הגדול והכדורים הפסיכיאטרים שניתנו לכמה ממשתתפי התוכנית.

יש להניח שרובכם שמעתם על סינדרומים קדם-ווסתיים אצל נשים, תחת שם כינוי כזה או אחר. מדובר בנטייה נורמטיבית ומוכרת של העצמה רגשית שלילית שיכולה להתרחש לפני מועד המחזור הנשי החודשי. הפתרון שבחרה חברת תרופות כלשהי היה יצירתי ושיווקי מאוד. היא לקחה את הגלולה נוגדת הדיכאון, צבעה את הכדור בצבע סגלגל, נתנה לה גם שם אחר, ושיווקה את אותה תרופה בדיוק כפתרון ייעודי ל”הפרעת דכדוך קדם ווסתי”, מונח רפואי שלא היה קיים עד אז בלקסיקון הרפואי. לצורך כך היה צריך להפעיל לוביסטים שהשפיעו על גורמי רגולציה, אקדמיה, ומחקר, להכניס את האבחנה הרפואית הזו לספר האבחנות הרפואיות. כך הומצאה לה ססמה שיווקית, סלוגן פרסומי קלאסי שמשתמש בבריף ובקריאטיב במיטבו, כדי לייצר שם חדש למחלה שעד לא מזמן נחשבה לנטייה נורמטיבית שאינה זכאית להגדרה הנכספת של “מחלה”. תסכימו איתי שמי שסובלת מ PMDD חייבת לקחת תרופה ! PMDD – Premenstrual dysphoric disorder.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

הדלק יורד – שוב הממשלה לוקחת ממני כסף כדי לשלם לי בחזרה פחות. עבודה עברית.

הממשלה ממשיכה להפעיל אמצעים פופוליסטיים שמרחיבים את הפערים החברתיים בישראל. אם הממשלה אכן בלמה את עליית מחיר הדלק ב-65 אגורות מתחילת השנה, הרי שמדובר במחדל של ממש. אין לי כמובן דבר נגד הרעיון שאוכל לקנות דלק מוזל יותר, אבל אם הממשלה מחליטה לתת מתנות לאזרחיה, הייתי מעדיף שהמיליונים שמופנים לסבסוד הדלק, יופנו למטרות שתורמות באמת לחברה בישראל. שלא יהיה למישהו אשליות, במקרה הנוכחי אלו לא כספים שיורדים מכיסו של מיליארדר שבאמת מייצרים הנחה. הכספים הללו יוצאים מכיס אחד של האזרחים וחוזרים אליהם לכיס אחר, רק בהקצאה גרועה יותר. מי שרוצה לקרוא קצת יותר מוזמן לקרוא את המאמר שפרסמתי בדה מרקר בעת ההנחה הקודמת.

חקר מוקיר – מ”חקר הטוב” האינדיבידואלי להתנהגות ארגונית – מטלה שניה+שלישית

מה יכולים אסטרונאוטים ללמוד מאנשי הצוללות? חקר מוקיר – מ”חקר הטוב” האינדיבידואלי להתנהגות ארגונית


 

מטלה שניה+שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב’ תשע”ב

תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל

בהנחיית פרופ’ אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן


 

למי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי, מומלץ להתבונן קודם לכן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

 

הערה: המשימה הנוכחית תהיה מורחבת, ותתפרס לפיכך על שתי מטלות, השניה והשלישית, של הסמסטר. ההגשה תהיה מאוחדת, כך שתאריך ההגשה של המטלה השניה יבוטל, ותגישו את העבודה הכוללת אחרי חופשת הפסח עד תאריך 24 באפריל 2012.

 

חקר מוקיר Appreciative Inquiry: רקע

“לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם”, אמר אלברט אינשטיין. ואכן אי אפשר להכחיש זאת, שאם נפלתם לבור עמוק, גם הבנה יסודית ומבריקה על חלקלקות העשב בפי הבור שבגללו החלקתם לתוכו, לא תקדם אפילו בסנטימטר בודד את דרכם אל מחוץ לבור.

שיטת “פתרון הבעיות” הרציונאלית והמסורתית מספקת פתרון הישרדותי וטקטי למצבים קונקרטיים אך היא לוקה במיקוד יתר מבחינת “לחפש את המטבע מתחת לאור הפנס”, לפעמים הוא שם, אין להכחיש זאת, אך באותה מידה יתכן שלא, ולפיכך זו גישה שאינה מעודדת ומאפשרת פריצת דרך  יצירתית אל השלב הבא, ולפעמים, כפי שתוכלו לקרוא במאמר שאליו אפנה אתכם מייד, יכול אפילו לגרום לנזקים עצומים ועיוורון בפני איומים.

אין ספק שאלברט אינשטיין מייצג את גישת “פריצת הדרך”, ולכן אוסיף עוד מאימרותיו שיהוו השראה להמשך דרכנו במטלה זו:

“There are only two ways to live your life. One is as though nothing is a miracle. The other is as though everything is a miracle.”

מטאפורת הבעיה והשאיפה לפתרונה: ארגון הוא כמו חידת היגיון, יש בעיה, צריך לפצח אותה, אם אתה חכם מספיק תעשה זאת ו”תקבל את הפרס”. למשל, פקעת הפרח חסרת צבע, אין כל רמז מה יצמח ממנה, זו באמת בעיה כי כדי לשווק פרחים צריך להבין לעומק ממה פקעות עשויות ואיזה פרחים צומחים מהן. ללא הבנה זו, לא ניתן לפתור את הבעיה ולהצליח.

מטאפורת המסתורין והשאיפה לצאת למסע: הארגון הוא כמו פקעת של פרח. מבחוץ נראית כמו בצל יבש, המנהל צריך לספק לפקעת תנאים אופטימאליים של קרקע, מים, מזון, תאורה וסביבה ידידותית. מעניין איזה פרח יצמח שם!

“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים”, אמר ד”ר סוס, ואלברט אינשטיין בגישה אף רומנטית מכך אמר “אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע”. אגב, לאסי דיין בסרטו החדש ד”ר פומרנץ היה ביטוי קצת פחות רומנטי, אבל אולי אופטימי לא פחות לגבי אופי המסע: “החיים הם מחלה עם 100% תמותה”. תודו שלפי גישתו של אסי דיין, זה קצת בזבוז להגיע מהר אל הפתרון.

כיצד זה התחיל?

בשנת 1980 הגיע David Cooperrider , דוקטורנט צעיר בן 24 בהנחייתו של Suresh Srivastva  מהתוכנית להתנהגות ארגונית באוניברסיטת Case Western Reserve, לביצוע דיאגנוזה ארגונית שגרתית בבית חולים גדול בקליבלנד אוהיו, ארה”ב, המכונה “Cleveland Clinic“.

כמו בניתוחים ארגוניים אופייניים מסוג זה חקר דיוויד קופריידר “מה לא בסדר בהיבט האנושי של הארגון”, התהליך החל בעזרה שנתן קופריידר לדוקטורנט אחר שחקר מנהיגות בקרב רופאים בבית החולים. במסגרת המחקר ביקש אותו דוקטורנט מרופאים לספר סיפורי הצלחה וכישלון מתקופת עבודתם. קופריידר התמקד בסיפורי ההצלחה והופתע לגלות במהלך איסוף הנתונים בארגון שיתוף פעולה חיובי ברמה גבוהה, חדשנות, וניהול נאור. התלהבותו, האופיינית אולי לחוקר צעיר ואולי לאישיותו של קופריידר (אולי זו החוזקה שהובילה אותו לגילוי) השפיעה גם על המנחה של קופריידר, שורש סריווסטווה, שהציע לדוקטורנט הצעיר להתמקד בבדיקה של הנושאים שמעוררים התלהבות.

הוא קיבל את הסכמת הנהלת המרכז הרפואי להתמקד באופן בלעדי “במה שפועל הכי טוב”, בניתוח ממוקד-חיים של הגורמים שתורמים לתפקוד המצויין של בית החולים כשהוא במיטבו. כל דבר אחר הושמט ולא קיבל התייחסות בשלב זה (כמובן שבשלבים מאוחרים יותר גם גישת חקר מוקיר בוחנת בעיות ודרכים לפתרונן, אך מגיעה מראש באורינטציה ואווירה שונה).

קופריידר הושפע מכתיבתו הפילוסופית המוקדמת של אלברט שווייצר על הרעיון שמאדיר את כבוד החיים ואת מה שחי ופועל – “ההערצה לחיים” Reverence for Life. סוג חשיבה שכזה עלה במקורות שונים, לדוגמה, כתיבתו האקזיסטנציאליסטית של ויקטור פרנקל ב”אדם מחפש משמעות” והלוגותרפיה, פיתוחיו של הסוציולוג אהרון אנטונוסבקי על “מקור הבריאות” במודל ה”סלוטוגני” – Saluto-Genesis, ועוד.

בית החולים בקליבלנד הפך לאתר הגדול הראשון שבו בוצע באופן מודע וישיר תחקיר המתמקד במשאבים וגורמים המפיחים חיים כחלק מניתוח ארגוני. המונח “Appreciative Inquiry” הופיע לראשונה בהערת שוליים בדוח המשוב שהעביר קופריידר לחבר הנאמנים של הקליניקה. הדוח עורר עניין רב כל כך עד שחבר הנאמנים של בית החולים ביקש להרחיב את הפרויקט גם לקבוצות אחרות בארגון. פעילותו של דיוויד קופריידר התרחבה והתחברה לפיתוחים נוספים, וכיום גישת החקר המוקיר מהווה בסיס פופולארי לפעילות של ייעוץ ופיתוח ארגוני בתחומים רבים ושונים. התחום משויך כיום באופן נרחב יותר למה שמכונה “התנהגות ארגונית חיובית” PBO –  Positive Organizational Behavior המזוהה עם חוקרים כמו לות’נס (Luthans) ורבים אחרים.

כאמור, במקור התכוונתי לתת לכם מטלה תיאורטית בתור משימה שניה בקורס, ולאחר מכן מטלה יישומית על החומר התיאורטי, שתוגש כמטלה שלישית. מאחר והן קשורות זו לזו, וחופשת הפסח הארוכה יחסית מפרידה בין שתיהן, החלטתי בסופו של דבר לאחד ביניהן, כפי שמופיע להלן.

חומרי הקריאה

במטלה הראשונה התמקדנו ביצירת רקע לפסיכולוגיה החיובית והתמקדנו בפרט. במטלה הנוכחית נרים מבט אל-על לרמת הארגון. כמובן שבסופו של דבר, הארגון מורכב מפרטים, ותרומתם הקולקטיבית של הפרטים שבו היא בסיס קריטי לשגשוגו, אך הספרות בתחום הניהול והארגון מכירה מזה זמן רב בקיומם של גורמים הוליסטיים, כגון “תרבות ארגונית”, “אקלים ארגוני”, ועוד, שמשפיעים הן על הפרטים והן על התמונה הרחבה של הארגון.

אנא קראו שלושה פריטים עבור חומר הקריאה במטלה הנוכחית:

ראשית אפנה אתכם למאמר שפרסמתי בחודש שעבר במגזין TheMarker. הגיליון הוקדש למאמרים מתורגמים בתחום הניהול של כותבים בכירים מכתב העת הרווארד ביזנס ריוויו HBR וכותבים ישראלים נוספים. את המאמר הקדשתי לתפיסת החקר המוקיר תוך שימוש בתיאור מקרה של נאס”א, שממנו נגזרה כותרת המאמר “מה יכולים אסטרונאוטים ללמוד מאנשי הצוללות“.

לאחר מכן קראו תקציר של מאמרו של אהרון אנטונוסבקי על המודל הסלוטוגני באתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי שפ”י.

לבסוף קראו קטע מתוך המאמר הראשון של דיוויד קופריידר שפורסם בשנת 1987 ופורסם אח”כ בהרחבה עם נושאים נוספים בספר על חקר מוקיר. מי שמעוניין יכול לקרוא כמובן את כל הפרק, אך לצורך המטלה הנוכחית היכנסו לקישור הבא וקראו את הקטע שמתחיל במשפטים הבאים:

Organizational life is problematic. Organizing is best understood as a historically situated sequence of problems, causes, and solutions among people, events, and things. Thus, the ultimate aim and product of action-research is the production of institutions that have a high capacity to perceive, formulate, and solve an endless stream of problem

ועד למשפט:

Thus, in adopting one mode over another the researcher directly influences what he or she will finally discover and accomplish.

סכמו בכשני עמודים את שלושת חומר הקריאה (400-600 מילים). ניתן לסכם אותם זה אחר זה, או במשולב, בהתאם להעדפתכם.

משימת היישום

הגישה הנרטיבית במחקר ובפרקטיקה מניחה שמתוך סיפורים ניתן לזהות מוטיבים מרכזיים וחשובים שמהם ניתן ללמוד. כך היא גם גישת החקר המוקיר. במידה ותשאלו אנשים “במה אתם טובים”, או “מה החוזקות שלכם”, או “במה הארגון שלכם מצטיין” תקבלו בוודאי תשובות קוהרנטיות אבל ספק אם באמת תלמדו משהו חדש שלא ידעתם קודם לכן. החקר המוקיר מתחיל “מלמטה למעלה” – “ספר לי סיפור” מבלי לחשוב ולתכנן, ואח”כ ננסה להבין על מה בעצם סיפרת ומה ניתן ללמוד מכך.

גישתו של פרופ’ אבי קלוגר מהאוניברסיטה העברית לחקר המוקיר, אותה כינה “קדום” – Feedforward, פועלת בדיוק כך. נעזר בה כאן במטלה הנוכחית.

לצורך המטלה הנוכחית בחרו ארגון אותו תרצו לחקור. רצוי לבחור ארגון שהנכם מכירים מספיק טוב, בין אם הנכם עובדים בו, בין אם מדובר בארגון מוכר מהעיתונות, או בכל הקשר אחר. אין חובה לבחור דוקא ארגון עסקי. אפשר לבחור ארגון ציבורי, או אפילו ארגון במובן הרחב והמערכתי של המילה כמו עיר או יישוב מסוים, מדינה, מוסד ציבורי (בתי המשפט, מערכת החינוך…) וכל התאגדות אחרת שמעניינת אתכם לחקירה, ובמיוחד אם אתם סבורים שיש בה בעיות שרצוי לפתור. כאמור, עליכם להכיר אותה מספיק טוב או להכיר מישהו אחר שאותו תראיינו ומכיר אותה מספיק טוב, כדי לספר עליה סיפורים “מהחיים” הארגוניים.

הקדישו כחצי עמוד כדי לתאר את הארגון או המערכת שבחרתם, והוסיפו חצי עמוד נוסף לתיאור הבעיות המרכזיות עימה מתמודדת המערכת, גדולות או קטנות, שעלולות לסכן את קיימותה ברת הקיימא (sustainability), חוסמות את צמיחתה, מונעות את שימורה ומיצוי הפוטנציאל שלה, וכו’. אנו מתחילים, כפי שאתם מבינים בוודאי, בגישת פתרון הבעיות המסורתית.

כעת נסו לנתק את עצמכם מכל ההיסטוריה והבעיות שתיארתם, ועברו לכתיבה של שלושה סיפורים קצרים על הארגון (עד חצי עמוד כל אחד). אגב, הטוב ביותר הוא לראיין מישהו אחר מתוך הארגון שיספר לכם את הסיפורים, ההתבוננות מבחוץ עוזרת לתהליך, אבל אפשר לעשות זאת גם לבד. להלן ההנחיות:

ספרו לי סיפור על אירוע, הוא יכול להיות קטן ומקומי, גדול ומתמשך, או כל סוג של התרחשות שעולה כעת בדעתכם. מדובר כמובן באירוע או סיפור על הארגון שאותו אתם חוקרים. הסיפור צריך להיות כזה שמתאר התרחשות חיובית. הוא אינו חייב להיות בהכרח סיפור של הצלחה, למרות שבהחלט סיפורי הצלחה הם חלק ממאגר הסיפורים האפשריים. הסיפור מתאר את הארגון או המערכת שבחרתם “במיטבה”. זהו סיפור חיובי מהבחינה שהוא מעורר תגובה חיובית אצלכם כשומעים, למשל, מעורר גאווה, או התרגשות, או התפעלות, או כל רגש חיובי אחר. הוא לא חייב להתייחס דווקא לליבת העיסוק של אותו ארגון, הוא יכול לנבוע גם מדברים שקרו בשוליים של הארגון, לאנשים שבו, ללקוחות או בכל הקשר אחר.

שני דברים חשובים שסיפור זה צריך לכלול הוא:

ראשית, שיש בו מרכיב שלארגון יש בו חלק, לפחות במידה חלקית (ואפילו מזערית). כלומר, אם השמש זרחה, זה בהחלט מרשים ומעורר רגש חיובי, אבל זה בפני עצמו אינו תוצר שהארגון קשור אליו. האירוע צריך להתקשר איכשהו למשהו לארגון היה בו חלק פעיל, גם אם קטן או בשוליו.

הדבר השני ואף החשוב יותר, שאין לבחור בסיפורי “איך ניצלתי מצרה גדולה”. כלומר, לא לבחור מצב שבו היתה בעיה משמעותית והארגון או עובדיו התגברו עליה. הדרך לבדוק שאתם עונים על הקריטריון השני הוא השאלה הפשוטה: “האם הייתי רוצה, או שהארגון שלי היה רוצה, שההתרחשות שאני מתאר בסיפור תחזור על עצמה שוב ושוב”. בחרו סיפור שעונה על התשובה “כן!”. כלומר, אם החברה כמעט פשטה את הרגל, וניצלה, וכולם מרגישים נפלא בשל כך, זהו בהחלט סיפור מרשים, אבל אינו מתאים כרגע למה שאנחנו מחפשים. סיפורי החקר המוקיר בהם נתמקד כעת הם כאלה שבהחלט יהיה נעים ונחמד לחזור עליהם או על שכמותם, שוב ושוב.

כתבו את שלושת הסיפורים, ללא נסיון לנתח אותם בשלב זה (למרות שבראשכם אתם כמובן כבר מחפשים ללא ספק פירושים). לכל סיפור תארו בסופו את רגע השיא – “Frame” – תמונה אחת מכל הסיפור שמייצגת אותו יותר מכל. נסו גם לכתוב איזה רגש מתעורר בכם כשאתם מתבוננים בדמיונכם על התמונה הבודדת הזו.

לאחר הסיום קראו את כל מה שכתבתם עד כה בסיפור הנוכחי, ונסחו לעצמכם בכתב את התשובה לשאלה: “מה היה שם – בארגון, באנשים, בצוות, בסביבה, בתנאים, באווירה או בכל הקשר אחר, שאיפשר לסיפור הזה להתרחש כך”. נסו לחשוב אסוציאטיבית ואל תפסלו אלטרנטיבות, בחנו אספקטים שונים שקשורים גם לארגון, גם לסביבה, כל המרבה הרי זה משובח.

חזרו על תהליך זה עבור כל אחד משלושת הסיפורים שהבאתם על הארגון.

כל החלק היישומי עד כה הוא חומר הגלם של החקר המוקיר. הוא אמור היה לכלול כעמוד רקע על הארגון ובעיותיו, ושלושה סיפורים והניתוח שלהם – כעמוד לכל סיפור הכולל גם את הניתוח המוכלל שלו.

לסיום, כתבו עמוד מסקנות והמלצות להנהלת הארגון או המערכת שניתחתם ברוח החקר המוקיר.  הניתוח צריך להדגיש את חוזקות הארגון – מהו ה-DNA של מקורות הכוח והמשאבים של הארגון, ממה תבוא צמיחתו, כמו גם כוחותיו להתמודד עם הבעיות שעימם הוא מתמודד.

תאריך ההגשה: יום שלישי 24 באפריל

שימו לב, התאריך הנ”ל הוא שבוע מאוחר יותר אל מול המועד המקורי, בעקבותיו הזזנו את כל מטלות ההמשך בשבוע לעומת התוכנית המקורית. התאריכים עודכנו בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס.

מתווה כללי למטלה השניה+השלישית

סיכום החומר התיאורטי (כשני עמודים)

תיאור הארגון ובעיותיו (כעמוד)

סיפורים וניתוחם (כשלושה עמודים)

ניתוח וסיכום (כעמוד)

הערה: בכל מטלה בקורס הנוכחי אתם חופשיים כמובן להגיב בסיום להתנסות, איך היא נחוותה לכם, האם וכיצד התקשרה לחיי העבודה או החיים האישים שלכם וכו’, כמובן שאין זו חובה ובכל מקרה, זהו חלק שלא נכלל בדרישות המטלה או בבדיקתה הפורמאלית.

כדורים פסיכיאטריים? משחק ומציאות בבית האח הגדול

כתבת שער במדור השיווק של דה מרקר מהיום: “כדורים פסיכיאטריים? משחק ומציאות בבית האח הגדול” – לכאורה, אנשים נורמטיביים לא אמורים לסבול ממצוקה נפשית ולפיכך אינם אמורים להיעזר בתרופות פסיכיאטריות, שרחמנא לצלן, הן מנת חלקם של “חולי נפש” בלבד. קמפיין מתוזמר זה נגד הטיפול התרופתי מתייג את הקבוצה הגדולה והנורמטיבית שמשתמשת בתרופות אלה ומרתיע אנשים מלפנות לטיפול פסיכולוגי. אינני חסיד של תרופות פסיכיאטרית, אבל קמפיין מתוזמר זה נגד הטיפול התרופתי מתייג את הקבוצה הגדולה והנורמטיבית שמשתמשת בתרופות אלה ומרתיע אנשים מלפנות לטיפול. ייתי מעדיף לראות כיצד האנרגיות והעוצמות של מאבק “הצדק החברתי” נגד התרופות והפסיכיאטר שנתן אותן, היו מנוצלות על ידי חברי הכנסת והתקשורת להישיר מבט אל המקור האמיתי שעומד מאחורי הצורך של האוכלוסיה הרחבה להשתמש בתרופות הפסיכיאטריות, ואינני מתכוון כמובן לצורך הבלתי נשלט לצפות ב”האח הגדול” אלא דווקא למצוקה הנפשית שבגללה התרופות הללו נצרכות כיום בהיקפים כה חסרי תקדים בעולם ובישראל.

הכיתה סערה הבוקר. הואשמתי בעידוד סטודנטים לקחת תרופות פסיכיאטריות. אינני חסיד של תרופות, אבל ההתחסדות התקשורתית סביב סיפור האח הגדול ממחישה בעיקר את גודל המצוקה הנפשית באוכלוסיה, שאותה יותר נעים להכחיש. בואו נהרוג את השליח. להלן מאמרי שפרסמתי בנושא והועלה בשער מדור השיווק של דה מרקר הבוקר.

לקריאת המאמר המלא

מה יכולים אסטרונאוטים ללמוד מאנשי הצוללות – מאמר במגזין TheMarker

חצי מאה לאחר נאומו של קנדי, ב־21 ביולי 2011, נסגרה בטריקת דלת משפילה תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית. כמו מאומה לא קרה, שוב מובילים הקוסמונאוטים הרוסים בחלל. סיפור התרסקותה של קולומביה הוא סיפור התרסקותה הבלתי יאמן של החברה והכלכלה האמריקאית – בבחינת “אם בארזים נפלה שלהבת”. כיצד נאס”א, אחד מהארגונים היעילים והאיכותיים ביותר שקמו אי־פעם בעולם, נכשל ונחבל קשה כל כך?

לפני כחודש פורסם גיליון מיוחד של מגזין TheMarker תחת הכותרת “הפקולטה לניהול, בו הופיעו מאמרים מההרווארד ביזנס ריוויו וכותבים ישראלים. הוזמנתי לפרסם מאמר בגיליון, ובחרתי להתייחס לשאלת החוסן הארגוני והפוטנציאל בשימוש בכלים ארגוניים של פסיכולוגיה חיובית כדי להביא שגשוג, קבלת החלטות בתהליך נכון, ומניעת משברים. בחרתי להדגים זאת דרך הדגמת תפקודם השונה של נאס”א והצי האמריקאי, שני ארגונים רבי עוצמה הן מבחינת פעילותם והן מבחינת השפעתם האסטרטגית על כוחה של ארצות הברית.

לקריאת המאמר המלא במגזין TheMarker

הפקולטה לניהול – מגזין TheMarker פברואר 2012

מדוע לא להוריד את המע”מ על הדלק? תמחור כמנוף לצדק חברתי ולאסטרטגיה

בוודאי שאין לדעתי כל סיבה להוריד את המע”מ על הדלק. אנסה להסביר בהמשך מדוע לדעתי הפחתת מס הבלו על הדלק בשבוע שעבר היתה מעט פחות גרועה מרעיון הפחתת המע”מ, אך גם זו וגם זו נגועות בפופוליזם ובקוצר ראייה אסטרטגי. ובכן, כפי שאתם מבינים בוודאי, זה עומד להיות כנראה יום פחות פופולרי בקריירה שלי, שכן רבים מקוראי כותרת המאמר הנוכחי עלולים לשלוח אלי הודעות כעוסות, עוד טרם קראו את המשך דברי, על כך שאני מעז להטיל שוב את הנטל הכלכלי על כתפיו של מעמד הביניים.

נניח שהמע”מ על הדלק יורד מ-16% ל-10% בלבד. מה התוצאה? המחיר לאזרח בעשירונים התחתונים, זה שאינו מחזיק ברכב ונאלץ לנדוד בתחבורה ציבורית, אינו משתנה כלל. המע”מ לא הוסיף ולא גרע ממנו כמו גם מחברת האוטובוסים גם קודם לכן. במקביל, בעלי מכוניות פרטיות נהנים מהורדת מחיר. התוצאה כמובן ברורה, כוח הקניה היחסי של העשירונים התחתונים יורד, כוח הקניה היחסי של העשירונים העליונים עולה. נוכל לקבל כוכב “הצטיינות” נוסף על פערים חברתיים בדו”ח ה-OECD הבא.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר