ארכיון תגית: מסעדות

סובלים מאכילת יתר ומשמינים מנחת: על הסטטוס שמעניקה מנה גדולה

אחד מנושאי השיח הפופולריים אחרי ארוחות הפסח המשפחתיות, ובוודאי למי שנהנה לקינוח ממופלטות המימונה המתוקות, הוא הצורך המיידי לפצוח בדיאטה רצינית כדי להתגבר על הקלוריות הרבות שהמצות וכופתאות הפסח הוסיפו למשקל, ועוד לפני ימי הקיץ הבאים עלינו לטובה, כנאמר: “מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים, פעמיים כי טוב, למצב הרוח אך גם למשקל.

מחקר חדש עולה שגודל המנה שמוזמנת על ידי לקוח מושפעת מהצורך שלו בסטטוס – כשמנות גדולות יותר נתפשות כמשקפות סטטוס גבוה. גישה של אחריות חברתית תאגידית צריכה לגרום למנהלים של חברות מזון, שפים ושאר עובדים בתעשייה זו, להקדיש תשומת לב רבה יותר לגודל המנות המוגשות ללקוחות.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

“לקוחות שמזמינים ריזוטו פטריות בלי פטריות – עדיף שיאכלו בבית” (ציטוט שף מתוך הכתבה)

התבקשתי להגיב לראיונות עיתונאיים שערכה דפנה ארד עיתונאית “הארץ” עם שפים מובילים על תגובתם ללקוחות שמבקשים לעשות שינוי במתכון המנה שמוצעת בתפריט, להלן חלק מהתגובה כפי שצוטטה בכתבה.

כל בון הוא מתכון

מתוך מוסף “גלריה” של עיתון הארץ, 18 בדצמבר 2011

פרופ’ אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן במכללה למינהל, מצדיק את הלקוחות בעלי הדרישות. לדבריו, “ההתנהגות הצרכנית הנורמטיבית שהורגלנו בה היא לבחור. כך אנחנו מבטאים את הייחודיות, הרצון והצרכים שלנו. כשנתקלים בשף קשוח ובתפריט נוקשה במסעדה שאמורה לשרת אותנו, נוצרת התנגשות”.

מדוע בסופו של דבר רוב האנשים מקבלים עליהם את הסמכות של השף?

“כי המסעדה היא מוזיאון לטעם מסוים, הגשה מסוימת ואישיות מסוימת – כל אלה מרכיבים את ההילה שלה. לכאורה היא מקום של שירות, אבל יש בה טקס המציג את האוכל בקונטקסט, זמן וצורה שהאמן-השף חשב עליהם לעומק. גם הלקוח צריך להציב לעצמו גבולות, כי זו מערכת יחסים ולא מאבק. השאלה היא איפה הכבוד המקצועי של השף, עד כמה הוא איש שירות או אמן ואיפה הוא מוכן להתגמש”.

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא גם באופן מקוון כאן