כתבה חדשה שפורסמה באתר onlife עוסקת בשאלה כיצד ניתן למצוא את המטפל המתאים.
ראיון שערכתי לכתבה מופיעה שם.
ניתן לקרוא מאמר מקיף בנושא זה שכתבנו קרן אשתי ואני שמופיע באתר המאמרים המשותף שלנו בפסיכולוגיה.
צרכנים נוטים להאמין שרכישה של מוצר יקר יותר תסב להם הנאה לטווח ארוך יותר. למרות שהם לומדים עם הזמן והניסיון שההנאה שלהם ממוצרים פוחתת, הם נוטים להתעלם ממידע זה בתנאים רגילים של קבלת החלטות. הבנה טובה יותר של התהליכים האחראים להסתגלותם של צרכנים על פני זמן למוצרים, כמו גם תובנות על התהליכים המעכבים הסתגלות, עשויים לסייע לצרכנים לקבל החלטות רכישה טובות.
ניסוי המתואר בכתבה הנוכחית מדגים שלמרות שצרכנים לומדים עם הזמן והניסיון שההנאה שלהם ממוצרים פוחתת, הם נוטים להתעלם ממידע זה בתנאים רגילים של קבלת החלטות.
המירוץ ההדוניסטי נחשב לאחד ממקורות צריכת היתר המרכזיים בעולמנו והוא אינו מסתיים בשאלות המיקרו של הצרכן הבודד. קיימות סביבתית וגיבוש דפוסי צרכנות ברי קיימא הם צרכי השעה הן עבור הסביבה בה אנו חיים כיום והן עבור איכות חייהם של הדורות הבאים.
לקריאת חלקה הראשון של הכתבה המלאה של קרן ליפינסקי-קלע ושלי בדה מרקר שיווק שפורסם אתמול
הצרכן דורש צדק חברתי - ואם הוא לא יקבל?
מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ב
תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל
בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרת הוראה לירון טנדלר-חזן
הערת שוליים על הקשר בין קורס אקדמי בלמידה מרחוק למדיה חברתית
זהו הסמסטר השני בו עומדים לרשותי אמצעים אינטראקטיביים בקורס "סוגיות נבחרות בניהול" אותו אני מלמד כ-12 שנה בלמידה והנחיה מרחוק. אמנם האינטראקטיביות ה"וובית" אינה מהווה בקורס הזה מטרה רשמית, אבל מניסיוני עד כה, לאינטרנט יש את החוקים והדפוסים שלו, ואולי נוכחות הקורס בזירת הסייבר תתרום לו באופן כלשהו בהמשך.
למי שהגיע לכאן מבלי שעבר קודם לכן דרך לוח המודעות האלקטרוני של הקורס, מומלץ לפנות, לפני המשך הקריאה כאן, לפרטים המופיעים בלוח שנותנים סקירה רחבה על אופי הקורס ומהלכו.
ואם נחזור לנושא האינטרנט, מידי סמסטר אני מתלבט לאיזה נושא להקדיש את הקורס הנוכחי (מידי סמסטר לקורס יש נושא אחר וממנו נגזרות לאחר מכן משימות הקורס). הפעם לא היתה לי כל התלבטות. אחרי קיץ סוער כל כך באחד מהשיאים המרשימים ביותר שעברה החברה הישראלית אי פעם, היה לי ברור לחלוטין שבסמסטר הנוכחי נעסוק במאבק החברתי וננסה לחקור יחדיו כיצד והאם זה קשור אלינו הן בהקשר האישי והן בהקשר האקדמי והיישומי של "מינהל עסקים".
האם ואיך זה קשור אלינו?
המשבר העולמי שהחל לפני מספר שנים עדיין רחוק מסיום. פריצתו סביב משבר הסאב-פריים בארצות הברית ופשיטת הרגל של כמה מהפירמות המובילות בעולם העלתה שאלות קשות על מקומם של בתי ספר למינהל עסקים בתהליך הסוציאליזציה והחינוך של הסטודנטים במהלך לימודיהם ושל השוק כולו. פרשת מיידוף והתנהגות חמדנית ונצלנית שנחשפה ברבים בשוק העסקי כולו העלתה הצעות לשינוי בתוכניות הלימודים, שהתמקדו עד לפרוץ המשבר רק בשורת הרווח התחתונה של מוסמך ה-MBA שיוצא לשוק. אך השינוי המיוחל לא התרחש. התבוננות מפוכחת על התנהגותם של מנהלים, ארגונים ואף ממשלות ומדינות, מראה שעקרונות הפעולה הניהוליים והעסקיים נותרו ללא שינוי. חברות וממשלות עוסקות עדיין ב"כיבוי שריפות" לאחר הנזק ובבונוס האישי בסוף הרבעון. בהקשר של הקיץ הנוכחי אין אפילו צורך לפרט זאת, החל מתנובה, שופרסל, אסם ואחרות בשוק המקומי שמצאו עצמן מתמודדות עם מחאה צרכנית כמוה לא חוו בעבר, ועד התוכנית לחילוץ יוון מפשיטת רגל שהוכרזה בשבוע האחרון וברגע האחרון לפני קריסה, למרות ששנים התמונה הצפויה כבר ידועה וברורה לכל. אך אין צורך להרחיק לסביבה החיצונית, הרי בתוך עמי אני יושב, ועד כמה אנו בבתי הספר למינהל עסקים בישראל ובעולם באמת עסקנו בשלוש שנים האחרונות בתרבות הניהול ובצורך לשנותה? את השינויים והפעילות בנושא ניתן לתאר באופן כללי כאיפור קוסמטי על פצע פתוח. יתכן שהוא נראה פחות מחריד לעין לא מקצועית, אך רופא מומחה יבחין מייד שמצבו של החולה, לא רק שלא עומד להשתפר, אלא עלול להחמיר באופן שמסכן את עצם קיומו.
האנלוגיה האחרונה שבחרתי מתוך עולם הרפואה אינה מקרית, שכן לתוך עולם זה נצלול בעוד מספר שורות. בישראל מתקיים כיום מאבק מר ועגום של הרופאים המתמחים על מעמדם ועל מצבה של הרפואה הציבורית בכלל. צעירותם היחסית של המתמחים מבחינה מקצועית ואופי "הרעש" התקשורתי שהם יוצרים, גורם לחלק מהציבור לחשוב שמדובר בכמה פרחחים שמעיזים לחלוק על מכובדי החלוק הלבן הבכירים אשר חתמו על ההסכם של ההסתדרות הרפואית עם האוצר ואשר סיים לכאורה את מאבק הרופאים. אבל למרבה הצער, המתמחים יסיימו בשלב כזה או אחר את התמחותם ויהפכו למומחים שמצבם טוב יותר, ואילו אנחנו, הציבור הרחב, ניוותר עם רפואה ציבורית שתלך ותתדרדר, לפחות עבור אלו שלא יוכלו לשלם באופן פרטי על הטיפול בבריאותם.
עד היום היה מנגנון ההתמחות בישראל נוח למדי לכל המערכת. בכל מחלקה שבה יש, למשל, 4 רופאים מומחים ניתן היה לשבץ פי שניים מתמחים, כך שלמעשה רוב הטיפול הרפואי הציבורי, בוודאי בשעות הלילה ובחגים, בוצע על ידי הרופאים הצעירים. ההסתברות של מי שאין בידו כסף לטיפול פרטי, לקבל טיפול רפואי ממומחה בשירות הציבורי, נמוך. אינני רוצה, חס וחלילה, שישמע כאילו אני מפחית מערכם המקצועי של הרופאים המתמחים. מדובר כמובן באנשי מקצוע מיומנים שלמדו והתנסו במשך שנים רבות ופועלים תחת הדרכה של בכירים (רמת הרפואה בישראל נחשבת אפילו כיום לגבוהה בסטנדרטים בינלאומיים), אבל בואו נודה בכך – כשזה מגיע לבריאות האישית של כל אחד מאיתנו או של בני משפחתנו (כולל של הרופאים עצמם), הרי ברור למדי שכל אחד יעדיף לבחור רופא מומחה ותיק על פני רופא פחות מנוסה. כאשר יחס התעסוקה של מתמחים-מומחים בתוך מחלקה הוא סביר, אין לכך חשיבות רבה, אבל כאשר מערכת הבריאות מצהירה על קריסתה הצפויה לאחר התפטרות הרופאים המתמחים, הסיפור האמיתי, שעליו כמעט ואין זרקור תקשורתי, נחשף – מערכת הבריאות הציבורית מעסיקה (ומנצלת) בעיקר רופאים מתמחים, כאשר בפועל טיפול רפואי ישיר של מומחים ניתן בעיקר מחוץ לבתי החולים הציבוריים.
מדוע הסידור הזה היה נוח למערכת? כי היה אפשר להעסיק רופאים מתמחים בעלות של 25 שקלים לשעה במקום בשכר גבוה במאות אחוזים, כי היה ניתן להבטיח למתמחים בקריצה שמדובר בכמה שנים בודדות שאחריהן מצבם ישתפר איכשהו, כי לרופאים המומחים די נוח שהם לא צריכים לעשות משמרות לילה, חגים וסופי שבוע במחלקה, כי הרופאים המתמחים עושים זאת תחת הנחייתו מרחוק של הרופא המומחה הכונן, כי כולם ידעו היטב שזה המצב, והעדיפו להשאירו בעינו, וכך נחתם הסכם סביר להסתדרות הרפואית המייצגת את אינטרסי הרופאים הבכירים, אך בלתי סביר בעליל הן למתמחים ברפואה והן לנו הציבור הרחב בישראל. העובדה שמספר רב של רופאים מומחים הצטרפו למאבק המתמחים הנוכחי ומאיימים להתפטר עימם קשורה לכך שלא מדובר במאבק על שכר המתמחים, אלא בהצלת מערכת הבריאות הציבורית בישראל. עם זאת בואו נתבונן בכל זאת על ההיבט האישי של הרופא המתמחה.
מתמחה שמשתכר 25 שקלים לשעת עבודה צריך לנהל את חייו הפרטיים באופן הבא: לא להתחתן, אם הוא או היא כבר נשואים, רצוי להתגרש. במידה ובכל זאת נשארים בזוגיות, כדאי שבני הזוג של המתמחים ירוויחו הרבה כסף או יסכימו לחיות בעוני כעקרי ועקרות בית. מדוע? בואו נכיר בכך באופן ברור. עלות של מטפלת לילדים בתל אביב היא 40 שקלים לשעה. כדי שרופא או רופאה מתמחים שחיים במסגרת משפחתית עם ילדים קטנים יוכלו להגיע לעבודה עליהם לממן את מערכת הבריאות, שכן שכרם החודשי המלא לא מספיק לתשלום למטפלת ולצרכי הבית הבסיסיים. הפתרון הכלכלי הינו פשוט וברור. עליהם לעבוד משמרות רבות בשעות נוספות, בעיקר בלילה ובשבתות שבהם התעריפים גבוהים יותר, וכמו במילכוד 22, לא לראות את משפחתם ולהגיע למצבי קונפליקט מול בני זוגם והילדים. ושכחנו כמובן להזכיר, שזו הפנטזיה הנכספת ביותר של כל אם דאגנית ואוהבת – שהילדים שלה יהיו רופאים…
סיפורם של הרופאים המתמחים והמאבק אותו הם מנהלים כיום מהווה דוגמית למצב החברה בישראל ואולי בעולם המערבי כולו. לכאורה, השיטה הקפיטליסטית מספקת לצרכניה רווחה ועושר חסרי תקדים מבחינה היסטורית. בפועל, רבים מאזרחי המדינות המערביות אינם זוכים ליהנות מפירות השגשוג של ההצלחה הכלכלית. המאבק החברתי שפרץ בקיץ האחרון בעוצמה כה רבה מספר את הסיפור הזה בדיוק. זהו אינו המאבק של "סלח שבתי" מתקופת המעברות על כך שהוא גר באוהל וחסר יכולת לכלכל את משפחתו. כמובן שיש גם כאלה שבאמת חסרי דיור וחסרי כל, אולם רוב המאהלים במחאה האחרונה דרשו לקבל איכות חיים סבירה. רובם המכריע יכולים איכשהו להסתדר ביום-יום, כפי שיכולים גם הרופאים המתמחים. אולם "הצדק החברתי" מכוון למקום אחר. זה אינו "לחם, עבודה" אלא משהו שמסתובב סביב המדרגה החמישית של מאסלו של מימוש עצמי, ולא בתחתית ההיררכיה של הצרכים הבסיסיים. אגב, במאבק המתמחים אנו, הציבור הרחב, אמורים להיאבק על קיומנו הפיזי בתחתית המדרגות של מאסלו. השארתם של המתמחים יתומים במאבקם תפגע ישירות בנו כפציינטים, הם יסתדרו ברבות השנים כך או אחרת.
אז כן ! זה קשור אלינו, לבתי הספר למינהל עסקים, לעסקים עצמם, למנהלים, לסטודנטים, לכל מי שחי כאן ומעוניין להגיע באופן כלשהו למימוש עצמי מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית. בשלב מאוחר יותר בקורס נעסוק בשאלה כיצד זה צריך לבוא לידי ביטוי באופן הכשרת המנהלים בתוכנית ה-MBA ובאופן ניהולם של עסקים וארגונים בכלל. במטלה הנוכחית נתבונן על הדברים כאזרחים שחווים את התקופה הנוכחית, וננסה לבחון לאן הדברים יובילו אותנו.
כעת נעבור מהרקע שהוביל להגדרת נושא הסמסטר הנוכחי למטלה הראשונה, שדרכה גם נתחיל "להתיידד" עם מתודת הקורס הנוכחית בלמידה מרחוק.
החלק התיאורטי: קריאת מאמר
המאמר הראשון שתתבקשו לקרוא בקורס הנוכחי נקרא, כמו כותרת המטלה הראשונה:
"הצרכן דורש צדק חברתי – ואם הוא לא יקבל?"
המאמר פורסם על ידי לפני מספר שבועות במדור "העולם כמרקחה" שבו אני מפרסם מידי שבוע טור מקצועי במדור השיווק של דה מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי. המדור מיועד בדרך כלל לסקירת מחקרים בינלאומיים, אבל דווקא המאמר שתקראו השבוע חריג בנוף והתמקד במאבק הרופאים מבלי לעסוק בהקשר המחקרי שלו.
בשלב ראשון הנכם מתבקשים לקרוא את המאמר האמור ולתמצת את תוכנו בהיקף של עד 300 מילים (כעמוד). שימו לב: יש להקפיד ולסכם את החומר במילים שלכם ולא להעתיק את חומר הקריאה (העתקת קטעים מתוך הטקסט הכתוב עלולה להביא להורדת ניקוד). על הסיכום להיות מקיף אך עליו להפריד בין עיקר לטפל. הסיכום נותן לקורא בצורה מעניינת ועניינית את מהות הדברים, ועליה תתבסס העבודה היישומית שבהמשך. לעיתים סטודנטים מופתעים מכך שהם נדרשים לסכם את החומר התיאורטי כחלק מהמטלה. ניסיוננו מראה שחלק זה של המטלה קריטי להטמעת החומר וליישום נכון של נושאי הלימוד, לפחות בפורמט של קורס בלמידה מרחוק ללא הרצאות פרונטליות.
בשלב השני הנכם מתבקשים להוסיף 300 מילים נוספות שיתייחסו לדעתכם האישית והמקצועית הן על הדברים שקראתם, הן על מאבק הרופאים המתמחים והן על המאבק החברתי הנוכחי והמקום שבו הוא פוגש אתכם בחיים האישיים והמקצועיים. חלק זה אינו אקדמי, הנכם יכולים להתבטא בו באופן אישי ו/או בהתאם לרצונכם והבנתכם.
החלק היישומי
החלקים היישומיים של המטלות במהלך הקורס הנוכחי יתבצעו בצורות שונות. מטרתם להטמיע את הנושאים התיאורטיים בהם נעסוק, להרחיבם לכיוונים נוספים, ולבחון כיצד הם בא לביטוי מבחינה יישומית בחייכם המקצועיים והאישיים. לעיתים ניתן יהיה לבחון תוכנית לשינוי ויישום של הדברים בפועל, לעיתים הדברים יסתיימו בעצם המחשבה והעיבוד שלהם במהלך המטלה.
לצורך המשימה הנוכחית חשבו על שני אנשים אותם הייתם רוצים לראיין בנושא מאבק הרופאים המתמחים. הבחירה יכולה להגיע ממקורות שונים ומגוונים, ובתחילת כתיבתכם תתבקשו להסביר מדוע בחרתם את מי שבחרתם (כך שכדאי לנסות לבחון את תהליכי החשיבה שלכם מרגע זה והלאה, כיוון שהמחשבות הללו עשויות להיות חומר גלם חשוב להמשך). אפשר לבחור למשל אנשי מקצוע שקשורים לנושא המאבק, מנהלים שאתם מעריכים את דעתם (בלי קשר לשייכותם לתחום הרפואה), אנשים בעלי תפיסה חברתית מסויימת (בין אם בעד מאבק חברתי ובין אם נגד), או אפילו אנשים הקרובים לכם ושדעתם חשובה לכם ועשויה להשפיע עליכם בתהליכי קבלת החלטות בחיים. נסו לבחור שני מרואיינים שונים זה מזה מבחינת הקריטריונים.
לפני הפניה למרואיינים שלכם, תכננו את הפניה. מה ברצונכם לומר להם? כיצד תציגו את בקשתכם? כמובן שלכל נוסח בו תבחרו יכולה להיות השפעה לאחר מכן על התוצאות שתקבלו. אנשים מגיבים לרוח הדברים שמוצגת להם, גם אם זה קורה באופן לא מודע. נסחו בכתב לפני הפניה למרואיינים כיצד בחרתם בהם, מה תכננתם לשאול, ולאחר השיחה השלימו בכתב מה קרה בפועל. הקדישו כ-150 מילה לתאר את כל התהליך המפורט בפסקה הנוכחית.
הכינו מראש שאלות ומתווה לראיון עם כל אחד מהמרואיינים. השאלות צריכות להיות זהות לשניהם, כדי שתוכלו להבחין בדומה ובשונה בתגובות. הראיון אמור להיות פתוח אך הקו המנחה שלו (המתווה המתוכנן) צריך להיות לכם ברור מראש, כתבו אותו בקצרה ומדוע בחרתם בו (עד 100 מילה).
כל אחד מהראיונות אמור להימשך כחצי שעה. נסו לעמוד בזמנים ולהתאים כמובן מראש את הקו המנחה לזמן שעומד לרשותכם. במידה ותרצו תוכלו להמשיך ולשוחח גם לאחר מכן עם מרואייניכם אין בכך כמובן כל בעיה, אבל הקפידו לסיים את הראיון הרשמי לצורך המטלה הנוכחית בתום הזמן המתוכנן. מומלץ לא לכתוב את מהלך הדברים תוך כדי ביצוע הראיון כדי לאפשר לשיחה להתנהל בצורה זורמת, הכינו לעצמכם זמן פנוי כדי שתוכלו לשבת ולכתוב את מהלך הראיון בסיומו.
לצורך פרק "התוצאות" הכינו סיכום של כל אחד מהראיונות. הסיכום צריך לכלול את מהלך הדברים שנאמרו בכל ראיון, אסוציאציות ומחשבות שלכם לאורך הראיון ואחריו בהקשר לדברים שנאמרו, נסו לשלב ולהדגיש רגעים משמעותיים, מפתיעים, מאכזבים או שמעוררים רגש או קוגניציה אחרת משמעותית. היקף חלק זה עד 600 מילה לשני הראיונות יחדיו.
לסיום המשימה כתבו פרק שנקרא "דיון, סיכום ומסקנות" בהיקף של עד 450 מילה. לחלק זה לא תקבלו הנחיות מובנות, עליכם להחליט בעצמכם על מבנה הפרק ותוכנו באופן שיתן מענה הולם למטרתו. שימו לב, הכתיבה יכולה לכלול כמובן גם דעות אישיות שלכם, אבל עיקרה צריכה להתבסס על עובדות, ציטוטים, אירועים ונתונים אותם שאבתם מתוך חומר הגלם שהצטבר עד כה, ואם יש צורך, ממקורות נוספים.
מבנה המטלה המוגשת בכתב:
א. תמצית המאמר שקראתם (300 מילה)
ב. תגובתכם למאמר כנ"ל (300 מילה)
ג. תהליך בחירת המרואיינים (150 מילה)
ד. קו מנחה לראיון (100 מילה)
ה. פרק התוצאות (600 מילה)
ו. דיון, סיכום ומסקנות (450 מילה)
סך המסמך לפני המתווה הנ"ל יכלול עד 1900 מילה (כ-6 עמודים ברווח כפול). לשם הפרופורציה, המסמך הנוכחי, כמו גם המאמר שקראתם בדה מרקר, הם פחות או יותר בהיקף הזה.
את המטלה יש להגיש לפורטל הקורס עד ליום שלישי 15 בנובמבר 2011 בחצות
פרטים על אופן הגשת המטלות וכל שאר פרטי הקורס מצויים, כאמור, בלוח המודעות האלקטרוני
בני ברדיו – התוכנית הכי מדליקה בגלי צה"ל וברדיו בכלל.
פרויקט החיבוק הגדול נשמע הזוי ברגע הראשון, אבל המחשבה שיותר מ-80 חברי כנסת יבצעו מחווה משותפת של חיבוק קבוצתי ואישי הופכת למשהו מאוד רציני כשמשקיעים בזה קצת מחשבה. חיבוק מעורר רגשות חיוביים ועקבות זיכרון חיוביות שעשויות לשרת את הפעילות הפרלמנטרית. אחרי שהתחבקת עם מישהו, אפילו לא באופן ישיר אלא כחלק ממעגל גדול, ישנם תנאים טובים יותר לערוך איתו אח"כ שיחה תרבותית וידידותית. חיבוק הוא אחד הדברים הראשוניים והבסיסיים ביותר בחיים, החיוביות שהוא יוצר הינו סם החיים של התינוק הצעיר שמצידו מפתחת התקשרות עם אימו שנקשרת אליו ב-Bonding שיוצר נאמנות אין קץ. הרגש החיובי של בני אדם הוא בסיס לציביליזציה, יצירתיות, חמלה, ואפילו לשיפור המערכת החיסונית של הגוף. אפילו אם רסיס מכל אלו יורעפו על נציגי הציבור שלנו – דיינו.
מאמר של קרן ליפינסקי-קלע ושלי, פורסם היום במדור השיווק של דה-מרקר:
רוב החלטותינו הצרכניות, אם לא כולן, מונעות מהשאיפה להניב עבורנו את האושר הרב ביותר לאורך זמן. הצרכן אמור להעריך את ההבדלים בין האלטרנטיבות העומדות בפניו, את ההשפעה האפשרית של כל פרמטר על אושרו העתידי ואת האיכות של כל אחת מהאלטרנטיבות על פני כל רכיב רלוונטי. אך האם אנחנו באמת יודעים ובוחרים את מה שטוב עבורנו?
ב-2003 פירסמה קבוצת חוקרים אמריקאים מחקר שבחן התנהגות צרכנים בתחום הדיור. הוא בחן הקשר ספציפי של הקצאת מעונות סטודנטים באוניברסיטה גדולה בארה"ב, אך השלכותיו רלוונטיות לבחירות צרכניות מסוגים רבים וכלליים נוספים. המחקר הספציפי שנתאר כאן בוצע כחלק מעבודת תזה של אליזבט דן בהנחייתם של פרופ' טים ווילסון מאוניברסיטת וירג'יניה ופרופ' דניאל גילברט מאוניברסיטת הרווארד שרב המכר שלו "להיתקל באושר" פורסם בעברית בהוצאת מטר ומתאר מגוון תופעות דומות לאלו שמתוארים במחקר הנוכחי. אליזבט דן המשיכה לאחר פרסום מאמר זה בסדרת מחקרים ופרסומים מבריקים על הטיות אושר צרכניות שאחד משיאיהם היה פרסום מאמר בכתב העת Science ששורתו התחתונה ניתנת לסיכום במשפט שלא יעורר התלהבות רבה בקרב פרסומאים, אך הוא זה שזכה לכותרות בפורבס ובמקורות רבים נוספים: "אושר… לא ניתן לקנות בכסף" (גם אם זו לעתים הבטחת המפרסם). מחקר עדכני של שלושת החוקרים הללו התפרסם השנה ומומלץ לקריאה (ראו בסוף כתבה זו).
ציטוטים קצרים מתוך המאמר:
אושר הוא משאת הנפש של כל אדם בוגר; מושג חמקמק, המקפל בתוכו את מושא שאיפותינו וחלומותינו. אבל על מה אנו חולמים כשאנו מבקשים להיות מאושרים? מה בתוכנו או בסביבתנו יגרום לנו לחייך חיוך גדול ולומר – אנחנו מאושרים? האם כל בני האדם מאושרים מאותן סיבות? האם הגדרת האושר דומה בכל התרבויות? מהו בשבילנו "אושר אמיתי"?
נראה שמיתוס גן העדן בפירושו המסורתי אינו מתאים עוד לאדם, שכן מרגע אכילת פרי עץ הדעת ייעודו על פני האדמה השתנה לחלוטין. חופשה בגן העדן המקורי עלולה להיות אחד הדברים המשעממים ביותר עבור האדם המודרני. אחרי שבועיים, לא כל שכן חודשיים, של בטלה ואכילה חסרת פשר מעצי התאווה יתחנן התייר המערבי לחזור הביתה לעבודתו. הפנטזיה על העושר המביא אושר מקורה בנרטיב שאינו רלוונטי יותר. שורשיה בהיסטוריה של עולם עני, שבו עצי הפרי של גן העדן המספקים מזון ללא הגבלה, מבטיחים קיום פיזי ומרגוע מחרדת המוות. "בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתו" היא תפילת החיים על אלו שהלכו לעולמם. ואכן, מקומם בגן העדן מובטח, שכן כמו האיילה החיה גם כיום בגן עדן, כך גם המתים אינם צריכים עוד לסבול מידיעת מותם המתקרב.
"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת…"
אי-אפשר להתעלם מכך שנבואת האלוהים הקונקרטית לא התגשמה, שכן הוא לא הרג את אדם הראשון לאחר החטא הקדמון כפי שאיים. עם אכילת הפרי ברא האדם את מותו במו-ידיו – הוא גילה את תודעת המוות.
המצוקה שגורמת תודעת המוות, נובעת ודומה לסבל הנפוץ המוכר בשם הפרעת חרדה. התסמונת חסרת משמעות במהותה – דקות ספורות בלבד של אי-נעימות. בהתקף הראשון מגיע לעתים הסובל מחרדה לחדר מיון עם חשש להתקף לב, אך לאחר שהוא מבין כי אין מדובר בסכנה קיומית של ממש, הוא אמור לקבל בהכנעה את העובדה שמספר דקות ביום יעברו עליו באי-נעימות בלתי מזיקה שכזו. אך לא זה מקור המצוקה. מקורה הוא בחרדה מפני החרדה, וזו יכולה להתבטא בשעות ארוכות של המתנה מורטת עצבים להתקף החרדה הבא, לגרום לתסכול הנובע מאי-שליטה בעיתוי הופעתו, לפגיעה בביטחון ובדימוי העצמי. כך גם המוות. מרגע שאכל האדם מפרי עץ הדעת, ידיעת מותו הוודאי לא נותנת לו מנוח.
להורדת המאמר המלא בתוך גיליון 13 של כתב העת אודיסיאה עמוד 30
סטיב ג'ובס ייצג עבור רבים מודל לפיתוח חדשנות ויצירתיות. באחד מנאומיו סיפור שהושפע מהאמרה "אם תחיה כל יום כאילו היה זה יומך האחרון, יום אחד תגלה בוודאות שזה נכון". "ואם זהו יומך האחרון", חידד, "האם עדיין תרצה לעשות בהמשכו את מה שכבר תיכננת? אדם מפחד משינוי מכיוון שהוא חושש להפסיד, אך מאחר ואל מותך תגיע עירום בכל מקרה, אין לך מה להפסיד. לפיכך, אין כל סיבה שלא תלך אחרי לבך", אמר ג'ובס.
חדשנות פורצת דרך כסגנון חיים, כפי שמתאר ג'ובס, מחייבת מאבק במוסכמות. עד רמה מסוימת היא עשויה להיות מאתגרת, אך לאורך זמן היא עלולה להיהפך למקור לחץ וחרדה. מה עשוי לאפשר לאנשי החדשנות לא רק לשרוד, אלא אף לשגשג? התשובה אינה מצויה בתעוזה נפשית. במלותיו של טום וייטס – "מעולם לא ראיתי את עיירת ביתי עד שנדדתי למרחקים" – מצוי הרמז לכך שמקורות החדשנות והיצירתיות מצויים "מתחת לפנס", באותה חוויה פסיכולוגית שמכונה Flow (זרימה), הקשורה לרסיסי הזמן הבלתי נתפשים של השגרה וההווה, לא בחלומות העתיד.
לקריאת הכתבה המלאה: http://www.themarker.com/career/1.1529700
ההרצאה שלי בכנס החדשנות תתקיים ב-13 בנובמבר 2011.
המחקר שאסקור השבוע בוחן היבט משמעותי בנושא הסטנדרטיזציה הפרסומית, על ידי בחינה של תפישות צרכנים את מאפיני היופי והבריאות באופן חוצה תרבות. המחקר בחן את ההתאמה בין שני טיפוסי יופי בפרסום וכן ה"עצמי האידיאלי" אצל נשים צרכניות במונחים של רצון להראות יפה ובריאה. במילים אחרות, השאלה שנבדקה היא עד כמה דמויות שמייצגות יופי ובריאות בפרסום הן חוצות תרבות.
נושאים הקשורים לסטנדרטיזציה של פרסום-חוצה-תרבויות הינם משמעותיים מאוד לתחום השיווק הבינלאומי. האופן בו תופשים צרכנים מסרים פרסומיים המועברים דרך אלמנטים ויזואליים מאתגר במיוחד, הן בשל העובדה שניתן להעביר מסרים ומשמעויות שהמפרסם לא התכוון אליהם, והן בשל המחיר הגבוה לטעויות או חוסר תוצאות בפרסום. לכן חשוב להבין האם תגובות רכישה של צרכנים מתרבויות שונות נבדלות זו מזו כתוצאה מפרסום דמויות ספציפיות.
פרסום כרוך בשילוב גירויים מסוגים שונים שמותאמים לקהל היעד וביניהם, כותרות, טקסטים, צבעים, אופי הפניה, יופי, והמסר הכללי. המחקר שאסקור השבוע בוחן היבט משמעותי בנושא הסטנדרטיזציה הפרסומית, על ידי בחינה של תפישות צרכנים את מאפיני היופי והבריאות באופן חוצה תרבות. המחקר בחן את ההתאמה בין שני טיפוסי יופי בפרסום וכן ה"עצמי האידיאלי" אצל נשים צרכניות במונחים של רצון להראות יפה ובריאה. במילים אחרות, השאלה שנבדקה היא עד כמה דמויות שמייצגות יופי ובריאות בפרסום הן חוצות תרבות.
המחקר עוסק בהשואה בין-תרבותית בין חמש ערים אירופאיות – המבורג, לונדון, מדריד, מילאנו ופריז, ומתמקד בהבדלים בזהויות העצמי המבוססות על השאלה למי הנבדקות רצו להידמות על מנת להיות בריאות ויפות יותר. מאפיינים אידיאלים במציגי הפרסום במונחים של צבע עיניים, צבע שיער, "להראות יפה ובריאה יותר", נבנו בהתבסס על פורטרטים בשחור ולבן, שנבחרו על ידי פרסומאים.
כשיצאנו מישראל לפני שבוע התחילו להתפרסם הידיעות על שחרורו הקרוב של גלעד שליט. אנו עקבנו אחרי ההתרחשויות לאורך הנסיעה בדריכות, כמו כל עם ישראל, עד השיא שלהם עם שחרורו המרגש אתמול.
תוך הליכה ברחובות זאגרב אתמול בשעת ערב קיבלנו שיחה מדסק החדשות העולמי של ה-BBC עם בקשה לראיון בנושא שחרור משבי והתמודדות פסיכולוגית לאחר השחרור.
תוך כדי שיחת התדרוך עם התחקירנית הבריטית ערכתי גם שיחה פנימית עם עצמי האם אני מוכן ומעוניין בכלל להתראיין. יש לי תחושה שהחשיפה התקשורתית על שחרורו של גלעד שליט מוגזמת וחודרנית, אבל אני גם מזדהה עם הרצון להשתתף ולקחת חלק בתחושת ההקלה הלאומית והאישית עם חזרתו. במשך שנים היה גלעד בתודעתנו והחרדה לגורלו משפיעה כעת גם על הרצון לדעת מה קרה שם, ואולי לקבל אינדיקציה ברורה וסוג של הבטחה שאכן הוא בסדר ויכול לחזור לחייו השגרתיים.
בכל מקרה, החלטתי להתראיין לחדשות ה-BBC מסיבה שונה הקשורה לדברים שעליהם כתבתי בערב יום הכיפורים האחרון, ובמיוחד בשל ניסיוני בתקופה הנוכחית לקדם מחקר פסיכולוגי יישומי על חוסן נפשי. בימי שגרה נדחקות שאלות שכאלה לקרן זוית – לא קל לשכנע אפילו גורמים בצבא ובמערכת הבריאות להשקיע משאבים (לא גדולים במיוחד) בקידום מחקר על חוסן פסיכולוגי, למרות שכולם מסכימים שזה הדבר הנכון והכדאי ביותר לעשותו. אני חושב שזה העיתוי הנכון, מכל בחינה שהיא, לנווט את הסערה התקשורתית סביב חזרתו של גלעד שליט לטיפוח חוסן נפשי אישי (וחברתי). אין ספק שאתגר ההתמודדות עם החיים שאחרי השבי עומד בפני משפחת שליט וגלעד בראשם, אבל זו ההתמודדות האישית שלהם וטוב יקרה אם יוכלו לעשותה ללא זרקורי התקשורת שיתעמעמו להם תוך מספר ימים או שבועות. לעומת זאת, ההתמודדות הפסיכולוגית עם מצבי דחק, כפי שמיוצגת בעוצמה כל כך דרמטית עם סיפורו של גלעד, תמשיך להיות העניין של כולנו כחברה וכאינדיבידואלים. לכן אני משוכנע שאם היתה משפחת שליט מעורבת בדיון הנוכחי, הם היו תומכים במטרה זו.
כאמור, בערב יום הכיפורים, מספר ימים לפני ההודעה על שחרורו של גלעד שליט, פרסמתי פוסט שבעקבותיו קיבלתי תגובות רבות, מקרוב ומרחוק. בעקבות זאת נדדו מחשבותי לא מעט על גלעד ומשפחתו, כך ששחרורו מספר ימים לאחר מכן הגיע בעיתוי שבו הייתי עסוק בשאלות הללו של חוסן נפשי והתמודדות עם טראומה, אליהם התבקשתי להתייחס בראיון. אני חושב שמה שהכריע את הכף מבחינתי להתראיין ולהעלות את ההיבט הפסיכולוגי לסדר היום הוא שזו עת לפעול ולגייס משאבים, דעת ציבור, ומחקר למען טיפוח ופיתוח של חוסן נפשי בקרב צעירים. למרבה הצער נדרשת דרמה בקנה מידה כל כך קיצוני כדי להביא את הנושא לדיון התקשורתי. אולם כמו כל סערה בתקשורת, היא תעלם תוך זמן קצר וכולנו נחזור לחיי השגרה שלנו.
בימים אלו אני מנסה לגייס שותפים שיהיו מוכנים לתרום משאבים ולקחת חלק בפרויקט מחקרי שיוכל לתרום לשינוי ההכרחי ביחס שלנו כחברה לחוסן נפשי ופיתוח מיומנויות חיים פסיכולוגיות. אני מקווה להשיג שיתוף פעולה מאחד או יותר מהגורמים שאליהם אני מנסה לפנות, בעיקר בצבא ובגורמי ממשל בישראל ובארה"ב שעסוקים בשאלות הללו מבחינה לאומית וגם מחזיקים במשאבים שנדרשים לצורך קידום המחקר בתחום זה ויישומו.
הראיון עצמו, אולי כמו כל הופעה בתקשורת, לא הוביל למקומות שתכננתי ואליהם רציתי להגיע, אבל הוא יוצר חשיפה מסוימת שאולי תעזור לאחר מכן לעורר את הגופים המתאימים להתגייס. אני מקווה לייצר סדרה של ניירות עמדה בשבועות ובחודשים הקרובים שיובילו בסופו של דבר לקידום הפרויקט, בקתדרת המחקר לפסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי שהקמנו זה עתה.
המדיה החברתית מהווה כיום את אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר של עולם השיווק והעסקים. הספר "המדיה החברתית" בא להמחיש מדוע וכיצד תופעה זו פועלת באופן עוצמתי כל כך כיום, ומה הכלים והידע הנדרשים למנהלים כדי להפוך את המדיה החברתית לבסיס להצלחה עבור ארגונם.
בחרתי בפרק השביעי מתוך הספר האמור לצורך פרסום השבוע במדורנו "העולם כמרקחה". פרק זה עוסק באותנטיות הנדרשת מהמפרסם-המשווק בבואו לעצב נוכחות וירטואלית. גישה זו נכונה כמובן לא רק למדיה החברתית, אלא לכל היבטי התקשורת השיווקית, כולל זו המסורתית שארגונים מפעילים, ואליה ארצה להתייחס בהקדמה זו לפרק.
ניתן להמחיש את חשיבות האותנטיות בחשיפה הציבורית של ארגון דרך תיאוריית "העצמי" הפסיכולוגית שמתארת כיצד אדם תופס את עצמו, את יעדיו והאידאלים שלו, וכיצד הוא בוחר להציג את עצמו באופן ציבורי. "המותג" מקבל כיום התייחסות אישית כמו אדם, כך שמחקרים רבים עוסקים כיום במידת האותנטיות שלו והמידה שבה היא תורמת להצלחתו.
לכל אדם יש "אני פנימי" (שמכונה בספרות גם "עצמי") הכולל מכלול של תפיסות לגבי מהותו הסובייקטיבית של הפרט שכוללות רגשות, תקוות, ידע, ניסיון חיים, ציפיות, חלומות, תסכולים, הצלחות, זיכרונות אישיים וכדומה. ה"אני החיצוני" הינו אותו חלק מתוך האני הפנימי שאותו יחלוק הפרט עם סביבתו החברתית, וכמובן שנכללים בו גם חלקים "מזוייפים" או מוטים שאותם בוחר הפרט להציג כלפי חוץ כייצוג עצמו, גם אם אינו תופש אותו ככזה. זוהי התדמית אותה יחפוץ שהאחר יגבש כלפיו. לפיכך ניתן לתאר כל אינטראקציה חברתית גם כמפגש בין שני תדמיות של "אני חיצוני".
גם למותגים יש תדמית הבנויה בשיטה דואלית שכזו. למותג יש תכונות אובייקטיביות אותן ניתן לנתח בעזרת מומחים שונים וסקרי צרכנים. במקביל, החברה המנהלת את המותג בשילוב עם משרד הפרסום מחליטה על אסטרטגיה שיווקית מסויימת בנסיון ליצור למותג תדמית מסויימת – "אני חיצוני".
כמו עם בני אדם, כך גם עם מותגים, ה"אני החיצוני" של המותג אינו זהה לחלוטין לערכיו הפנימיים. כידוע, פרסומת איננה "אמת צרופה". יש בה רכיבים אותנטיים, אך יש בה על פי רוב גם רכיבים מלאכותיים, בין אם כאלו שבאים ליפות את המציאות יותר מכפי שהיא, ובין אם השמטתן של עובדות שעלולות שלא להחמיא למותג.