דווקא לא לצאת מהקופסה – חדשנות וזרימה

ביחידת לימוד זו נמשיך את הדיון בחדשנות שהחל במטלה השלישית, ונחזור גם אל סטיב ג'ובס, החדשן האולטימטיבי של תקופתנו. אך הפעם נתהה לגבי משנתו האמיתית של סטיב ג'ובס, ונבחן אותה במבט מעט מעמיק יותר.

במטלה הקודמת ביקשתי מכם לצפות בנאומו של סטיב ג'ובס https://www.youtube.com/watch?v=vN4U5FqrOdQ כאשר חשף לעולם לראשונה באופן פומבי ונרחב את גרסתו הראשונה של האייפון. ג'ובס ייצג ללא ספק עבור רבים מודל לפיתוח חדשנות ויצירתיות.

זמן קצר לאחר שאובחן אצלו הסרטן סיפר ג'ובס בטקס בוגרים בסטנפורד על דרכו המקצועית: "עבדנו קשה ובתוך עשר שנים צמחה אפל משני אנשים שעובדים מהבית לחברה של 2 מיליארד דולר ויותר מ-4,000 עובדים. שנה קודם לכן הוצאנו לעולם את יצירתנו הטובה ביותר – המקינטוש".

ג'ובס הוסיף שבגיל 17 הושפע מהאמרה "אם תחיה כל יום כאילו היה זה יומך האחרון, יום אחד תגלה בוודאות שזה נכון". "ואם זהו יומך האחרון", חידד, "האם עדיין תרצה לעשות בהמשכו את מה שכבר תיכננת? אדם מפחד משינוי מכיוון שהוא חושש להפסיד, אך מאחר ואל מותך תגיע עירום בכל מקרה, אין לך מה להפסיד. לפיכך, אין כל סיבה שלא תלך אחרי לבך", אמר ג'ובס. דבר מעוררי השראה, אך כמובן שמנוגדים לנטיית הלב האנושית הטבעית. אנשים חוששים משינוי כיוון ששינוי כרוך באי-וודאות, ויותר מרצוננו בחדשנות, רצוננו בשקט ויציבות שחדשנות כמובן משבשת ומפריעה. מכאן שחדשנות פורצת דרך כסגנון חיים, כפי שמתאר ג'ובס, מחייבת מאבק במוסכמות. עד רמה מסוימת היא עשויה להיות מאתגרת, אך לאורך זמן היא עלולה להיהפך למקור לחץ וחרדה.

מה, אם כן, עשוי לאפשר לאנשי החדשנות לא רק לשרוד, אלא אף לשגשג? התשובה אינה מצויה בתעוזה נפשית. במלותיו של טום וייטס – "מעולם לא ראיתי את עיר מגורי עד שהתרחקתי לזמן רב מידי ממנה" – מצוי הרמז לכך שמקורות החדשנות והיצירתיות מצויים "מתחת לפנס", באותה חוויה פסיכולוגית שמכונה Flow – זרימה הקשורה לרסיסי הזמן הבלתי נתפשים של השגרה וההווה, לא בחלומות העתיד. עד כמה ניתן לבנות על רגעי חלומות עתידיים? מימושם אינו מחזיק לאורך זמן – הקידום הנכסף, הכיבוש המדהים של מטרות, מספקים אותנו לזמן קצוב. לפיכך דווקא אנשים שחלק גדול מזמנם מאופיין בחוויות של שגרה מספקת חושים שביעות רצון גבוהה מהחיים ומגיעים להישגים ולמימוש עצמי. רוב האנשים אינם מודעים למקורות הזרימה שלהם ולכן אינם יכולים להעצים אותן. אולם אם נרצה לטפח חדשנות וביצועים אופטימליים, נזדקק להן.

וכעת שימו לב לדבריו של סטיב ג'ובס – רובנו נמשכים לאמירות החזון וההשראה, תוך התעלמות מהרכיב הקריטי ביותר שהביא את ג'ובס להצלחה – "עבדנו קשה", אמר סטיב ג'ובס בהתייחסו למיליארדי השניות שמרכיבות את עשר השנים הקריטיות ליצירת המקינטוש  (קיראו שוב את הציטוטים הנ"ל של ג'ובס ובדקו עם עצמכם עד כמה שמתם לב למרכיב הזמן הממושך – 10 שנים! שנכלל באמירות החזון של ג'ובס. יש להכיר בכך שללא חווית מעורבות מעמיקה בעבודת השגרה, אדם לא יכול לעבוד קשה ולשרוד בהתמדה במשך עשר שנים בכדי לפתח תוצר יצירתי וחדשני. החלום והחזון היה שם, ללא ספק, אבל מה שבנה את מימושם היצירתי הייתה העבודה הקשה בשגרת השנים.

ומכאן יתחברו להם כל חומרי הלימוד הקודמים שלנו – ה engagement שלו הוקדשה יחידת הלימוד השניה, והחדשנות שלה הוקדשה יחידת הלימוד השלישית וכאן נפתח חלון הלמידה שלנו ל"זרימה" – Flow.

איך גיליתי את תיאורית הזרימה עוד לפני שהפסיכולוגיה החיובית נולדה?

בשנת 1989 התחלתי את עבודתי במחלקת הביקורת של בנק איגוד בתוך כלכלן צעיר. נלחמתי על המשרה שנראתה לי מקצועית, יוקרתית ומתאימה לשלבים הראשונים של הקריירה שלי. התפקיד היה מעניין, נחשפתי לרזי הבנקאות מכיוונים שאינך נגלה אליהם בתוך עובד בנק מתחיל.

אולם לאחר מספר חודשים קרתה תופעה מוזרה: הזמן לא זז… לא שהפסיק להיות לי מעניין, אבל משום מה, בפרקי זמן הולכים ומתקצרים התבוננתי בשעון וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למשמעותו של הזמן כסוג של חיישן או גלאי אשר מדווח על תהליכים עמוקים של עניין, שעמום, תסכול, מתח. באותה תקופה אולי עוד לא נתתי על כך את דעתי, אבל התוצאה היתה בלתי נמנעת – החלטתי להתפטר, ואף חמור מכך, הגעתי למסקנה שפשוט טעיתי בהחלטות האישיות והמקצועיות שלי, ובחירת הלימודים שלי בכלכלה ובמנהל עסקים היתה שגויה. מאחר שכיום אני דיקאן ביה"ס למנהל עסקים, עולה כאן בוודאי תהייה האם היתה זו גחמה מקומית של אדם צעיר, או שמשהו יותר עמוק הוביל את החלטתי שם, וכמובן שאעדיף לחשוב שהאפשרות השניה היא הנכונה.

כדי להשלים את סיפורי האישי שמוביל לסוגית ה"זרימה" בה נעסוק ביחידת הלימוד הנוכחית, אספר בקצרה שלאחר התפטרותי מהבנק החלטתי לעשות הסבה מקצועית חדה, ובמשך עשר השנים הבאות סיימתי מסלול לימודים והכשרה לפסיכולוגיה קלינית של הילד, עבדתי כמתמחה במחלקה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב וסיימתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בכדי להשתכר למחייתי התחלתי ללמד בשנת 1990 בביה"ס למנהל עסקים של המכללה למנהל שהיתה אז בתחילת דרכה, הייתי מרצה לסטטיסטיקה והעבודה הזמנית שמצאתי נראתה לי פתרון מוצלח עד שאסיים את לימודי. העובדה שאני כותב כרגע את הפוסט הנוכחי מבהירה כנראה ש"העבודה הזמנית" שנמשכת כבר יותר מחצי יובל שנים, הפכה לדבר הקבוע ביותר בחיים המקצועיים שלי, זאת למרות שלא החלטתי על כך מעולם. לכאורה גם עבודתי בבנק וגם עבודתי במכללה למנהל מצויות תחת תחום הכלכלה ומנהל העסקים, אבל בפועל "חווית המשתמש" ותפיסת הזמן שלי היו שונות לחלוטין. אטען לפיכך שהמקצועות, הנושאים המטרות שאנחנו מציבים אל מול עינינו כשאנחנו בוחרים מסלולי לימודים, קריירה ואף קשרים בין-אישיים, אינם בהכרח הגורם הקריטי שבאמת מכריע את "התשוקה ההרמונית" שלנו (במונחי יחידת הלימוד השניה) – כך למשל ביזמות – אינך צריך להיות מהנדס כדי לפתח סטארט-אפ טכנולוגי – אופי העבודה היומיומית שלנו בעידן הנוכחי הולך מתרחק ממקצועות הליבה שאותם למדנו.

וכאן מסיפור "השעון שלא זז" בבנק מלפני חצי יובל, אני חוזר להווה ולקורס שלנו. ברצוני לטעון שחוויית הזמן היא כלי אבחוני חשוב לדברים שמעוררים בנו "תשוקה הרמונית" (ראו ביחידת הלימוד השניה בקורס זה). יש להיזהר, כמו בשימוש בכל כלי מדידה, שלא לקבל הטיות. לדוגמה, יתכן שהזמן זז באיטיות סובייקטיבית לא בגלל המטלה הספציפית שאנו עוסקים בה, אלא בגלל לחץ וטרדות שמגיעות מבחוץ – למשל חשש ממחלה של אדם קרוב, או כל נושא מטריד שגורם להסחת הדעת, ופוגע בהתמסרות לכל מטלה, מעניינת ומשעממת כאחת. אבל במצבים רגילים שבהם אדם מכיר את עצמו ואינו מצוי במצוקה מיוחדת, ניתן בהחלט לטעון שאם הזמן "לא זז", ובוודאי אם נוצר שעמום, כדאי לבחון האם דבר-מה לא בסדר. אך מאחר שבפסיכולוגיה חיובית עסקינן, נעבור מייד  אל צידה המלא של הכוס – ההזדמנות שהקורס הנוכחי תזמן לכם היא דווקא למצוא את הדברים החיוביים המפתיעים והבלתי צפויים שבמהלכם הזמן חולף מהר, בעוד שאתם מבחינתכם לא שמתם לב שמדובר בעשייה, מטלה, מטרה, משמעותיים. מיהאלי  צ'יקסנטמיהאהי כינה חוויה זו "זרימה" או Flow  באנגלית. חוויית "זרימה" הינה מצב של מעורבות בחוויה אופטימלית שלא דורשת דחיפה או שכנוע, אלא שקוראת באופן טבעי. היא כוללת על פי רוב:

• ריכוז קשב
• אתגר
• ביטוי של מיומנות אישית (חוזקות)

באופן רחב יותר הזרימה מתרחשת תחת שמונה תנאים שהוגדרו כך ע"י צ'יקסנטמיהאהי:

1. התמודדות עם משימה שניתן לסיים
2. יש צורך להתרכז כדי להצליח במשימה
3. הריכוז במשימה אפשרי כי יש לה מטרות ברורות
4. הריכוז אפשרי כי ניתן לקבל משוב מיידי
5. פעולה מתוך מעורבות עמוקה אך חסרת מאמץ, מה שמסיר מהתודעה דאגות ותסכול
6. נוצרת חווית שליטה אישית על הפעולה
7. דאגה לעצמי נעלמת במהלך הפעולה, אך תחושת העצמי מתגברת לאחר תום ההתנסות
8. השהייה של תחושת הזמן: שעות הופכות לדקות, דקות הופכות לשעות

כפי שניתן לראות, תנאי הזרימה מנוגדים לתפיסה הרווחת שכדי ליהנות ולעשות דברים משמעותיים בחיים נדרשת מידה רבה של ספונטאניות –שהדברים יקרו מעצמם. נראה שכדי לייצר אושר ומשמעות נדרשת דווקא פעולה מובנית למדי שמשתלבת בתוך רוטינה מוגדרת, ושרק כך ניתן באמת להתמסר למשימה המביאה לסיפוק. ההתמסרות היא כזו שלרגע תודעת העצמי נעלמת, כך שבמהלך המשימה הפרט אינו מודע לגמרי לנוכחותו, והוא כולו מושקע בחוויה (למשל אי אפשר ליהנות מסרט עלילתי מבלי לנתק את בוחן המציאות ואת תחושת העצמי ולהתמסר לעלילה).

אך חווית הזרימה אינה קשורה רק להיבטים פסיכולוגיים ואישיים, אלא רלוונטית כמעט לכל פעילות עסקית ובוודאי צרכנית שקיימת כיום. למשל, ראו להלן רשימת קריטריונים מתוך מחקריהם של הופמן ונובק Donna & Novak בהקשר לחוויית הגלישה והזרימה באתרי אינטרנט בכלל, ובאתרי סחר אלקטרוני בפרט (עם התאמות קלות שערכתי בהם לצרכי הקורס הנוכחי, אשר מבוססים על תנאי הזרימה לפי צ'יקסנטמיהאהי):

1. מידת הסינכרוניזציה שבין מיומנות ואתגר: יישום עקרונותיה הבסיסיים של חווית הזרימה באופן שבו המשימה והחוויה של הפרט סוחפים אותו בצורה אופטימאלית כאשר הוא "מרותק" לאתגר כלשהו אשר מסונכרן עם יכולותיו וחוזקותיו האישיות, ובד"כ כאשר הוא מצוי במצב מוטיבציוני גבוה. למשל, חוויית זרימה טובה עשויה להיווצר בתהליך גלישה באתר סחר אלקטרוני לרכישת מחשב נייד חדש, לצרכן שמתמצא במידה סבירה בתחום הרכישה ומבקש למצוא עסקה כדאית במיוחד, ונראה יושב במשך זמן רב מרותק למסך, ולבסוף "שולף" כרטיס אשראי ורוכש את המחשב.
2. תחושת ההימצאות האוטנטית במרחב הוירטואלי: עד כמה החוויה הוירטואלית אוטנטית ואמינה, עד כמה יכול הצרכן לשקוע לחוויית הגלישה כאילו הוא צועד בקניון אמיתי או משתתף בחווייה אמיתית במקום כלשהו בסביבתו המציאותית. לעיתים הזרימה יכולה להתגבר דווקא במהלך הפוך של דברים כאשר המציאות המדומה virtual reality באתר מרשימה וסוחפת את הצרכן לעולם דמיוני שסיומו ברכישה שתוכל להפוך את מושא הדמיון הזה למציאות.
3. מידת האינטראקטיביות בחוויית הגלישה: זהו משתנה קריטי אשר מבדל את האינטרנט מהטלוויזיה. מדובר במידת השליטה של הצרכן על החוויה וקצב השתנותה, ומידת האינטראקטיביות של תהליך הגלישה. מדובר ברכיבים שמאופיינים בפלטפורמה שמכונה באופן מסורתי WEB 2.0 הרומזת למעבר מ"לוח מודעות אלקטרוני" כפי שהיה בתחילת תקופת האינטרנט כאשר יוצר התוכן הפעיל תקשורת חד סטרית כפי שקורה למשל בעיתון. לעומתה הפלטפורמה האינטראקטיבית 2.0 אפשרה גם לגולש לייצר תכנים בתגובה ובאינטראקציה לתכני מערכת האתר. האינטראקציה יוצרת מעורבות ומחוייבות גבוהה יותר של גולשים, אך גם דורשת השקעת משאבים רבה יותר מצד הגולש, ובכך מחירה, לעיתים הכבד, כפי שיפורט בהמשך.
4. מידת ההתמקדות והקצאת הקשב לחוויית הגלישה: זוהי כבר תכונה שאינה קשורה לפלטפורמת הקצה אלא לגולש / לצרכן עצמו. היא מושפעת ממאפיינים, צרכים, העדפות, מוטיבציה וגורמים אינדיבידואליים ומצביים נוספים של הפרט. אמנם לפלטפורמה אין אפשרות להשפיע ישירות על מאפייני הצרכן, אך מנהליה אמורים לבצע ניתוח צרכני מקיף כדי לפלח את אוכלוסיית המשתמשים ולהתאים את מבנה האתר ואת חוויית הגלישה לסגמנטים השונים שאותרו. למשל, בדוגמה האמורה לגבי גולש המחפש מחשב נייד, יש לייצר חוויה שונה ומותאמת אישית לצרכנים חסרי כל ידע בתחום המחשבים לצרכנים מנוסים שמגיעים עם ידע רב לתהליך הרכישה.

לסיכום – חוויית הגלישה באינטרנט משלבת בין פלטפורמות תקשורתיות שונות ומפצה על חסרונותיהן. למשל, אינטרנט מהיר יכול לספק כיום חוויית צפייה בטלוויזיה על העושר הרב-ממדי שלה (בתוכן, חזות, שמע, תנועה), אך מבלי לשלם את המחיר שחוויית הצפייה בטלוויזיה גובה ביצירת מעורבות צרכנית נמוכה יחסית שנובעת ממאפייניה הפאסיביים של הצפייה במדיה זו. אך בו בזמן, האינטרנט יכול לספק גם חוויה הדומה לקריאת עיתון אשר מאופיינת במצב מעורבות גבוהה בשל החוויה האקטיבית של הקורא אשר מדפדף ובוחר את התכנים אשר מעניינים אותו לקריאה, אך האינטרנט אינו סובל במקרה זה ממחיר חוויית מולטימדיה רדודה יחסית אל מול הטלוויזיה. אין ספק שהאינטרנט מחבר את חוויית הטלוויזיה הפאסיבית עם חוויית העיתון האקטיבית וככל שפס התקשורת עולה, מייתר האינטרנט את שתי הפלטפורמות הישנות, עד שבעתיד, כך אומרים, הם יאוחדו יחדיו באופן שהצפייה בטלוויזיה, באינטרנט, בעיתון תנוהל מאותו מכשיר במיזוג הרמוני ומלא.

תוכלו להיזכר בוודאי במאמר שקראתם ביחידת הלימוד השלישית המתייחס למקרה איקאה, ובו ציינתי את רכיב הזרימה בחוויית הקניה והשוטטות באיקאה:

http://www.mako.co.il/special-ishivuk/articles/Article-9ffbcb54db7b541006.htm

אחזור על עיקרי הדברים ממאמרי האמור ולאחר מכן נוכל להתקדם למשימה שאבקשכם לבצע:

מלכוד 22 של חווית הגלישה באתרי סחר אלקטרוני: המאבק בין עושר המראה לקיבולת המשאבים של הגולש וייעוד משימותיו בשלבים השונים של משימת הגלישה באתר:

אתר סחר אלקטרוני מספק בעת ובעונה אחת (לפחות) שתי פונקציות: הראשונה היא מסירת מידע על מוצרים באופן ידידותי שמאפשר צעידה וירטואלית במסדרונות המרחב הוירטואלי תוך יצירת סקרנות והצעה של מוצרים חדשים ואפשרויות נוספות שלא היו מודעות קודם לתחילת הגלישה (כפי שקורה גם במסע קניות רגיל במרחב פיזי). השנייה היא כמובן השורה התחתונה – מכירה והתחייבות של הצרכן לרכוש את מוצרי האתר.

אך אליה וקוץ בה – מדובר בשתי מטלות שונות כל כך זו מזו שחוויית הזרימה בשתיהן נבדלת מהותית זו מזו ועיצוב והתאמת האתר לכל אחת מהן כמעט ולא יכולים לדור זה עם זה. הבה נשרטט את השלבים האופייניים שעובר גולש-צרכן באתר סחר אלקטרוני ונדגיש את המלכוד בו נמצא ארכיטקט האתר:

בשלבי ההתחלה עם הגעתו של צרכן לאתר הסחר האלקטרוני עומדת חוויית הזרימה באיום שכן הגולש מבולבל, לא מכיר את המקום, לא מתמצא, ולפיכך על האתר לספק לצרכן אתגר קל ופשוט להתמודדות שיתאים למיומנות הדלה שעימה הגיע לאתר. עמימות, אפילו ברמה נמוכה, עלולה להיות תנאי מספיק לנטישה מיידית של הצרכן לטובת תשובות אחרות שקיבל במנוע החיפוש. אגב, כבר בשלב הזה עלולה להיות בעיית פילוח, שכן האתר נדרש להתאים עצמו גם לגולשים מיומנים, בין אם בשל מקצוענותם בתחום הסחר של האתר, ובין אם מכך שכבר גלשו באתר זה או בדומים לו בעבר ומכירים היטב את מסדרונותיו הוירטואליים.

אך גם אם אתר הסחר האלקטרוני הצליח לייצר חוויית זרימה מצוינת המבוססת על סקרנות, מיקוד קשב, חיפוש אקטיבי, וכו', הרי שבסופו של המסע מגיע לפתע אזור חדש, כזה שלא קשור למסע הקודם, שעבור המשווק שמעוניין למכור נראה מובן מאליו – הנקודה שבה הגולש אמור לשלוף את כרטיס האשראי ולרכוש סוף סוף את אשר הוא חפץ בו לאחר שעמל עבורו זמן כה רב בעת מסעו באתר.

אך מה רבה האכזבה! אתרי סחר אלקטרוני רבים מדווחים שדווקא בשלב הקריטי הזה לא מתבצעת "טרנזקציה". מסיבה לא ברורה הצרכן חוזר בו לפתע, אינו מקליד את פרטי כרטיס האשראי שלו, מותיר את "עגלת הקניות" הוירטואלית ליד הקופה ונוטש.

במונחי תיאוריית הזרימה ניתן להבין התנהגות זו בקלות, שהרי אם חיפוש המוצר הנחשק אופיין בחוויית זרימה מעוצבת ומתוכננת שמסנכרנת בין אתגר למיומנות, הרי שכעת, בזמן הרכישה בקופה, נסוגה חוויית הזרימה בשני כיוונים "הרסניים":

א. האתגר מועצם מצד אחד וגורם לחרדה ודיסוננס קוגניטיבי – "אולי טעיתי?", "אולי יש מוצר טוב יותר?", "אולי פרטי כרטיס האשראי שלי יגנבו?", הרי המוצר הזה כבר "נמצא בכיס שלי", וכעת עלי לשלוף מהכיס את כרטיס האשראי. אולי תוצאת החיפוש שלי יקרה או לא אופטימאלית? השלב הזה מאופיין בחשש של הצרכן שהמיומנויות שלו אינן במיטבן ודאגה שמה אתר הסחר האלקטרוני ינצל זאת כנגדו.

ב. בו בעת להתגברות האתגר בהקשר המסחרי הנ"ל, הרי שאתגר החיפוש בהקשר למוצר עצמו נחלש או אף נעלם שכן המוצר שקודם היה נעדר ונחשק הפך באחת ממושא שאיפה לברירת מחדל. שהרי פעמים רבות בהקשרים שונים של החיים הזרימה וההתלהבות של הפרט נובעים מדחף הכיבוש אשר לאחר ההצלחה בא על סיפוקו הרגעי, עימו מגיעה גם נסיגה וירידה במוטיבציה, ואף אכזבה, ויצירת יעד חדש שאותו יש לכבוש. במונחי הזרימה נטען שבעוד שהחיפוש אחר המוצר הנכסף הביא לזרימה, הרי שהעמידה בקופה הוירטואלית נחשבת לחווייה משעממת במקרה הטוב ומאיימת במקרה הפחות מוצלח.

לסיכום, רגע לפני "גיהוץ" כרטיס האשראי, רבים מצרכני הסחר האלקטרוני נסוגים ולא מבצעים את הרכישה, זאת בהיקפים גדולים משמעותית מכפי שמתרחש בחנויות הפיזיות בשלב כה מתקדם של החלטת וכוונת רכישה.

אחד הפתרונות המעניינים, שאמנם לא מצוי במרחב הוירטואלי, אך יוכל להדגים את דפוס ההתמודדות עם המעבר מחוויית החיפוש לחוויית הרכישה, מופעל מזה שנים רבות בחנויות איקאה. המתחם של חנות איקאה בנוי באופן שבו הצרכן "נסגר" בתוך מבנה של קופסה כחולה גדולה המנותקת מהמציאות החיצונית. בתוך הקופסה מתהלך הצרכן על פי החיצים שמסומנים על הרצפה ומוזמן לחוות ולצפות צופה בסרטים ותסריטים שונים של חייו באזורי מגורים של ביתו, בחדרי המשרד, במטבח ובכל סביבה אחרת שמקבלת חזות ועומק. ההליכה במרחבי החנות של איקאה דומה במובנים רבים לחוויית גלישה איכותית באתר סחר אלקטרוני מעוצב. אך בסיום הסיור, איקאה לא קוטעת את החוויה בקופה משעממת אלא מציבה בפני הצרכן אתגר חדש וייחודי שאינו מאפיין אף מרחב קמעונאי אחר של מתחרים. כעת הוא מגיע למחסן עצום שבו מוטלת עליו משימה שונה לחלוטין מזו הקודמת. עליו לקחת עגלה בכדי לאתר ולהעמיס עליה את המוצרים שבחר. מדובר במבוך מורכב למדי שמזכיר מעט את המשחק "חפשו את המטמון". הלקוח המאושר מגיע לקופה עם אוסף הפריטים שערם על העגלה, ולמעשה גם אחרי הקופה עוד צפויות לו הרפתקאות נוספות – הוא יוכל לרכוש מוצרי מזון נורדיים, יטעם נקניקיה ביחד עם ילדיו, ויתלבט האם להעמיס את המוצרים למכונית בעצמו או לשכור את שירותיה של חברת הובלות והתקנות מקומית. כל אלו מציבים בפניו אתגרים ממשיים גם בשלב "הקופה" אשר יוצרים זרימה, וזאת בניגוד לרוב חוויות המכר הקונבנציונאליות שבהם הקופה מיוצגת על ידי תור ארוך מידי, בזבוז כסף וזמן לחרטה. אפילו "מוצרי הדחף" שנמכרו בהמוניהם בעבר בקופות נפגעים כיום בגלל… שהצרכן מתבונן בטלפון הסלולארי החכם בזמן העמידה בקופה במקום לבהות במוצרי הדחף ולכן אינו מתפתה לרכוש אותם.

לפני מספר שנים ערכתי ביקור עם צוות ערוץ 2 בחנות בנתניה עוד לפני השריפה הגדולה. תוכלו לעיין בסרטון וללמוד על האופן שבו נבנית הצלחה באמצעות תהליך זרימה מתוכנן היטב. https://www.youtube.com/watch?v=WnmKGs0KzyI

הנחיות המטלה הרביעית – דווקא לא לצאת מהקופסה – חדשנות וזרימה

הנכם מתבקשים לקרוא ולהאזין למספר מקורות כדי להעמיק מעט בסוגיה זו של התנאים הנדרשים ליצירת חדשנות בעזרת שיגרה אפורה של עבודה קשה לכאורה (במונחים הנ"ל של סטיב ג'ובס) – שאינה קשה כלל כאשר הזמן חולף ביעף מבלי משים – כאשר יש "זרימה".

סיכום ורקע נוסף על זרימה נמצאים במאמר הבא אשר נכתב על ידי לפני מספר שנים עבור כתב העת סטטוס ואשר פורסם על ידם לאחר מכן גם ב ynet.

קריאת רשות – מומלץ גם לקרוא את הפרק השביעי מתוך הספר זרימה שתורגם לעברית ויצא לאור בישראל בהוצאות אופוס המצוי כאן.

קראו מאמר קצרצר שכתבתי לקראת כנס חדשנות של themarker – לא לצאת מהקופסה (הקובץ מצוי בפורט המודל), ואת יכולים (לא חייבים) לקרוא ו/או לשמוע "על שיגרה אפורה כמנוע לחדשנות" בראיון שקיימתי עם ענת דולב ז"ל ברשת ב' בעקבות הכתבה הנ"ל (תמלול הראיון וקישור לשמיעת הראיון מצוי כקובץ במודל).

בעבודה זו תתבקשו לבצע שתי משימות:

א. ניתוח של אתר סחר אלקטרוני

1. בחרו אתר אינטרנט כלשהו לסחר אלקטרוני, בחרו לעצמכם קטגורית מוצרים או מוצר יעד שהנכם מעוניינים לרכוש באתר זה (אין צורך לרכוש בפועל כמובן) ועברו את חוויית הגלישה שמספק האתר באופן הנרחב ביותר שניתן. מדובר למעשה בסוג של בדיקת "לקוח סמוי" שהנכם עורכים באתר.
2. הערה אתית: הניתוח במטלה יתבסס על חווייתכם כצרכנים ללא קבלת נתונים פנימיים מהארגון שמפעיל את האתר, וללא יצירת השפעה של ממש על פעילותו של האתר. אם אתם קשורים לאתר כלשהו באופן עסקי אתם רשאים להשתמש בו לצורך העבודה, כל עוד הדבר תואם מראש עם המנהלים המוסמכים לכך בארגון.
3. הנכם מתבקשים להכין דוח המתייחס לאתר שבחנתם אשר יכלול את הפרטים הבאים:
   • תיאור האתר באופן כללי וכתובת האינטרנט שלו – כחצי עמוד.
   • הסיבה שבחרתם דווקא באתר הזה (יכולה להיות סיבה/העדפה אישית) – פסקה.
   • תארו את חוויית הגלישה שערכתם כלקוח סמוי באתר ושלבו בתיאורכם ניתוח של החוזקות והחולשות של האתר בהתבסס על חווייתכם – כעמוד אחד.
   • הסבירו את מונחי תיאורית הזרימה בהקשר לחוויית הגלישה באתר סחר אלקטרוני כפי שפורטה לעיל, ושלבו את הסבריכם בניתוח מצבו של האתר ובמסקנות ובהמלצות שתנסחו למנהלי האתר, אילו הייתם יועצים שלהם – עמוד עד שניים.

ב. ניתוח של זרימה בעבודה (עד 2 עמודים סה"כ)

נסו להיזכר במשימה/ות שאתם נוהגים לעשות, או אירוע משמעותי שהייתי מעורבים בו בעבודה, ושימו לב ודגש מיוחד למימד הזמן שחלף. נסו להיזכר במקרה או מקרים שבהם עשיתם משימה משמעותית אך שמסיבה כלשהי הזמן פשוט "לא זז", ומקרה או מקרים הפוכים, שבהם הזמן חולף או חלף עבורכם במהירות מפתיעה.

תארו בקצרה (פסקה עד שתיים לכל היותר) את שני המצבים, ונתחו בעזרת חומרי הקריאה שנחשפתם אליהם על "זרימה" את המצבים ואת חווייתכם.

הנכם רשאים כמובן לבצע את המשימה על אדם אחר, במידה ואתם מעדיפים לראיין מישהו ולנתח את חוויותיו, במקום את אלו שלכם.