סטודנטים יקרים,
בסמסטר הנוכחי נרשמתם לקורס "סוגיות נבחרות בניהול". בפתח דברי אלה ברצוני לכתוב ולהסביר לכם מעט על אופיו של הקורס, השונה למדי מהקורסים הפרונטליים המסורתיים בהם למדתם עד כה. קורס זה מועבר על ידי זו השנה ה-17 בקמפוס והוא הקורס הראשון שהועבר במסגרת של "למידה מרחוק" במסלול האקדמי המכללה למינהל, או כפי שאנו מעדיפים לכנותו כיום: "למידה מקרבת". הקורס הנוכחי אינו קורס מקוון, והאינטרנט יהווה לכל היותר לוח מודעות אלקטרוני שדרכו נוכל להעביר מידע. כוונת הקורס הנוכחי דווקא לחזור למקורות, טרתי משמע – לחזור לקריאה ולכתיבה, לדיבור שעובר דרך המילים כמו ספר או מחברת ישנים שמזכירים את תקופת בית הספר. וכנראה לא במקרה דברי אלו נוגעים בנוסטלגיה, כי בסמסטר הנוכחי, כפי שעוד מעט תיווכחו, נרצה לגעת במימד הזמן שחלף, בנוסטלגיה, ולא פחות מכך – באיתחול מחדש של ההווה והעתיד. סקרנים? עוד מעט אבהיר את דברי…
מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן וגליה שוץ-לוי | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן
בינתיים עוד כמה מילים על אופי הקורס שמוסבר מעט יותר בהרחבה בסילבוס הקורס. מדובר בקורס שמבוסס על קריאת מאמרים והכוונה למשימות קריאה ויישום. בכל סמסטר אני בוחר נושא שונה ללמידה, כך שהוא לא חוזר על עצמו באף סמסטר, ומכאן נובע גם שמו של הקורס – "סוגיות נבחרות בניהול". בקורס תהיינה ארבע מטלות עבודה שוטפות ומשימה מסכמת קצרה. דרך ההתכתבות שלנו וקריאת חומרי הקריאה המודרכת, תעברו חוויית למידה עצמאית המתאימה לסטודנטים בשלבים מתקדמים של הלימודים או/ו לסטודנטים עם כמיהה להתפתחות אישית שמוכנים "לקפוץ למים" לסגנון הלמידה האופייני ביותר לעולם העבודה – זה שאינו מלווה במורה צמוד כמו בקורס אקדמי רגיל.
צוות ההוראה בקורס כולל אותי ואת גליה שוץ-לוי. שנינו נהיה זמינים עבורכם דרך הדואר האלקטרוני לשאלות, הנחייה וייעוץ. ההוראה והלמידה בקורס היא שלכם באופן בלעדי. הגשה המטלות והחזרתן תעשה דרך הפורטל הלימודי בלבד, כל הלמידה וההגשה של המטלות היא אינדיבידואלית ולא ניתן לעבוד בצוותים. במידה ונתקלתם בקשיים בהפעלת הפורטל הלימודי תוכלו להתייעץ עם גליה או איתי, וכן תוכלו לפנות למחלקת התמיכה של המחשוב. אני מקווה שנעבור ביחד סמסטר מעניין ופורה.
נושא הסמסטר: פורשים לפנסיה או פורשים כנף? הגדרה מחדש של מחזור החיים
להלן מספר ציטוטי מבוא מתוך סקירה שערכו שתי עוזרות מחקר בבית ספרנו בנושא אתגרי הגיל השלישי בתקופתנו:
הגידול הצפוי במדינות המפותחות באוכלוסיית "הגיל השלישי" הפורשים לפנסיה בסביבות גיל 60-70 וההגדרה המחודשת של "זקנה מודרנית", מחייבים שינוי תפיסתי ופונקציונאלי באשר למעמדם ותפקידם של אוכלוסייה זו בחברה ובקהילה. בני "הגיל השלישי", אינם ה"זקנים" של פעם, ואפילו הביטוי "זקן" או "קשיש" אינו מתאים עוד. לאלו נייעד אולי את הביטוי החדש יחסית: "הגיל הרביעי", שכן את האנשים הבוגרים בני 60-70 ניתן לסמן כאנשים בשלים שנמצאים עוד שנים רבות מתחת קו תוחלת החיים. לפיכך התעמקות ולמידה של מאפייני וצרכי אוכלוסייה זו, עשויים להניב הזדמנויות כלכליות וחברתיות רבות בתחום התעסוקה, שירות וצרכנות.
תקופת הגיל השלישי נחשבת כיום כשלב חשוב ושווה ערך לשלבים אחרים בחיים. חל שינוי בעולם בהתייחסות לתקופת גיל זו שהחל בארצות הברית, שם הוקמו אוניברסיטאות לגיל השלישי, ארגוני ספורט וחברות נסיעות לגיל השלישי וכדומה.
נושא המאחד את הגיל השלישי היום, הוא הצורך למצוא משמעות, מטרה וזהות לאור המעבר ל- ״זמן ללא מחויבות״. לאחר שחרור מרוב החובות שהוכתבו בעבר על ידי עבודה ו/או טיפול במשפחה, הופך ניצול "הזמן ללא מחויבות" למשימה עיקרית. אגב, לא ניתן לנתק זאת ממאפייני השינוי בתפיסת הזמן בתקופתנו באופן כללי, מחד, התארכות סופי השבוע עד כדי מדינות שבהן ארבע ימי עבודה בשבוע הוא הרגל נפוץ, ומאידך אורח חיים מהיר ותזזיתי שמעורר חשש בפני פרישה לפנסיה איטית וריקנית, לפחות בהשוואה לקצב החיים המהיר עד אליה.
פרישה מעבודה בקרב אזרחים וותיקים כרוכה, על פי רוב, בעלייה משמעותית ב"זמן הפנוי" שעומד לרשות הפורש, מבלי, בהכרח, שיהיה להם יותר "פנאי". בהיעדר תחליפים הולמים לעבודה אשר ימלאו את הזמן הפנוי העומד בפני הפורש, באופן שיספקו לו עיסוק בעל משמעות וסיפוק, השעות הרבות המתפנות ביום עלולות להיות נטל של ממש, שעשוי לגרום לשעמום, דיכאון ותחושה של חוסר תכלית. לעומת זאת, במידה והפורש משכיל לעשות שימוש בזמן הפנוי באופן המעניק לו משמעות, עניין, סיפוק והנאה.
לפני כשלושה חודשים התקיימה בחדרי פגישה בין צוות המרכז לאחריות תאגידית למר אברהם (ברי) בר אילן, מנהל אחריות חברתית תאגידית של בנק הפועלים. בשיחה הביע ברי את עניינו האישי-מקצועי ואת העניין שמגלה בנק הפועלים באוכלוסיית הגיל השלישי מתוך מגוון זוויות וסיבות. ברי הדגיש את ההבדל, שנעשה כיום יותר ויותר ברור, בין "הגיל השלישי" ל"גיל הרביעי". למעשה, הגיל הרביעי הוא גיל ה"זקנים" של פעם, אותה אוכלוסיה חלשה מבחינה פיזית בריאותית ולעיתים קרובות גם כלכלית שבה יש לתמוך. אולם הגיל השלישי, אותם 15-20 שנה בין גיל הפרישה הרשמי (67) עד ל"גיל הרביעי" כבר מזמן אינם מתאימים לסטריאוטיפ הישן של "קשישים". מדובר על קבוצת אוכלוסיה חזקה יחסית מבחינה חברתית ופיננסית, שוחרת פעילות מסוגים שונים, מודעת לאיכות חיים, כזו שהפכה זה מכבר, כפי שציינתי קודם לכן, לקהל מטרה אטרקטיבי ביותר למשווקים וחברות, ראשית בארה"ב, וכעת ביותר ויותר שווקים ומדינות. קבוצת אוכלוסיה זו היא זו שנותנת תמיכה לילדים המנסים להקים את משפחותיהם, ולעיתים קרובות גם ממשיכים לעבוד אחר גיל הפרישה. עם זאת, ולמרות זאת, הם סובלים מדימוי חברתי שלילי כמיעוט חלש, חברות ישראליות רבות מאבדות את פוטנציאל התמיכה שלהם במותגיהם, החברה הישראלית מאבדת את כוח העבודה שלהם שמצוי עדיין במותניהם, ולכל אלו פנה בנק הפועלים מתוך רצון להבין את עולם המבוגרים יותר טוב.
אביא להלן שתי פסקאות מתוך מכתב שהעביר אליכם מר אברהם (ברי) בר אילן, מנהל האחריות התאגידית של בנק הפועלים, שאת גרסתו המלאה תקראו בהמשך הקורס:
"דיון במגזר המבוגרים מהווה הזדמנות מצוינת לגעת בשינוי בעת התהוותו. לוקח זמן לחברה האנושית לעכל תופעות היסטוריות ולעגנן בתפישה חדשה, במיסוד רגולטורי, במנגנונים ותהליכים. זה מה שמתחיל לקרות עתה עם מגזר זה ואפשר לקחת בזה חלק: שינוי פרדיגמטי שנגזר בעיקר מגידול דרמטי בתוחלת החיים וגידול משמעותי בחלקו של מגזר זה באוכלוסיה. למעשה, בהתייחס לקיטון במקביל בשיעור הילודה. זה המגזר הצומח ביותר, שמגיע כבר בחלק מהארצות לכ 25% מהאוכלוסייה ועשוי להגיע לשליש מהאנושות בעשרות השנים הקרובות. יש לכך משמעויות מרחיקות לכת על המשק והכלכלה, תעסוקה, שווקים, המערכת הפיננסית והפנסיונית, צריכה, ועוד".
האם כבר נרדמתם? זה הזמן להתעורר
אורנה גבע, חברת סגל בכירה בבית הספר למנהל עסקים, ואנוכי קיימנו לפני מספר חודשים שיחה ארוכה במטרה לבנות קורס משותף שיעסוק בין היתר בתהליכי השינוי וההגדרה מחדש של "הגיל השלישי" ברוח הדברים שתיארתי עד כה. אך למרות ששנינו מחוברים לנושא ומבינים את חשיבותו, קרה דבר-מה מוזר במהלך שיחתנו. שנינו פיתחנו סוג של רתיעה וחוסר חשק לעסוק בזקנה הצעירה, ואולי דרך רתיעתנו האישית הבנו את שורש הבעיה, לפחות כפי שנראתה לנו באותה עת. המונח "הגיל השלישי" לא נעשה אופטימי יותר מעצם היווצרותו של "הגיל הרביעי". האסוציאציה המיידית שצמודה לגיל השלישי מתקשרת יותר לסוף החיים מאשר לצומת החלטה (הפרישה) שאחריה כל העולם פתוח בפניך. שינוי בלתי צפוי הורגש כאשר עלו במהלך שיחתנו מילות שירם של יעקב גלעד ויהודה פוליקר "כל סוף הוא התחלה חדשה". משהו אופטימי ואנרגטי חדר לפתע לחדר, והוביל אותנו לחשוב על כך שלמעשה "הפרישה" לפנסיה כיום אינה כה שונה משינויים וצמתי T רבים ונוספים בחיינו. למשל, אתם, תלמידי המוסמך במנהל עסקים, מצויים כעת בחודשים האחרונים ללימודיכם במערכת החינוך מאז הגן ועד היום. שאיפתכם לסיום התואר, דומה אולי לשאיפת הגמלאי לצאת לפנסיה, להתבונן אחורה בסיפוק, אך גם להיפטר מעול הפרנסה/הלימודים, בהתאמה.
אימצנו את ססמת "כל סוף הוא התחלה חדשה" מתוך תקווה שנוכל דרכו לגעת בשינויים ובסיומים שאנו מאחלים לעצמנו, והאתגרים שניצבים בפנינו במהלכם, ודרכם להכליל ולהגיע לניתוח מעמיק וחדשני של עולם הזקנה, כחלק מהפרויקט שביה"ס מקיים עם בנק הפועלים.
בסמסטר הנוכחי ננסה לבחון את ההזדמנויות שגיל הפרישה מספק לנו כפרטים, ארגונים, וכחברה אזרחית, ננסה לבחון את הסטריאוטיפים שיש לכולנו על הזקנה והפרישה, והכי חשוב, ננסה לראות כיצד כל אלו מתקשרים לחיינו ובני משפחתנו, כמו גם לאתגרים הניהוליים והעסקיים שעומדים בפנינו ובפני הארגונים שאליהם אנו שייכים.
מי מפחד משיווק לעמותות?
לפני כעשר שנים פרסמתי מאמר תחת הכותרת הנ"ל בכתב העת "מסר לעניין", כתב העת של העמותות למען הזקן ומרכזי היום לקשיש בישראל. המאמר עוסק, כפי שתוכלו לקרוא באחת המשימות הבאות, בשיווק בעמותות ובארגונים ללא כוונת רווח. לתחום זה הגעתי דרך אש"ל – "האגודה לפיתוח שירותים למען הזקן בישראל" שהוא ארגון הגג הגדול בארץ לטיפול בקשישים, ממעונות יום, מועדונים וכל שאר השירותים החברתיים ושירותי המידע בנושא זה. הוזמנתי לאש"ל לאחר שחוק הסיעוד נכנס לתוקף והביא עימו גורמים פרטיים רבים לתוך תחום הסיעוד בשל המשאבים הרבים שזרמו אליו. אנשי השירות הציבורי שלא היו מיומנים בשיווק ומכירה, הפסידו מייד את הקרב מול הארגונים העסקיים, ואני התבקשתי לעזור לעובדים הסוציאליים, האחיות, ושאר צוותי העמותות למען הקשיש, להתמודד עם המצב. די מהר זיהיתי את הבעיה, שכן אנשי המגזר הציבורי לא ראו עצמם כאנשי שיווק לשירותים שהם מספקים ואף ראו בשיווק עצמי של שירותיהם כפחיתות כבוד. הפתרון שהצעתי היה כרוך בהגדרה מחדש של שיווק ומכירה, תוך שימוש במונח מתוך עולם הטיפול של העובדים הסוציאליים המכונה Reaching Out כפי שיוסבר בהמשך במאמר. הגדרה מחדש זו אפשרה לי יצירת שפה משותפת והזדהות של אנשי המגזר הציבורי המטפלים בקשישים עם שיטות אסטרטגיות ומכירתיות שתאפשרנה גם לעמותות חסרות האוריינטציה העסקית להצליח בשיווק וגיוס לקוחות, לא פחות מאותם גורמים שהגיעו מראש עם עמדה יותר אינטרסנטית.
המשימה הראשונה שעומדת מולכם בקורס, לאחר שקראתם את דברי עד כה, ולאחר שתחפשו עוד חומר עזר באינטרנט להעשרה (ותוסיפו בדבריכם קישור והסבר קצר אודותיו), תתבקשו לכתוב מסמך אסטרטגי קצר בן כ-600 מילה לכל היותר אשר מאבחן את הבעיה הקשורה לגיל השלישי – אותו גיל שבו רוב האנשים עדיין במלוא כוחם ובוודאי אינם מזדהים עם הסטריאוטיפ של "הזקנים", אך בפועל מזוהים עימו ומודרים בצורה כזו או אחרת מהחברה.
על המסמך לכלול רכיבים מרכזיים מתוך הפוסט הנוכחי בהסברת האתגר, תוך הצעה של פתרונות ראשוניים למצב, כפי שכל אחת ואחד מכם רואה אותו. לב העניין הינו בהגדרה מחדש של אופי הגיל השלישי או אולי אפילו ביטולו כליל תוך כדי הצמדתם של בני גיל זה לצעירים מהם בני 50-65. כמובן שהנכם רשאים לקחת את הנושא לכל כיוון שמעניין אתכם סביב הנושא, כל עוד התייחסתם בצורה רצינית לאתגר המוגדר בפניכם.
הגשת המטלה לפורטל המודל עד יום שלישי 8 במרץ.
