ארכיון תגית: דיינו

הישראלים של 2012 עדיין חולמים – אבל מגשימים פחות. דיינו?

התראיינתי לגיליון החג של דה מרקר שהתפרסם היום עם סקר מקיף על החלומות והמשאלות של הישראלים.

הדור המבוגר יותר מצטייר גם כמסופק ושמח יותר בחלקו – ולא בכדי. “העשור השישי בחיים טומן בחובו פוטנציאל לאושר גדול”, אומר פרופ’ אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן מהמסלול האקדמי המכללה למינהל. “אנשים מבינים על אילו חלומות הם צריכים לוותר ומה הם כבר לא יהיו, ויש בכך השלמה ורגיעה”…. החלומות של דור ההורים היו צנועים – בית, משפחה, עבודה כשכיר – ו”כיום כדי להיחשב מצליחן אתה נדרש להישגים גרנדיוזיים. התחרות היא קיצונית ואגרסיבית. תקופת ההישרדות הסתיימה, עלינו אל השפיץ של פירמידת הצרכים של מאסלו, המדרגה החמישית, אחרי צרכים פיסיולוגיים, ביטחון פיסי, אהבה ושייכות וכבוד והערכה – שלב המימוש העצמי…. “כל היקום הוא המדרגה החמישית: זהו מגרש משחקים שבו אתה שואל את עצמך ‘מה נשחק היום?’ אחר כך אנשים מסיימים את החיים מסתכלים לאחור ואומרים לעצמם: ‘המשחק נגמר. היה שווה?’… “החלום נותן משמעות, המטרות מייצרות מוטיווציה, אבל יש כאן גם ממד של אשליה – החלום, הפנטזיה על החיים המושלמים, הוא כמו האופק, כל הזמן מתרחק מאתנו”, מסביר קפלן. “אנשים חולמים על שלווה ואז היא מגיעה, וכעבור יומיים הם משתגעים“. למאמר המלא בדה מרקר

ואילו יכולנו להשתגע קצת משלווה וחופש בחופשת הפסח, דיינו

ואילו יכולנו רק להתרפק על האושר והבילוי עם יקירינו במפגשים המשפחתיים והחברתיים המרובים בחג, דיינו

ואילו יכולנו לסבול כמה שפחות  מהלחץ שתמיד כרוך (קצת או הרבה) במפגשים הללו, דיינו

ואילו יכולנו לדעת שלא נצטרך דיאטה חריפה אחרי כמות האוכל הבלתי סביר לשבוע אחד שאליו נחשף בחג, דיינו

ובינינו – דיינו? אנחנו ישראלים, והמונח “דיינו” לא ממש מסתדרים ביחד, כך שהייתי משנה את הכיתוב בהגדה של פסח:

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמְּצָרִים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים וְלֹא עָשָׂה בֶּאֱלֹהֵיהֶם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ עָשָׂה בֶּאֱלֹהֵיהֶם וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה וְלֹא שָׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ שֶׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סָפַק צָרַכְנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ סְפֵק צְרָכֵינוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא קָרַבְנוּ לִפְנֵי הַר סִינִי דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ קָרַבְנוּ לִפְנֵי הַר סִינִי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיֵּנוּ?

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָּנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דַּיֵּנוּ?

חג שמח (-: