השלכות חברתיות וניהוליות לדו"ח אי השיוויון בהכנסות של ה-OECD
מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ב
תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל
בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן
הערה: למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.
רקע
ספק אם הבטחת גן העדן בפירושה המסורתי עדיין מתאימה לאדם המודרני שכן מרגע אכילת פרי עץ הדעת ייעודו על פני האדמה השתנה לחלוטין. האנושות לדורותיה, עד לדמות האזרח המערבי של ימנו, סבלה ממחסור חומרי שיצר כמיהה לשפע ראשוני שיבטיח קיום. אולם עבור אלו שלעולם לא יחושו רעב של צנע, שלוות גן העדן עלולה להפוך למקור של תסכול ושעמום. זו אולי הסיבה שדווקא בתקופת שפע זו שיעור הדיכאון באוכלוסיה גבוה מאי-פעם. חזון אחרית הימים אמור היה, לכאורה, לחפוף לחלוטין להבטחת גן העדן שהרי "בגן עדן תהא מנוחתו". אולם מהותו של זה הינה דווקא ב"גר זאב עם כבש" – במערכות היחסים החברתיות ("העם דורש צדק חברתי"), ולא בחומרנות המספקת שובע פרטי. המאבק החברתי הנוכחי בישראל אינו מוזן מחומרי בערה הקשורים לחומר מוצק כמו אוכל, מגורים וכסף, אלו בוודאי נמצאים ברקע, אבל עוצמת ההתפרצות קשורה לליקויים במרקם החברתי ובחוסר הוגנות תשתיתי שמצוי בבסיס קיומנו כאן.
“דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד… מרבית המדינות הדמוקרטיות דוגלות גם בשוויון הזדמנויות ועושות מאמצים לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא, מעמד חברתי וכלכלי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה” (ויקיפדיה, האנציקלופדיה הדמוקרטית הראשונה).
דמוקרטיה, אם כן, כוללת בין היתר ערך חשוב של שיוויון בפני החוק ובפני ההזדמנויות שעומדות לאזרחים לממש את עצמם ויכולתם. אזרחים במדינות שונות מייחסים חשיבות שונה לרכיבי הדמוקרטיה, לא פעם בשל מה שכואב או קוסם להם בחייהם. במדינה טוטליטרית, למשל, עצם הזכות להביע דעה ולבחור מנהיג עשויה להוות יעד בלתי מושג, בעוד שבמדינה, כמו ישראל, שבה זכות זו קיימת כמובנת מאליה, חזון הדמוקרטיה יתמקד בנושאים אחרים.
היום נכנס משה קצב, הנשיא לשעבר, לכלא. יש בכך ללא ספק עדות ליכולתה של מדינת ישראל ליישם את עקרון השוויון בפני החוק. ואכן נראה שאנו יכולים להעניש ולהוריד לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא נשיאים, ראשי ממשלות ובעלי ממון אשר סרחו. אך האם המדינה מספקת גם את השוויון האמור בכיוון ההפוך? כלומר, האם גם חברי העשירונים שאינם עליונים (שלא נדבר על אלו התחתונים) זוכים לקבל טיפול והטבות של ראשי ממשלה ונשיאים – למשל, בטיפול הבירוקרטי במשרדי הממשלה? בטיפול הרפואי בבית החולים? פערי ההכנסות בין העשירונים בישראל, כפי שמוכרים לנו מזה שנים וקיבלו משנה תוקף בדוח ה-OECD שפורסם השבוע אינם מסתכמים רק באורח חיים עשיר יותר או עשיר פחות בקרב אזרחי המדינה. הם באים לידי ביטוי בכל ערוץ של חיים בשגרת היום-יום של "האזרח הפשוט" שמופלה לרעה ואינו מקבל משאבים ותנאים סבירים כפי שמתבקשים במדינת רווחה מערבית.
לפני שניפרד מאיזכורו של קצב, יש לציין שלמרות כניסתו לכלא, הרי שמחוץ לסורגים נותרו קורבנותיו שבהעדר יכולתן לחשוף את עצמן בגלוי כדי לטעון כנגדו, הופלו ונפגעו יחסית לכל קורבן פשע אחר שבו הפוגע אינו ידוען בר רייטינג כפי שהיה קצב. איני מערער כמובן על זכותו האזרחית של קצב להיאבק על חפותו כמו גם על זכותו של הציבור לדעת, אך אלו אינם יכולים להוות עלה תאנה לסבל רב השנים שנגרם למי שעמדו על דוכן העדים ולא על דוכן הנאשמים – קורבנותיו, שמואשמות בצורה חוזרת ונשנית, מרומזת ומפורשת, למרות שפסק דין חד משמעי הוכרע בשתי ערכאות משפטיות במחוזי ובעליון כנגד הנשיא לשעבר.
בעבודה הנוכחית נעסוק במקרים שבהם פערים חברתיים בהכנסות, במעמד, בסמכות ובכוח, מביאים להפלייה בוטה של אזרחים מן שורה, כאשר הקריטריון לקבלת זכויות אזרחיות עושה איפה ואיפה בין אצילי הממלכה ובני העם הפשוט. היא תעלה כמובן גם את השאלה, כיצד צרכנים יכולים להיאבק על זכויותיהם, כמו גם האם וכיצד הנהלות צריכות להתמודד עם "הצרכן החדש" שדורש צדק והוגנות חברתיים.
קראו את המשפט הבא: "לדעת חברי הוועדה, הפערים החברתיים-כלכליים הינם איום קיומי על החברה בישראל ועל הדמוקרטיה הישראלית"…
אין מדובר במסקנות ועדת טרכטנברג 2011, פשוט לקרוא ולא להאמין – מדובר בטקסט בן כ-10 שנים שפורסם בדוח של ועדה פרלמנטרית של הכנסת בנושא הפערים החברתיים בישראל. עשר שנים אבודות מבחינת המירקם החברתי של ישראל גובים כיום מחיר יקר מחוסנה של החברה. כאמור, דוח ה-OECD אשר מציב את ישראל בראש מדינות הארגון במדד הלא מחמיא של פערי הכנסה קיצוניים, פורסם השבוע, אך הכנסת כבר ידעה זאת לפני עשור ויותר.
אך בעצם, מדוע שזה יפריע לנו סטודנטים וחברי סגל של בית הספר למינהל עסקים? האם איננו דומים יותר לחולמי מיתוס ההבטחה האמריקאית שמגדירה פערים חברתיים כ"הזדמנות" ולא כ"בעיה"? על פי מיתוס זה האמריקאים החיים בעשירונים התחתונים אינם מתוסכלים כמו חבריהם האירופאים כיוון שהם רואים בפער החברתי הזדמנות שיום אחד תיפתח בפניהם. והרי ראו, אובמה הנשיא השחור הראשון של ארה"ב נבחר למרות מוצאו האפרו-אמריקני למחצה. והרי אנו, אנשי מינהל עסקים, ממוקמים בד"כ לפחות במעמד הביניים, ושאיפותינו הן לעלות מעלה מעלה בסולם הדרגות והאחוזונים. מכאן שגם עבורנו הפערים החברתיים מהווים יותר אתגר מאשר מכשול – להתקדם מעלה מעלה לראש הפירמידה. אך האם זה באמת נכון? ממצאי המחקר ממדינות העולם, כולל מארצות הברית, סותרים גישה זו שהיתה רווחת במשך שנים: כלכלנים רבים תהו כיצד יתכן שהקשר בין תוצר לאומי גולמי לשביעות רצון ואושר של האוכלוסיה הינו חלש למדי. אכן נמצא בבירור שחיים במדינה נאורה ודמוקרטית טובים יותר ומביאים לאושר מוגבר יחסית לחיים במדינה חשוכה, עריצה וענייה. אולם בין מדינות המערב השונות, פער שביעות הרצון של התושבים זעום ולא מנבא דבר. את ההסבר ל"אנומליה" זו משרטט יעקב בורק בהרצאותיו, אחת מהן ניתנה לאחרונה בקתדרת המרכז לאחריות תאגידית אצלנו במכללה למינהל. בורק אומר: "קבצנים לא מקנאים בעשירים, הם מקנאים בקבצנים שיש להם יותר". הוא מדגים כיצד גרף הקשר בין תל"ג לאושר שנראה כמו עננה לא מרשימה מתיישב על קו כמעט לינארי כאשר ציר המשתנה המנבא הוא הפער בהכנסות ולא ההכנסות עצמן. כלומר, אושרם ומפח נפשם של אזרחים נובע מהפער בין הדשא שלהם לדשא של שכנם, ולא כלפי מה שמתרחש בארצות רחוקות.
בניסוי מחקרי קלאסי שבחן את שורשה הפסיכולוגי של ההוגנות לימדו חוקרים קופות משחק שבו הן מוסרות אבן לנסיין והוא בתמורה נותן להן מלפפון. הניסוי עבד מצויין עד למניפולציה הראשונה שבה הקופה מתבוננת על חברתה שמקבלת ענבים במקום מלפפונים. כנראה שקופות מעריכות ענבים הרבה יותר ממלפפונים, וחוסר הוגנות שכזו היוותה סיבה מספקת להפסיק לשתף פעולה עם הנסיין. שימו לב – הקופה מוכנה לוותר על אוכל שהיה קודם לכן מעדן טעים דיו, רק כדי לא "לצאת פראיירית". אך זה אינו סוף הסיפור. בשלב הבא קופת הענבים קיבלה את הפרי אפילו בלי להתאמץ ולמסור את האבן לנסיין. התנהגות לא הוגנת שכזו שברה כנראה את כל המוסכמות. בשלב זה הקופה הפגועה… החלה לזרוק את האבנים על החוקרים. אז אם חוש ההוגנות של קופים מפותח כל כך, אין ספק שאנו בני האדם רגישים להוגנות לא פחות. פערים קיצוניים ולא מובנים בהכנסות, בהטבות ובכל היבט חברתי אחר מעורר תחושות של קיפוח ופוגע באיכות החיים והרווחה הנפשית של האזרחים.
השבוע התכנסו להם על שולחני שלוש תופעות בלתי תלויות לכאורה: התפרסם דוח ה-OECD, קראתי את דבריה של בתו של אלי הורוביץ על הטיפול שקיבל אביה בבית החולים בשעותיו האחרונות, וקו הטלפון של הוט בביתי התקלקל. אנסה לשכנע אתכם שיש בכל זאת קשר בין השלושה, אך לשם כך עליכם לקרוא את הכתבה שפרסמתי בטור השבועי שלי בדה מרקר כאן.
משימתכם לקראת המטלה השלישית
- סכמו ב-300 מילים לכל היותר את עיקר פרטי הרקע הנ"ל והקישורים השונים שמופיעים בו (דוח הועדה, דוח ה-OECD, הכתבה בדה מרקר).
- הכינו רשימה של 5 נושאים שונים (רצוי בתחומים שונים) שמדגימים לדעתכם את האמור לעיל, דהיינו, מקרים של עוולות צרכניות וחברתיות בישראל המייצגות פערים בין הכנסות, מעמדות, או כל פער חברתי/דמגורפי ואחר שנראה לכם רלוונטי לדיון הנוכחי. לגבי כל נושא הגדירו כותרת ושתי שורות הסבר. שימו לב !!! קיומה של עוולה צרכנית או קיפוח אינו תנאי מספיק לבחירה בנושא מסוים – למשל, אם בית עסק סידר אתכם, או אפילו גנב את כספכם, אין בכך עדות לבעייה מערכתית-חברתית במדינת ישראל, אלא עדות לבעיה מקומית של בית עסק לא הגון. הנושאים צריכים לייצג בעיה משמעותית לצרכנים ואזרחים בישראל, אשר נובעת באופן ברור מפערים בין קבוצות באוכלוסיה, בד"כ בין עשירים בעלי זכויות יתר לאלו הפחות עשירים שנותרים חסרי אונים במצבם.
- בחרו את אחד מהנושאים שציינתם בסעיף הקודם וחקרו אותו לעומק:
- פרטו רקע והסבר על מהות הבעיה
- חומר שאספתם מהאינטרנט, שיחות ומקורות מידע אחרים
- ניתוח, המלצות ומסקנות שעשויים להביא לשינוי במצב הקיים.
היקף הכתיבה הכולל לנושא החקירה שלכם (כולל שלושת ראשי הפרקים הנ"ל) עד 1,000 מילה.
הוסיפו לסיום דברי סיכום למטלה (עד 200 מילה).
הגשת המטלה בפורטל הלימודי עד ליום שלישי 20 בדצמבר בחצות
בהצלחה
אורן ולירון
