הצרכן דורש צדק חברתי - ואם הוא לא יקבל?
מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ב
תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל
בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן

הערת שוליים על הקשר בין קורס אקדמי בלמידה מרחוק למדיה חברתית

זהו הסמסטר השני בו עומדים לרשותי אמצעים אינטראקטיביים בקורס "סוגיות נבחרות בניהול" אותו אני מלמד כ-12 שנה בלמידה והנחיה מרחוק. אמנם האינטראקטיביות ה"וובית" אינה מהווה בקורס הזה מטרה רשמית, אבל מניסיוני עד כה, לאינטרנט יש את החוקים והדפוסים שלו, ואולי נוכחות הקורס בזירת הסייבר תתרום לו באופן כלשהו בהמשך.

למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.

ואם נחזור לנושא האינטרנט, מידי סמסטר אני מתלבט לאיזה נושא להקדיש את הקורס הנוכחי (מידי סמסטר לקורס יש נושא אחר וממנו נגזרות לאחר מכן משימות הקורס). הפעם לא היתה לי כל התלבטות. אחרי קיץ סוער כל כך באחד מהשיאים המרשימים ביותר שעברה החברה הישראלית אי פעם, היה לי ברור לחלוטין שבסמסטר הנוכחי נעסוק במאבק החברתי וננסה לחקור יחדיו כיצד והאם זה קשור אלינו הן בהקשר האישי והן בהקשר האקדמי והיישומי של "מינהל עסקים".

האם ואיך זה קשור אלינו?

המשבר העולמי שהחל לפני מספר שנים עדיין רחוק מסיום. פריצתו סביב משבר הסאב-פריים בארצות הברית ופשיטת הרגל של כמה מהפירמות המובילות בעולם העלתה שאלות קשות על מקומם של בתי ספר למינהל עסקים בתהליך הסוציאליזציה והחינוך של הסטודנטים במהלך לימודיהם ושל השוק כולו. פרשת מיידוף והתנהגות חמדנית ונצלנית שנחשפה ברבים בשוק העסקי כולו העלתה הצעות לשינוי בתוכניות הלימודים, שהתמקדו עד לפרוץ המשבר רק בשורת הרווח התחתונה של מוסמך ה-MBA שיוצא לשוק. אך השינוי המיוחל לא התרחש. התבוננות מפוכחת על התנהגותם של מנהלים, ארגונים ואף ממשלות ומדינות, מראה שעקרונות הפעולה הניהוליים והעסקיים נותרו ללא שינוי. חברות וממשלות עוסקות עדיין ב"כיבוי שריפות" לאחר הנזק ובבונוס האישי בסוף הרבעון. בהקשר של הקיץ הנוכחי אין אפילו צורך לפרט זאת, החל מתנובה, שופרסל, אסם ואחרות בשוק המקומי שמצאו עצמן מתמודדות עם מחאה צרכנית כמוה לא חוו בעבר, ועד התוכנית לחילוץ יוון מפשיטת רגל שהוכרזה בשבוע האחרון וברגע האחרון לפני קריסה, למרות ששנים התמונה הצפויה כבר ידועה וברורה לכל. אך אין צורך להרחיק לסביבה החיצונית, הרי בתוך עמי אני יושב, ועד כמה אנו בבתי הספר למינהל עסקים בישראל ובעולם באמת עסקנו בשלוש שנים האחרונות בתרבות הניהול ובצורך לשנותה? את השינויים והפעילות בנושא ניתן לתאר באופן כללי כאיפור קוסמטי על פצע פתוח. יתכן שהוא נראה פחות מחריד לעין לא מקצועית, אך רופא מומחה יבחין מייד שמצבו של החולה, לא רק שלא עומד להשתפר, אלא עלול להחמיר באופן שמסכן את עצם קיומו.

האנלוגיה האחרונה שבחרתי מתוך עולם הרפואה אינה מקרית, שכן לתוך עולם זה נצלול בעוד מספר שורות. בישראל מתקיים כיום מאבק מר ועגום של הרופאים המתמחים על מעמדם ועל מצבה של הרפואה הציבורית בכלל. צעירותם היחסית של המתמחים מבחינה מקצועית ואופי "הרעש" התקשורתי שהם יוצרים, גורם לחלק מהציבור לחשוב שמדובר בכמה פרחחים שמעיזים לחלוק על מכובדי החלוק הלבן הבכירים אשר חתמו על ההסכם של ההסתדרות הרפואית עם האוצר ואשר סיים לכאורה את מאבק הרופאים. אבל למרבה הצער, המתמחים יסיימו בשלב כזה או אחר את התמחותם ויהפכו למומחים שמצבם טוב יותר, ואילו אנחנו, הציבור הרחב, ניוותר עם רפואה ציבורית שתלך ותתדרדר, לפחות עבור אלו שלא יוכלו לשלם באופן פרטי על הטיפול בבריאותם.

עד היום היה מנגנון ההתמחות בישראל נוח למדי לכל המערכת. בכל מחלקה שבה יש, למשל, 4 רופאים מומחים ניתן היה לשבץ פי שניים מתמחים, כך שלמעשה רוב הטיפול הרפואי הציבורי, בוודאי בשעות הלילה ובחגים, בוצע על ידי הרופאים הצעירים. ההסתברות של מי שאין בידו כסף לטיפול פרטי, לקבל טיפול רפואי ממומחה בשירות הציבורי, נמוך. אינני רוצה, חס וחלילה, שישמע כאילו אני מפחית מערכם המקצועי של הרופאים המתמחים. מדובר כמובן באנשי מקצוע מיומנים שלמדו והתנסו במשך שנים רבות ופועלים תחת הדרכה של בכירים (רמת הרפואה בישראל נחשבת אפילו כיום לגבוהה בסטנדרטים בינלאומיים), אבל בואו נודה בכך – כשזה מגיע לבריאות האישית של כל אחד מאיתנו או של בני משפחתנו (כולל של הרופאים עצמם), הרי ברור למדי שכל אחד יעדיף לבחור רופא מומחה ותיק על פני רופא פחות מנוסה. כאשר יחס התעסוקה של מתמחים-מומחים בתוך מחלקה הוא סביר, אין לכך חשיבות רבה, אבל כאשר מערכת הבריאות מצהירה על קריסתה הצפויה לאחר התפטרות הרופאים המתמחים, הסיפור האמיתי, שעליו כמעט ואין זרקור תקשורתי, נחשף – מערכת הבריאות הציבורית מעסיקה (ומנצלת) בעיקר רופאים מתמחים, כאשר בפועל טיפול רפואי ישיר של מומחים ניתן בעיקר מחוץ לבתי החולים הציבוריים.

מדוע הסידור הזה היה נוח למערכת? כי היה אפשר להעסיק רופאים מתמחים בעלות של 25 שקלים לשעה במקום בשכר גבוה במאות אחוזים, כי היה ניתן להבטיח למתמחים בקריצה שמדובר בכמה שנים בודדות שאחריהן מצבם ישתפר איכשהו, כי לרופאים המומחים די נוח שהם לא צריכים לעשות משמרות לילה, חגים וסופי שבוע במחלקה, כי הרופאים המתמחים עושים זאת תחת הנחייתו מרחוק של הרופא המומחה הכונן, כי כולם ידעו היטב שזה המצב, והעדיפו להשאירו בעינו, וכך נחתם הסכם סביר להסתדרות הרפואית המייצגת את אינטרסי הרופאים הבכירים, אך בלתי סביר בעליל הן למתמחים ברפואה והן לנו הציבור הרחב בישראל. העובדה שמספר רב של רופאים מומחים הצטרפו למאבק המתמחים הנוכחי ומאיימים להתפטר עימם קשורה לכך שלא מדובר במאבק על שכר המתמחים, אלא בהצלת מערכת הבריאות הציבורית בישראל. עם זאת בואו נתבונן בכל זאת על ההיבט האישי של הרופא המתמחה.

מתמחה שמשתכר 25 שקלים לשעת עבודה צריך לנהל את חייו הפרטיים באופן הבא: לא להתחתן, אם הוא או היא כבר נשואים, רצוי להתגרש. במידה ובכל זאת נשארים בזוגיות, כדאי שבני הזוג של המתמחים ירוויחו הרבה כסף או יסכימו לחיות בעוני כעקרי ועקרות בית. מדוע? בואו נכיר בכך באופן ברור. עלות של מטפלת לילדים בתל אביב היא 40 שקלים לשעה. כדי שרופא או רופאה מתמחים שחיים במסגרת משפחתית עם ילדים קטנים יוכלו להגיע לעבודה עליהם לממן את מערכת הבריאות, שכן שכרם החודשי המלא לא מספיק לתשלום למטפלת ולצרכי הבית הבסיסיים. הפתרון הכלכלי הינו פשוט וברור. עליהם לעבוד משמרות רבות בשעות נוספות, בעיקר בלילה ובשבתות שבהם התעריפים גבוהים יותר, וכמו במילכוד 22, לא לראות את משפחתם ולהגיע למצבי קונפליקט מול בני זוגם והילדים. ושכחנו כמובן להזכיר, שזו הפנטזיה הנכספת ביותר של כל אם דאגנית ואוהבת – שהילדים שלה יהיו רופאים…

סיפורם של הרופאים המתמחים והמאבק אותו הם מנהלים כיום מהווה דוגמית למצב החברה בישראל ואולי בעולם המערבי כולו. לכאורה, השיטה הקפיטליסטית מספקת לצרכניה רווחה ועושר חסרי תקדים מבחינה היסטורית. בפועל, רבים מאזרחי המדינות המערביות אינם זוכים ליהנות מפירות השגשוג של ההצלחה הכלכלית. המאבק החברתי שפרץ בקיץ האחרון בעוצמה כה רבה מספר את הסיפור הזה בדיוק. זהו אינו המאבק של "סלח שבתי" מתקופת המעברות על כך שהוא גר באוהל וחסר יכולת לכלכל את משפחתו. כמובן שיש גם כאלה שבאמת חסרי דיור וחסרי כל, אולם רוב המאהלים במחאה האחרונה דרשו לקבל איכות חיים סבירה. רובם המכריע יכולים איכשהו להסתדר ביום-יום, כפי שיכולים גם הרופאים המתמחים. אולם "הצדק החברתי" מכוון למקום אחר. זה אינו "לחם, עבודה" אלא משהו שמסתובב סביב המדרגה החמישית של מאסלו של מימוש עצמי, ולא בתחתית ההיררכיה של הצרכים הבסיסיים. אגב, במאבק המתמחים אנו, הציבור הרחב, אמורים להיאבק על קיומנו הפיזי בתחתית המדרגות של מאסלו. השארתם של המתמחים יתומים במאבקם תפגע ישירות בנו כפציינטים, הם יסתדרו ברבות השנים כך או אחרת.

אז כן ! זה קשור אלינו, לבתי הספר למינהל עסקים, לעסקים עצמם, למנהלים, לסטודנטים, לכל מי שחי כאן ומעוניין להגיע באופן כלשהו למימוש עצמי מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית. בשלב מאוחר יותר בקורס נעסוק בשאלה כיצד זה צריך לבוא לידי ביטוי באופן הכשרת המנהלים בתוכנית ה-MBA ובאופן ניהולם של עסקים וארגונים בכלל. במטלה הנוכחית נתבונן על הדברים כאזרחים שחווים את התקופה הנוכחית, וננסה לבחון לאן הדברים יובילו אותנו.

כעת נעבור מהרקע שהוביל להגדרת נושא הסמסטר הנוכחי למטלה הראשונה, שדרכה גם נתחיל "להתיידד" עם מתודת הקורס הנוכחית בלמידה מרחוק.

החלק התיאורטי: קריאת מאמר

המאמר הראשון שתתבקשו לקרוא בקורס הנוכחי נקרא, כמו כותרת המטלה הראשונה:

"הצרכן דורש צדק חברתי – ואם הוא לא יקבל?"

המאמר פורסם על ידי לפני מספר שבועות במדור "העולם כמרקחה" שבו אני מפרסם מידי שבוע טור מקצועי במדור השיווק של דה מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי. המדור מיועד בדרך כלל לסקירת מחקרים בינלאומיים, אבל דווקא המאמר שתקראו השבוע חריג בנוף והתמקד במאבק הרופאים מבלי לעסוק בהקשר המחקרי שלו.

בשלב ראשון הנכם מתבקשים לקרוא את המאמר האמור ולתמצת את תוכנו בהיקף של עד 300 מילים (כעמוד). שימו לב: יש להקפיד ולסכם את החומר במילים שלכם ולא להעתיק את חומר הקריאה (העתקת קטעים מתוך הטקסט הכתוב עלולה להביא להורדת ניקוד). על הסיכום להיות מקיף אך עליו להפריד בין עיקר לטפל. הסיכום נותן לקורא בצורה מעניינת ועניינית את מהות הדברים, ועליה תתבסס העבודה היישומית שבהמשך. לעיתים סטודנטים מופתעים מכך שהם נדרשים לסכם את החומר התיאורטי כחלק מהמטלה. ניסיוננו מראה שחלק זה של המטלה קריטי להטמעת החומר וליישום נכון של נושאי הלימוד, לפחות בפורמט של קורס בלמידה מרחוק ללא הרצאות פרונטליות.

בשלב השני הנכם מתבקשים להוסיף 300 מילים נוספות שיתייחסו לדעתכם האישית והמקצועית הן על הדברים שקראתם, הן על מאבק הרופאים המתמחים והן על המאבק החברתי הנוכחי והמקום שבו הוא פוגש אתכם בחיים האישיים והמקצועיים. חלק זה אינו אקדמי, הנכם יכולים להתבטא בו באופן אישי ו/או בהתאם לרצונכם והבנתכם.

החלק היישומי

החלקים היישומיים של המטלות במהלך הקורס הנוכחי יתבצעו בצורות שונות. מטרתם להטמיע את הנושאים התיאורטיים בהם נעסוק, להרחיבם לכיוונים נוספים, ולבחון כיצד הם בא לביטוי מבחינה יישומית בחייכם המקצועיים והאישיים. לעיתים ניתן יהיה לבחון תוכנית לשינוי ויישום של הדברים בפועל, לעיתים הדברים יסתיימו בעצם המחשבה והעיבוד שלהם במהלך המטלה.

לצורך המשימה הנוכחית חשבו על שני אנשים אותם הייתם רוצים לראיין בנושא מאבק הרופאים המתמחים. הבחירה יכולה להגיע ממקורות שונים ומגוונים, ובתחילת כתיבתכם תתבקשו להסביר מדוע בחרתם את מי שבחרתם (כך שכדאי לנסות לבחון את תהליכי החשיבה שלכם מרגע זה והלאה, כיוון שהמחשבות הללו עשויות להיות חומר גלם חשוב להמשך). אפשר לבחור למשל אנשי מקצוע שקשורים לנושא המאבק, מנהלים שאתם מעריכים את דעתם (בלי קשר לשייכותם לתחום הרפואה), אנשים בעלי תפיסה חברתית מסויימת (בין אם בעד מאבק חברתי ובין אם נגד), או אפילו אנשים הקרובים לכם ושדעתם חשובה לכם ועשויה להשפיע עליכם בתהליכי קבלת החלטות בחיים. נסו לבחור שני מרואיינים שונים זה מזה מבחינת הקריטריונים.

לפני הפניה למרואיינים שלכם, תכננו את הפניה. מה ברצונכם לומר להם? כיצד תציגו את בקשתכם? כמובן שלכל נוסח בו תבחרו יכולה להיות השפעה לאחר מכן על התוצאות שתקבלו. אנשים מגיבים לרוח הדברים שמוצגת להם, גם אם זה קורה באופן לא מודע. נסחו בכתב לפני הפניה למרואיינים כיצד בחרתם בהם, מה תכננתם לשאול, ולאחר השיחה השלימו בכתב מה קרה בפועל. הקדישו כ-150 מילה לתאר את כל התהליך המפורט בפסקה הנוכחית.

הכינו מראש שאלות ומתווה לראיון עם כל אחד מהמרואיינים. השאלות צריכות להיות זהות לשניהם, כדי שתוכלו להבחין בדומה ובשונה בתגובות. הראיון אמור להיות פתוח אך הקו המנחה שלו (המתווה המתוכנן) צריך להיות לכם ברור מראש, כתבו אותו בקצרה ומדוע בחרתם בו (עד 100 מילה).

כל אחד מהראיונות אמור להימשך כחצי שעה. נסו לעמוד בזמנים ולהתאים כמובן מראש את הקו המנחה לזמן שעומד לרשותכם. במידה ותרצו תוכלו להמשיך ולשוחח גם לאחר מכן עם מרואייניכם אין בכך כמובן כל בעיה, אבל הקפידו לסיים את הראיון הרשמי לצורך המטלה הנוכחית בתום הזמן המתוכנן. מומלץ לא לכתוב את מהלך הדברים תוך כדי ביצוע הראיון כדי לאפשר לשיחה להתנהל בצורה זורמת, הכינו לעצמכם זמן פנוי כדי שתוכלו לשבת ולכתוב את מהלך הראיון בסיומו.

לצורך פרק "התוצאות" הכינו סיכום של כל אחד מהראיונות. הסיכום צריך לכלול את מהלך הדברים שנאמרו בכל ראיון, אסוציאציות ומחשבות שלכם לאורך הראיון ואחריו בהקשר לדברים שנאמרו, נסו לשלב ולהדגיש רגעים משמעותיים, מפתיעים, מאכזבים או שמעוררים רגש או קוגניציה אחרת משמעותית. היקף חלק זה עד 600 מילה לשני הראיונות יחדיו.

לסיום המשימה כתבו פרק שנקרא "דיון, סיכום ומסקנות" בהיקף של עד 450 מילה. לחלק זה לא תקבלו הנחיות מובנות, עליכם להחליט בעצמכם על מבנה הפרק ותוכנו באופן שיתן מענה הולם למטרתו. שימו לב, הכתיבה יכולה לכלול כמובן גם דעות אישיות שלכם, אבל עיקרה צריכה להתבסס על עובדות, ציטוטים, אירועים ונתונים אותם שאבתם מתוך חומר הגלם שהצטבר עד כה, ואם יש צורך, ממקורות נוספים.

מבנה המטלה המוגשת בכתב:

א.      תמצית המאמר שקראתם (300 מילה)

ב.      תגובתכם למאמר כנ"ל (300 מילה)

ג.       תהליך בחירת המרואיינים (150 מילה)

ד.       קו מנחה לראיון (100 מילה)

ה.      פרק התוצאות (600 מילה)

ו.         דיון, סיכום ומסקנות (450 מילה)

סך המסמך לפני המתווה הנ"ל יכלול עד 1900 מילה (כ-6 עמודים ברווח כפול). לשם הפרופורציה, המסמך הנוכחי, כמו גם המאמר שקראתם בדה מרקר, הם פחות או יותר בהיקף הזה.

את המטלה יש להגיש לפורטל הקורס עד ליום שלישי 15 בנובמבר 2011 בחצות

פרטים על אופן הגשת המטלות וכל שאר פרטי הקורס מצויים, כאמור, בלוח המודעות האלקטרוני

התראיינתי לכתבתה של נורית קדוש על מהלכיהם השיווקיים ותגובותיהם של התאגידים לסערה הצרכנית והחרם על מוצרי תנובה.

למרות שהדבר אינו על סדר היום העסקי בצורה גלויה, נראה שאחריות חברתית תאגידית שמאפיינת יותר את שטראוס מאשר את תנובה, אינה רק חיובית מבחינה ערכית, אלא גם מבחינה עסקית.

לקריאת הכתבה המלאה ניתן לעיין כאן

אני קורא כעת בכותרות את תגובת פרופ' סטנלי פישר נגיד בנק ישראל לנוכח העלאת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זו אכן הצלחה מעוררת התפעלות שפישר בוודאי חתום עליה. הדירוג חשוב לשגשוגה של הכלכלה הישראלי ברמת המאקרו, וברצוני לנצל את ההזדמנות ולהמליץ לבנק ישראל לשפר גם עמידותם הכלכלית של עסקים ברמת המיקרו.

השבוע הסביר לי פקיד בבנק הפועלים שעלות העברת כספים בין בנקים בחשבון עסקי עומדת על 42 שקלים !!! זאת מול עלות של 1.35 שקלים שנגבית מלקוח פרטי על אותה פעולה בשל פיקוח בנק ישראל. דמיינו עסק קטן שצריך לבצע העברה יומית כזו באופן קבוע – אם לא יקפיד להתמקח עם הבנק יגיעו תשלומיו לבנק למעל 1,000 שקלים, מעל 3000% לעומת העלות בחשבון הפרטי. הפער הזה מייצג כשל שוק הקשור לריכוזיות המשק הישראלי, שללא רגולציה ימשיך ויכה גלים.

רפורמת תעריפי עמלות הבנקים שערך בנק ישראל לפני כשלוש שנים הביאה לירידה משמעותית בעמלות לקוחות הבנקים הפרטיים. עם זאת, הרפורמה לא השיתה רגולציה על עמלות הבנקים לעסקים, ובמיוחד לעסקים קטנים שיכולת העמידה והמיקוח שלהם מול הבנקים נמוכה (לעסקים הגדולים אל תדאגו, הם יודעים לעמוד על זכויותיהם).

השיטה הנוכחית מביאה לעלויות של לפחות 100 שקלים לחודש לניהול חשבון של עסק קטן, וזאת גם אם לעסק אין צורך באשראי אלא רק בניהול שוטף ומצומצם של העסק. כמובן שעלויות אשראי יכולות ליקר את התשלומים באופן ניכר, וכך גם פעולות מיוחדות כמו הנ"ל. כל זאת מול עלות ממוצעת של 24 שקלים בלבד ללקוח פרטי (לפני נתוני בנק ישראל). כמובן שעסקים בעלי פעילות בנקאית ענפה לא מרגישים את ההפרש, הוא נבלע בהוצאות האחרות שלהם והתעשרות הבנקים מתרחשת בשקט. אולם עבור עסקים קטנים במחזורי פעילות נמוכים יותר הפער יכול להיות משמעותי מאוד. למשל, בעוד שדמי הניהול לחשבון פרטי כמעט ולא קיימים (4 שקלים למשל) הרי שדמי הניהול לחשבון עסקי קטן עומד על כ-60 שקלים, וכאמור, עמלות שונות גבוהות באלפי אחוזים לחשבון עסקי מול פרטי.

אז מה ניתן לעשות?

למי שיש עוצמה כלכלית ואנרגיה לרוץ בין כמה בנקים לצורך מיקוח, ניתן להשיג הנחות משמעותיות בעמלות, אך עדיין, העמלות הפרטיות זולות בהרבה, וזאת כמובן בשל הפיקוח ההדוק של בנק ישראל על עמלות אלו. בנק ישראל ויתר מסיבה כלשהי על הוגנות הבנקים המסחריים כלפי לקוחות עסקיים, והוא מציין זאת בשקיפות מלאה: "הפיקוח על הבנקים קורא ללקוחות כל הבנקים לבדוק ולהשוות את עלות ניהול חשבון העו"ש שלהם ולנהל משא ומתן עם התאגידים הבנקאים לצורך קבלת הנחות והטבות בעמלות" (אתר בנק ישראל). כמובן שזו המלצה טובה, אבל מטבע הדברים היא רלוונטית רק ללקוחות שמצבם מאפשר מיקוח מסוג כזה עם הבנק. תפקידו של בנק ישראל להטיל מרותו על הבנקים באופן יותר נחרץ בדיוק כפי שעשה לגבי עמלות הלקוחות הפרטיים.

אבל יתכן שהישועה לעסקים קטנים יכולה להגיע דווקא מכיוון רשות המיסים. עסקים קטנים רבים מנוהלים על ידי חברה בע"מ בבעלות יחיד (או מספר שותפים קטן). במידה ורשות המיסים תאשר לבעלי עסקים קטנים מהסוג הזה לפתוח חשבון פרטי בבנקים (חשבון אישי על שמם במקום חשבון חברה) ולנהל בתוכו את כל פעילות החברה, תוך הגדרת חשבון זה כנאמן של החברה, ותוך הפרדה מוחלטת בין חשבון פרטי "אמיתי" של הנישום לחשבון פרטי לפעילותה של החברה, יוכלו בעלים אלו לחסוך אלפי שקלים בשנה על הוצאת עמלות בנקים, וזאת מבלי לפגוע בדבר בניהול התקין ובתשלום המיסים. אגב, מבחינת הכנסות המדינה צעד כזה לא אמור להשפיע שכן עמלות הבנקים הם הוצאה שמקוזזת מהכנסותיהם של העסקים ומצד הבנק זו הכנסה. אני מעריך שלרשות המיסים עשויה להיות אפילו תמורה חיובית אם הוצאות העסקים הקטנים על בנקים תפחתנה, הן באופן ישיר מגביית מיסים, והן באופן עקיף מחיזוק יציבותם הפיננסית. אגב, אינני בטוח שמבחינה יישומית פתרון כזה אינו אפשרי כבר כיום, זה תלוי בגמישות פקידי השומה בעניין.

לדבר מספר השלכות משפטיות לגבי הקשר בין בעל חברה לחברה בע"מ, אבל הם פתירות לדעתי. בסופו של דבר, החשבון הפרטי והחשבון העסקי הם פלטפורמת עבודה בלבד, וההבדל ביניהם טכני ולא מהותי.

כמובן שאישור שכזה מצד רשות המיסים עשוי ליתר את הצעד, כיוון שכאשר הבנקים יבינו שחמדנותם בתחום עמלות העסקים הקטנים עברה כל גבול, הם יפחיתו ביוזמתם את העמלות וישוו אותם לעמלות המפוקחות של הלקוחות הפרטיים.

בכל מקרה, עדיף שבנק ישראל ביוזמתו יאכוף את תעריפי עמלות הבנקים לעסקים קטנים כדי לעודד את המגזר הזה שמחזיק, לפחות מבחינה מספרית, את רוב מספר העסקים ואחוז ניכר מהמועסקים בישראל.

המחאה החברתית הנוכחית היא של מעמד הביניים שמשלם את העמלות הללו בכל הקשר ועניין. הוא אינו עשיר מספיק לתכנוני מס ומיקוחי עמלות, ואינו עני מספיק לזכות במס הכנסה שלילי ותמיכה אחרת מהמדינה. הגיע הזמן לפעולה קצת יותר אסרטיבית הן של הרגולציה והן של בעלי העסקים הקטנים לעמידה על זכויותיהם ושימור עמידותם הכלכלית לאורך זמן.