הסערה הציבורית על המקרים האחרונים של הדרת הנשים שוב השכיחה את התחום שבו סובלות נשים מאפליה מתמשכת – שוק העבודה בישראל. סקר שערך פרופ' אורן קפלן מהמכללה למינהל בקרב נשים מלמד כי לפחות 30% מהנשים נאלצות לשקר על מצבן המשפחתי כדי להתקבל לעבודה. כתבתה של הדס שפר.
הכתבה פורסמה בגרסת הדפוס של כלכליסט, להלן קישור לגרסה המקוונת
עולם השיווק והפרסום יוצר לא-פעם שאלות אתיות וחברתיות כמו – עד כמה מותר ולגיטימי לקדם מוצרים שיביאו אנשים לצרוך יותר ממה שהם צריכים, לצרוך מוצרים שאינם מיטיבים עימם ולעתים אף מזיקים להם או לשלם יותר ממה שראוי לשלם תמורת תועלות שעצם קיומן מוטל בספק.
יפה תעשה רשות שדות התעופה אם במקום תמונות של אנשים הצורכים סיגריות בהנאה, תחליף את השילוט מעל חדר העישון בשדה התעופה באילת באותן הזהרות ברורות של משרד הבריאות על סכנות העישון. אולי אפשר אף לנקוט בצעד יותר דרסטי ולשקול את ביטול חדר העישון בשדה התעופה הקטנטן הזה, או לפחות להזיזו למקום צדדי ופחות מעודד צריכת סיגריות. האופן בו מוצבת כעת "פרסומת" העישון והמיקום המזמין של חדר העישון מעודדים התנהגות שהעולם כולו מנסה למגר כנגד עישון.
במדינות מסוימות בעולם קיימת אכיפה נוקשה וחמורה כנגד עישון במרחב הציבורי. מלקום גלדוול, עיתונאי הניו-יורקר שתיאר את תופעת העישון באופן מרתק, טען שממשלות מעדיפות להימנע מהפעלת רגולציה כנגד עישון ולא להתעמת עם לוביסטים ובעלי ההון של תעשיית הטבק. הן מעדיפות לייצר מודעות צרכנית לנזקי העישון בעזרת תקציבי פרסום, שלמרבה הצער בעלי משמעות ואפקטיביות נמוכים בהרבה מיעילות האכיפה והרגולציה. מחקרים מצטברים מכל העולם מראים שהגבלת האפשרות לעשן במקומות ציבוריים מביאה לתוצאות משמעותיות בהרבה מקמפיינים. במונחי השיווק אפשר לומר שפעילות שיווקית "מתחת לקו" יעילה במקרה הזה, וכנראה באופן כללי, ליצירת שינוי התנהגות צרכני, יותר מגישה "מעל הקו".
לכל משתתפי ההרצאה שלי היום במכללת תל-חי: הבטחתי להעלות את המצגת – אני מצרף אותה להלן
http://www.psychologia.co.il/Poverty and post traumatic growth.pdf
כל טוב
אורן
הכתבה הנוכחית נכתבה כתוצאה מתקלה שאותה חוויתי אתמול – הרכב הישן והוותיק שלנו בן ח"י שנים הלך לעולמו. אש אחזה בו באמצע נסיעה, ותוך שניות בודדות הוא הפך לשלד שרוף בשולי כביש מספר 1. המשטרה פינתה את המכונית למקום שאינו מפריע לתנועה, ודרשה ממני לפנות את השאריות המפוחמות בהקדם האפשרי, "אחרת תקבל קנס".
מאחר ולחברות ביטוח אין (לשמחתנו) הזדמנויות רבות ליצור חוויות חיוביות ללקוחותיהן, עליהן להפנים את אימרתו של פיליפ קוטלר בהתייחסו לשיווק חווייתי: "בעולם בו מספר המותגים והחוויות גדל, והלקוחות נעשים מתוחכמים יותר, בכל מקום בו מתקיים או שיכול להתקיים מגע עם הלקוח, כל אינטראקציה עם לקוח, הופכת לאירוע". דהיינו, גם שיחה פונקציונאלית למרכז שירות בכל הקשר שהוא, היא דוגמית של הזדמנות למגע חיובי עם לקוח שמטרתה הגברת נאמנותו בעתיד ובטווח הארוך.
ביום האחרון של חנוכה התבקשתי לברך בטקס במכללה. ביקשו ממני אח"כ להעלות את הברכה, אז אני מעלה.
נס פך השמן תמיד נראה לי קצת מוזר מבחינה שיווקית. הוא נעשה מותג מאוד פופולארי וניסיתי לחשוב כיצד קרה הנס הזה. האם כל הסיפור מסתכם בדיל מדהים בסגנון רמי לוי? אז נכון שאבותינו קיבלו מבצע אחד ועוד אחד – קנה כד שמן קטן, קבל שמונה ימים של תאורה, באמת שיחקו אותה (ולכן אנחנו משחקים בסביבון על נס גדול היה פה), אבל תסכימו איתי שמשהו פה קצת חסר פרופורציה. למשל, בואו ניקח את ה' באייר – יום עצמאות. אחרי 2000 שנות גולה קיבלנו עצמאות, אבל אנחנו חוגגים רק יום אחד. גם ההוצאות לא נוראיות – קונים סטיקים, עושים מנגל, קצת ספרי קצף. ולעומת זאת, תסתכלו על חנוכה – פה צריך לקחת ביבי-סיטר, מטפלת, הולכים לסופרלנד, נדחקים בקניון – בקיצור, שמונה ימים של הוצאות. אם באמת כל הסיפור היה כד שמן במבצע, יצא שכרנו בהפסדנו, תהוונו את כל ההוצאות של חגי החנוכה, תראו שצודק מי שאומר שזול זה יקר.
אז אם נרצה להיות ציניים נאמר שהיהודים פשוט מתים על דילים – רמי לוי בחצי מחיר. אבל אנחנו הרי לא ציניים, ויש לנו כבוד למסורת, ולכן אני מאמין שהמסר של חנוכה לא נגמר במבצע היסטרי בסופרמרקט של אבותינו. אז שני פרטים חשובים בסיפור הזה הם:
מוסר השכל:
הנס האמיתי קרה לדעתי ביום הראשון. שם בטחו החשמונאים בעצמם שאם ינהגו כראוי ביום הזה, יגיע הנס לשבעה ימים נוספים של חסד. המסקנה החילונית שלי לעניין, עם קריצה קטנה לאקטואליות המקומית שלנו, היא שאם נאמין בעצמנו ונפעל באופן זך כמו השמן, מספיק כד קטן של כוונות טובות כדי שיבואו עלינו שבע שנים טובות, גם אם הדבר נראה כמו נס אלוהי בלתי אפשרי.
חג שמח.
אורן.
זה מכבר, אין איש מחכה לי שם,
ואם אין ים, הרי אין גם ספינה,
הדרך קצרה, החוג צומצם.
ובכן מה? עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
מחר אני אתעורר ואפקח את עיני
1.1.2012
מחקרי רגשות בבני אדם נעשו פופולריים מאוד בשנים האחרונות. ממצאים מורים שמצב רוח חיובי או שלילי מנבא דפוס התנהגות שונה מאוד בטווח רחב של פעולות וקבלת החלטות, החל מסגנון השקעה בבורסה, עבור באופן רכישה בסופרמרקט וכלה במידת איסוף וניתוח מידע שיווקי. ההתעניינות בתחום זה בעולם השיווק קשורה הן לכך שצרכנים מצויים במצבי רוח ספציפיים הקשורים לא רק לעולמם הפרטי אלא באופן ישיר למוצרים ולשירות שהפירמה מספקת, והן לכך שפרסומות ואמצעי שיווק אחרים משפיעים ומתפעלים באופן ישיר מצב רוח.
במחקר חדש שפורסם החודש בכתב העת Journal of Consumer Research ערכו חוקרים סידרה של חמישה ניסויים בהם הופעלו מניפולציות של רגש ובהם נמדדו תגובותיהם של נבדקים למוצר של קרם לחות לגוף. מוצרים קוסמטיים מסוג זה עשויים למשוך את תשומת הלב דרך מספר ערוצים חושיים ובעיקר חוש המישוש, חוש הראיה וחוש הריח. מתברר שמצב רגשי בטבע מעצים שימוש בערוצי חוש מסוימים
האם לארגון שלכם יש נפש? התשובה היא כן, והוא סובל מחרדות, מהכחשה ומביטחון עצמי מופרז. מאינטל וגוגל ועד לתנובה, לשטראוס ואפילו לצה"ל – הכירו את הגלגול החדש של החיבור בין הגוף והנפש: פסיכולוגים ויועצים ארגוניים מנתחים את מבני האישיות של מקום העבודה. כתבתה של ורד קלנר.
"התנהגות ארגונית חיובית היא כזו שיש בה אינטליגנציה רגשית ובנייה של מסוגלות עצמית וחוסן ארגוני".
"לברר מיהו הארגון המאושר זה כמו לשאול מי הילד הכי פופולרי. יש כיתות שבהן הילד הכי פופולרי הוא זה שיש לו הכי הרבה כסף. ויש כיתות שהילד הכי פופולרי הוא הרשג"ד בצופים, המנהיג החיובי. נער שיוצר אווירה חיובית סביבו. זו מנהיגות מחוללת".
אז זהבית כהן הלכה על המודל הראשון? של הילד העשיר?
"חד משמעית. לעומת עפרה שטראוס, שיצרה רשת ביטחון יותר מוצלחת, ולא משנה אם זה אמיתי או לא. חברת שטראוס פרסמה בדוח האחריות התאגידית שלה, שהתברר לה אחרי בדיקה שגברים מרוויחים בשטראוס יותר מנשים, באותם התפקידים. זה מקרין שקיפות, אמון ואותנטיות. אתה אומר: יש פה בעלים אישה, ובכל זאת גברים מרוויחים יותר. אבל תראי כמה החברה אמיצה. היא לא חיכתה לחשיפה בעיתון. זו תשתית של חוסן. הרי מתי יש שחיתות ארגונית? כשמקדמים אג'נדות במחשכים. אבל כשיש מבנה ארגוני עם בקרה פנימית, ועדת אתיקה ונציגי ציבור, ולכל אינטרס יש נציג, אז יש סופר אגו נוכח ששומר על הגבולות".
לקריאת הכתבה המלאה: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000710543
היום במעריב פורסמה כתבה בלעדית של נורית קדוש על מהלך המיתוג מחדש שעורכת אסם על גרבר שיופיע תחת מותג מטרנה. זהו ללא ספק מהלך מעניין, מאחר וגרבר הינו מותג מוביל ושם גנרי שחברות רבות היו רוצות לאמץ לעצמן. עם זאת, במידה וחברה משווקת שני מותגים שונים וחזקים בשני ראשי חץ נפרדים, היא גם משלמת על כך מחיר מסוים. לעיתים מועדפת אסטרטגיה של ראש חץ אחד בעל מובילות ברורה על המתחרים, שאומר באופן ישיר "אני הכי גדול". להלן כמה משפטים מתוך הדברים שעליהם רואיינתי בכתבה, ואח"כ קישור לתוכן המלא במעריב:
"המהלך תואם את אסטרטגיית המיתוג המשפחתי של אסם: כמו שיש פסטה אסם, מרק אסם ועוגת הבית אסם, החברה פועלת כדי שמוצרי המזון לתינוקות יהיו כולם תחת משפחת מוצרי מטרנה. באסטרטגיית שיווק גלובלי יש דרכים שונות להפצה וכאן מדובר בשילוב בין מותג גלובלי לבין התאמות מקומיות. בישראל הושקע הרבה מאוד במותג מטרנה ובהחלט ייתכן שהוא חזק יותר מגרבר". קפלן משווה את המהלך לפעילות מותגים פרטיים, השואבים כוח מהמותג המוביל המייצר אותם עבור הרשת: "כשקונים כדור לשיכוך כאבים של המותג הפרטי לייף של סופר-פארם יודעים שיצרן תרופות גדול עומד מאחורי המוצר והידיעה הזאת מחזקת את המותג. גם כאן המותג גרבר יחזק את עוצמתה של מטרנה בישראל".
הכתבה מופיעה כאן: http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/320/165.html
כתבת ערוץ 2 ב-Mako ראיינה אותי על מחקר אמריקאי חדש שבחן מדוע נשים בהריון מפגינות ירידה בתפקודים קוגניטיביים מסוימים. המחקר מציע ששינויים הורמונליים גורמים להקצאת משאבים קוגניטיביים להריון. הרעיון הגיוני ומתאים למה שאנחנו יודעים על מערכת הקשב והזיכרון. עם זאת, המונח "טפשת הריון" קצת מקומם, הרי בכל זאת, אם יש פונקציה אבולוציונית כזו הרי שהיא דווקא חוכמת הריון, שכן ללא ספק בתקופה שכזו, הקצאת משאבים קוגניטיביים לעובר ולהריון התקין הוא אינטרס אישי ואבולוציוני מוביל.
הכתבה נמצאת כאן: http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-36730af495e7431006.htm
כתבה על פסיכולוגיה של פריון הריון ולידה שפרסמנו באתר המאמרים בפסיכולוגיה שלנו נמצאת כאן: http://www.psychologia.co.il/pregnancy.htm
