ארכיון תגית: TheMarker

נופש בסוויטת דה-לוקס עם נוף לקיר – ועתיד השיווק

המאמר פורסם היום בשער מדור השיווק של דה מרקר – חוויותי מאילת ומוסר השכל: מאחר ועולם השיווק, הפרסום והמכירות לא חונך על ערכים של שקיפות, יידרש שינוי דרמטי באורינטציית המשווקים לדרישות העולם החדש והשקוף של גוגל. אדגיש, אגב, שאינני חושב שעולם הפרסום מושתת על ערכים של הונאה, כפי שלעתים מוטח כלפיו. פרסומאים רוצים לומר אמת, רק למרבה הצער, לא תמיד למותג יש מספיק במה להתגאות ל-30 שניות של פרסומת בפריים טיים, ועד היום אפשר היה ליפות מעט את המציאות, דהיינו לספק “שקר לבן”. הבטחת המכירה של “סוויטה דה לוקס” נשמעה כמו התחייבות אטרקטיבית במיוחד לחופשה נפלאה, גם כאשר בחרתי בקו השני של מלונות הרשת באילת מבחינת יוקרה. חדר 263 במלון אליו הגעתי, ענה בצורה סבירה לכותרת. היה בו מספיק מקום למשפחה. אלא שמיקומו של החדר במלון ענה פחות או יותר לדרישות של תא-כלא. מחלון החדר ניתן היה ליהנות… מקיר גדול של חצר אחורית וממתקן המשאבות של המלון.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

מדוע מתחרה דומיננטי ואגרסיבי לא תמיד מזיק: מקרה וול-מארט

התקשורת מרבה לבקר את האסטרטגיה הכוחנית, של רשת וול-מארט אשר מנצלת או אף דורסת את ספקיה כדי להגיע לרמות מחירים נמוכות. ואולם ממחקר חדש עולה כי הספקים שסחרו עם וול-מארט דווקא נהנו מעלייה ברווחים, ללא פגיעה בהזמנותיהם לרשתות קמעונאיות אחרות

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

העתיד נראה מצוין: משהו קטן וזול ב”כלכלה החדשה”

מאמרי שפורסם היום בשער מדור השיווק של דה מרקר הופיע תחת הכותרת: “למה שיחות בסלולר יהיו בעתיד בחינם, ואיך זה קשור לגורל האקדמיה”. העיתוי והנושא קשורים כמובן לענף הסלולר שעובר מהפכה, אך מעורר הרהורים על ענפים רבים אחרים. אוכל להעיד, לפחות על ענף ההשכלה הגבוהה בו אני פועל שנים רבות, שפעילותו כיום בנייר ועיפרון ובהרצאות פרונטליות, באותו אופן בו פעל גם 100 שנים לאחור, היא חיזיון נפוץ, אך לכל מי שמתבונן מסביב ברור שגישה זו פועלת על זמן שאול. בעידן שבו לפציינטים יש לעתים יותר ידע מלרופא, שלסטודנטים יש יותר מקורות מידע ונגישות מהפרופסור, שהאתגר אינו כיצד למצוא מידע אלא כיצד לסנן בצורה יעילה את המידע, לא ניתן לפעול יותר תחת פרדיגמות העבר. אין בידי פתרונות מיידיים לסוגיות אלו, שכן מדובר בשינוי תהליכי וארוך טווח, אולם יש הטוענים שהכרה והבנה של מהות הבעיה, מהווה לעיתים את מחצית הדרך לפיתרון.

אזרח מצוי לא יכול היה לדמיין לפני זמן קצר שמחיר חשבון הטלפון בסך 1,000 שקלים אותו שילם כמשתמש כבד בסלולר, יקוצץ באופן כה חד ל-100 שקלים. באותו אופן, כאשר הרצאות איכותיות על כל מקצועות וקורסי הליבה של האקדמיה יהיו זמינות באופן פתוח לכל, באינטרנט ובאיכות HD, לא תהיה הצדקה של ממש לסטודנטים לשלם, ולמוסדות אקדמיים לגבות, סכומים ניכרים בעד העברת המידע. אנחנו מחפשים כעת את המודל החדש, שבו סטודנטים לומדים בחינם, גם ללא סבסוד מדינה, ומישהו אחר, שמאוד רוצה בהם, משלם את שכר הלימוד.

לקריאת המאמר המלא

חמש מאות שנים של בדידות (“הנסיך” של מקיאוולי 1513-2013): “התרגיל המצליח” והזיכרון הלאומי הקצר

אמצעי התקשורת עסקו ביומיים האחרונים באינטנסיביות ב”זיגזג” הפוליטי של נתניהו ומופז. הם השמיעו וציטטו את השמצותיו החוזרות ונשנות של מופז על ממשלת נתניהו. אך מופז יכול להסיר דאגה מלבו, עד למועד הבחירות החדש ישכחו הבוחרים את טעמה המר של “הקומבינה” הפוליטית.

להלן סיכום המסקנות מתוך המאמר שפרסמתי היום במדור השיווק של דה מרקר:

מסקנה ראשונה: “לא משנה מה תכתוב עלי העיתונות, כל עוד תאיית את שמי בצורה נכונה”, זו אחת מהאמיתות הפרסומיות הנכונות, גם אם עגומות במקרים רבים. הספין הפוליטי הנוכחי משאיר רושם שלילי לטווח קצר ביותר. לא יהיה לו זכר, גם בקרב מי שרואה בו אופורטוניזם קיצוני, כולל מצביעי מפלגת העבודה, כל עוד אירועים חשובים וחיוביים יתרחשו זמן קצר מספיק לפני הבחירות הבאות.

מסקנה שנייה: בעולם המימון נהוג לומר: The trend is your friend, דהיינו, ההסתברות להצליח בהליכה עם הזרם גבוהה בהרבה מאשר במלחמה נגד הזרם. בתחום ההשקעות זה נשמע לא רע, בתחום הערכים והעשייה הפוליטית קצת פחות. להרחבה עיינו בספר שיחגוג 500 שנים במועד הבחירות הבאות ב-2013, “הנסיך” מאת מקיאוולי (1513) – הוכחה כמעט מסטית לצדקתו של האורקל ועד כמה רלוונטיים עדיין עקרונות הריאליזם הפוליטי של פירנצה, הרימו כוסית La Dolce Vita.

אז מה אתם חושבים על מה שכתבתי? לצערי זה לא כל כך משנה לאורך זמן, גוגל ואתם תזכרו לאורך זמן את עצם העובדה שכתבתי משהו, לא את מהות ותוכן הדברים.

לקריאת המאמר המלא

מי ינצח בבחירות? התשובה לפי חוכמת ההמונים והברווזונים

ליאור צורף, עמיתי, המרצה בנושא שיווק דיגיטלי במחלקה לשיווק במכללה למינהל, עשה היסטוריה אישית ולאומית לפני כמה חודשים בהופעתו על במת TED היוקרתית. אני מצפה בסקרנות לראות במו עיני את הקליפ שיעלו ב-TED בזמן הקרוב. ליאור השתתף אתמול בועידת האינטרנט של TheMarker וטען, את מה שהוא מטיף בהתלהבות סוחפת כבר כמה שנים, ש”חוכמת ההמונים”, המכונה Crowdsourcing עשויה להוביל מהפכות של ממש בעתידנו.

מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Consumer Research בחן תופעה יוצאת דופן, המשלימה בעקרונותיה לחכמת ההמונים. החוקרים הדגימו שאנשים המחזיקים אמונה פנימית חזקה כלפי תחושותיהם יכולים לנבא תוצאה עתידית של אירועים באופן טוב יותר מאנשים חסרי אמונה פנימית. דוגמה למשמעותה מרחיקת הלכת של האינטואיציה היא תופעת ההחתמה, שגורמת ליצורים הבוקעים מביצה לדבוק ביצור הראשון אותו הם רואים כהורה ביולוגי.

לקריאת המאמר במדור השיווק של דה מרקר

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת. בין יום הזכרון ליום העצמאות

לעומת כל החגים והמועדים האחרים, אשר נחגגים בבית הספר יום קודם ליציאת התלמידים לחופשה, הרי שדווקא יום העצמאות נותר יתום, לא במקרה כמובן. הילדים עומדים דום בצפירה, שרים על “מי שנותר ער כל הלילה וראה אור יום”, מזילים דמעה, אך חסרים את ההזדמנות לחגוג באופן מלא ורשמי במערכת החינוך את יום העצמאות, בבית הספר יש מקום ליום הזיכרון בלבד.

הפרדה בין שני המועדים תתרום לדעתי לשניהם גם יחד. היא תאפשר למדינה לכבד ולהוקיר את הנופלים ביתר שאת ותמנע את הפיצול בין מי שמסוגל איכשהו לעשות את המעבר אחרי טקס המשואות לשמחה אמיתית בערב יום העצמאות.

למאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

סובלים מאכילת יתר ומשמינים מנחת: על הסטטוס שמעניקה מנה גדולה

אחד מנושאי השיח הפופולריים אחרי ארוחות הפסח המשפחתיות, ובוודאי למי שנהנה לקינוח ממופלטות המימונה המתוקות, הוא הצורך המיידי לפצוח בדיאטה רצינית כדי להתגבר על הקלוריות הרבות שהמצות וכופתאות הפסח הוסיפו למשקל, ועוד לפני ימי הקיץ הבאים עלינו לטובה, כנאמר: “מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים, פעמיים כי טוב, למצב הרוח אך גם למשקל.

מחקר חדש עולה שגודל המנה שמוזמנת על ידי לקוח מושפעת מהצורך שלו בסטטוס – כשמנות גדולות יותר נתפשות כמשקפות סטטוס גבוה. גישה של אחריות חברתית תאגידית צריכה לגרום למנהלים של חברות מזון, שפים ושאר עובדים בתעשייה זו, להקדיש תשומת לב רבה יותר לגודל המנות המוגשות ללקוחות.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

הישראלים של 2012 עדיין חולמים – אבל מגשימים פחות. דיינו?

התראיינתי לגיליון החג של דה מרקר שהתפרסם היום עם סקר מקיף על החלומות והמשאלות של הישראלים.

הדור המבוגר יותר מצטייר גם כמסופק ושמח יותר בחלקו – ולא בכדי. “העשור השישי בחיים טומן בחובו פוטנציאל לאושר גדול”, אומר פרופ’ אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן מהמסלול האקדמי המכללה למינהל. “אנשים מבינים על אילו חלומות הם צריכים לוותר ומה הם כבר לא יהיו, ויש בכך השלמה ורגיעה”…. החלומות של דור ההורים היו צנועים – בית, משפחה, עבודה כשכיר – ו”כיום כדי להיחשב מצליחן אתה נדרש להישגים גרנדיוזיים. התחרות היא קיצונית ואגרסיבית. תקופת ההישרדות הסתיימה, עלינו אל השפיץ של פירמידת הצרכים של מאסלו, המדרגה החמישית, אחרי צרכים פיסיולוגיים, ביטחון פיסי, אהבה ושייכות וכבוד והערכה – שלב המימוש העצמי…. “כל היקום הוא המדרגה החמישית: זהו מגרש משחקים שבו אתה שואל את עצמך ‘מה נשחק היום?’ אחר כך אנשים מסיימים את החיים מסתכלים לאחור ואומרים לעצמם: ‘המשחק נגמר. היה שווה?’… “החלום נותן משמעות, המטרות מייצרות מוטיווציה, אבל יש כאן גם ממד של אשליה – החלום, הפנטזיה על החיים המושלמים, הוא כמו האופק, כל הזמן מתרחק מאתנו”, מסביר קפלן. “אנשים חולמים על שלווה ואז היא מגיעה, וכעבור יומיים הם משתגעים“. למאמר המלא בדה מרקר

ואילו יכולנו להשתגע קצת משלווה וחופש בחופשת הפסח, דיינו

ואילו יכולנו רק להתרפק על האושר והבילוי עם יקירינו במפגשים המשפחתיים והחברתיים המרובים בחג, דיינו

ואילו יכולנו לסבול כמה שפחות  מהלחץ שתמיד כרוך (קצת או הרבה) במפגשים הללו, דיינו

ואילו יכולנו לדעת שלא נצטרך דיאטה חריפה אחרי כמות האוכל הבלתי סביר לשבוע אחד שאליו נחשף בחג, דיינו

ובינינו – דיינו? אנחנו ישראלים, והמונח “דיינו” לא ממש מסתדרים ביחד, כך שהייתי משנה את הכיתוב בהגדה של פסח:

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמְּצָרִים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים וְלֹא עָשָׂה בֶּאֱלֹהֵיהֶם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ עָשָׂה בֶּאֱלֹהֵיהֶם וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה וְלֹא שָׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ שֶׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סָפַק צָרַכְנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ סְפֵק צְרָכֵינוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא קָרַבְנוּ לִפְנֵי הַר סִינִי דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ קָרַבְנוּ לִפְנֵי הַר סִינִי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָּנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דַּיֵּנוּ?

חג שמח (-:

האח או האחות? כדורים פסיכיאטריים כמתיחת מותג

מכירת מחלות – Selling Sickness היא כותרת רב המכר המתאר כיצד משווקת ומקדמת תעשית התרופות העשירה את עסקיה באופן שמעלה שאלות אתיות וחברתיות מורכבות. לסוגיה זו אדרש במאמר הנוכחי, על רקע הסערה הציבורית סביב אירועי האח הגדול והכדורים הפסיכיאטרים שניתנו לכמה ממשתתפי התוכנית.

יש להניח שרובכם שמעתם על סינדרומים קדם-ווסתיים אצל נשים, תחת שם כינוי כזה או אחר. מדובר בנטייה נורמטיבית ומוכרת של העצמה רגשית שלילית שיכולה להתרחש לפני מועד המחזור הנשי החודשי. הפתרון שבחרה חברת תרופות כלשהי היה יצירתי ושיווקי מאוד. היא לקחה את הגלולה נוגדת הדיכאון, צבעה את הכדור בצבע סגלגל, נתנה לה גם שם אחר, ושיווקה את אותה תרופה בדיוק כפתרון ייעודי ל”הפרעת דכדוך קדם ווסתי”, מונח רפואי שלא היה קיים עד אז בלקסיקון הרפואי. לצורך כך היה צריך להפעיל לוביסטים שהשפיעו על גורמי רגולציה, אקדמיה, ומחקר, להכניס את האבחנה הרפואית הזו לספר האבחנות הרפואיות. כך הומצאה לה ססמה שיווקית, סלוגן פרסומי קלאסי שמשתמש בבריף ובקריאטיב במיטבו, כדי לייצר שם חדש למחלה שעד לא מזמן נחשבה לנטייה נורמטיבית שאינה זכאית להגדרה הנכספת של “מחלה”. תסכימו איתי שמי שסובלת מ PMDD חייבת לקחת תרופה ! PMDD – Premenstrual dysphoric disorder.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

הדלק יורד – שוב הממשלה לוקחת ממני כסף כדי לשלם לי בחזרה פחות. עבודה עברית.

הממשלה ממשיכה להפעיל אמצעים פופוליסטיים שמרחיבים את הפערים החברתיים בישראל. אם הממשלה אכן בלמה את עליית מחיר הדלק ב-65 אגורות מתחילת השנה, הרי שמדובר במחדל של ממש. אין לי כמובן דבר נגד הרעיון שאוכל לקנות דלק מוזל יותר, אבל אם הממשלה מחליטה לתת מתנות לאזרחיה, הייתי מעדיף שהמיליונים שמופנים לסבסוד הדלק, יופנו למטרות שתורמות באמת לחברה בישראל. שלא יהיה למישהו אשליות, במקרה הנוכחי אלו לא כספים שיורדים מכיסו של מיליארדר שבאמת מייצרים הנחה. הכספים הללו יוצאים מכיס אחד של האזרחים וחוזרים אליהם לכיס אחר, רק בהקצאה גרועה יותר. מי שרוצה לקרוא קצת יותר מוזמן לקרוא את המאמר שפרסמתי בדה מרקר בעת ההנחה הקודמת.