ארכיון תגית: קיימות – אחריות תאגידית

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: השלכות חברתיות וניהוליות לדו"ח אי השיוויון בהכנסות של ה-OECD

השלכות חברתיות וניהוליות לדו"ח אי השיוויון בהכנסות של ה-OECD

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ב

תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל

בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן

הערה: למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.

רקע

ספק אם הבטחת גן העדן בפירושה המסורתי עדיין מתאימה לאדם המודרני שכן מרגע אכילת פרי עץ הדעת ייעודו על פני האדמה השתנה לחלוטין. האנושות לדורותיה, עד לדמות האזרח המערבי של ימנו, סבלה ממחסור חומרי שיצר כמיהה לשפע ראשוני שיבטיח קיום. אולם עבור אלו שלעולם לא יחושו רעב של צנע, שלוות גן העדן עלולה להפוך למקור של תסכול ושעמום. זו אולי הסיבה שדווקא בתקופת שפע זו שיעור הדיכאון באוכלוסיה גבוה מאי-פעם. חזון אחרית הימים אמור היה, לכאורה, לחפוף לחלוטין להבטחת גן העדן שהרי "בגן עדן תהא מנוחתו". אולם מהותו של זה הינה דווקא ב"גר זאב עם כבש" – במערכות היחסים החברתיות ("העם דורש צדק חברתי"), ולא בחומרנות המספקת שובע פרטי. המאבק החברתי הנוכחי בישראל אינו מוזן מחומרי בערה הקשורים לחומר מוצק כמו אוכל, מגורים וכסף, אלו בוודאי נמצאים ברקע, אבל עוצמת ההתפרצות קשורה לליקויים במרקם החברתי ובחוסר הוגנות תשתיתי שמצוי בבסיס קיומנו כאן.

“דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד… מרבית המדינות הדמוקרטיות דוגלות גם בשוויון הזדמנויות ועושות מאמצים לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא, מעמד חברתי וכלכלי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה” (ויקיפדיה, האנציקלופדיה הדמוקרטית הראשונה).

דמוקרטיה, אם כן, כוללת בין היתר ערך חשוב של שיוויון בפני החוק ובפני ההזדמנויות שעומדות לאזרחים לממש את עצמם ויכולתם. אזרחים במדינות שונות מייחסים חשיבות שונה לרכיבי הדמוקרטיה, לא פעם בשל מה שכואב או קוסם להם בחייהם. במדינה טוטליטרית, למשל, עצם הזכות להביע דעה ולבחור מנהיג עשויה להוות יעד בלתי מושג, בעוד שבמדינה, כמו ישראל, שבה זכות זו קיימת כמובנת מאליה, חזון הדמוקרטיה יתמקד בנושאים אחרים.

היום נכנס משה קצב, הנשיא לשעבר, לכלא. יש בכך ללא ספק עדות ליכולתה של מדינת ישראל ליישם את עקרון השוויון בפני החוק. ואכן נראה שאנו יכולים להעניש ולהוריד לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא נשיאים, ראשי ממשלות ובעלי ממון אשר סרחו. אך האם המדינה מספקת גם את השוויון האמור בכיוון ההפוך? כלומר, האם גם חברי העשירונים שאינם עליונים (שלא נדבר על אלו התחתונים) זוכים לקבל טיפול והטבות של ראשי ממשלה ונשיאים – למשל, בטיפול הבירוקרטי במשרדי הממשלה? בטיפול הרפואי בבית החולים? פערי ההכנסות בין העשירונים בישראל, כפי שמוכרים לנו מזה שנים וקיבלו משנה תוקף בדוח ה-OECD שפורסם השבוע אינם מסתכמים רק באורח חיים עשיר יותר או עשיר פחות בקרב אזרחי המדינה. הם באים לידי ביטוי בכל ערוץ של חיים בשגרת היום-יום של "האזרח הפשוט" שמופלה לרעה ואינו מקבל משאבים ותנאים סבירים כפי שמתבקשים במדינת רווחה מערבית.

לפני שניפרד מאיזכורו של קצב, יש לציין שלמרות כניסתו לכלא, הרי שמחוץ לסורגים נותרו קורבנותיו שבהעדר יכולתן לחשוף את עצמן בגלוי כדי לטעון כנגדו, הופלו ונפגעו יחסית לכל קורבן פשע אחר שבו הפוגע אינו ידוען בר רייטינג כפי שהיה קצב. איני מערער כמובן על זכותו האזרחית של קצב להיאבק על חפותו כמו גם על זכותו של הציבור לדעת, אך אלו אינם יכולים להוות עלה תאנה לסבל רב השנים שנגרם למי שעמדו על דוכן העדים ולא על דוכן הנאשמים – קורבנותיו, שמואשמות בצורה חוזרת ונשנית, מרומזת ומפורשת, למרות שפסק דין חד משמעי הוכרע בשתי ערכאות משפטיות במחוזי ובעליון כנגד הנשיא לשעבר.

בעבודה הנוכחית נעסוק במקרים שבהם פערים חברתיים בהכנסות, במעמד, בסמכות ובכוח, מביאים להפלייה בוטה של אזרחים מן שורה, כאשר הקריטריון לקבלת זכויות אזרחיות עושה איפה ואיפה בין אצילי הממלכה ובני העם הפשוט. היא תעלה כמובן גם את השאלה, כיצד צרכנים יכולים להיאבק על זכויותיהם, כמו גם האם וכיצד הנהלות צריכות להתמודד עם "הצרכן החדש" שדורש צדק והוגנות חברתיים.

קראו את המשפט הבא: "לדעת חברי הוועדה, הפערים החברתיים-כלכליים הינם איום קיומי על החברה בישראל ועל הדמוקרטיה הישראלית"…

אין מדובר במסקנות ועדת טרכטנברג 2011, פשוט לקרוא ולא להאמין – מדובר בטקסט בן כ-10 שנים שפורסם בדוח של ועדה פרלמנטרית של הכנסת בנושא הפערים החברתיים בישראל. עשר שנים אבודות מבחינת המירקם החברתי של ישראל גובים כיום מחיר יקר מחוסנה של החברה. כאמור, דוח ה-OECD אשר מציב את ישראל בראש מדינות הארגון במדד הלא מחמיא של פערי הכנסה קיצוניים, פורסם השבוע, אך הכנסת כבר ידעה זאת לפני עשור ויותר.

אך בעצם, מדוע שזה יפריע לנו סטודנטים וחברי סגל של בית הספר למינהל עסקים? האם איננו דומים יותר לחולמי מיתוס ההבטחה האמריקאית שמגדירה פערים חברתיים כ"הזדמנות" ולא כ"בעיה"? על פי מיתוס זה האמריקאים החיים בעשירונים התחתונים אינם מתוסכלים כמו חבריהם האירופאים כיוון שהם רואים בפער החברתי הזדמנות שיום אחד תיפתח בפניהם. והרי ראו, אובמה הנשיא השחור הראשון של ארה"ב נבחר למרות מוצאו האפרו-אמריקני למחצה. והרי אנו, אנשי מינהל עסקים, ממוקמים בד"כ לפחות במעמד הביניים, ושאיפותינו הן לעלות מעלה מעלה בסולם הדרגות והאחוזונים. מכאן שגם עבורנו הפערים החברתיים מהווים יותר אתגר מאשר מכשול – להתקדם מעלה מעלה לראש הפירמידה. אך האם זה באמת נכון? ממצאי המחקר ממדינות העולם, כולל מארצות הברית, סותרים גישה זו שהיתה רווחת במשך שנים: כלכלנים רבים תהו כיצד יתכן שהקשר בין תוצר לאומי גולמי לשביעות רצון ואושר של האוכלוסיה הינו חלש למדי. אכן נמצא בבירור שחיים במדינה נאורה ודמוקרטית טובים יותר ומביאים לאושר מוגבר יחסית לחיים במדינה חשוכה, עריצה וענייה. אולם בין מדינות המערב השונות, פער שביעות הרצון של התושבים זעום ולא מנבא דבר. את ההסבר ל"אנומליה" זו משרטט יעקב בורק בהרצאותיו, אחת מהן ניתנה לאחרונה בקתדרת המרכז לאחריות תאגידית אצלנו במכללה למינהל. בורק אומר: "קבצנים לא מקנאים בעשירים, הם מקנאים בקבצנים שיש להם יותר". הוא מדגים כיצד גרף הקשר בין תל"ג לאושר שנראה כמו עננה לא מרשימה מתיישב על קו כמעט לינארי כאשר ציר המשתנה המנבא הוא הפער בהכנסות ולא ההכנסות עצמן. כלומר, אושרם ומפח נפשם של אזרחים נובע מהפער בין הדשא שלהם לדשא של שכנם, ולא כלפי מה שמתרחש בארצות רחוקות.

בניסוי מחקרי קלאסי שבחן את שורשה הפסיכולוגי של ההוגנות לימדו חוקרים קופות משחק שבו הן מוסרות אבן לנסיין והוא בתמורה נותן להן מלפפון. הניסוי עבד מצויין עד למניפולציה הראשונה שבה הקופה מתבוננת על חברתה שמקבלת ענבים במקום מלפפונים. כנראה שקופות מעריכות ענבים הרבה יותר ממלפפונים, וחוסר הוגנות שכזו היוותה סיבה מספקת להפסיק לשתף פעולה עם הנסיין. שימו לב – הקופה מוכנה לוותר על אוכל שהיה קודם לכן מעדן טעים דיו, רק כדי לא "לצאת פראיירית". אך זה אינו סוף הסיפור. בשלב הבא קופת הענבים קיבלה את הפרי אפילו בלי להתאמץ ולמסור את האבן לנסיין. התנהגות לא הוגנת שכזו שברה כנראה את כל המוסכמות. בשלב זה הקופה הפגועה… החלה לזרוק את האבנים על החוקרים. אז אם חוש ההוגנות של קופים מפותח כל כך, אין ספק שאנו בני האדם רגישים להוגנות לא פחות. פערים קיצוניים ולא מובנים בהכנסות, בהטבות ובכל היבט חברתי אחר מעורר תחושות של קיפוח ופוגע באיכות החיים והרווחה הנפשית של האזרחים.

השבוע התכנסו להם על שולחני שלוש תופעות בלתי תלויות לכאורה: התפרסם דוח ה-OECD, קראתי את דבריה של בתו של אלי הורוביץ על הטיפול שקיבל אביה בבית החולים בשעותיו האחרונות, וקו הטלפון של הוט בביתי התקלקל. אנסה לשכנע אתכם שיש בכל זאת קשר בין השלושה, אך לשם כך עליכם לקרוא את הכתבה שפרסמתי בטור השבועי שלי בדה מרקר כאן.

משימתכם לקראת המטלה השלישית

סכמו ב-300 מילים לכל היותר את עיקר פרטי הרקע הנ"ל והקישורים השונים שמופיעים בו (דוח הועדה, דוח ה-OECD, הכתבה בדה מרקר).
הכינו רשימה של 5 נושאים שונים (רצוי בתחומים שונים) שמדגימים לדעתכם את האמור לעיל, דהיינו, מקרים של עוולות צרכניות וחברתיות בישראל המייצגות פערים בין הכנסות, מעמדות, או כל פער חברתי/דמגורפי ואחר שנראה לכם רלוונטי לדיון הנוכחי. לגבי כל נושא הגדירו כותרת ושתי שורות הסבר. שימו לב !!! קיומה של עוולה צרכנית או קיפוח אינו תנאי מספיק לבחירה בנושא מסוים – למשל, אם בית עסק סידר אתכם, או אפילו גנב את כספכם, אין בכך עדות לבעייה מערכתית-חברתית במדינת ישראל, אלא עדות לבעיה מקומית של בית עסק לא הגון. הנושאים צריכים לייצג בעיה משמעותית לצרכנים ואזרחים בישראל, אשר נובעת באופן ברור מפערים בין קבוצות באוכלוסיה, בד"כ בין עשירים בעלי זכויות יתר לאלו הפחות עשירים שנותרים חסרי אונים במצבם.
בחרו את אחד מהנושאים שציינתם בסעיף הקודם וחקרו אותו לעומק:
- פרטו רקע והסבר על מהות הבעיה
- חומר שאספתם מהאינטרנט, שיחות ומקורות מידע אחרים
- ניתוח, המלצות ומסקנות שעשויים להביא לשינוי במצב הקיים.

היקף הכתיבה הכולל לנושא החקירה שלכם (כולל שלושת ראשי הפרקים הנ"ל) עד 1,000 מילה.

הוסיפו לסיום דברי סיכום למטלה (עד 200 מילה).

הגשת המטלה בפורטל הלימודי עד ליום שלישי 20 בדצמבר בחצות

בהצלחה

אורן ולירון

השלכות צרכניות וחברתיות לדו"ח אי השיוויון בהכנסות של ה-OECD

להגיב

תרבות אי השוויון והפער החברתי מאפיינת את החיים הצרכניים בישראל. כסף וקשרים נדרשים כיום כדי לקבל שירותים בסיסיים ברמה טובה, בבריאות חינוך ולמעשה בכל תחום צרכני – החל מהמהירות בה יטפל בחולה רופא מומחה בבית חולים ועד למהירות שבה טכנאי HOT יתקן את קו הטלפון המקולקל

לקריאת המאמר המלא בדה מרקר שיווק

האם תעודת הכשרות של הקוטג' בסכנה? מ"שעטנז" ל"לא תחמוד"

להגיב

בשבוע שעבר פורסמה בתקשורת כוונתה של רבנות העיר ירושלים לפתוח מחלקה חדשה אשר תעסוק לראשונה לא באוכל, אלא בחנויות בגדים. בכוונת רבנות ירושלים להנפיק תעודות כשרות לחנויות בגדים וליצרני בגדים שירצו בכך אשר מתמקדים באיסור השעטנז, שהוא האיסור ללבוש בגד שארוג מצמר ופשתן יחדיו.

הבה נכיר בכך ללא צל שספק – אילו היתה הרבנות הראשית מסירה את אישור הכשרות של תנובה בשל התנהגות לא הוגנת של החברה כלפי צרכניה, היה מחיר הקוטג' צונח כהרף עין, אף מהר יותר מקצב הסרת פרסומות של דוגמניות חשופות כתף משלטי פרסום החוצות בציר ז'בוטינסקי בין פתח תקווה לתל אביב.

בכתבתי בטור השבועי שלי בדה מרקר שיווק אני מנסה לטעון שעל הרבנות הראשית לפתוח מחלקה לתעודות כשרות בנושא אחריות תאגידית. פונדמנטליסטי מידי לטעמכם? לדעתי זו דווקא הזדמנות לאיחוד והסכמה בין קצוות בפוליטיקה המקומית לטובת מטרה לאומית וחברתית חשובה.

לקריאת הכתבה בדה מרקר שיווק לחצו כאן

יצירת ערך משותף: חשיבה מחודשת על מהות הקפיטליזם – תרגיל שני בקורס סוגיות נבחרות בניהול

להגיב

יצירת ערך משותף: חשיבה מחודשת על מהות הקפיטליזם

"הרווארד ביזנס ריוויו" (HBR) הוא אחד מכתבי עת המובילים בעולם בתחום מינהל עסקים. זה אינו כתב עת מחקרי שגרתי, הוא מהווה שילוב של כתב עת מחקרי ועיתונות כלכלית פופולארית. ולכן הכתבות שבו מקבלות חשיפה נרחבת הן בקרב חוקרים ואקדמאים והן בקרב קהל פרופסיונאלי רחב בעולם.

ה-HBR נחשב מעוז קפיטליזם בולט. הוא מייצג את הערכים שמובילים את הכלכלה האמריקאית ומהווה שופר של בית הספר למינהל עסקים היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד ושל בוגריה ומרציה הבולטים של האוניברסיטה שהשפיעו ומשפיעים על כל תחומי העסקים והחברה בארה"ב ובעולם.

פרופ' מייקל פורטר מוכר בוודאי לכולכם, שמו מתנוסס בקורסי יסוד רבים במינהל עסקים, בעיקר באסטרטגיה ובשיווק. הוא מאנשי האקדמיה הבולטים בעולם בתחום מינהל העסקים, והמודלים שלו לניתוח הסביבה התחרותית באמצעות מודל חמשת הכוחות מהווים תנ"ך להוראה ומחקר אקדמיים כמו גם לקביעת אסטרטגיה עסקית של ארגונים. לב המודל מתייחס לצורך ביצירת יתרון תחרותי אסטרטגי לפירמה בתוך הסביבה התחרותית. גישה זו נתפסה לא פעם כעסקית-אגרסיבית שמניחה הצידה שאלות של אתיקה וחברה ומתמקדת במשימה המרכזית של מנהל הפירמה בחברה הקפיטליסטית – לספק מקסימום רווח לבעלי המניות.

מאמרו של מייקל פורטר שפורסם בתחילת שנה זו ב-HBR נראה תמים לקורא הנאיבי, אולם הוא נחשב ללא פחות מהפיכת חצר עבור קבוצות שמרניות בעולם העסקי. קריסתה המתוקשרת של אנרון, חשיפת ההונאה של מיידוף, ומשבר הסאבפריים בארצות הברית שהיווה יריית פתיחה במשבר הכלכלי החמור ביותר שידע העולם מאז המיתון הגדול של שנת 1929, העלו שאלות קשות בפני פרנסי בתי הספר למינהל עסקים בארצות הברית, ובמיוחד במוסדות כמו אוניברסיטת הרווארד שטיפחה את הנערים שהפכו עם השנים למובילי הכלכלה האמריקאית אשר בחמדנותם חסר המעצורים הביאו לכשלי שוק שהפילו את כל העולם למשבר חמור כל כך.

במטלה הנוכחית אבקש לחשוף אתכם למאמרו של מייקל פורטר ולרעיונות שהוא מביא, אשר הוגדרו לא פחות מאשר "סוף הקפיטליזם" בכותרות ענק בכל עיתוני העולם. פורטר כאקדמאי שמרן בחר בביטוי מעט יותר סולידי – "בחינה מחדש של הקפיטליזם".

למי שמצוי בתחום האחריות התאגידית, דבריו של פורטר אינם מרשימים או חדשים במיוחד. משנתו איננה סדורה ויש בה הרבה חורים ושאלות בלתי פתורות. עם זאת, חשיבותו של המאמר אינה רק בתוכן שמוצג בה אלא בזירה שבה היא מתפרסמת ובהקשר הרחב של גישתו האסטרטגית של פורטר ביצירת יתרון תחרותי, שאינה משתנה גם במאמר זה. הוא טוען למעשה שמבחינה אסטרטגית, פירמות שרוצות לשמר ולמנף את יתרונן היחסי בשוק התחרותי חייבות לפתח גישה של אחריות תאגידית עסקית, ולהביא ערך משמעותי לא רק ללקוחותיהן ובעלי המניות שלהן אלא גם לכל מחזיקי העניין האחרים שלה ולסביבה. זוהי הרחבה מעניינת של גישת "הלקוח במרכז" שמאפיינת את השוק ב-30 השנה האחרונות, אולם נוהלה פעמים רבות ברמה תקשורתית שאינה באמת מהותית. האם הפעם מדובר בשינוי רציני ועמוק? התשובה אינה תלויה כמובן ברצונן הטוב של הפירמות וברוח ההתנדבות של מנהליהן. אם גישתו של פורטר נכונה, הרי שמבחינה עסקית פירמות שלא תעקובנה אחרי קוד ההתנהגות החדש הסוציאל-דמוקרטי פשוט לא תשרודנה. מכאן שבעלי מניות יעדיפו להשקיע את הונם בחברות שפועלות תוך שימוש בעקרונות של אחריות וחיפוש אחר הגברת ערך למחזיקי העניין בסביבה, וכמובן הפחתת נזקים לקהלים המגוונים הללו ולסביבה. חזון אחרית הימים? ימים יגידו. עד אז, עצם העובדה שאנחנו עוסקים בנושא הזה במסגרת קורס בלימודי MBA ושנושאים אלו הופכים ל"חדשות חמות" בעיתונות מקצועי ופופולארית, זה בפני עצמו אולי לא חזון אחרית הימים, אך לפחות משב רוח מרענן.

המטלה השניה בקורס שלנו תתחלק כמו הקודמת לשני חלקים – לחלק תיאורטי בו תרכשו ידע ברוח הלמידה האקדמית המסורתית, ולחלק יישומי בו תנסו לקשר את אותו ידע לעולם העשיה שלכם באופן ספציפי ולסביבה העסקית והחברתית שמסביב באופן כללי יותר.

חלק ראשון

הנכם מתבקשים לקרוא כתבה בת שני חלקים שפרסמתי באפריל השנה לגבי מאמרו של פורטר ב-HBR.

לאחר מכן הנכם מתבקשים להאזין ולצפות בראיון בן כרבע שעה של פורטר עצמו עם עורך כתב העת.

סכמו את חומר הקריאה מהמאמר שלי ב-300 מילים לכל היותר ובאותו היקף של עד 300 מילים את הראיון עם פורטר. שימו לב לבקשתנו שהודגשה גם במטלה הקודמת לשימוש במילים שלכם תוך נסיון לא להעתיק חלקים שלמים מתוך המאמרים. נסו להתייחס לכתיבה כהרצאה או כתבה שאתם מכינים כדי להציגה בפני פורום כלשהו (ואם יש לכם הזדמנות – עשו זאת בפועל בשילוב עם החלק השני שמופיע מייד).

חלק שני: האם זה גם "עסק" שלי?

בין אם התחברתם והסכמתם לגישה של פורטר, ובין אם היא מעוררת בכם התנגדות מכל סוג שהוא, מדובר בתחום שהולך ותופס מקום של כבוד בתרבות ניהול העסקים כיום. בחלק זה של העבודה הינכם מתבקשים לייצר "תיאור מקרה" (Case Study) אותו הינכם מכירים אישית, וליישם עליו את החומר שסיכמתם בחלק הראשון. רצוי שתשתמשו במקום העבודה האישי שלכם או בסביבה עסקית שמוכרת לכם היטב ומקרוב, כדי שהיישום יהיה אותנטי ובעל ערך (המידע מגיע ללירון ואלי בלבד ואנו לא מעבירים את החומר הלאה, עם זאת, אנא הימנעו משילוב חומרים סודיים או רגישים בעבודה, פשוט כי רמת האבטחה בה אנו משתמשים אינה מחמירה לצרכים שכאלה). המלצתנו הינה להשתמש בתיאור מקרה מארגונכם, עם זאת, במידה ואינכם מוצאים מקרה מתאים הקרוב אליכם, או שאתם מעדיפים מכל סיבה שהיא לא לעסוק בארגון שכזה, אתם רשאים לבחור ארגון עסקי אחר ולנתח אותו (אפילו אם אינכם מכירים אותו אישית – ידע ניתן לשלוף מתוך אתר החברה, אתרי אינטרנט של עיתונות, דוחות שפורסמו על ידי חברה ציבורית וכדומה). אגב – שיטת תיאורי המקרה היא שיטת הלימוד האופיינית של הרווארד ועליה התפרסם בית הספר למינהל העסקים של המוסד.

תיאור המקרה צריך לכלול פרטים שיאפשרו להבין בצורה טובה באיזה ארגון מדובר, מה ליבת העיסוק שלו, אילו אתגרים עומדים בפניו וכו'. דמיינו שעליכם לתאר את הארגון למישהו שאינו מכיר אותו כלל – מה הכי חשוב לומר ולכתוב. הקדישו לחלק זה בין 200-400 מילים לבחירתכם. ניתן לצרף בנספח קישורים לאתרי אינטרנט רלוונטיים במקרה הצורך.

ליבת היישום יהיה מסמך בן 400 מילה אשר ינתח את הארגון ואתגריו ברוח החומר שסיכמתם בחלק הראשון. אנו מודעים לכך שלא ניתן בהיקף מצומצם כל כך של כתיבה לבנות קוד אחריות תאגידית ולנתח עולם תוכן מורכב כל כך באופן מלא. הפעילו לפיכך שיקול דעת כיצד להפריד עיקר מטפל כדי להביא את הקורא לתובנה וערך מוסף משמעותי שתתרמו לו על ידי הניתוח והתיאור שלכם.

לסיכום, מבנה המטלה:

עד 300 מילה לסיכום המאמר שלי
עד 300 מילה לסיכום הראיון עם פורטר
200-400 מילה לבנית תיאור מקרה
כ-400 מילה לניתוח תיאור המקרה

סה"כ המטלה עד 1400 מילים (לשם הפרופורציה למי שצריך עוגן – המאמר שלי הנ"ל על שני חלקיו כולל כ-2500 מילים, המסמך הנוכחי כולל כ-1000 מילים).

תאריך ההגשה ידחה בשבוע מהתאריך המקורי שתוכנן בתחילת הקורס. זהו יתרונו של קורס מהסוג הזה אשר יכול גם להגמיש את התנהלותו תוך תנועה. מאחר ורציתי לתת הזדמנות למצטרפים חדשים לקורס בשבוע שינויים להשלים את המטלה הראשונה, דחיתי מעט את העלאת המטלה הנוכחית. לרשותכם אם כך שבועיים וחצי לביצוע המטלה שתוגש עד 6 בדצמבר בחצות לפורטל הלימודי של הקורס.

בהצלחה

אורן ולירון

מה כדאי לעשות כשהים סוער? לא להיכנס למים. כתבתה של נורית קדוש היום במעריב

להגיב

התראיינתי לכתבתה של נורית קדוש על מהלכיהם השיווקיים ותגובותיהם של התאגידים לסערה הצרכנית והחרם על מוצרי תנובה.

למרות שהדבר אינו על סדר היום העסקי בצורה גלויה, נראה שאחריות חברתית תאגידית שמאפיינת יותר את שטראוס מאשר את תנובה, אינה רק חיובית מבחינה ערכית, אלא גם מבחינה עסקית.

לקריאת הכתבה המלאה ניתן לעיין כאן

הצרכן דורש צדק חברתי – ואם הוא לא יקבל? על הקשר בין עקרונות של צרכנות נבונה לסיכויי מאבק הרופאים המתמחים

להגיב

בין הדרמות החדשותיות שמזמנת לנו מדי יום ההוויה הישראלית נשכחה מעט מחאת הרופאים המתמחים. כולנו שוכחים שצרכנות בריאות היא המרכיב הצרכני הכבד ביותר כיום מבחינה לאומית. לפי נתוני ארגוני הבריאות העולמי עמד שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות בארה"ב בשנת 2009 על כ-17% מהתוצר הלאומי הגולמי, לעומת 7.5% בלבד בישראל. הצטרפותה של ישראל ל-OECD אינה מקרינה בינתיים על שיעור השקעתה בבריאות הציבור, ולמעט תעמולת בחירות אחת לארבע שנים על הקשישה במסדרון בית החולים, נותרים צרכני הבריאות בישראל ללא מענה.

אנסה בכתבה היום להציג דוגמאות ועקרונות נפוצים מעולם הצרכנות והמציאות הישראלית שעשויים לתרום למתמחים ברפואה כמה נקודות למחשבה בניהול מאבקם, ולנו תקווה לשירותי בריאות ציבורית טובים יותר עד 120.

לקריאת המאמר בדה מרקר שיווק

מהעלאת דירוג האשראי של ישראל במאקרו לתמיכה בדירוג האשראי של עסקים קטנים בישראל במיקרו: השלב הבא ברפורמת עמלות הבנקים של בנק ישראל

להגיב

אני קורא כעת בכותרות את תגובת פרופ' סטנלי פישר נגיד בנק ישראל לנוכח העלאת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זו אכן הצלחה מעוררת התפעלות שפישר בוודאי חתום עליה. הדירוג חשוב לשגשוגה של הכלכלה הישראלי ברמת המאקרו, וברצוני לנצל את ההזדמנות ולהמליץ לבנק ישראל לשפר גם עמידותם הכלכלית של עסקים ברמת המיקרו.

השבוע הסביר לי פקיד בבנק הפועלים שעלות העברת כספים בין בנקים בחשבון עסקי עומדת על 42 שקלים !!! זאת מול עלות של 1.35 שקלים שנגבית מלקוח פרטי על אותה פעולה בשל פיקוח בנק ישראל. דמיינו עסק קטן שצריך לבצע העברה יומית כזו באופן קבוע – אם לא יקפיד להתמקח עם הבנק יגיעו תשלומיו לבנק למעל 1,000 שקלים, מעל 3000% לעומת העלות בחשבון הפרטי. הפער הזה מייצג כשל שוק הקשור לריכוזיות המשק הישראלי, שללא רגולציה ימשיך ויכה גלים.

רפורמת תעריפי עמלות הבנקים שערך בנק ישראל לפני כשלוש שנים הביאה לירידה משמעותית בעמלות לקוחות הבנקים הפרטיים. עם זאת, הרפורמה לא השיתה רגולציה על עמלות הבנקים לעסקים, ובמיוחד לעסקים קטנים שיכולת העמידה והמיקוח שלהם מול הבנקים נמוכה (לעסקים הגדולים אל תדאגו, הם יודעים לעמוד על זכויותיהם).

השיטה הנוכחית מביאה לעלויות של לפחות 100 שקלים לחודש לניהול חשבון של עסק קטן, וזאת גם אם לעסק אין צורך באשראי אלא רק בניהול שוטף ומצומצם של העסק. כמובן שעלויות אשראי יכולות ליקר את התשלומים באופן ניכר, וכך גם פעולות מיוחדות כמו הנ"ל. כל זאת מול עלות ממוצעת של 24 שקלים בלבד ללקוח פרטי (לפני נתוני בנק ישראל). כמובן שעסקים בעלי פעילות בנקאית ענפה לא מרגישים את ההפרש, הוא נבלע בהוצאות האחרות שלהם והתעשרות הבנקים מתרחשת בשקט. אולם עבור עסקים קטנים במחזורי פעילות נמוכים יותר הפער יכול להיות משמעותי מאוד. למשל, בעוד שדמי הניהול לחשבון פרטי כמעט ולא קיימים (4 שקלים למשל) הרי שדמי הניהול לחשבון עסקי קטן עומד על כ-60 שקלים, וכאמור, עמלות שונות גבוהות באלפי אחוזים לחשבון עסקי מול פרטי.

אז מה ניתן לעשות?

למי שיש עוצמה כלכלית ואנרגיה לרוץ בין כמה בנקים לצורך מיקוח, ניתן להשיג הנחות משמעותיות בעמלות, אך עדיין, העמלות הפרטיות זולות בהרבה, וזאת כמובן בשל הפיקוח ההדוק של בנק ישראל על עמלות אלו. בנק ישראל ויתר מסיבה כלשהי על הוגנות הבנקים המסחריים כלפי לקוחות עסקיים, והוא מציין זאת בשקיפות מלאה: "הפיקוח על הבנקים קורא ללקוחות כל הבנקים לבדוק ולהשוות את עלות ניהול חשבון העו"ש שלהם ולנהל משא ומתן עם התאגידים הבנקאים לצורך קבלת הנחות והטבות בעמלות" (אתר בנק ישראל). כמובן שזו המלצה טובה, אבל מטבע הדברים היא רלוונטית רק ללקוחות שמצבם מאפשר מיקוח מסוג כזה עם הבנק. תפקידו של בנק ישראל להטיל מרותו על הבנקים באופן יותר נחרץ בדיוק כפי שעשה לגבי עמלות הלקוחות הפרטיים.

אבל יתכן שהישועה לעסקים קטנים יכולה להגיע דווקא מכיוון רשות המיסים. עסקים קטנים רבים מנוהלים על ידי חברה בע"מ בבעלות יחיד (או מספר שותפים קטן). במידה ורשות המיסים תאשר לבעלי עסקים קטנים מהסוג הזה לפתוח חשבון פרטי בבנקים (חשבון אישי על שמם במקום חשבון חברה) ולנהל בתוכו את כל פעילות החברה, תוך הגדרת חשבון זה כנאמן של החברה, ותוך הפרדה מוחלטת בין חשבון פרטי "אמיתי" של הנישום לחשבון פרטי לפעילותה של החברה, יוכלו בעלים אלו לחסוך אלפי שקלים בשנה על הוצאת עמלות בנקים, וזאת מבלי לפגוע בדבר בניהול התקין ובתשלום המיסים. אגב, מבחינת הכנסות המדינה צעד כזה לא אמור להשפיע שכן עמלות הבנקים הם הוצאה שמקוזזת מהכנסותיהם של העסקים ומצד הבנק זו הכנסה. אני מעריך שלרשות המיסים עשויה להיות אפילו תמורה חיובית אם הוצאות העסקים הקטנים על בנקים תפחתנה, הן באופן ישיר מגביית מיסים, והן באופן עקיף מחיזוק יציבותם הפיננסית. אגב, אינני בטוח שמבחינה יישומית פתרון כזה אינו אפשרי כבר כיום, זה תלוי בגמישות פקידי השומה בעניין.

לדבר מספר השלכות משפטיות לגבי הקשר בין בעל חברה לחברה בע"מ, אבל הם פתירות לדעתי. בסופו של דבר, החשבון הפרטי והחשבון העסקי הם פלטפורמת עבודה בלבד, וההבדל ביניהם טכני ולא מהותי.

כמובן שאישור שכזה מצד רשות המיסים עשוי ליתר את הצעד, כיוון שכאשר הבנקים יבינו שחמדנותם בתחום עמלות העסקים הקטנים עברה כל גבול, הם יפחיתו ביוזמתם את העמלות וישוו אותם לעמלות המפוקחות של הלקוחות הפרטיים.

בכל מקרה, עדיף שבנק ישראל ביוזמתו יאכוף את תעריפי עמלות הבנקים לעסקים קטנים כדי לעודד את המגזר הזה שמחזיק, לפחות מבחינה מספרית, את רוב מספר העסקים ואחוז ניכר מהמועסקים בישראל.

המחאה החברתית הנוכחית היא של מעמד הביניים שמשלם את העמלות הללו בכל הקשר ועניין. הוא אינו עשיר מספיק לתכנוני מס ומיקוחי עמלות, ואינו עני מספיק לזכות במס הכנסה שלילי ותמיכה אחרת מהמדינה. הגיע הזמן לפעולה קצת יותר אסרטיבית הן של הרגולציה והן של בעלי העסקים הקטנים לעמידה על זכויותיהם ושימור עמידותם הכלכלית לאורך זמן.

התמודדות תקשורתית בעת משבר לאומי: תפקידה המרכזי של החברה האזרחית אל מול אחריותם המוגבלת של המדינאים

להגיב

בימים האחרונים נתקלנו בסקירה תקשורתית נרחבת ביותר לסופת ההוריקן איירין שהביאה להוראת פינוי למאות אלפי תושבים בניו-יורק. למרות נזקים ופגיעות בנפש, לא התממשה התחזית האפוקליפטית של הצפת ניו-יורק על ידי נהרותיה ועוצמת הסערה שכחה. עם זאת, ההתמודדות עם הסערה וההיסטריה התקשורתית לפניה החזירה לאמריקאים את זכר טראומת הפגיעה בניו אורלינס על ידי הוריקן קתרינה לפני שש שנים בדיוק ב-29 באוגוסט 2005.

ליזמות חברתית היה תפקיד חשוב בשיקום הקהילתי אחרי סופת קתרינה בניו אורלינס. ייתכן שמקרים של אסון לאומי מביאים את הציבור לבחון ביתר שאת את מנהיגיו וללחום לשינוי, ואולם המאפיינים התקשורתיים והתפקודיים של הממשל מצד אחד והחברה האזרחית מצד שני, נותרים דומים גם במצבים חברתיים הגועשים בעוצמה נמוכה בהרבה מזו של ההוריקן.

ההוריקן החברתי ששטף את ישראל הקיץ נחלש מעט בשבועות האחרונים, אך הוא עשוי להוות גורם מכונן באופן שבו אזרחי המדינה עומדים ונלחמים על זכויותיהם. עקרונות שיווקיים, פרסומיים ושל קד"מ משתלבים בוודאי במאבק, וכפי שבמאמר האמור בחנו החוקרים את תגובת בעלי העניין ליזמות החברתית בניו אורלינס, בניסיון להבין את תפקידם של היזמויות החברתיות בעת משבר, נדרשת אולי פעולה מחקרית דומה לראיון ותיעוד היזמות החברתית הפעילה שליוותה את המאבק החברתי בישראל בתקופה האחרונה, כדי שניתן יהיה להבין באופן רחב יותר את מקורותיה והשפעותיה על החברה בישראל.

לקריאת המאמר בדה מרקר שיווק

מרווחה של סעד וקומודיטי לרווחה של אושר: על ערך המותג שממשלה נדרשת לספק לצרכניה – חלק ב'

להגיב

בחלקה הראשון של הכתבה, שהתפרסם בשבוע שעבר, פתחתי ושאלתי האם הממשלה וראש הממשלה הם מותג או מוצר. על רקע מחאת הדיור שמתחוללת הקיץ נראה שלמרות שהציבור בוחן את נבחריו במונחים מותגיים, הרי שהנבחרים עדיין פועלים בגישה מוצרית וסבורים שקומודיטי יספקו את "הסחורה". גישה מותגית משמעותה אסטרטגיה מבדלת שמבינה את נימי הדקויות של צרכי הלקוח. חיים טופול, ששר את מילותיו של אפרים קישון במאבקו לקבל דיור במקום האוהל במעברה אינו מייצג דקויות כאלו כיום, אך נדמה שממשלת ישראל עדיין מתבוננת על סרט זה בשחור לבן.

הכתבה הנוכחית משלבת בין הדברים שכתבתי על עקרונות הכלכלה במאבק הקוטג' ועקרונות הפסיכולוגיה החיובית שהופיעו בכתבות שלאחר מכן, שניהם ברמת המאקרו הבוחנת כיצד ניתן לבצע מצרף הגיוני של אושר ורווחה פרטיים כדי לקבל החלטות ברמה לאומית שיגבירו את איכות החיים, הרווחה והאושר של האוכלוסייה.

להמשך הכתבה בדה מרקר שיווק

חסכנו שלושה שקלים במחיר הקוטג' – איבדנו את הפנסיה

להגיב

רפורמה מקיפה בשוק ההון בעשור האחרון שנתה באופן מהותי את הכללים. צרכנים יכולים להיכנס כיום למרכז מידע של משרד האוצר כדי להשוות בין ביצועיהם של הספקים השונים, ולבחור בספק האיכותי ביותר מבחינת התשואה. בדיוק כמו במקרה הקוטג', אנו מצפים לכך שמודעות למחיר האמיתי תביא להתייעלות הן של היצרן והן של התנהגות הצרכן. הידד לדמוקרטיה וליכולת הבחירה. האם כך? כמו במלכוד 22 של ג'וזף הלר – כדי להשיג תשואה ארוכת טווח המתאימה לפנסיה על מנהל ההשקעות לוותר על הישגים קיצוניים בטווח הקצר, אך אם הוא יעשה כן, כל לקוחותיו ינטשו ולא יזכו לראות בהצלחתו עם יציאתם לפנסיה. לפיכך עליו להתמקד בהשקעה לטווח קצר, כך שכל לקוחותיו יוכלו לראות כיצד הם נשארים ללא פנסיה בטווח הארוך.

לכתבה המלאה בדה מרקר שיווק שפורסמה בעקבות המפגש השנתי השני של תוכנית ה-MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית ומכון אדלר, והרצאתו של ד"ר טל שביט בנושא זה.