פרק 1: קווים סותרים לדמות הצרכן הישראלי מתוך ספרה של קרן אהרון (2010). סודות הצרכן הישראלי.
הפרדוקסים שלנו
השאיפה להדוניזם
תלונות ותחושת מסכנות כבסיס לתקשורת
תפיסת win-lose
בחירה חופשית
השאיפה לאינדיבידואליזם קולקטיבי
שייכות ומיוחדות
מועדוני לקוחות
מחויבות כוויתור על שליטה
מאפיינים נוספים של התנהגות הצריכה
תחרותיות כמדרבנת קנייה
אקטיביות ללא מאמץ
חדשנות, אך במידה
ניצול הזדמנויות
המותג והתפיסה העצמית
אמביוולנטיות כלפי המושג "ישראליות"
דגשים לסיכום
טיפים לעסקים קטנים ובינוניים
קווים סותרים לדמות הצרכן הישראלי
הפרדוקסים שלנו
החברה הישראלית מורכבת ממגוון רחב של פלחים, תרבויות וערכים ולכל פלח צרכים משלו. לפיכך קשה לאפיין את הצרכן הישראלי ולשייך לו מאפיינים ייחודיים.
למרות זאת, ניתן לאתר בקרב הצרכנים הישראליים מספר סוגי צרכים משותפים אשר מוליכים לשלושה פרדוקסים עיקריים. הפרדוקס הראשון הוא הצורך בהדוניזם המוביל לחיפוש אחר דרכים לפינוק ולהגברת ההנאה, מול הצורך להתלונן המוביל להתנהגות של "מסכנות". הפרדוקס השני הוא הצורך באינדיבידואליזם המוביל לניסיון להראות ייחודי, מול הצורך בשייכות המוביל לתוצאה של "להיות כמו כולם". הפרדוקס השלישי הוא הצורך להימנע ממחויבות, מול הצורך בתחושת שליטה.
שלושת הפרדוקסים הללו יוצרים מתח בהתנהגותם של הצרכנים הישראליים ומקשים עלינו כמשווקים לצפות את ההתנהגויות ולהסיק מהכוונות והעמדות של צרכנים אלה על התנהגותם העתידית.
השאיפה להדוניזם
הישראלי שואף למיצוי הרגע, לשלווה, לפינוק ולחופש שהן תשוקות הדוניסטיות. הוא שואף תמיד שיהיה לו הכי נעים שאפשר. עם זאת, השאיפה לעונג רגעי אינה לגמרי לגיטימית בחברה הישראלית, ולפיכך, חלק מהצדקתה קשור במרכיב של "מסכנות" עצמית: "כשרע לך וקשה לך, מגיע לך לעשות לעצמך טוב". "אתה לא יודע מה יהיה מחר אז צריך ליהנות היום".
|
הישראלים נוהגים לומר שהם צריכים להשתחרר ולהתפנק "בגלל המצב", שכן החברה הישראלית הרי תמיד נמצאת ב"מצב" זה או אחר. אך בפועל, הסיבות לרדיפה אחרי העונג הן עמוקות יותר. אם נשווה את השלב בו נמצאת החברה הישראלית לשלבי מחזור חיים של האדם נגלה כי אנו נמצאים בשלב ההתבגרות ומתאפיינים על ידי סממנים של מתבגרים: הנטייה לשים את עצמנו במרכז, להאדיר את הרגע, לא לדחות סיפוקים על אף ההבנה שלשם הגשמת מטרות מורכבות יש הכרח בכך, ההסתמכות על תחושה ש"יהיה בסדר" ו"לי זה לא יקרה", חוסר כבוד להיסטוריה והתייחסות אמביוולנטית למסורת וכן התייחסות צינית מלווה בתלונות למרבית הנושאים שעל הפרק.
נראה כי על אף שההדוניזם הוא שאיפה המחברת אוכלוסיות שונות בתרבות הישראלית, עדיין קשה לישראלי להגדיר אותו כערך, בין היתר בגלל העבר הסוציאליסטי והדתי של החברה הישראלית. בפועל, ככל שהצרכנים הם צעירים יותר וקשורים פחות לערכים הסוציאליסטים של העבר, כך הם פחות נוטים להתנצל על הרצון שלהם בפינוק ובסיפוק עצמי. ואמנם, בסיטואציות הנקשרות בפינוק, הישראלי קודם כל בודק האם צורכי הפינוק וההנאה מקובלים על הסביבה הקרובה ואינם מעוררים הסתייגות. אם מתעוררת ההסתייגות הוא עשוי לוותר עליהם.
עובדה זו מסבירה מדוע, למרות השאיפה הגדולה להדוניזם, עדיין ישנו מחסום פסיכולוגי של הצרכנים בפני חלק ממוצרי הפינוק ונדרשים סיפורי מעטפת ויצירת חיבורים אסוציאטיביים כדי לאפשר את הצדקת הצריכה שלהם. דוגמה למעטפת ההצדקה הזאת היא התייחסותו של הישראלי לקניה ב"דיו[טי פרי". כחלק מהנסיעה לחו"ל יש לישראלי אישור חברתי ואישי לפרגן לעצמו, ולרכוש מוצרי פינוק. ה"דיוטי פרי", בתור הצעד הראשון בדרך לחו"ל, מעניק את אותו אישור שכן הוצאות הקניה בדיוטי פרי נכללות כבר ב"הוצאות הטיול". דוגמה נוספת לאישור כזה היא הכיסוי הבריאותי שבו נוהג הישראלי לעטוף טיפולי שיאצו ומסאג'ים למיניהם, גם כאשר מטרתם היא רגיעה ופינוק בלבד.
לאור תובנה זו מומלץ להשקיע ביצירת מעטפת הלגיטימציה ובהרחבת החיבור האסוציאטיבי בין המותג הרלוונטי ובין מותגים לגיטימיים, כמו גם חיבור עם הזדמנויות צריכה לגיטימיות. השקעה מעין זו עשויה להעמיק צריכה של מוצרי ומותגי המותרות גם בעת מיתון.
דרך נוספת שמצא הישראלי להצדיק את ההתנהגות ההדוניסטית שלו, היא קישור בין הצריכה לבין הזדמנויות או נסיבות מיוחדות. אירוע מיוחד או נסיבות אחרות שהן חד פעמיות יכולות להצדיק השקעה מיוחדת וזוכות ללגיטימיות מצד הסביבה. לקטגוריה זו נכנסים אירועים אישיים כמו ציון גבוה במבחן חשוב, מעבר טסט וכדומה וכמובן ימי הולדת, ימי נושאים וכד'.
בשיווק מוצרים לגביהם הצרכן עושה שיקול של "מגיע לי לפנק את עצמי לאור הזדמנות או נסיבות מיוחדות" כדאי לנקוט במבצעים של 1+1. במבצעים מסוג זה, קבלת מוצר זהה נוסף חינם נתפסת אצל הצרכן לא רק כהנחה משמעותית, אלא בעיקר כהזדמנות להמשך הפינוק בדרך לגיטימית. לעומת זאת, בשיווק מוצרים ומותגים אשר אינם נקשרים עם הזדמנויות פינוק מיוחדות וחד פעמיות החלטת הרכישה תושפע יותר ממבצעי 50% הנחה ודומיהם. לפיכך, כדאי להתאים את סוג המבצע וההנחה לא רק לערכיות הנתפסת של המותג, לשימושים בו ולרגישויות הצרכן בעת קבלת ההחלטות, אלא גם למטרה הפסיכולוגית העומדת בבסיס הרכישה.
תלונות ותחושת מסכנות כבסיס לתקשורת
בחברה הישראלית השתרשו תלונות הן כצורת תקשורת והזדמנות להביע עמדה ולתת עצות, והן כמניפולציה ודרך להשיג את המבוקש ולבסס לגיטימציה לצריכה. התלונה אינה בהכרח סימן שרע לצרכן. ביטוי לכך ניתן למצוא בעובדה שגם בתקופות טובות אנו מוצאים על מה להתלונן. כך עשינו גם בתקופת השיא של "בועת ההיי טק".
הצרכן הישראלי מרבה לציין שאילו היו מקשיבים לעצתו, הדברים היו נראים אחרת. תפיסה זו מבטאת את חוסר הכבוד של החברה הישראלית להתמחות ולמקצוענות, ומתאימה להערצת תכונות כמו אלתור וחשיבה יצירתית. האדרת התכונות הללו מובילה את הישראלי להתקשר לחברה אשר מספקת שירותים כמו גם לחברות יצרניות גם בשביל "לייעץ" לה מעמדת היתרון של "צרכן יודע-כל". בהיעדר כתובת אחרת מתקשר הצרכן הישראלי למוקד התלונות של החברה. הוא מצפה שהחברה תאפשר לו להתבטא וכן תתייחס באופן אישי הן לצרכיו והן לאינטליגנציה ולמומחיות שלו. מומלץ לקבל בברכה את התלונות (אם אינן מוגזמות) ולזכור שאינן מעידות דווקא על חוסר שביעות רצון, אלא על כך שהלקוח רוצה לתקשר עם החברה. בהקשר זה, שימוש במדד של מספר הפניות למוקד התלונות כביטוי להצלחה או לכישלון יהיה טעות.
במקביל, כדאי לספק לצרכנים דרכים אלטרנטיביות לביטוי עצמי מלבד השיחות עם מוקד התלונות. דרכים אלה יסייעו בהעמקת החיבור הרגשי של הצרכן למותג ולחברה, וכן יסייעו בצמצום היקף הביקורת הנאספת במוקד התלונות. חשוב לאפשר מגע אנושי בין הלקוח והחברה ככל שניתן, כיוון שאפילו כאשר הטיפול הטכנולוגי בתלונה, בעצה או בבקשה של הצרכן הוא יעיל, אם הוא נעשה ללא מגע אנושי הצרכן עלול להרגיש שנשללה ממנו הזכות להביע את דעתו. בדומה, יצירת פלטפורמה אינטרנטית עשויה לשרת את הצורך להביע עמדה ורעיונות אישיים. יש לתת את הדעת על כך, שככל שפלטפורמה זו הינה יותר אינטראקטיבית ודו סטרית, כך עוצמת החיבור למותג עולה.
תפיסת Win-Lose
כמתבגרים ציניים וחסרי אמון מחזיקים הישראלים בתפיסה, שהרווח של האחד בא תמיד על חשבון האחר ("משחק סכום 0"). יתכן שתפיסה זו מהווה בסיס לכך שלמרות שהישראלי רוצה להיתפס כמצליח במיוחד, הוא מציג עצמו בפני חבריו וסביבתו לעיתים בצורה הממתנת את הצלחתו.
תפיסה זו מושלכת גם על מותגים: הישראלים רוצים להיות קשורים למותג מצליח, אך אם הוא מצליח מדי הם עלולים לחשוב שהחברה מרמה אותם ומפתחים כלפיה כעס. באמצעות התלוננות, הצרכן מציג עצמו מראש מול החברה כמישהו שאינו תמים ומרגיש שעל ידי כך הוא יוצר מעין שוויון כוחות בינו ובין החברה, ולכאורה, מפחית את יכולתה לרמותו. התפיסה העצמית הזאת נקשרת, בין היתר, עם התפיסה המפורסמת, הישראלית כל כך, של "לא להיות פראייר".
בחירה חופשית
מעניין לציין כי הצורך להביע דעה ולהשפיע על התנהלות החברה עומד בסתירה לצורך להתלונן, במיוחד אם מוצגות בפני הצרכן אפשרויות בחירה חופשית ואלטרנטיבות. שהרי אם ניתנת לצרכן מלוא אפשרות הבחירה, אין לו את מי להאשים בבחירה אלא את עצמו. על בסיס הבנת הצורך בתקשורת של 'כאילו' תלונה, והבנה כי על ידי כך מושגת שיחה על המותג ושיווק פה לאוזן, כדאי לאפשר לצרכן מעין 'תלונה' על התהליך או על מרכיבים מסויימים של המותג, כל עוד אלו אינם פוגעים בתדמית המותג, וניתן לנווט אותם לטובת המותג והחברה. אחת הדרכים ליצור תקשורת מעין זו ניתן ליצור על ידי בחירה בין מספר מוגבל של אופציות. כך הצרכן עשוי לספק את הצורך שלו בבחירה אישית, אך תמיד יוכל להתלונן על כך שלא היו אופציות נוספות.
השאיפה לאינדיבידואליזם קולקטיבי
הגישה האגוצנטרית של קישור בין המותג לצרכן האינדיבידואלי, מכתיבה, לכאורה, התנהגות של "אדם לאדם זאב", אך גם זאבים מסתובבים בלהקות, והגורל הגרוע ביותר שיכול ליפול בחלקם הוא ההפרדה מן הקבוצה. כך מתנהג גם הישראלי, שרוצה מאוד להרגיש מיוחד ולדאוג לעצמו ולסביבתו הקרובה, אך זקוק לאישור בלתי פוסק מן החברה ומן הסביבה המורחבת.
אישור מהסביבה ניתן לתפיסת הצרכן למי שלא חורג במידה מוגזמת מהמקובל ולמי שהוא חלק מההתרחשות הכללית ולא מנותק ממנה: "אם אתה מתנהג בצורה חריגה, אתה מוציא את עצמך מהכלל, ואל תתפלא אם תמצא את עצמך לבד". את השאיפה הזאת ניתן לכנות "השאיפה לאידיבידואליזם קולקטיבי", ומשמעותה היא להיות מעט שונה (אך לא חריג) בתוך מסגרת מוגדרת, מחזקת ומגינה.
המסגרת המוגדרת והברורה מאפשרת לחבריה לבחור כל הזמן באופן חופשי את הדרך שלהם, מלבי לוותר על אישור לבחירותיהם מן החברה הקרובה להם: "אתה יכול לקנות מותגים שאחרים קונים ובכל זאת לא להיות כמו כולם, העיקר שאתה עושה את זה לא בגלל לחץ חברתי וכפיה, אלא מתוך בחירה חופשית". "כל אחד בוחר במותגים האלה מסיבה אחרת, וזה לא הופך אותו לחלק מעדר בלי רצון משלו ובלי ייחודיות". "פשוט יש לנו טעם והעדפות דומות, זה לא הופך אותנו לפחות מיוחדים". "אם אתה מיוחד אתה משתמש באותם מותגים אבל בצורה קצת אחרת".
שייכות ומיוחדות
השאיפה לשייכות ולקולקטיביות נמצאת אצל הצרכן בכל קבוצה בה הוא פועל: הוא בוחן את מידת שייכותו למקום העבודה שלו, לקבוצת ההורים בגן הילדים ובבית הספר של ילדיו, לשכונה בה הוא מתגורר, למשפחתו המורחבת ולקבוצת החברים, אך יחד עם זאת חשוב לו לחוש מיוחד ויוצא מן הכלל בכל אחת מן הקבוצות הללו.
כדי לענות על הצורך בשייכות ועימה תחושה של מיוחדות, חשוב שנרכז מאמצים בגיבוש זהות קולקטיבית המקושרת למותג, אשר תתחבר לקבלת אישור מהסביבה שלא על חשבון תחושה של מיוחדות. חשוב לזכור, כי תחושת המיוחדות האישית היא סובייקטיבית ואינה מחייבת קבוצת עילית. לפיכך, החוויה שצריך כל מותג ליצור אצל הצרכן הישראלי, היא חוויה של קבוצה מיוחדת, אשר אליה הוא גאה להשתייך. הגאווה בהשתייכות צריכה להיות מתורגמת לשני מישורים: מישור רגשי – מה הצרכן מרגיש כלפי המותג וכלפי ההשתייכות לקבוצת ההתייחסות שלו, ומישור של תקשורת בין-אישית בין חברי הקבוצה.
|
כמשווקים אנו צריכים להשפיע על המונחים שהצרכן יכול להשתמש בשיווק הקבוצה ו/או המותג המחבר בין חברי הקבוצה מול הסביבה החיצונית, מול קבוצת ההתייחסות שלו ומול קבוצות אחרות. כדי לבחון את עצמנו – האם נתנו לצרכן כלים מספיקים לשימוש בעת שיחה על המותג עם חבריו, מומלץ להפעיל את "מבחן כוס הקפה": האם הצרכן, במפגש בלתי פורמלי "על כוס קפה" מרגיש צורך לשווק את המותג לחבריו ולהצדיק את בחירתו בו ויש לו כלים לכך.
|
מועדוני לקוחות
חיזוק הקשר בין הצרכן למותג, לצד חיזוק השייכות הקבוצתית והקשר בין צרכני המותג לבין עצמם, מבססים נאמנות צרכנית וכוחם רב ביותר. קשרים אלה הם שעומדים בבסיס מועדוני הלקוחות. בשנים האחרונות הוקמו בישראל מועדוני לקוחות רבים. בסקר שערך מינהל תכנון וכלכלה במשרד התמ"ת, ופורסם בגלובס ב 14.3.05, נמצא כי 50.2% מהצרכנים הישראלים מחזיקים בכרטיס חבר במועדון לקוחות אשר מספק הנחות והטבות וכ 60% מהם שילמו עבור הכרטיס, בעוד ש 28.3% בלבד מעידים על עצמם כמשתמשים בקופונים. נתון זה תומך בהנחה לפיה מרבית הלקוחות תופסים את מועדוני הלקוחות כמועדוני הטבות.
תפיסת מועדון הלקוחות כמועדון הטבות אינה מייצרת חיבור רגשי עוצמתי. במקביל לכך, נראה כי מרבית מועדוני הלקוחות טרם השכילו ליצור זהות ייחודית נתפסת, המאפשרת ליצור חיבורים רגשיים רצויים ולנצל את ההנעה לפעולה הנובעת מהצורך בשייכות.
על פי מנהלי מועדוני הלקוחות, לקוחות רבים נמנעים ממסירת פרטים מזהים ולא עונים על שאלות אשר עשויות לאפשר 'תפירה אישית' של תקשורת ומבצעים מותאמים. מובן כי ללא שיתוף פעולה של הלקוח במידע יקשה על מועדוני הלקוחות לעשות את הקפיצה השיווקית, אך ככל בעיית 'ביצה ותרנגולת' חובת ההוכחה על כך שהגישה השתנתה והמחשת התועלת ללקוח היא על מפעיל מועדון הלקוחות.
בכדי ליצור שייכות למועדון לקוחות יש להדגיש את מהות המועדון עצמו ו/או החברים בו ואת התועלת הרחבה מחברות זו, ולא רק את התועלת המיידית של המתנות והמוצרים הניתנים כהטבה. כתמיכה נוספת, כדאי להציע לחברי המועדון גם הטבות בעלות אופי תרבותי-רוחני-רגשי אשר מתקשרות למיצוב המועדון עצמו. התועלת במתן הטבות אלה אינה נמדדת באחוזי המימוש, אלא בהשפעתן על הדימוי של המועדון, של המותג ושל הצרכן החבר במועדון זה.
|
מחויבות כוויתור על שליטה
אצל הצרכן הישראלי קיים קשר אסוציאטיבי בין מחויבות לבין ויתור על שליטה. כך למשל, כאשר יקבל דבר מה בחינם כמו מכשיר סלולרי או ממיר בעקבות רכישת מנוי לחברה מסוימת, יאמר: "זה טוב שנותנים לך משהו חינם בתמורה להתחייבות, אבל אז אתה בידיים שלהם ואין לך שליטה על מה שקורה". "אפשר להתחייב, השאלה היא באיזה מחיר ואם יש דרך להתחרט". "שלא ינצלו את הטעות שעשיתי כשהתחייבתי ויגבו ממני קנסות מפוצצים רק בגלל שעכשיו אני רוצה לבטל את ההתחייבות".
כדי למנוע תחושה של ניצול ומיקוד תשומת הלב של הצרכן ב"מחיר" שהוא משלם עבור הוויתור על החופש, מומלץ לאפשר לו לבחור בין התחייבות תמורת הטבות, לבין קניה בלתי תלויה ללא התחייבות וללא הטבות. חשוב לתת לצרכן הישראלי את האפשרות להתחרט ולצאת מההתחייבות בכל רגע, אך להדגיש כי חרטה זו מחייבת להחזיר את ההטבה. בהקשר זה, לא כדאי להשתמש במונח "תשלום קנס", אלא ב"החזר ההטבה".
כאשר נותנים הנחות ומתנות, חשוב מאוד לא להכריח את הצרכן להתפשר על תפיסת הבחירה והשליטה. בעת הצגת מארזים על בסיס הנחת כמות, גם אם הצרכן מתכוון לקנות את המארז בהנחה, ערך המתנה יגדל בעיניו אם יראה על המדף את המוצר באריזות של בודדים, כיוון שכך ירגיש שהייתה לו שליטה על הבחירה. בדומה, בעת הצגת הנחה על בסיס מוצר נלווה כמתנה, ערך ההטבה יעלה בעיניו כאשר בנוסף למוצר המשווק כמתנה, עומד על המדף אותו המוצר במחיר מלא.
מאפיינים נוספים של התנהגות הצריכה
תחרותיות כמדרבנת קנייה
כיוון שהחברה הישראלית היא תחרותית מאוד, האישור העצמי נעשה באמצעות השוואה בלתי פוסקת לסביבה. הישראלי בוחן ללא הרף האם מישהו קיבל יותר ממנו, ושואף להחזיק בידיו מוצר או לקבל שירות ייחודי. בניגוד לצרכן האמריקאי, הפועל בעיקר כבודד ומגובה לעיתים על ידי גופים צרכניים מאורגנים, הישראלי פועל כביכול כקבוצה ונשען על דוגמאות מן השטח כדי להראות למערכת ש"מגיע לו" או להראות לסביבה שהשיג משהו שאין לאחרים: "אתה רוצה להראות שיש לך משהו מיוחד שלאחרים אין". "יש לי מספר מיוחד בסלולרי וכל הזמן אומרים לי 'כל הכבוד' כאילו עשיתי משהו חשוב או הצלחתי במשהו". "אם מישהו שומע שהחבר שלו קיבל משהו מיוחד הוא ישר דורש את זה גם לעצמו".
יצר התחרותיות עשוי לשמש דרך לעקוף את הצורך בלגיטימציה לצריכה. דוגמה טובה לניצול יצר התחרותיות הם אתרי המכרזים באינטרנט, אשר בישראל (על-פי חברת "אולסייל") הם רווחיים יותר ביחס לאתרים דומים במדינות אחרות. המכרז נותן לכל צרכן להשיג את המותג בהנחה שהיא פרופורציונלית ליכולת "המשחק" הייחודית שלו. כך, אם הצרכן מצליח להשיג מוצר זול יותר, הוא חש שיכולתו טובה יותר והוא נמצא צעד קדימה במרוץ ההצלחה בחיים. ההשוואה לאחרים שהצליחו פחות מהווה מקור להנאה וסיפוק עצמי.
בכדי לנצל את יצר התחרותיות ביצירת מעורבות של הצרכן והנעה לפעולה, כדאי, במידת האפשר, לאפיין מרכיב במוצר כבעל פן ייחודי קשה להשגה שאותו יכולים להשיג רק צרכנים בודדים. לדוגמה, מספר בולט בטלפון הסלולרי, קלפים נדירים, אריזה לאספנים וכדומה. יש לתת את הדעת על כך שהייחוד לא נועד לתת ביטוי עצמי לצרכן, אלא לספק ביטוי לסטטוס שלו, על בסיס ההנחה שהסביבה תתייחס אליו כבעל קשרים, מקצוע מוערך, יכולת התמקחות וכדומה. לפיכך, רצוי שרכיב המוצר הרלוונטי, הלכאורה נדיר או ייחודי, יהיה מוחצן ונראה לסביבה.
אקטיביות ללא מאמץ
הרצון לשלווה מחד גיסא ותחרותיות מאידך, יוצרים אצל הישראלי שאיפות מנוגדות של פסיביות מול שאפתנות. הסתירה בין אלה באה לידי ביטוי לעיתים בהתנהגות ולעיתים ברמה מוצהרת בלבד. לדוגמה: הישראלי פעיל ודינמי, נוסע ומטייל בעולם, אך מדווח ש"אין לו כוח". צעירים שזה עתה השתחררו מהצבא נוסעים לרבוץ בחופים ובמקומות יפים בעולם, מנסים להאריך את שהותם שם ככל שניתן וחורטים על דגלם את הפסיביות, אך עם זאת מפחדים שבינתיים חבריהם בארץ ישיגו אותם במרוץ, וחוששים למעמדם במרוץ זה. גם בנושאי צריכה סתירות אלו באות לידי ביטוי בחיפוש אחר תכונות סותרות במוצר אחד. לדוגמה, מוצר שיוצר תחושה שרק בודדים מקבלים אותו (מענה ליצר השאפתנות) ויחד עם זאת נמצא בשימוש על-ידי כולם. אפילו מנהלי שיווק מחפשים כלי מחקר ייחודיים, חדשניים ומקוריים אשר למרות מקוריותם וחדשנותם יכולים להציג דוגמאות מעשיות של משתמשים קודמים.
בשל כך, מותג המשרה ביטחון מאפשר לצרכן להירגע ולהפנות את האנרגיה למקומות אחרים ולכאורה להיות שלו ופסיבי. יש לזכור כי הצרכן עשוי לחשוש כי הרגיעה וההתייחסות הפסיבית והאוטומטית לקטגוריה ולמותג תנוצל על ידי החברה, והוא יאבד את תחושת השליטה ולבסוף "יהיה פראייר". לפיכך, כדאי לאפשר גמישות ביחס למותג, כך שהצרכן יחוש שהשליטה בידיו ובכל רגע שירצה בכך הוא יכול להיות מעורב, לקחת אחריות ולהיות אקטיבי ביחס למותג. האנלוגיה היא לטיול מאורגן בה כל מטייל יכול לפרוש מן הקבוצה ולהצטרף אליה חזרה כשירצה בכך. כמובן שקשה מאוד לייצר מוצרים כאלה, אך בעטיפת המוצר, במיתוגו, במבצעים המלווים אותו ובאריזות – טמונה האפשרות לתת מענה לדרישה להקטין את תחושת המאמץ מבלי לוותר על השליטה ועל התחושה של בחירה.
חדשנות, אך במידה
הישראלי מעריך ביותר חדשנות, אשר נתפסת בעיניו ביטוי לעדכניות, לחיבור ל"עולם הגדול" ולהצלחה אישית בהווה ובעתיד. לכן, מוצרי חיקוי הם המוצרים המעוררים את ההתנגדות הגדולה ביותר של הצרכן הישראלי.
אין זה אומר שלא ניתן להצליח גם כשאינך המותג הראשון בתחום, אלא ששיווק מותג שאינו מקורי חייב להיעשות בתחכום, תוך הוספת יתרונות מיוחדים ו/או מיצוב ייחודי, כדי לתת תחושה ברורה שהמותג אינו רק חיקוי.
הסתירה בין הצורך בחדשנות לבין הרצון להימנע מכל מאמץ (קוגניטיבי או אחר), מעלה אצל המשווק את השאלה: האם לטפח שינוי במוצריו או לשמר את הצביון המוכר והנוח. ברמה המוצהרת, הישראלי רוצה את החדשנות ומדווח על כך בכל הזדמנות. אולם בפועל, כאשר הוא עומד בפני החלטה חדשה או מורכבת, הוא פעמים רבות מעדיף את המוכר. בפועל, לעיתים כתוצאה מלחץ והתלבטות הוא יעדיף להימנע בכלל מקנייה, כך שביצירת קונפליקט הנובע מהחדשנות, ייצא שכרנו בהפסדנו.
לכן, על אף ההצהרות ביחס לחשיבות החדשנות, כדאי לספק לצרכן הישראלי שינוי ללא זעזוע. אחד הפתרונות הוא לבצע שינוי הדרגתי של המוצר, בתוך המסגרת המוכרת. לדוגמא: אם מחליפים את הטעם, כדאי לשמור על מרכיב בולט של מוכרות באריזה. הייחודיות יכולה לקבל ביטוי גם בחוויית הרכישה או חוויית השימוש במותג: אתרי מכרזים באינטרנט מספקים דוגמה טובה לשירות המעניק לצרכניו מותגים מוכרים באמצעות חוויה ייחודית.
|
ניצול הזדמנויות
באופן כללי, הישראלים אינם מאמצים את קונספט ה-Value for Money. לדעתם, על פי רוב: "לקנות בזול זה בסוף לשלם ביוקר". "אם זה לא יקר, אז איך זה יכול להיות שווה"? "אם אני מרוויח, מישהו צריך להפסיד, החברה לא תרצה להפסיד, אז יש פה בטח איזה תרגיל", שהרי "אין מתנות חינם". כתוצאה מכך, חברות רבות אשר שיווקו מוצרים במחירים זולים, באיכות סבירה ויותר, נאלצו לתת להם טיפול פרסומי תדמיתי המדגיש את הערך (value) של המותג, או לספק תועלות נוספות מלבד המחיר.
עם זאת, הישראלים נהנים ביותר מניצול הזדמנויות אקראיות של יכולת לרכוש מותגים יקרים במחירים סבירים ומציאת 'דילים'. מקרים אלה יוצרים עבור הצרכן הישראלי תחושת סיפוק והרגשה שהוא 'שיחק אותה' ו'ניצח את המערכת'.
|
לפיכך, למשווק כדאי לשמור על תפיסה של high value– high priceאו לבחור במיצוב עממי תחת העוגן של מוצר הפונה לכולם בסגנוןlow value – low price. נראה כי האפשרות האחרת, דהיינו, high value – low price לא נתפסת אמינה על ידי הצרכן הישראלי ולכן יש לבסס מטריית הסבר להצדקת מחיר לא יקר, למניעת פגיעה אפשרית בדימוי המותג. דוגמא להסברים אפשריים להצדקת המחיר: הנחת כמות או יציאת דור חדש של מוצרים. בכל מקרה יש לוודא שהורדת המחיר אינה פוגעת במסר האיכות ובסופו של התהליך, המותג מתחזק או לפחות שומר על כוחו השיווקי.
במקרים אחרים, בהם המחיר עבור המוצר או השירות נתפס יקר, הצרכנים מנסים למקסם את ההוצאה על ידי ניצול מקסימלי של המוצר.
|
המותג והתפיסה העצמית
החברה הישראלית והשיח הדומיננטי שבה מציבים את האדם במרכז. מתוך כך נבנות מערכות היחסים שלו עם אנשים אחרים ועם מותגים. בדומה למערכות יחסים בינאישיות, הישראלי שואל את עצמו מה נותנת לו מערכת היחסים עם המותג, הן מבחינה פונקציונלית ("מה יוצא לי מזה?") והן מבחינה תדמיתית ("מה המותג אומר עלי?"). בהקשר זה, הוא בוחן את הדרך שבה מתקשר המותג לזהותו האישית.
בהתחשב בכך, בשביל לא להקשות על הצרכן בבחירת המותג, עלינו לייצר מיצוב ברור, פשוט ולא מורכב מדי, ולשמור על מיצוב זה לאורך זמן, כך שהצרכן יוכל לבחון האם המותג הולם את התפיסה העצמית שלו.
בניגוד לתרבויות אחרות, מערביות ומזרחיות, בהן המשווקים מקשרים לעיתים בין המותג לקהילה או בין המותג לתרבות, התרבות הישראלית מקשרת כמעט רק בין המותג לצרכן האינדיבידואלי. עם זאת, בשנים האחרונות אנו מתחילים לראות גם בארץ ניצנים של קישור מותגים לקהילה ולתת תרבויות שונות, כדרך לבטא ערכים נוספים של המותג.
אמביוולנטיות כלפי המושג "ישראליות"
בהתייחסותו של הצרכן הישראלי למושג הישראליות ניכרת אמביוולנטיות רבה. הישראלים רוצים לראות את עצמם ולהראות בעיני אחרים כ"אנשי העולם הגדול", ולשם כך מרגישים כי עליהם להתנכר לישראליות: "אנחנו לא כמו הישראלי הממוצע". "יש את הישראלי המכוער (שכמובן איננו אני ואינני מזדהה עמו) ויש אנשים כמוני".
עם זאת, בפועל, מרבית הישראלים מחפשים את החיבור לישראלים אחרים ולישראליות. לחו"ל הם מעדיפים לנסוע עם ישראלים אחרים ובשהות ממושכת בחו"ל, הם נמשכים לביטויים של ישראליות כגון ניגוב חומוס ואפילו שירה בציבור.
שני מימדים אלה היוצרים דפוס של משיכה – דחייה לישראליות יצרו את האפקט החזק של החיבור בין הישראליות לבין הצלחה, אשר מניב הזדהות רבה ואופטימיות: "הצלחה של מותגים ישראלים בעולם מוכיחה שאנחנו לא פחות טובים". "זה סימן שאפשר להצליח בגדול". "אתה יכול להתאים לכולם ולא רק לעשירים, כמו המותגים מחו"ל, ועדיין להצליח".
|
|
על אף שהישראלים לעיתים מנסים להתנכר ולבטל את ההזדהות העמוקה והבסיסית הזו עם הישראליות והישראלים, ולכאורה 'להגמל' מתחושת האכפתיות, ניכר בהתנהגותם כי למרות הקיטורים וההתנכרות המוצהרת, רגשות אלה ממשיכים להתקיים בעוצמה ומניעים צרכנים וחברות.
|
על אף שכבר נעשה שימוש מוחצן ומתוקשר במיצוב ישראלי בתחומי המזון והתקשורת, הזדהות על בסיס ישראלי שמצליח לעשות זאת "בגדול" ואולי אף בחו"ל, עשויה להניב פירות גם עבור מותגים בקטגוריות נוספות. בכל מקרה, יש לתת את הדעת על כך שהצלחה ישראלית לא תתפס כקידום החברה בסגנון "קנה כחול-לבן". ההבדל בין גישת 'המותג שעשה זאת בחו"ל' ו'קנה כחול לבן' נעוץ בבסיס המוטיבציה שהן מייצרות אצל הצרכן. בהדגשת ההצלחה הבילאומית של המותג נוצרת הזדהות ומוטיבציה אישית לקחת חלק בהצלחה ("אני רוצה"); בעוד שבקידום החברה בסגנון "קנה כחול- לבן" מופעלת אצל הצרכן תחושת אחריות והכרח ("אני צריך") אשר באופן כללי יעילותם פחותה.
|
דגשים לסיכום
פרק זה הציג צרכים סותרים של הצרכן הישראלי. עבור משווק שמטרתו לספק את הצרכים והדרישות של צרכן כזה, מדובר במשימה כלל לא פשוטה.
הצרכן הישראלי נוטה להדוניזם ולפינוק, אך גם אם יקבלם – ימשיך להתלונן. כיוון שהתלונה היא דרך לתקשורת ולביטוי עצמי, יש לתת לצרכן אפיק להביע את דעתו ו"לייעץ", לצורך יצירת מעורבות עם המותג.
הצרכן הישראלי שואף להתייחסות אישית ולתחושת מיוחדות, אך רק בתנאי שקיבל לכך אישור מן החברה. לכן יש לדאוג לכך שהמותג ייצר גאוות השתייכות אשר בסיסה יהיה מספיק לגיטימי בעיני הסביבה שלו ושיהיו בידיו הכלים להצדיק את התנהגותו הצרכנית.
הצרכן הישראלי מעוניין להיות קשור להצלחה, אך מפחד מחברה מצליחה מדי, שמא תרמה אותו או שמא ירגיש קטן לידה. חשוב להסביר לו במפורש, מדוע ההצלחה שלנו היא גם ההצלחה שלו.
הצרכן הישראלי תופס את המחויבות שלו לחברה או למותג כחרב פיפיות שעלולה להוציא אותו 'פרייאר'. לכן יש לייצר גמישות שיווקית ולאפשר לו בחירה במסלולים ללא מחויבות ועם דרכי חרטה.
הצרכן הישראלי מונע על ידי תחרותיות אשר מדרבנת צריכה ועשויה לשמש מנוף שיווקי לשיחה על המותג ויצירת שיווק מפה לאוזן וכן להעמקת שימושים במותג.
הצרכן הישראלי לא מוכן להתפשר על תחושה של שליטה, ועם זאת מנסה לשמור על תחושה של שלווה. לפיכך, התחושה האופטימלית שהצרכן יכול ליצור בינו ובין המותג היא התחושה שהכוח בידיו אך אינו נדרש להיות אקטיבי ולנצלו ואינו נדרש להשקיע מאמץ, משום שיש לו בטחון במותג ובחברה.
הצרכן הישראלי תופס את עצמו כמחפש חדשנות, אך נמשך לעיתים קרובות למוכר.
הקונספט value for money יוצר לרוב בלבול ואינו נתפס אמין, אלא אם הוא מלווה בהסבר מדוע המחיר נמוך יחסית לערך. לעומת זאת, "מציאה" ו"הזדמנות" הינם ערכים אטרקטיביים ביותר עבור הישראלי.
הצרכן הישראלי מדמה את מערכת היחסים שלו עם המותג למערכת יחסים בינאישית, ולכן יש צורך לשמור על מיצוב ברור ועקבי, כך שהצרכן יוכל לבחון האם המותג הולם את התפיסה העצמית שלו.
יצירת הזדהות על בסיס ישראליות מהווה מנוף שיווקי שאינו מנוצל עד תום עבור מותגים במרבית הקטגוריות (בשונה מהדגשת "תוצרת כחול לבן").
טיפים לעסקים קטנים ובינוניים
פרק 1: קווים סותרים לדמות הצרכן הישראלי
הצרכן הישראלי חושש מתחושה שהוא 'ילך לאיבוד ולא יראו אותו'. חשש זה גובר למול חברות גדולות אשר עוצמתם ניכרת. לעומת זאת, העסק הקטן והמותג אשר פחות נתמך פרסומית מעוררים פחות התנגדות. בשל כך, האינטראקציה עם העסק הקטן מלווה בפחות התנגדויות, ובתנאי שהמותג ונותן השירות נתפסים אמינים.
העסק הקטן והבינוני יכולים ליצור אצל הלקוח הישראלי תחושה שיש 'כתובת' ויש לאן לפנות בכדי לקבל מענה לצרכיהם, הן ביחס למוצר ולשירות שכבר קנו והן ביחס להמשך הקשר. על בסיס קשר זה ותחושה ש"we try harder" (כסיסמא המיתולוגית של אוויס) ניתן לפתח העדפה ונאמנות ללא השקעה בפרסום ובמבצעים.
הצרכן הישראלי אכפתי כלפי סביבתו הקרובה. עסק מקומי יכול לנצל אכפתיות זו לטובת השקעה בנושאים הקרובים לליבו ולחייו של הלקוח. קשר זה לנושאים יומיומיים יכול לשמש גם לחשיפת העסק בהקשר הרלוונטי. לדוגמא, עם חנות במרכז המסחרי תורמת אחוז מסוים מהרווח לטובת הגינה הציבורית הסמוכה סביר להניח שתוכל גם לפרסם את העניין במודעה אשר תופיע בגינה ועל ידי כך תגדל החשיפה והמשיכה לחנות.
כאמור, הצרכן הישראלי אוהב לקנות 'חבילות' של מוצרים הקשורים זה בזה ואשר מקלים עליו, ובתנאי שהחבילה לא נכפית עליו. לעסק הקטן גמישות גבוהה יותר ביצירת חבילות מוצרים רלוונטיות ללקוחות המיידים היות והעסק הקטן יכול להכיר טוב יותר את הלקוח וכן את הזדמנויות השימוש במוצר המאפיינים לקוח זה. לדוגמא, מכולת הנמצאת סמוך לגינה יכולה לספק מארז מתאים לצריכה של המוצר בגינה או מוצר משלים בתחום הניקיון לאמהות ולפעוטות ולעומת זאת מארז אחר לצריכה של בני נוער כדוגמת מוצרי ה 'to go'.
יצירת 'חבילות' רלוונטית גם לנותני שירותים, תוך יצירת שיתוף פעולה עם גורמים משלימים. לדוגמא, גן ילדים יכול תת מענה לשירותי בייביסיטר עם גורמים שהילדים יכירו במהלך שהותם בגן, תופרת שכונתית או מכבסה יכולים לספק שליחויות על ידי שיתוף פעולה עם הירקן אשר נמצא בסמוך ועוד.
עסק קטן ובינוני אשר מטפחים דימוי של מצליחן יכולים לתת מענה לצורך של הישראלי לחוש ייחודי ו'לא כמו כולם' ללא סיכון גדול מידי. לשם כך, העסק חייב לחזק את התפיסה השירותית, בין אם הוא סוחר או ספק שירותים. המושג 'אצילנו אתה נחשב יותר' נתפס אמין ונופל על אוזניים קשובות.
העסק הקטן והבינוני יכולים לאפשר ללקוח להיות אקטיבי ומעורב. מעורבות זו הינה פסיכולוגית ולא חייבת להיות כרוכה במאמץ פיזי של הלקוח. לדוגמא, ניתן לתלות לוח מודעות בעסק המזמין להציג רעיונות ובקשות וכן להפנות את הלקוחות לאתר בו הם יכולים להציע רעיונות הנוגעים למוצרים, לשירותים ולשיתופי פעולה עתידיים. בנוסף לתחושת המעורבות, לוח מודעות עשוי לתרום לתחושת הביטוי האישי וכן ליצירת מקום מפגש להתעדכנות.