ארכיון מחבר: admin

דווקא לא לצאת מהקופסה – חדשנות וזרימה

דווקא לא לצאת מהקופסה – חדשנות וזרימה

ביחידת לימוד זו נמשיך את הדיון בחדשנות שהחל במטלה השלישית, ונחזור גם אל סטיב ג’ובס, החדשן האולטימטיבי של תקופתנו. אך הפעם נתהה לגבי משנתו האמיתית של סטיב ג’ובס, ונבחן אותה במבט מעט מעמיק יותר.

במטלה הקודמת ביקשתי מכם לצפות בנאומו של סטיב ג’ובס https://www.youtube.com/watch?v=vN4U5FqrOdQ כאשר חשף לעולם לראשונה באופן פומבי ונרחב את גרסתו הראשונה של האייפון. ג’ובס ייצג ללא ספק עבור רבים מודל לפיתוח חדשנות ויצירתיות.

זמן קצר לאחר שאובחן אצלו הסרטן סיפר ג’ובס בטקס בוגרים בסטנפורד על דרכו המקצועית: “עבדנו קשה ובתוך עשר שנים צמחה אפל משני אנשים שעובדים מהבית לחברה של 2 מיליארד דולר ויותר מ-4,000 עובדים. שנה קודם לכן הוצאנו לעולם את יצירתנו הטובה ביותר – המקינטוש”.

ג’ובס הוסיף שבגיל 17 הושפע מהאמרה “אם תחיה כל יום כאילו היה זה יומך האחרון, יום אחד תגלה בוודאות שזה נכון”. “ואם זהו יומך האחרון”, חידד, “האם עדיין תרצה לעשות בהמשכו את מה שכבר תיכננת? אדם מפחד משינוי מכיוון שהוא חושש להפסיד, אך מאחר ואל מותך תגיע עירום בכל מקרה, אין לך מה להפסיד. לפיכך, אין כל סיבה שלא תלך אחרי לבך”, אמר ג’ובס. דבר מעוררי השראה, אך כמובן שמנוגדים לנטיית הלב האנושית הטבעית. אנשים חוששים משינוי כיוון ששינוי כרוך באי-וודאות, ויותר מרצוננו בחדשנות, רצוננו בשקט ויציבות שחדשנות כמובן משבשת ומפריעה. מכאן שחדשנות פורצת דרך כסגנון חיים, כפי שמתאר ג’ובס, מחייבת מאבק במוסכמות. עד רמה מסוימת היא עשויה להיות מאתגרת, אך לאורך זמן היא עלולה להיהפך למקור לחץ וחרדה.

מה, אם כן, עשוי לאפשר לאנשי החדשנות לא רק לשרוד, אלא אף לשגשג? התשובה אינה מצויה בתעוזה נפשית. במלותיו של טום וייטס – “מעולם לא ראיתי את עיר מגורי עד שהתרחקתי לזמן רב מידי ממנה” – מצוי הרמז לכך שמקורות החדשנות והיצירתיות מצויים “מתחת לפנס”, באותה חוויה פסיכולוגית שמכונה Flow – זרימה הקשורה לרסיסי הזמן הבלתי נתפשים של השגרה וההווה, לא בחלומות העתיד. עד כמה ניתן לבנות על רגעי חלומות עתידיים? מימושם אינו מחזיק לאורך זמן – הקידום הנכסף, הכיבוש המדהים של מטרות, מספקים אותנו לזמן קצוב. לפיכך דווקא אנשים שחלק גדול מזמנם מאופיין בחוויות של שגרה מספקת חושים שביעות רצון גבוהה מהחיים ומגיעים להישגים ולמימוש עצמי. רוב האנשים אינם מודעים למקורות הזרימה שלהם ולכן אינם יכולים להעצים אותן. אולם אם נרצה לטפח חדשנות וביצועים אופטימליים, נזדקק להן.

וכעת שימו לב לדבריו של סטיב ג’ובס – רובנו נמשכים לאמירות החזון וההשראה, תוך התעלמות מהרכיב הקריטי ביותר שהביא את ג’ובס להצלחה – “עבדנו קשה“, אמר סטיב ג’ובס בהתייחסו למיליארדי השניות שמרכיבות את עשר השנים הקריטיות ליצירת המקינטוש  (קיראו שוב את הציטוטים הנ”ל של ג’ובס ובדקו עם עצמכם עד כמה שמתם לב למרכיב הזמן הממושך – 10 שנים! שנכלל באמירות החזון של ג’ובס. יש להכיר בכך שללא חווית מעורבות מעמיקה בעבודת השגרה, אדם לא יכול לעבוד קשה ולשרוד בהתמדה במשך עשר שנים בכדי לפתח תוצר יצירתי וחדשני. החלום והחזון היה שם, ללא ספק, אבל מה שבנה את מימושם היצירתי הייתה העבודה הקשה בשגרת השנים.

ומכאן יתחברו להם כל חומרי הלימוד הקודמים שלנו – ה engagement שלו הוקדשה יחידת הלימוד השניה, והחדשנות שלה הוקדשה יחידת הלימוד השלישית וכאן נפתח חלון הלמידה שלנו ל”זרימה” – Flow.

איך גיליתי את תיאורית הזרימה עוד לפני שהפסיכולוגיה החיובית נולדה?

בשנת 1989 התחלתי את עבודתי במחלקת הביקורת של בנק איגוד בתוך כלכלן צעיר. נלחמתי על המשרה שנראתה לי מקצועית, יוקרתית ומתאימה לשלבים הראשונים של הקריירה שלי. התפקיד היה מעניין, נחשפתי לרזי הבנקאות מכיוונים שאינך נגלה אליהם בתוך עובד בנק מתחיל.

אולם לאחר מספר חודשים קרתה תופעה מוזרה: הזמן לא זז… לא שהפסיק להיות לי מעניין, אבל משום מה, בפרקי זמן הולכים ומתקצרים התבוננתי בשעון וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למשמעותו של הזמן כסוג של חיישן או גלאי אשר מדווח על תהליכים עמוקים של עניין, שעמום, תסכול, מתח. באותה תקופה אולי עוד לא נתתי על כך את דעתי, אבל התוצאה היתה בלתי נמנעת – החלטתי להתפטר, ואף חמור מכך, הגעתי למסקנה שפשוט טעיתי בהחלטות האישיות והמקצועיות שלי, ובחירת הלימודים שלי בכלכלה ובמנהל עסקים היתה שגויה. מאחר שכיום אני דיקאן ביה”ס למנהל עסקים, עולה כאן בוודאי תהייה האם היתה זו גחמה מקומית של אדם צעיר, או שמשהו יותר עמוק הוביל את החלטתי שם, וכמובן שאעדיף לחשוב שהאפשרות השניה היא הנכונה.

כדי להשלים את סיפורי האישי שמוביל לסוגית ה”זרימה” בה נעסוק ביחידת הלימוד הנוכחית, אספר בקצרה שלאחר התפטרותי מהבנק החלטתי לעשות הסבה מקצועית חדה, ובמשך עשר השנים הבאות סיימתי מסלול לימודים והכשרה לפסיכולוגיה קלינית של הילד, עבדתי כמתמחה במחלקה הפסיכיאטרית של בי”ח איכילוב וסיימתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בכדי להשתכר למחייתי התחלתי ללמד בשנת 1990 בביה”ס למנהל עסקים של המכללה למנהל שהיתה אז בתחילת דרכה, הייתי מרצה לסטטיסטיקה והעבודה הזמנית שמצאתי נראתה לי פתרון מוצלח עד שאסיים את לימודי. העובדה שאני כותב כרגע את הפוסט הנוכחי מבהירה כנראה ש”העבודה הזמנית” שנמשכת כבר יותר מחצי יובל שנים, הפכה לדבר הקבוע ביותר בחיים המקצועיים שלי, זאת למרות שלא החלטתי על כך מעולם. לכאורה גם עבודתי בבנק וגם עבודתי במכללה למנהל מצויות תחת תחום הכלכלה ומנהל העסקים, אבל בפועל “חווית המשתמש” ותפיסת הזמן שלי היו שונות לחלוטין. אטען לפיכך שהמקצועות, הנושאים המטרות שאנחנו מציבים אל מול עינינו כשאנחנו בוחרים מסלולי לימודים, קריירה ואף קשרים בין-אישיים, אינם בהכרח הגורם הקריטי שבאמת מכריע את “התשוקה ההרמונית” שלנו (במונחי יחידת הלימוד השניה) – כך למשל ביזמות – אינך צריך להיות מהנדס כדי לפתח סטארט-אפ טכנולוגי – אופי העבודה היומיומית שלנו בעידן הנוכחי הולך מתרחק ממקצועות הליבה שאותם למדנו.

וכאן מסיפור “השעון שלא זז” בבנק מלפני חצי יובל, אני חוזר להווה ולקורס שלנו. ברצוני לטעון שחוויית הזמן היא כלי אבחוני חשוב לדברים שמעוררים בנו “תשוקה הרמונית” (ראו ביחידת הלימוד השניה בקורס זה). יש להיזהר, כמו בשימוש בכל כלי מדידה, שלא לקבל הטיות. לדוגמה, יתכן שהזמן זז באיטיות סובייקטיבית לא בגלל המטלה הספציפית שאנו עוסקים בה, אלא בגלל לחץ וטרדות שמגיעות מבחוץ – למשל חשש ממחלה של אדם קרוב, או כל נושא מטריד שגורם להסחת הדעת, ופוגע בהתמסרות לכל מטלה, מעניינת ומשעממת כאחת. אבל במצבים רגילים שבהם אדם מכיר את עצמו ואינו מצוי במצוקה מיוחדת, ניתן בהחלט לטעון שאם הזמן “לא זז”, ובוודאי אם נוצר שעמום, כדאי לבחון האם דבר-מה לא בסדר. אך מאחר שבפסיכולוגיה חיובית עסקינן, נעבור מייד  אל צידה המלא של הכוס – ההזדמנות שהקורס הנוכחי תזמן לכם היא דווקא למצוא את הדברים החיוביים המפתיעים והבלתי צפויים שבמהלכם הזמן חולף מהר, בעוד שאתם מבחינתכם לא שמתם לב שמדובר בעשייה, מטלה, מטרה, משמעותיים. מיהאלי  צ’יקסנטמיהאהי כינה חוויה זו “זרימה” או Flow  באנגלית. חוויית “זרימה” הינה מצב של מעורבות בחוויה אופטימלית שלא דורשת דחיפה או שכנוע, אלא שקוראת באופן טבעי. היא כוללת על פי רוב:

  • ריכוז קשב
  • אתגר
  • ביטוי של מיומנות אישית (חוזקות)

באופן רחב יותר הזרימה מתרחשת תחת שמונה תנאים שהוגדרו כך ע”י צ’יקסנטמיהאהי:

  1. התמודדות עם משימה שניתן לסיים
  2. יש צורך להתרכז כדי להצליח במשימה
  3. הריכוז במשימה אפשרי כי יש לה מטרות ברורות
  4. הריכוז אפשרי כי ניתן לקבל משוב מיידי
  5. פעולה מתוך מעורבות עמוקה אך חסרת מאמץ, מה שמסיר מהתודעה דאגות ותסכול
  6. נוצרת חווית שליטה אישית על הפעולה
  7. דאגה לעצמי נעלמת במהלך הפעולה, אך תחושת העצמי מתגברת לאחר תום ההתנסות
  8. השהייה של תחושת הזמן: שעות הופכות לדקות, דקות הופכות לשעות

כפי שניתן לראות, תנאי הזרימה מנוגדים לתפיסה הרווחת שכדי ליהנות ולעשות דברים משמעותיים בחיים נדרשת מידה רבה של ספונטאניות –שהדברים יקרו מעצמם. נראה שכדי לייצר אושר ומשמעות נדרשת דווקא פעולה מובנית למדי שמשתלבת בתוך רוטינה מוגדרת, ושרק כך ניתן באמת להתמסר למשימה המביאה לסיפוק. ההתמסרות היא כזו שלרגע תודעת העצמי נעלמת, כך שבמהלך המשימה הפרט אינו מודע לגמרי לנוכחותו, והוא כולו מושקע בחוויה (למשל אי אפשר ליהנות מסרט עלילתי מבלי לנתק את בוחן המציאות ואת תחושת העצמי ולהתמסר לעלילה).

אך חווית הזרימה אינה קשורה רק להיבטים פסיכולוגיים ואישיים, אלא רלוונטית כמעט לכל פעילות עסקית ובוודאי צרכנית שקיימת כיום. למשל, ראו להלן רשימת קריטריונים מתוך מחקריהם של הופמן ונובק Donna & Novak בהקשר לחוויית הגלישה והזרימה באתרי אינטרנט בכלל, ובאתרי סחר אלקטרוני בפרט (עם התאמות קלות שערכתי בהם לצרכי הקורס הנוכחי, אשר מבוססים על תנאי הזרימה לפי צ’יקסנטמיהאהי):

  1. מידת הסינכרוניזציה שבין מיומנות ואתגר: יישום עקרונותיה הבסיסיים של חווית הזרימה באופן שבו המשימה והחוויה של הפרט סוחפים אותו בצורה אופטימאלית כאשר הוא “מרותק” לאתגר כלשהו אשר מסונכרן עם יכולותיו וחוזקותיו האישיות, ובד”כ כאשר הוא מצוי במצב מוטיבציוני גבוה. למשל, חוויית זרימה טובה עשויה להיווצר בתהליך גלישה באתר סחר אלקטרוני לרכישת מחשב נייד חדש, לצרכן שמתמצא במידה סבירה בתחום הרכישה ומבקש למצוא עסקה כדאית במיוחד, ונראה יושב במשך זמן רב מרותק למסך, ולבסוף “שולף” כרטיס אשראי ורוכש את המחשב.
  2. תחושת ההימצאות האוטנטית במרחב הוירטואלי: עד כמה החוויה הוירטואלית אוטנטית ואמינה, עד כמה יכול הצרכן לשקוע לחוויית הגלישה כאילו הוא צועד בקניון אמיתי או משתתף בחווייה אמיתית במקום כלשהו בסביבתו המציאותית. לעיתים הזרימה יכולה להתגבר דווקא במהלך הפוך של דברים כאשר המציאות המדומה virtual reality באתר מרשימה וסוחפת את הצרכן לעולם דמיוני שסיומו ברכישה שתוכל להפוך את מושא הדמיון הזה למציאות.
  3. מידת האינטראקטיביות בחוויית הגלישה: זהו משתנה קריטי אשר מבדל את האינטרנט מהטלוויזיה. מדובר במידת השליטה של הצרכן על החוויה וקצב השתנותה, ומידת האינטראקטיביות של תהליך הגלישה. מדובר ברכיבים שמאופיינים בפלטפורמה שמכונה באופן מסורתי WEB 2.0 הרומזת למעבר מ”לוח מודעות אלקטרוני” כפי שהיה בתחילת תקופת האינטרנט כאשר יוצר התוכן הפעיל תקשורת חד סטרית כפי שקורה למשל בעיתון. לעומתה הפלטפורמה האינטראקטיבית 2.0 אפשרה גם לגולש לייצר תכנים בתגובה ובאינטראקציה לתכני מערכת האתר. האינטראקציה יוצרת מעורבות ומחוייבות גבוהה יותר של גולשים, אך גם דורשת השקעת משאבים רבה יותר מצד הגולש, ובכך מחירה, לעיתים הכבד, כפי שיפורט בהמשך.
  4. מידת ההתמקדות והקצאת הקשב לחוויית הגלישה: זוהי כבר תכונה שאינה קשורה לפלטפורמת הקצה אלא לגולש / לצרכן עצמו. היא מושפעת ממאפיינים, צרכים, העדפות, מוטיבציה וגורמים אינדיבידואליים ומצביים נוספים של הפרט. אמנם לפלטפורמה אין אפשרות להשפיע ישירות על מאפייני הצרכן, אך מנהליה אמורים לבצע ניתוח צרכני מקיף כדי לפלח את אוכלוסיית המשתמשים ולהתאים את מבנה האתר ואת חוויית הגלישה לסגמנטים השונים שאותרו. למשל, בדוגמה האמורה לגבי גולש המחפש מחשב נייד, יש לייצר חוויה שונה ומותאמת אישית לצרכנים חסרי כל ידע בתחום המחשבים לצרכנים מנוסים שמגיעים עם ידע רב לתהליך הרכישה.

לסיכום – חוויית הגלישה באינטרנט משלבת בין פלטפורמות תקשורתיות שונות ומפצה על חסרונותיהן. למשל, אינטרנט מהיר יכול לספק כיום חוויית צפייה בטלוויזיה על העושר הרב-ממדי שלה (בתוכן, חזות, שמע, תנועה), אך מבלי לשלם את המחיר שחוויית הצפייה בטלוויזיה גובה ביצירת מעורבות צרכנית נמוכה יחסית שנובעת ממאפייניה הפאסיביים של הצפייה במדיה זו. אך בו בזמן, האינטרנט יכול לספק גם חוויה הדומה לקריאת עיתון אשר מאופיינת במצב מעורבות גבוהה בשל החוויה האקטיבית של הקורא אשר מדפדף ובוחר את התכנים אשר מעניינים אותו לקריאה, אך האינטרנט אינו סובל במקרה זה ממחיר חוויית מולטימדיה רדודה יחסית אל מול הטלוויזיה. אין ספק שהאינטרנט מחבר את חוויית הטלוויזיה הפאסיבית עם חוויית העיתון האקטיבית וככל שפס התקשורת עולה, מייתר האינטרנט את שתי הפלטפורמות הישנות, עד שבעתיד, כך אומרים, הם יאוחדו יחדיו באופן שהצפייה בטלוויזיה, באינטרנט, בעיתון תנוהל מאותו מכשיר במיזוג הרמוני ומלא.

תוכלו להיזכר בוודאי במאמר שקראתם ביחידת הלימוד השלישית המתייחס למקרה איקאה, ובו ציינתי את רכיב הזרימה בחוויית הקניה והשוטטות באיקאה:

http://www.mako.co.il/special-ishivuk/articles/Article-9ffbcb54db7b541006.htm

אחזור על עיקרי הדברים ממאמרי האמור ולאחר מכן נוכל להתקדם למשימה שאבקשכם לבצע:

מלכוד 22 של חווית הגלישה באתרי סחר אלקטרוני: המאבק בין עושר המראה לקיבולת המשאבים של הגולש וייעוד משימותיו בשלבים השונים של משימת הגלישה באתר:

אתר סחר אלקטרוני מספק בעת ובעונה אחת (לפחות) שתי פונקציות: הראשונה היא מסירת מידע על מוצרים באופן ידידותי שמאפשר צעידה וירטואלית במסדרונות המרחב הוירטואלי תוך יצירת סקרנות והצעה של מוצרים חדשים ואפשרויות נוספות שלא היו מודעות קודם לתחילת הגלישה (כפי שקורה גם במסע קניות רגיל במרחב פיזי). השנייה היא כמובן השורה התחתונה – מכירה והתחייבות של הצרכן לרכוש את מוצרי האתר.

אך אליה וקוץ בה – מדובר בשתי מטלות שונות כל כך זו מזו שחוויית הזרימה בשתיהן נבדלת מהותית זו מזו ועיצוב והתאמת האתר לכל אחת מהן כמעט ולא יכולים לדור זה עם זה. הבה נשרטט את השלבים האופייניים שעובר גולש-צרכן באתר סחר אלקטרוני ונדגיש את המלכוד בו נמצא ארכיטקט האתר:

בשלבי ההתחלה עם הגעתו של צרכן לאתר הסחר האלקטרוני עומדת חוויית הזרימה באיום שכן הגולש מבולבל, לא מכיר את המקום, לא מתמצא, ולפיכך על האתר לספק לצרכן אתגר קל ופשוט להתמודדות שיתאים למיומנות הדלה שעימה הגיע לאתר. עמימות, אפילו ברמה נמוכה, עלולה להיות תנאי מספיק לנטישה מיידית של הצרכן לטובת תשובות אחרות שקיבל במנוע החיפוש. אגב, כבר בשלב הזה עלולה להיות בעיית פילוח, שכן האתר נדרש להתאים עצמו גם לגולשים מיומנים, בין אם בשל מקצוענותם בתחום הסחר של האתר, ובין אם מכך שכבר גלשו באתר זה או בדומים לו בעבר ומכירים היטב את מסדרונותיו הוירטואליים.

אך גם אם אתר הסחר האלקטרוני הצליח לייצר חוויית זרימה מצוינת המבוססת על סקרנות, מיקוד קשב, חיפוש אקטיבי, וכו’, הרי שבסופו של המסע מגיע לפתע אזור חדש, כזה שלא קשור למסע הקודם, שעבור המשווק שמעוניין למכור נראה מובן מאליו – הנקודה שבה הגולש אמור לשלוף את כרטיס האשראי ולרכוש סוף סוף את אשר הוא חפץ בו לאחר שעמל עבורו זמן כה רב בעת מסעו באתר.

אך מה רבה האכזבה! אתרי סחר אלקטרוני רבים מדווחים שדווקא בשלב הקריטי הזה לא מתבצעת “טרנזקציה”. מסיבה לא ברורה הצרכן חוזר בו לפתע, אינו מקליד את פרטי כרטיס האשראי שלו, מותיר את “עגלת הקניות” הוירטואלית ליד הקופה ונוטש.

במונחי תיאוריית הזרימה ניתן להבין התנהגות זו בקלות, שהרי אם חיפוש המוצר הנחשק אופיין בחוויית זרימה מעוצבת ומתוכננת שמסנכרנת בין אתגר למיומנות, הרי שכעת, בזמן הרכישה בקופה, נסוגה חוויית הזרימה בשני כיוונים “הרסניים”:

א. האתגר מועצם מצד אחד וגורם לחרדה ודיסוננס קוגניטיבי – “אולי טעיתי?”, “אולי יש מוצר טוב יותר?”, “אולי פרטי כרטיס האשראי שלי יגנבו?”, הרי המוצר הזה כבר “נמצא בכיס שלי”, וכעת עלי לשלוף מהכיס את כרטיס האשראי. אולי תוצאת החיפוש שלי יקרה או לא אופטימאלית? השלב הזה מאופיין בחשש של הצרכן שהמיומנויות שלו אינן במיטבן ודאגה שמה אתר הסחר האלקטרוני ינצל זאת כנגדו.

ב. בו בעת להתגברות האתגר בהקשר המסחרי הנ”ל, הרי שאתגר החיפוש בהקשר למוצר עצמו נחלש או אף נעלם שכן המוצר שקודם היה נעדר ונחשק הפך באחת ממושא שאיפה לברירת מחדל. שהרי פעמים רבות בהקשרים שונים של החיים הזרימה וההתלהבות של הפרט נובעים מדחף הכיבוש אשר לאחר ההצלחה בא על סיפוקו הרגעי, עימו מגיעה גם נסיגה וירידה במוטיבציה, ואף אכזבה, ויצירת יעד חדש שאותו יש לכבוש. במונחי הזרימה נטען שבעוד שהחיפוש אחר המוצר הנכסף הביא לזרימה, הרי שהעמידה בקופה הוירטואלית נחשבת לחווייה משעממת במקרה הטוב ומאיימת במקרה הפחות מוצלח.

לסיכום, רגע לפני “גיהוץ” כרטיס האשראי, רבים מצרכני הסחר האלקטרוני נסוגים ולא מבצעים את הרכישה, זאת בהיקפים גדולים משמעותית מכפי שמתרחש בחנויות הפיזיות בשלב כה מתקדם של החלטת וכוונת רכישה.

אחד הפתרונות המעניינים, שאמנם לא מצוי במרחב הוירטואלי, אך יוכל להדגים את דפוס ההתמודדות עם המעבר מחוויית החיפוש לחוויית הרכישה, מופעל מזה שנים רבות בחנויות איקאה. המתחם של חנות איקאה בנוי באופן שבו הצרכן “נסגר” בתוך מבנה של קופסה כחולה גדולה המנותקת מהמציאות החיצונית. בתוך הקופסה מתהלך הצרכן על פי החיצים שמסומנים על הרצפה ומוזמן לחוות ולצפות צופה בסרטים ותסריטים שונים של חייו באזורי מגורים של ביתו, בחדרי המשרד, במטבח ובכל סביבה אחרת שמקבלת חזות ועומק. ההליכה במרחבי החנות של איקאה דומה במובנים רבים לחוויית גלישה איכותית באתר סחר אלקטרוני מעוצב. אך בסיום הסיור, איקאה לא קוטעת את החוויה בקופה משעממת אלא מציבה בפני הצרכן אתגר חדש וייחודי שאינו מאפיין אף מרחב קמעונאי אחר של מתחרים. כעת הוא מגיע למחסן עצום שבו מוטלת עליו משימה שונה לחלוטין מזו הקודמת. עליו לקחת עגלה בכדי לאתר ולהעמיס עליה את המוצרים שבחר. מדובר במבוך מורכב למדי שמזכיר מעט את המשחק “חפשו את המטמון”. הלקוח המאושר מגיע לקופה עם אוסף הפריטים שערם על העגלה, ולמעשה גם אחרי הקופה עוד צפויות לו הרפתקאות נוספות – הוא יוכל לרכוש מוצרי מזון נורדיים, יטעם נקניקיה ביחד עם ילדיו, ויתלבט האם להעמיס את המוצרים למכונית בעצמו או לשכור את שירותיה של חברת הובלות והתקנות מקומית. כל אלו מציבים בפניו אתגרים ממשיים גם בשלב “הקופה” אשר יוצרים זרימה, וזאת בניגוד לרוב חוויות המכר הקונבנציונאליות שבהם הקופה מיוצגת על ידי תור ארוך מידי, בזבוז כסף וזמן לחרטה. אפילו “מוצרי הדחף” שנמכרו בהמוניהם בעבר בקופות נפגעים כיום בגלל… שהצרכן מתבונן בטלפון הסלולארי החכם בזמן העמידה בקופה במקום לבהות במוצרי הדחף ולכן אינו מתפתה לרכוש אותם.

לפני מספר שנים ערכתי ביקור עם צוות ערוץ 2 בחנות בנתניה עוד לפני השריפה הגדולה. תוכלו לעיין בסרטון וללמוד על האופן שבו נבנית הצלחה באמצעות תהליך זרימה מתוכנן היטב. https://www.youtube.com/watch?v=WnmKGs0KzyI

הנחיות המטלה הרביעית – דווקא לא לצאת מהקופסה – חדשנות וזרימה

הנכם מתבקשים לקרוא ולהאזין למספר מקורות כדי להעמיק מעט בסוגיה זו של התנאים הנדרשים ליצירת חדשנות בעזרת שיגרה אפורה של עבודה קשה לכאורה (במונחים הנ”ל של סטיב ג’ובס) – שאינה קשה כלל כאשר הזמן חולף ביעף מבלי משים – כאשר יש “זרימה”.

סיכום ורקע נוסף על זרימה נמצאים במאמר הבא אשר נכתב על ידי לפני מספר שנים עבור כתב העת סטטוס ואשר פורסם על ידם לאחר מכן גם ב ynet.

קריאת רשות – מומלץ גם לקרוא את הפרק השביעי מתוך הספר זרימה שתורגם לעברית ויצא לאור בישראל בהוצאות אופוס המצוי כאן.

קראו מאמר קצרצר שכתבתי לקראת כנס חדשנות של themarker – לא לצאת מהקופסה (הקובץ מצוי בפורט המודל), ואת יכולים (לא חייבים) לקרוא ו/או לשמוע “על שיגרה אפורה כמנוע לחדשנות” בראיון שקיימתי עם ענת דולב ז”ל ברשת ב’ בעקבות הכתבה הנ”ל (תמלול הראיון וקישור לשמיעת הראיון מצוי כקובץ במודל).

בעבודה זו תתבקשו לבצע שתי משימות:

א. ניתוח של אתר סחר אלקטרוני

  1. בחרו אתר אינטרנט כלשהו לסחר אלקטרוני, בחרו לעצמכם קטגורית מוצרים או מוצר יעד שהנכם מעוניינים לרכוש באתר זה (אין צורך לרכוש בפועל כמובן) ועברו את חוויית הגלישה שמספק האתר באופן הנרחב ביותר שניתן. מדובר למעשה בסוג של בדיקת “לקוח סמוי” שהנכם עורכים באתר.
  2. הערה אתית: הניתוח במטלה יתבסס על חווייתכם כצרכנים ללא קבלת נתונים פנימיים מהארגון שמפעיל את האתר, וללא יצירת השפעה של ממש על פעילותו של האתר. אם אתם קשורים לאתר כלשהו באופן עסקי אתם רשאים להשתמש בו לצורך העבודה, כל עוד הדבר תואם מראש עם המנהלים המוסמכים לכך בארגון.
  3. הנכם מתבקשים להכין דוח המתייחס לאתר שבחנתם אשר יכלול את הפרטים הבאים:
    • תיאור האתר באופן כללי וכתובת האינטרנט שלו – כחצי עמוד.
    • הסיבה שבחרתם דווקא באתר הזה (יכולה להיות סיבה/העדפה אישית) – פסקה.
    • תארו את חוויית הגלישה שערכתם כלקוח סמוי באתר ושלבו בתיאורכם ניתוח של החוזקות והחולשות של האתר בהתבסס על חווייתכם – כעמוד אחד.
    • הסבירו את מונחי תיאורית הזרימה בהקשר לחוויית הגלישה באתר סחר אלקטרוני כפי שפורטה לעיל, ושלבו את הסבריכם בניתוח מצבו של האתר ובמסקנות ובהמלצות שתנסחו למנהלי האתר, אילו הייתם יועצים שלהם – עמוד עד שניים.

ב. ניתוח של זרימה בעבודה (עד 2 עמודים סה”כ)

נסו להיזכר במשימה/ות שאתם נוהגים לעשות, או אירוע משמעותי שהייתי מעורבים בו בעבודה, ושימו לב ודגש מיוחד למימד הזמן שחלף. נסו להיזכר במקרה או מקרים שבהם עשיתם משימה משמעותית אך שמסיבה כלשהי הזמן פשוט “לא זז”, ומקרה או מקרים הפוכים, שבהם הזמן חולף או חלף עבורכם במהירות מפתיעה.

תארו בקצרה (פסקה עד שתיים לכל היותר) את שני המצבים, ונתחו בעזרת חומרי הקריאה שנחשפתם אליהם על “זרימה” את המצבים ואת חווייתכם.

הנכם רשאים כמובן לבצע את המשימה על אדם אחר, במידה ואתם מעדיפים לראיין מישהו ולנתח את חוויותיו, במקום את אלו שלכם.

The Social Enterprise Zoo – “גן חיות של עסקים חברתיים”

ספרו החדש והחדשני של דניס יאנג מכונה “גן החיות של העסק החברתי” – The Social Enterprise Zoo

הספר משתמש במטאפורה של “גן חיות” בכדי לסווג ולבחון את סוגיהם השונים של העסקים החברתיים, הצרכים שלהם, הסביבה לה הם זקוקים כדי להתקיים וכו’.

The Social Enterprise Zoo

במשימה הנוכחית תתבקשו לקרוא חלקים מתוך הפרק השני ספר זה. הפרק שנכתב על ידי מחבר ועורך הספר דניס יאנג ביחד עם ווסלי לונגהופר, נקרא “עיצוב גן החיות” – Designing the Zoo, והוא מהווה למעשה מבוא ל”סיווג הזואולוגי” של החיות השונות בגן.

מומלץ לקרוא את כל הפרק אשר מופיע כתדפיס במודל הקורס, אך במיוחד להקדיש קריאה והעמקה מראש עמוד 18 עד לתחילת עמוד 23 (לפני פרק Analysis) ולאחר מכן מאמצע עמוד 28 בראש הפרק על עיצוב גן החיות (Designing the social enterprise zoo) ועד אמצע עמוד 30 (לסיים לפני פרק המסקנות). עמודים אלה דנים ב”אבחון החיות”, בתפקוד גן החיות, באופן ניהולו ובאופן עיצובו.

חלק מהטקסט מתאר בכותרות את שמות הפרקים שנכללים בספר, כך שלא תקבלו בהכרח את כל המידע הנדרש, אך תוכלו להבין את העקרונות שעומדים בפני החוקר של תחום העסקים החברתיים או יזם של עסק חברתי, ותבינו מה נכלל בקריטריונים השונים לבדיקה ובחינת הסיווג “הזואולוגי”.

המשימה:

הנכם מתבקשים לנסח “מפת דרכים” לעיצוב עסק חברתי ישראלי המתבסס על חומר הלימוד האמור (רק העמודים שצוינו מתוך הפרק). מפת הדרכים שתנסחו מיועדת ליזמים ישראליים שמעוניינים להקים עסק חברתי, אך אינם יודעים מהו עסק חברתי, ולא בטוחים איזה סוג עסק חברתי כדאי להם להקים. המסמך שתכתבו יספק להם מורה נבוכים, לפי אותו סדר בו מופיעים הנושאים השונים בפרק, תוך כדי הוספה ייעודית שלכם של דוגמאות המחשה מישראל (אם תמצאו כאלה), התלבטויות ושיקולים רלוונטיים שלא נכתבו ישירות בפרק אך שנחשפתם אליהם במשימות הקודמות או ממקורות אחרים, וכל תוכן אחר שיוכל להפוך את המסע להקמתו של עסק חברתי קל יותר עבור היזם העסקי-חברתי.

אגב, בכתיבתכם השתדלו להימנע מהשימוש במטאפורת גן החיות (אלא אם היא ממש הכרחית במקום כזה או אחר). היא כמובן מוצלחת מאוד, אבל נעדיף כאן שתתבטאו בצורה ישירה על “הנמשל” – כלומר, על העסק החברתי בצורותיו השונות ובדרכי הבניה, העיצוב והניהול שלו.

נושא המשימה הנוכחי אקטואלי ורלוונטי ליזמויות עסקיות-חברתיות רבות שמתעוררות כיום בארץ ובעולם. את העבודות המצטיינות נפרסם (באישור הכותב כמובן) בבלוג המרכז לאחריות חברתית-תאגידית של בית הספר, ואם נראה עבודה שמתאימה לפרסום עיתונאי, ננסה לחשוף אותה לאחד מהעיתונים הכלכליים או למסגרת מדיה המונית אחרת שרלוונטית.

היקף הכתיבה עד חמישה עמודים, הנכם מתבקשים לבטא בכתיבתכם את עיקר הממצאים מתוך הטקסט שהתבקשתם לקרוא, אך לא בתרגום ישיר, כי אם בתמצות וסיכום הדברים העיקריים, תוך המחשתם, הסברתם, והבאת דוגמאות רלוונטיות מהשוק הישראלי ומרעיונותיכם על שיטות ניהול מהקורס הנוכחי על עסקים חברתיים ומקורסים ומקורות אחרים.

השקעות אימפקט חברתיות

השקעות חברתיות

עד כה עסקנו בעסק החברתי “מלמטה למעלה”. אך מאחורי כל עסק – מכוון רווח, ללא כוונת רווח, או חברתי-עסקי, עומד מודל מימון כלשהו שיתן לו לצמוח וישמור על קיימותו. לעסקים חברתיים יש לא פעם קשיים פיננסיים הנובעים ממגבלות רגולטוריות, לדוגמה, מחסומים להלוואת כספים, מחסומים להשקעה קרנות הפנסיה בעסקים חברתיים שחשודים בתשואה נמוכה, ועוד כהנה וכהנה. התוצאה היא כשל שוק שבו יש לעיתים מקורות תקציביים פוטנציאליים, אך חסר גשר שיחבר בין המשקיעים החברתיים ליזמים החברתיים, או לעיתים פשוט בין כספי הציבור לארגון החברתי.

השקעות חברתיות המכונות גם “השקעות אימפקט” הם ביטוי חדש יחסית למודלים מימוניים שמציעים פתרונות חדשניים ויצירתיים לכשלי שוק שכאלה. לדוגמה, מתבקשת השקעה ממשלתית במניעת סכרת, בטיפוח לימודים וכדומה, כיוון שבטווח הארוך הציבור ירוויח / יחסוך בשל הגברת המודעות. אולם מנהיגי ציבור רבים אינם יכולים להתבונן לטווח ארוך, וקבלת ההחלטות שלהם בנוגע להשקעות בוחן את הטווח הקצר והבינוני. מוצרים פיננסיים חדשים כגון אג”ח חברתי מתחילים לפעול גם בישראל, ובכך נעסוק במטלה הנוכחית.

ראשית קראו את כתבת גלובס הבאה: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001139068

וכן את כתבת דה מרקר הבאה: http://www.themarker.com/markerweek/1.3169611

ולאחר מכן צפו בראיון עם סר רונלד כהן מהמובילים בעולם של תחום ההשקעות החברתיות.
הראיון מופיע ב Stanford Graduate School of Business

https://www.youtube.com/watch?v=VgWJZiRL7BQ

הנכם מתבקשים לסכם ב 2-3 עמודים את חומר הקריאה והראיון ולהגדיר בהם מהי השקעה חברתית, כיצד היא פועלת, ודוגמאות לפעולתה. ציינו יתרונות וחסרונות לגישה זו, מה סבורים מצדדיה, ממה חוששים מבקריה.

הנכם מתבקשים לבחור תחום חברתי הדורש טיפול, בו ניכר פער בין הצורך לביצוע, ולהציע כיצד ניתן להפעיל לגביו עקרונות של השקעה חברתית. פרטו את השיטה, דרך המדידה, מחזיקי העניין וכיצד הייתם מבצעים בפועל את ההליך (עד שני עמודים)

בהצלחה, קריאה, צפייה וכתיבה מהנים.

אסטרטגית הפעולה של עסק חברתי – הקמתו וניהולו

ביחידה הקודמת ערכתם בדיקה לגבי מהותו של עסק חברתי – כיצד ניתן להגדירו, לאפיינו, והאם יש בכלל הגדרה מוסכמת למבנה תאגידי של עסק חברתי.

ביחידה הנוכחית נמשיך את החיפוש והבדיקה, והפעם נצלול לסיפור מקרה, מתוך ספרם העדכני של פרופ’ בני גדרון (חבר סגל בית ספרנו למנהל עסקים) וד”ר ענבל אבו  “עסקים חברתיים בישראל: מהדרה להכלה חברתית וכלכלית”.

הפרק השני בספר זה מוקדש לעסק חברתי שמכונה “Call יכול” שהוא “call center” המספק שירותים של מוקד טלפוני במיקור חוץ על ידי העסקתם של אנשים עם מוגבלויות.

ניהולם של מוקדים טלפוניים אינו פשוט, בעיקר אלו אשר מטפלים בשירות לקוחות. מוקדים רבים מאופיינים בשחיקה גבוהה – למשל בגלל שרוב העבודה עוסקת בשירות לקוחות שפונים למוקד במצבים של כשל ולפיכך מגיבים בצורה אגרסיבית, תנאי התשלום אינם גבוה בד”כ, לעיתים מדובר באוכלוסיות של עובדים זמניים כגון סטודנטים, ועוד ועוד. מוקד לקוחות אופייני, למשל של חברות סלולאריות, עלול להגיע לתחלופה של עשרות אחוזים מצוות העובדים במוקד בטווח של שנה אחת, מה שגורר עלויות גבוהות של הדרכה והכשרת עובדים, וכמובן פוגע בשירות.

דווקא העסקתם של אנשים עם מוגבלויות, שאין להם קושי בהכרח להיות מוקדנים טובים, אך רבים מהם התקשו למצוא מקום עבודה הולם במשך שנים, עשויה להיות פתרון מעניין לבעית התחלופה. הקושי שלהם למצוא מקום עבודה במקומות עבודה שגרתיים, בשילוב עם היווצרותה של קהילה חברתית ותומכת במקום עבודה שכזה, עשויים להביא לכך שעובדים במוקד שכזה ישארו במקום העבודה זמן ארוך לאין שיעור, לעומת עובדים “רגילים” במוקד “רגיל”. נדגיש שאין מדובר במקום עבודה שיקומי, ולפיכך העובדים אמורים להפגין תפקוד סביר, לקבל שכר המקובל בענף, אך לעיתים להשתתף בקבוצות טיפוליות או במסגרות תמיכה שאינן אופייניות כמובן למקומות עבודה רגילים.

אז אם ביחידת הלימוד הקודמת התבקשתם לברר מהו עסק חברתי, הרי ביחידה הזו נעלה מדרגה וננסה לאפיין עקרונות בניהול של עסק חברתי.

הנכם מתבקשים לקרוא את סיפור המקרה של מוקד הטלפונים, העסק החברתי call-יכול בעמודים 39-67 בספר הנ”ל, המצורף כתדפיס בפורטל הקורס.

הנכם מתבקשים:

א.  לתאר בשני עמודים את מהות הפרק תוך דגש על הרכיבים המשמעותיים ביותר לדעתכם (עד 600 מילים).

ב.  לאור הפרק התמקדו בנושא אחד שנראה לכם בולט ומעניין במיוחד, ושבו יש לכם גם ידע קודם או ניסיון מקצועי. לדוגמה: ניהול משאבי אנוש של החברה, אסטרטגיה, שיווק וכדומה. הגדירו את הנושא אותו בחרתם, הסבירו בקצרה מדוע בחרתם אותו – הן מהסיבות האישיות (ידע קודם, עניין וכדומה) והן מבחינת חומר הקריאה – איזה חלק בחומר הקריאה רלוונטי אליו (פסקה עד שתיים).

ג.  חפשו מאמרים או חומר מקצועי בתחום אותו בחרתם – תיאוריות, מודלים, סוגי אסטרטגיות, או כל חומר עזר אחר שיעזור להם לנתח את תיאור המקרה הנ”ל, אשר קשור כמובן לנושא אותו בחרתם בסעיף הקודם. תוכלו להיעזר כמובן בקורס/ים שלמדתם במכללה באותו תחום, ולהשתמש בחומר הקורס לצורך ניתוח תיאור המקרה בכל אופן שתבחרו. נסו לתאר את התיאוריות או הרקע האקדמי שאליהם נחשפתם ושעשוי לפרש ולהסביר את התנהלות החברה, אופן הקמתה, עקרונות פעולתה וכו’. תארו כל זאת בשניים עד שלושה עמודים.

ד.  סיכום ויישום: דמיינו שיזם חברתי פונה אליכם ומבקש את ייעוצכם כיצד ניתן להקים עסק חברתי. (כרגע תתמקדו רק בנושא בו העמקתם בסעיפים הקודמים ולא בהיבטים רחבים ואחרים הקשורים להקמת עסק חברתי). לאור זאת, מה תמליצו ליזם? מה הם לדעתכם הרעיונות המרכזיים שצריך לזכור ולהדגיש בתחום אותו בחרתם לנתח, מה יהיו הגורמים שידחפו להצלחה? נסחו הנחיות של “עשה” ו”אל תעשה” בהקמת ובניהול העסק החברתי (כאמור – רק בנושא בו התמקדתם בעבודה זו). 

מטלת סיום בקורס סוגיות נבחרות בניהול : עסקים חברתיים

הגענו למטלת הסיום של הקורס ובה אציג בפניכם מחקר שערכתי עם צוות מחקר מהמכללה בנושא עסקים חברתיים והתנהגות צרכנים, נושא שכמעט לא נחקר בעבר. מטרת המטלה להעמיק את הידע שלכם על התחום, להדגים את הפוטנציאל העסקי הגלום בו, ולאפשר לכם לחשוב על הזדמנויות עסקיות נוספות שניתן לאתר בעזרת הידע והדוגמאות שנחשפתם אליהם במהלך הקורס הנוכחי.

ראשית, קראו את תיאור המקרה שכתבתי עבורכם ונמצא בבלוג האקדמי שלי כאן: https://orenkaplan.com/consumer-behavior-and-social-business-research/

  1. סכמו בעמוד אחד לכל היותר את מהות המחקר ותוצאותיו.
  2. חשבו על עסק חברתי, עמותה, פרויקט חברתי או כל מיזם עסקי / חברתי שבו גלום פוטנציאל עסקי לא ממומש לדעתכם. נסחו הצעה לקרן הון סיכון חברתית בה תתארו את הרעיונות שלכם ל”מינוף לטובה” של אותו עסק/מיזם חברתי. השתמשו בתיאור המקרה הנ”ל וכן לפחות בעוד פריט לימוד אחד ממהלך הסמסטר האחרון כדי לעגן את רעיונותיכם והצעתכם. אופי הכתיבה וההצעה נתון לסגנונכם האישי, האם ממש כהצעה עסקית, תכנית עסקית, חיבור מאמר או כל פורמט אחר, כל עוד יהיה ברור בתוכו לאיזה עסק/מיזם חברתי הנכם מתייחסים, הפוטנציאל הגלום בו שחבוי ולא בא לביטוי כיום, וכיצד אתם מציעים לנהוג או להתייחס אליו באופן שימנף את האפקטיביות שלו, נכסיות המותג שלו, או בכל צורה אחרת (שניים עד שלושה עמודים).
  3. לסיום, נשמח לקבל פידבק על חווית הלימוד בקורס הנוכחי, כמובן שחלק זה לבחירתכם בלבד וללא ציון.

שמחתי על ההזדמנות להנחות אתכם בקורס הנוכחי, תודה לצוות הקורס, גליה, שי ואנשים נוספים שליוו את התהליך.

אורן

יזמות – היא התמכרות או התאהבות?

יזמות – היא התמכרות או התאהבות?

עַזָּה כּמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (שיר השירים, ח’, ו’)

האם כבר התארסתם? המונח “אירוסין” בעברית מתייחס לאירוע או מועד ההתחייבות ההדדית של בני זוג לקראת נישואיהם. בשלב הנוכחי – המוקדם יחסית של הקורס שלנו, מתאים לעסוק בסוגיות של אירוסין – היא/הוא רוצה אותי או לא? עד כמה הוא רציני? האם יש כאן התחייבות, התאהבות? האם הקורס הנוכחי יהיה עוד מערכת יחסים חולפת בזרם הלימודים, או שתהיה כאן התחייבות משמעות יותר, או שמא, אף התאהבות… לאלו מכם ששאלות רומנטיות שכאלה בתוך קורס אקדמי מפתיעות אותם, זיכרו שרוב העסקים והמותגים בעולם מחזרים כיום אחר לקוחות ועובדים, כדי שיהיו מחוייבים, נאמנים, ומלאי תשוקה… כך שאיננו עוסקים רק במונח ששייך לעולם מערכות היחסים האישיות, אלא לסוגיה אסטרטגית בניהול בעולם המודרני.

המילה Engagement במובנה האנגלי מחזיקה כפל משמעות – מעורבות אך גם “אירוסין”. מעורבות היא התחייבות אשר נצבעת בעוצמה במשמעות של קשר הנישואין והזוגיות. אך באותה מידה של אי-מקריות, הביטוי Engagement מופיע גם בהקשר התעסוקתי – למשל, פגישה שנקבעה, “התחייבויות קודמות”, ואפילו יציאה לקרב אבירים. ריבוי הפירושים לאותו ביטוי עמום “מעורבות” מצדיק לא-בכדי את הקישור בין “מעורבות” ל”תשוקה”, שהרי תשוקה היתה תמיד לאורך ההיסטוריה מקור לאהבות וקשר מחד כמו גם לקנאה ונקמה מאידך, כאמור בשיר השירים ח’, ו’: “עַזָּה כַמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה”.

הביטוי Engagement, אם כך, אינו רק שם-עצם מופשט המייצג סוג של הסכם או הסכמה למחוייבות זוגית. זהו מונח המשמש גם לתיאור פעולה אקטיבית ומשמעותית – להיות מעורב ומחוייב, להיות מרותק למשהו עם סקרנות ודבקות, כך שמדובר למעשה, מקצה אל קצה, במונח המייצג את אחת הפעולות המייחדות את המין האנושי על תבונותיו, רגשותיו, והישגיו. למעשה, ללא מחוייבות שכזו, דבר אינו צומח, קשרים חברתיים אינם נרקמים, ארגונים, חברות ומדינות אינן משגשגות. האירוסין והמעורבות-מחוייבות מבטאים כמיהה ותשוקה – Passion, אותו מונח שכל כך הרבה אנשים כמו גם ארגונים, כמהים אליו, מתוך הבנה שהוא מקור מים-חיים לנאמנות ופריחה. בעולם היזמות “תשוקה” נחשבת לדלק ולאנרגיה האישית והצוותית של הסטארטאפ. אלמלא התשוקה קשה להניח שכל כך הרבה מיזמים היו מוקמים, שכן הסתברות ההצלחה של סטארטאפ חדש נמוכה למדי, אך התשוקה פורמת את רציונליות ההחלטה וגורמת ליזם להשקיע ולהיות מושקע במיזם שלו.

בהמשך הפוסט הנוכחי נעמיק מעט בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי מעורבות ותשוקה, אך נקדים לה הדגמה המתייחסת לתשוקה יזמית דרך הספר “מתשוקה להצלחה” של דניאל לובצקי, המנכ”ל של KIND Healthy Snacks. אבקש מכם לקרוא את המאמר הבא בו מופיע ראיון עם לובצקי. אגב, מדהים לראות כיצד הבדלים תרבותיים בשפה משפיעים כל כך על החוויה, שכן בעוד שבאנגלית המילה Engagement היתה זו הרומנטית והתשוקתית יותר מהעברית שמסתפקת במילים כמו מעורבות ומחוייבות, הרי שכותרת ספרו של לובצקי באנגלית היתה Do The Kind Thing, עם רמז כמובן לשם המותג KIND Healthy Snacks, שנשמעת בתרגומה הישיר לעברית חיוורת מידי ושודרגה למה שמתאים כל כך לתרבות מדינת הסטארטאפ “מתשוקה להצלחה”.

משימה ראשונה: לאור קריאת המאמר על לובצקי, נסו לתאר על פני עמוד אחד לכל היותר את מקור התשוקה וה Engagement של יזם זה. אינכם נדרשים לידע מקצועי או פסיכולוגי נוסף, פשוט קראו את הריאיון עימו, נסו להגדיר לעצמכם מהי תשוקה ומהי אותה מעורבות-אירוסין שנדרשת ליזמות פורצת דרך, ושררטו פרופיל יזמי של לובצקי, המסביר את מקור המעיין הנובע שהביא אותו להקמת המיזם, למסע היזמי, ולתהליך שהוביל מתשוקה להצלחה.

נעמיק כעת בהבנתנו לגבי המונחים מעורבות ותשוקה.
הערה: הקישורים המופיעים בטקסט להלן הינם קריאה מומלצת אך אינם חובה לעיון וקריאה.

האם אנו זקוקים למעורבות ולתשוקה בכדי להגיע לביצועים מעולים? והאם אלו אינם יוצרים מידה של מצוקה וחרדה שעלולים לפגוע בביצועים? שאלות אלו עולות בהקשרים רבים – כמובן בהקשרים הנוגעים לרומנטיקה ומערכות יחסים אך בעשור האחרון, ובמיוחד מאז החל המחקר המקיף בפסיכולוגיה חיובית, גם בהקשרים תעסוקתיים הנוגעים לעיסוקים מקצועיים, ביצועים בעבודה, מימוש עצמי ועוד. מאמר שעוסק בסוגיות אלו ודן בשאלה “עד כמה נדרשת תשוקה לעבודה” בקרב עובדים ומנהלים בכדי להגיע לביצועים מעולים נכתב על ידי גורגייבסקי ובייקר כפרק במקראה ערוכה מאת סימון אלברכט תחת השם: Handbook of Employee Engagement. שם הפרק אותו ניתן להוריד במקור באנגלית כאן הינו Passion for work: work engagement versus workaholism. מחברי הפרק פותחים את מאמרם בציטוט של הגל שמנבא בוודאי את מה שיכתבו לאחר מכן: “אין שום דבר עצום בעולם שנוצר ללא תשוקה”. המחברים סוקרים סדרה של מחקרים שבחנו את נושא המעורבות בעבודה ובמיוחד את ההבדל בין מעורבות מתוך תשוקה לבין מעורבות מתוך דחף, וההבחנה החשובה שנובעת מכך בין “מעורבות בעבודה” ל”וורקוהוליזם” – התמכרות לעבודה – workaholism.

ואולי אתחיל בווידוי אישי: אין ספק שאני מכור לעבודה. לפחות כך עשוי להגדיר אותי מישהו שיסתכל על אופן פעולתי והאופן שאני עובד במובן הפורמאלי של המילה. למשל, משפטים אלו נכתבו במהלך סוף השבוע ביום שישי בערב, לאחר חזרה מנסיעה לחו”ל שבה קראתי מספר מאמרים שקשורים לדברים שאכתוב מייד. ולמרות כל זאת, לאורך המשימה, במטוס וכעת, לרגע לא חשתי שאני עוסק ב”עבודה”. אז מה דעתכם? האם אני באמת מכור לעבודה? האם איזון ה-Work-Life-Balance” שלי משובש לגמרי? במונחים המחקריים והתיאורטיים שמלווים אותנו בסמסטר הנוכחי, ארצה לטעון שכלל-לא. מחברי המאמר האמור היו מכנים את גישתי לעבודה עד כה “מעורבות”. אך לא אוכל לצערי לצבוע באור כה חיובי את מלוא גישתי לעבודה כיוון שישנם עוד מספר רכיבים שלא ציינתי. למשל את יחסי האמביוולנטי לדואר האלקטרוני. בעבר היה המייל ידיד חיובי ונחמד. שהרי מה יכול להיות יותר משובב נפש מאשר לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בה מכתב? אנשים בעבר היו ממתינים לדוור בקוצר רוח, ושולחים זה לזה מכתבים בכתב צפוף (הדואר בא היום באוטו האדום…). אני עדיין שייך לדור ששלח מכתבים וציפה לתגובה, ולכן לא שמתי לב איך אט-אט משתלט הדואר האלקטרוני על חיי. לא אאריך בהסברים, למי שמעוניין אני מצרף קישור למאמר קצר שפרסמתי בזמנו בנושא זה בטור השבועי שערכתי במדור השיווק של דה מרקר ואיגוד השיווק הישראלי. במאמר זה אני מתייחס לסוגיית הדואר האלקטרוני כהתמכרות, או אם תרצו “e-תמכרות”, שללא ספק עוד הלכה והחריפה בשנים מאז התפרסם המאמר. מבחינתי האישית המצב כיום כה גרוע עד כדי כך שאם ארצה באמת להתייחס לכל הודעות המייל שאני מקבל מידי יום שעומדות על כ-250 במספר, אצטרך להקדיש את כל זמני למייל במקום לחיות, לעבוד, להיות בקשר עם אנשים… ואכן לעיתים כך מתרחש – ישנם ימים שבהם אני פותח לרגע את הדואר האלקטרוני “רק כדי להסתכל” ואני מוצא עצמי יושב שעות לקרוא, למיין, למחוק, לענות (להתענות). אם אתם רוצים להתבונן על התופעה המייסרת הזאת בצורה רומנטית תוכל להתענג לרגע בטריילר של You’ve got mail, אבל אל תשכחו את השנה שבה הוא יצא לאקרנים – 1998. אם תחזרו למציאות הנוכחית שנים מאוחר יותר ובמיוחד כאשר תקראו בעוד זמן קצר את התייחסותם של מחברי המאמר הנ”ל לוורקוהוליזם תוכלו להבחין בקלות שהתנהלות זו מצידי בנוגע לדואר האלקטרוני שונה באופן מובהק ומובחן מהתנהלותי מול קריאת המאמרים או כתיבתם. הטיפול שלי בדואר האלקטרוני הוא וורקוהוליזם מאחר שהוא מטרד טורדני עבורי, אני מרגיש הכרח לעשותו, אך הוא אינו מספק, הוא מרוקן משאבים ולא ממלא אותם, כפי שהיה קורה בעבודה שיש בה מעורבות. יתכן שאני כמו כל מכור שמנסה להיגמל, מאמין שהשלב הראשון מתחיל במודעות ובכמה הצהרות לסביבה עד כמה הוא מודע וכבר שונה ממה שהיה בעבר. ואתם… בסך הכל רציתם לעבור קורס אקדמי ולא לשמוע את וידויי ליבי על ה-eתמכרות שלי. אז בואו נחזור לסוגיית המעורבות בעבודה של גורגייבסקי ובייקר, ובכך גם אנסה להמחיש את ההבדל בין התייחסותי האישית לעבודתי המחקרית או הניהולית שאליה אני מתייחס כ”מעורבות בעבודה” לבין רכיבים מטרידים ומפריעים כמו קריאת מיילים וביצוע עבודות אדמיניסטרטיביות אחרות שמעסיקות אותי ושאליהם אתייחס כ”וורקוהוליזם”. חשוב להדגיש שהשאלה איננה יכולה להיוותר בשדה ה”תחושה” אלא חייבת לעסוק בסוגיית הביצועים ומדידתם: ארגונים שואפים להגיע לביצועים מעולים ומעוניינים למדוד את עובדיהם ואת מנהליהם על בסיס הביצועים שלהם. לפיכך השאלה היא האם עובד מעורב (Engaged) ו/או עובד וורקוהוליסט מפיקים ביצועים טובים יותר מעובדים שאינם כאלה, ובין שתי קטגוריות אלה, מי מצליח יותר, המעורב או המכור לעבודה?

הביטוי “תשוקה לעבודה” מגיע מתוך מחקרים איכותניים שמנסים לבחון את מקורות המוטיבציה של יזמים. תחום היזמות משתמש רבות בביטויים מתוך עולם הרומנטיקה והארוטיקה: היזם הסדרתי והעיקש, אשר מצליח למרות כל הסיכויים, נחשב לאדם בעל תשוקה שמשיכתו לפרויקט היזמי חזקה מההיגיון. חלק מהחוקרים הגדירו את התשוקה לעבודה כאהבה שמגיעה לא רק מתוך תשוקה אלא אף מתוך אנוכיות. כלומר, יש חשש מסוים שהעובד המעורב אשר מבצע את עבודתו מתוך מניעים פנימיים ונפשיים עמוקים עלול אולי לפעול לא רק לטובת הארגון וביצועיו, אלא בתשוקתו למימוש עצמי עלול לסטות מדרך הישר, כמו בן או בת זוג שמרוב אהבה הופכים לקנאים כפייתיים (לקריאה נוספת בנושא חפשו את מאמריו של סקוט שיין על יזמות ומעורבות). יתכן שמעילתו של ברנרד מיידוף ושערוריות הונאה כגון אנרון ודומיה הובלו על ידי אנשים שהתשוקה והחמדנות בערו בהם יותר מכפי שיכלו להכיל. מטרתם היתה כספית וחומרית, אולם הפסיכולוגיה היזמית לא מונעת מחומרנות, למרות שזו מהווה תירוץ ומניע מצוין עבורם. מדובר בחומר בערה עמוק ומשמעותי יותר שקשור לצורך במימוש עצמי והישגיות. את הביצועים והמוטיבציה בעבודה כיום קשה להסביר במונחים כלכליים, מדובר במשהו עמוק שקשור במעורבות, תחושת מסוגלות, רצון באוטונומיה ושליטה ועוד (ראו את הרצאת TED הבאה במידה ותרצו לדעת עוד על כך).

גורגייבסקי ובייקר כתבו את פרקם בכדי לייצר הבחנה והשוואה בין שני הקונספטים של”מעורבות בעבודה” מול “וורקוהוליזם”, אשר מייצגים שניהם ביטוי של מוטיבציית עובדים אשר נראית למתבונן מהצד כתשוקה והישגיות לביצוע בעבודה, ללא הבדל מיוחד ביניהם. אגב, נושא התשוקה וההתמכרות בהקשרים שונים (ספורט, מערכות יחסים ועוד) נחקר רבות, למשל על ידי פרופ’ וולרן (Robert J. Vallerand) שכיהן כנשיא השלישי של האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית והרצאותיו מלאות בתשוקה והומור (בזמנכם החופשי…). וולרן הגדיר “תשוקה לפעילות” כנטייה חזקה לפעילות שאנשים אוהבים, תופסים כחשובה ובה הם משקיעים זמן ואנרגיה על בסיס קבוע. שתי צורות שונות ומבודלות של תשוקה מוגדרות על ידו כ”תשוקה הרמונית” לעומת “תשוקה אובססיבית”. במקרה הראשון לפרט יש שליטה בפעילות הנחשקת אשר תופסת חלק משמעותי מזמנו או חייו אך לא משתלטת על מרחב המחייה הכולל של הפרט. לעומת זאת במקרה של תשוקה אובססיבית הפעילות הנחשקת משתלטת על מרחבי המחייה האחרים של הפרט ולמעשה גוזלת חלק לא פרופורציונאלי בזהותו של הפרט וגורמת לו קונפליקטים עם תחומי חיים אחרים. לא קשה לראות את היישום של הגדרות אלו להקשר תעסוקתי. מעורבות בעבודה מוגדרת על ידי החוקר ההולנדי מאוניברסיטת אוטרך פרופ’ וילמר שאופלי כמצב תודעה שקשור לעבודה אשר מאופיין ברגשות חיוביים, בתחושה אנרגטית, התמסרות והעמקה. עובדים בעלי מעורבות גבוהה מרגישים חיבור רגשי לפעילויות העבודה, הם עובדים במרץ ובהתלהבות, זוכים לתחושת משמעות, השראה, גאווה, אתגר. הם דבקים במטרה וחשים מרותקים בצורה מאושרת ומעמיקה בעבודה. עובדים מעורבים נוטים להשפיע על אירועים שמשפיעים על חייהם, יש להם חוללות/מסוגלות עצמית.

לעומת המעורבות בעבודה, הרי שהסוג השני של המקבילה לתשוקה אובססיבית, הוא “וורקוהוליזם”. גורגייבסקי ובייקר השתמשו במאמרם הנוכחי בהגדרה הדורשת שני רכיבים בזיהויו של וורקוהוליסט: 1. מימד התנהגותי – נוכחות זמן ממושכת בפעילויות של עבודה; 2. כולל שני תת-רכיבים: א. מימד טורדני (אובססיבי) – הוורקוהוליסט מתקשה להיפרד מהעבודה. הוא חושב על העבודה באופן עקבי ותדיר גם כשאינו נמצא בעבודה כולל במצבים שבעליל אינם מותאמים למחשבות כאלה, ב. מימד כפייתי (קומפולסיבי) – הוורוקוהוליסט פועל מתוך דחף פנימי שאינו נשלט, לדוגמה – לקרוא מיילים או הודעות טקסט בטלפון הנייד בזמן נהיגה ובנסיבות אחרות שאינן מותאמות לכך.

ההבדל המהותי בין וורקוהוליזם למעורבות בעבודה הינו שהראשון נעדר את הרכיב הרגשי-חיובי (“כיף”) של ההתמסרות לעבודה בעוד שהשני כולל רגש חיובי או לפחות אינו כולל דחף כפייתי לבצע פעילויות תעסוקתיות.

עד כה עסקנו בחוויית העובד. אין ספק שלפחות לפי ההגדרה הנוכחית ההבדל העיקרי עד כה הוא פנימי, כלומר, ההתמכרות לעבודה כרוכה, לפחות בטווח הארוך, בסימפטומים שליליים בשל המצאות יתר בעבודה, בשל היעדר הנאה או סיפוק ברי קיימא מהעבודה, ובשל השתלטות של פעילות העבודה על האיזון של העבודה והחיים work-life balance. אך האם יש לדבר מחיר גם מבחינת המעסיק? אולי אפילו להיפך – האם עובד וורקוהוליסט הוא אפילו נכס לארגון? תשובת המחקר אינה חד משמעית, והדבר נובע כנראה משונות גדולה בין סוגי עבודות. עבודות הדורשות חשיבה ויצירתיות עלולות להיפגע קשות מסגנון עבודה וורקוהוליסטי, אך כנראה שעבודות טכניות המבוססות על “פס ייצור” יבוצעו ביעילות רבה יותר על ידי וורקוליסטים, ולו בשל האלמנט הכמותי שככל שמתג הפעולה מכוון ל “הפעל” הרי שהמכונה מייצרת יותר פריטים והביצועים בפועל גדלים. אך גם את היתרון האחרון כדאי לקחת בערבון מוגבל בשל רכיב השחיקה המוגבר הצפוי לוורקוליסטים לעומת חוסן ועמידות טובים יותר של עובדים מעורבים. האחרונים נהנים גם מבריאות פיזית ונפשית טובה לטווח הארוך, הם מפגינים סבלנות ויוצרים קשר בין-אישי טוב יותר, ומביאים בסופו של דבר לביצועים טובים יותר כולל במדדים פיננסיים כמו מחזור הכנסות. כאמור, הוורקוהוליסט מסור ומושקע בעבודה, ולכן פעמים רבות תפוקתו גבוהה, אולם הוא עלול ליצור סרבול מערכתי ולהיות לא גמיש בשינויים. לדוגמה, נמצא שוורקוהוליסטים נוטים להגדיל פרויקטים שבאחריותם ולעשותם מורכבים יותר מהנדרש. מאחר והם נוטים לסבול מפרפקציוניזם, נוקשות וחוסר גמישות, הם ממעטים לקיים שיח משתף בארגון ולפיכך מועדים פוטנציאלית ליצור קונפליקטים בין-אישיים וקשיים בעבודת הצוות עם חבריהם לעבודה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף, שכן לא נמצא עדיין מחקר מעמיק הבוחן את הקשר בין וורקוהוליזם לביצוע בעבודה, באופן מובחן ממעורבות בעבודה, שכאמור, למתבונן מהצד יכולה להיראות כתופעה זהה. אחד מההבדלים הברורים שנמצאו הוא בפונקציית ההתאוששות מעייפות ושחיקה. נראה שוורקוהוליסטים מתקשים לווסת את זמן, קצב, וסגנון עבודתם, ולכן מכלים את משאביהם בעבודה. לכן הם מועדים לסבול מאיכות קשרים נמוכה והיעדר איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה. מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות נחשבות לגורם חוסן ועמידות משמעותי באופן כללי, ולכן יתכן שהמחיר אותו משלמים הוורקוהוליסטים אינו בהכרח ישיר בעבודה, אלא נובע משחיקתם מהיעדר איזון עבודה-חיים, ויש כמובן מקרים שבהם העבודה מהווה בריחה ותוצאה של קשיים בחיים שמחוץ לעבודה, אשר לטווח הקצר והבינוני יכולה להיות יעילה, אך בטווח הארוך פוגעת ביכולתם של הוורקוהוליסטים להתמודד עם מתח והם פגיעים יותר מבחינת בריאות גופנית ונפשית.

אך לא נוכל להיפרד מהסקירה התיאורטית מבלי לחזור לדוגמה האישית שנתתי קודם לכן בהקשר של העבודה שלי, למשל בכתיבה או בקריאה המדעית שאליה ייחסתי “מעורבות” בעבודה, לעומת הטיפול בדואר האלקטרוני שאליו ייחסתי “וורקוהוליזם”. בהבחנה הזו אני רומז כמובן שהפילוח הסוציולוגי בין מכורים לעבודה לאלו שאינם הוא רק היבט אחד, ולא בהכרח החשוב ביותר של התופעה. למעשה אני טוען, שבתוך תוכנו אנו, מצויים בעלי התפקיד השונים הללו, ואפילו בהקשר של אותו מקום עבודה או אותו עיסוק. תפקידי האקדמי והניהולי במכללה למנהל כולל בוודאי גם קריאת וכתיבת מאמרים וגם טיפול בדואר האלקטרוני. העובדה שאני מזהה בשעות הרבות והמיותרות שבהם אני בודק מיילים את שלושת הרכיבים הנדרשים כדי לאבחן את עצמי וורקוהוליסט בנוגע לסגנון הטיפול שלי במיילים, אינו מונע בעת ובעונה אחת להגדיר את תחום המחקר או ההוראה כמרחב שונה שבו ישנה מעורבות חיובית בעבודה, וסביר בהחלט לזהות גם אזורים שבהם אינני לא כזה ולא כזה. חשוב לציין שתופעת הזרימה מאפיינת במידה רבה גם את המעורבות בעבודה וגם את הוורקוהוליזם. אוכל להעיד על כך שלעיתים אני נאלץ או נגרר לעבוד עם הדואר האלקטרוני במשך יום שלם, וכמו כל התמכרות, הזמן חולף מהר וזרימה לכאורה קיימת. אולם מה שמבחין אותם מזרימה חיובית היא תחושת הלחץ לסיים את המשימה תוך כדי תנועה ותחושת התרוקנות מאנרגיה בשלב כלשהו או בסיום המשימה. לכן ניתן להשוות את הפעולה הקומפולסיבית של הוורקוהוליזם לזיפזופ חסר תוחלת בטלוויזיה, ששונה מהותית מבחירת סרט קולנוע בדיעבד והתמקדות מהנה בו במשך שעתיים.

עידן המידע שבו אנו נמצאים מציף אותנו באתגרים ופיתויים, בעבודה, בפנאי, במערכות יחסים. נראה שאנו נדרשים להקדיש תשומת לב רבה יותר לאיכות חלוף הזמן בהקשרים שונים של חיינו, וכדי להגיע לביצועים טובים בעבודה, כמו גם לאושר וסיפוק בחיים בכלל, עלינו לפתח חוויות המבוססות על מעורבות ובחירה, תוך הבחנה ברורה בינם לבין המעברים המהנים בין השלבים השונים של משחקי ה”קנדי-קראש”. לא אוכל לסכם את הדברים בצורה טובה יותר מאשר לצטט את כללי משחק הקנדי קראש מתוך ויקיפדיה:

“חיים”

“כל שחקן מקבל כברירת מחדל חמישה מחזורי חיים. שחקן זקוק למחזור חיים אחד לפחות כדי לשחק שלב של המשחק. אם השחקן אינו מצליח לסיים את השלב, הוא מאבד מחזור חיים. חיים נוצרים מחדש מדי 30 דקות. ניתן לחדש מחזורי חיים גם באמצעות עזרה מחברי פייסבוק, תשלום בנקודות פייסבוק או תשלום בכסף”.

לסיכום, מדוע שנאבד כל כך הרבה מחזורי חיים? זה הזמן אולי למפות את עיסוקי העבודה והחיים שלנו, לאתר את אלו שבהם ישנם רכיבים משמעותיים של מעורבות, לבחון היכן קיים וורקוהוליזם שממנו רצוי להיגמל, והיכן קיימים איים של פוטנציאל למעורבות וביצועיים אופטימאליים, במונחי הזרימה של צ’יקסנטמיהאי, אשר נוכל לצרף לאוסף הפריטים האהובים שלנו.

וברוח שיר הילדים הנ”ל “הדואר בא היום” אדקלם לכם לסיום חמשיר עדכני שמתמצת את המאמר ואולי את הקורס שלנו כולו:

מצאו תשוקה,
עשו ממנה תעסוקה,
ולעולם לא תצטרכו לעבוד…
אפילו דקה.

ואם לעומקים חפצה נפשכם, תוכלו לצטט בעת התלבטות את יהודה עמיחי ב”עצות האהבה הטובה” – “אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום שסבלו בקוֹר ולהטו בשמש ונצרבו”… או בגרסה הוורקוהוליסטית של שירו של עמיחי: “ועצות האהבה הרעה: בעודף האהבה, שנשאר לך מן הקודמת, עשה לך אישה חדשה, ועם מה שנשאר ממנה, עשה לך אהבה חדשה, עד שלא יישאר לך כלום…”

משימה שניה: ביצוע ראיון של יזם (לחליפין, תוכלו לבצע את המשימה על עצמכם באופן אישי, במידה ואתם מזהים בעצמכם תכונות יזמיות ויש או היה לכם מיזם או פרויקט שמה שנכתב עד כה מתאים ומתחבר אליו). תארו בקצרה את המרואיין שלכם, הסיבות שבחרתם בו, המיזם שלו וכדומה (ניתן לשמור על אנונימיות המרואיין אם יש צורך בכך). ערכו עמו ראיון שיאפשר לכם להביא את מקורות המוטיבציה, החזון, התשוקה, המעורבות, שעמום, שחיקה, אתגר, קשרים בין-אישיים (וכדומה) שמאפיינים את המרואיין-יזם שלכם כאדם ו/או כיזם בפרויקט הספציפי שעליו תתמקדו. נסו לברר אילו פעילויות ספציפיות תופסות וממלאות את זמנו, מה גורם לו התלהבות ומרץ, וכן מה מכבה אותו, מרפה את ידיו. מהי הדרך מתשוקה להצלחה, ומה המכשולים שהופכים את תשוקתו לעיתים לתסכול ומפח נפש – הכינו לעצמכם חומר גלם התואם לפחות לשניים-שלושה עמודים של תוכן שיחה. אינכם צריכים להציג את חומר הגלם בעבודה, אך הכינו מספיק אנקדוטות מחיי ואתגרי היום-יום בנוגע לגורם המתראיין, כדי שיספק מספיק חומרים לניתוח בהמשך.

בתום הכנת החומר הגולמי יתחיל החלק הפורמלי של הכתיבה. דמיינו לצורך התרגיל שהמרואיין שלכם שמע על נושא התרגיל הנוכחי וביקש מכם דו”ח הערכה אותנטי שישקף לו את מצבו מבחינת מעורבות בעבודה בכלל ובעיסוקיו השונים בפרט, כולל מצבו הכולל מבחינת work-life-balance (איזון בין עבודה לחיים שמחוץ לעבודה). המרואיין מודע כמובן לכך שאינכם בהכרח אנשי מקצוע בתחום, אך מעוניין לקבל את השיקוף והפידבק שלכם, כמו גם הסברים תיאורטיים שנובעים מהטקסט הנ”ל המשולבים בתיאורכם. הדו”ח האמור יהווה את העבודה היישומית למשימה הנוכחית. אורך המשימה עד שלושה עמודים.

 

אסטרטגיה של אושר 2.0 – חזון אישי

לפני  מספר שנים התבקשתי לכתוב מאמר לכתב העת אודיסאה בנושא פסיכולוגיה חיובית. החלטתי להרחיב מעט את היריעה מעבר למבוא המקובל שהייתי מתאר בדרך כלל, ולצרף אל המאמר “תפיסת עולם” שהתגבשה אצלי בשנים האחרונות, המבוססת כמובן על המחקר בפסיכולוגיה חיובית, ומצויה על הגבול בין חשיבה הומנית – אישית לעובדות מדעיות.

מטלה רביעית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א’ תשע”ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ’ אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הנכם מתבקשים להוריד או/ו לקרוא את המאמר בקישור הבא . נסו לקרוא אותו ותוך כדי הקריאה התמקדו בשאלות האושר הסובייקטיבי שלכם, במיתוסים ובאמיתות שאתם מייחסים לאושר, לאכזבות ולהתפכחות מאשליות של אושר מזויף, ב”נוסחאות” לאושר ו/או לחיים מאוזנים אשר גיבשתם לעצמכם במהלך השנים.

במטלה הנוכחית הרביעית והאחרונה במספר בקורס הנוכחי (לפני המטלה המסכמת הקצרה שתסיים את הקורס, אך בה לא נלמד חומרים חדשים), תתבקשו לתאר באופן אסטרטגי ואינרטרוספקטיבי (בהתבוננות פנימית) את מהלך חייכם המקצועיים בעתיד 2.0, כפי שהנכם מתכננים אותו כעת, כפי שאתם שואפים שיתפתחו עבורכם, וכל זאת ברוח המאמר שקראתם. ניתן להשתמש בשפה ספציפית ויישומית שממש מתארת פיתוח קריירה ומשימות, אך ניתן גם לתאר את הדברים בצורה “פילוסופית”, רגשית, או בכל אוריינטציה אחרת שתחברו ובשילוב ביניהן. זוהי הזדמנות לפיתוח אישי ולכן מומלץ לבצע משימה זו על עצמכם, אך מי שאינו מעוניין בכך מכל סיבה שהיא, וללא צורך בהסברים, יכול לראיין אדם אחר ולתאר אותו בעבודה זו באופן אנונימי ללא חשיפת פרטיו האישיים.

לצורך ביצוע המשימה אנא בצעו את השלבים הבאים:

  1. כתבו כרטיס ביקור קצר על עצמכם הכולל כמה פרטים דמוגרפיים, מקצוע, תפקידכם המקצועי, השלב המקצועי בו אתם נמצאים בחיים, כמו גם “הדבר הבא” שתרצו לעשות. במידה והחלטתם לכתוב על מרואיין אחר, הציגו אותו כמובן עם פרטים (מגדר, תפקיד וכו’) אך מבלי לחשוף את זהותו האישית. אם כתבתם על עצמכם הקפידו לכתוב רק דברים שאתם מרגישים נוח לכתוב אותם בעבודה זו, כאלה שמעוררים גאווה או השראה. אינכם נדרשים לחשיפה אישית, למעט הדברים שתרצו לספר.
  2. חלקו את המאמר לשלושה עד ארבעה פרקים לפי ראות עיניכם. כל פרק מייצג נושא שאליו תתייחסו בהמשך, בהקשר של חייכם המקצועיים ו/או תפיסתכם לאושר וסיפוק. יש אפשרות לצרף לפרק אחד חלקים שונים מתוך המאמר שאינם בהכרח ברצף. אין צורך לכסות את כל הטקסט.
  3. עבור כל אחד מהפרקים שהגדרתם כתבו פסקה קצרה המתארת אותו תוך ציטוט של כמה מילים/משפטים מתוכו. כמו כן הוסיפו כותרת ראשית ייחודית לכל פרק כזה, וכן שאלת מחקר אישית שברצונכם לבחון סביבו.
  4. לגבי כל פרק כתבו את הדילמות המקצועיות / האישיות שהנכם (או המרואיין שלכם) מתמודד עימם, נסו לתאר ממצאים ועובדות שעשויים לענות על שאלת המחקר האישית שניסחתם עבור פרק זה, הדברים שעוזרים לכם או מעכבים אתכם כדי לענות עליה.
  5. לאחר שנתתם מענה לכל אחד מהפרקים, כתבו מספר שורות “חזון אישי” לסיכום, המתכנסות ליעדים, המשימות, החלומות שלכם לאור כל מה שכתבתם עד כה, לאור השלב בו אתם מצויים בחייכם המקצועיים, וברוח המאמר שקראתם.

בהצלחה.

הגשה בפורטל עד ליום שלישי 5 בינואר 2016

מטלת ביניים בנושא התנהגות צרכנים

 רקע

מטרת התרגיל לחשוף את הסטודנטים לחומר קריאת החובה של הקורס, בעיקר זה שמתמקד בפן הסוציולוגי של התנהגות הצרכן ואשר אינו נלמד במהלך שיעורי הקורס, תוך ניתוח תיאורטי ויישומי של החומר ושל תיאור מקרה עסקי.

לצורך המשימה הנכם מתבקשים לקרוא את ארבעת פריטי הביבליוגרפיה הבאים כפי שמופיעים בנספח ג’ בסילבוס הקורס (פרק 13 על הנושא הבין-תרבותי הושמט, ניתן להיעזר בו כקריאת רשות). תדפיס סרוק של כולם נמצא בפורטל הקורס, כמו גם סיכומים קודמים בעברית של סטודנטים מהעבר לעיונכם:

  1. Chapter 10: The family and its social class standing (3 files)
  2. Chapter 11: Influence of culture on consumer behavior (2 files)
  3. Chapter 12: Subculture and consumer behavior (2 files)
  4. אהרון, ק. (2010). פרק 1:. אצל: אהרון, ק. (2010). סודות הצרכן הישראלי. הרצליה: פוקוס

שתי הערות בהקשר לנ”ל:

  • לצורך קריאת התדפיסים על גבי מסך המחשב, למי שלא רוצה להדפיסם, צריך בחלק מהמקרים לבצע רוטציה בקובץ ה-PDF בכדי לקרוא על גבי המחשב – View, Rotate
  • הסיכומים בעברית אינם משקפים בהכרח את החומר התיאורטי במדויק, הם חומר עזר לרשותכם ונדרשת כמובן קריאה מלאה של הפרקים באנגלית.

המשימה

ראשית קראו את פריטי הביבליוגרפיה שלעיל. לאחר מכן הקדישו בעבודה הנוכחית עמוד עד שניים (עד 500 מילה) עבור כל אחד מהם (בממוצע עמוד וחצי לכל פרק – מצופה לסה”כ ארבעה עד שישה עמודים לכל היותר). הכתיבה אמורה לבטא עבור כל פרק הן את עיקריו התיאורטיים כפי שמופיעים בטקסט והן דוגמה יישומית או תיאור מקרה ישראלי שאיתרתם או הכרתם. את תיאור המקרה אפשר לאתר בעזרת האינטרנט או ידע אישי/ארגוני.

עבור מי שמתלבט כיצד נראה יישום כזה, מצורף להלן מקבץ של מספר מבחנים או עבודות מהשנים שעברו בקורס הנוכחי. מתוך תיאורי המקרה המופיעים בהם תוכלו להתרשם מה אנו מצפים בחלק היישומי.

בסיום כתיבת הנ”ל הוסיפו עמוד עד שניים של סיכום והמלצות להנהלה של חברה או ארגון שעשויים להפיק תועלת ועניין ומהידע שלכם על ההיבטים החברתיים על הצרכן הישראלי, באופן אינטגרטיבי מכל הסיכומים הנ”ל. בחרו ייעד ספציפי לפי בחירתכם בענף ותחום מסוים כך שכתיבתכם תהיה ספציפית ומיועדת עבורם, ולאור החומר התיאורטי כמובן. כאן מדובר במשימה שמטרה לייצר את השלם שגדול מסכום חלקיו – תובנות כוללות מכל חומרי הקריאה והיישום שניתן להטמיע בארגונים בכלל ובתפיסותיהם של מנהלים בפרט.

בכתיבתכם הממוקדת על כל פריט קריאה, וכן במשימה האינטגרטיבית, עליכם להפגין הן את בקיאותכם בידע התיאורטי והן את היכולת ליישם אותו על תיאור המקרה השיווקי. כלומר, יש להתייחס בטקסט באופן ישיר וברור לתיאוריה, ולא רק ליישום הפרקטי שנובע ממנה. לא ניתן להניח שהיישום מבהיר גם את רעיון התיאוריה, מונחיה של התיאוריה צריכים להופיע במפורש בטקסט. בשל קוצר היריעה, תצטרכו כמובן להדגיש את העיקר על פני הטפל. זו ללא ספק משימה מורכבת, אך מורכבות זו היא חלק חשוב ממטרת הלמידה במטלה זו, שכן היא מפתחת מיומנות קריטית לעולם הניהול של תקופתנו, ובכלל.

אופן ההגשה

  • מומלץ להכין ולהגיש את העבודה בצוותים של זוגות (אך ניתן גם ביחידים)
  • ההגשה הינה אלקטרונית לפורטל הלימודי
  • משקל התרגיל 20% מהציון הסופי של הקורס
  • תאריך הגשה אחרון: 11 בינואר 2015 בפורטל הלימודי

מטלה שלישית: Creativity, Inc

במטלה השלישית הנכם מתבקשים, כפי שעדכנו אתכם לפני זמן מה, לקרוא את הפרק הראשון “Animated” מתוך ספרו של Ed Catmull שכותרתו “Creativity Inc” בהוצאת Random House.

מומלץ (אך לא חובה) לצפות גם בראיון עם מחבר הספר באתר האינטרנט של אוניברסיטת סטנפורד:

http://ecorner.stanford.edu/authorMaterialInfo.html?mid=3321

מאחר וביצירתיות וחדשנות עסקינן, גם את המטלה הנוכחית נבקש שתכינו באופן יצירתי, ואנו לא נציב הוראות הכנה ברורות כיצד לעבד וליישם את חומר הלימוד הנוכחי.

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א’ תשע”ה | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ’ אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הנכם מתבקשים לייצר מטלה המתאימה לרוח הקורס הנוכחי, אשר בעשייתה תמחישו את הבנתכם בחומר הקריאה כמו גם את יכולתכם ליישם אותו למציאות העסקית והניהולית. היקף הכתיבה הכולל מצופה להיות דומה תואם למסגרת ולהיקף שהוגדרו בשתי העבודות הקודמות”. כלומר, בחלק הראשון הנכם מצופים לעלות על הכתב את הידע התיאורטי שצברתם על ידי תמצות פרק הקריאה. מקריאת הפרק נוכחתם שלא מדובר בתיאוריה חדשה אלא בתיאור כרונולוגי של התרחשויות. עם זאת, נהוג לומר שאם במערכה הראשונה ישנו אקדח, במערכה מתקדמת יותר הוא גם יירה. מכאן שהמחבר רומז בפרק הראשון על תפיסתו ושבירת הפרדיגמה שהוא עומד ליצור ולתאר בהמשך. אגב, זה חלק במשימתכם שבו ניתן להפגין “פחות יצירתיות” (אם כי גם כאן ביטוי יצירתיות יתקבל בברכה), שהרי גם המחבר עצמו אינו נראה יצירתי במיוחד באופן כתיבתו או בראיון עמו בסרטון הנ”ל, שבהם הוא מתאר את הדברים היצירתיים ביותר שנוצרו על ידו. חלק זה מקבל 20 נקודות מהמשימה.

החלק של השני בעבודה דורש מכם לחשוב מהי יצירתיות וחדשנות לאור מה שקראתם וסיכמתם בפרק מהספר. יש כאן תהליך מקביל, שכן חומר הקריאה תחת הכותרת Animated רומז על מתודה יצירתית שבה תוכן כלשהו מועבר בדרך שונה וחדשנית אשר גורמת לקליטתו בצורה ידידותית אצל צופים/לקוחות. גם אנחנו במטלה הנוכחית, ובכלל, עוסקים בתוכן. גם אנחנו מחפשים דרכים לבטא ולהעביר את התוכן הזה באופן חדשני, יצירתי, ברור, בולט, אל צרכני התוכן. למשל – כישרונו של איש השיווק או הפרסום המצליח להמיר את המסר המסחרי לפרסומת קליטה ויוצאת דופן. או – כישרונו של מתכנת האפליקציה הפופולארית אשר בא לביטוי בטרנספורמציה שעובר המשתמש ממצב של מבוכה וחוסר אוריינטציה להתלהבות ורוח סקרנות וחקרנות להעמיק באפשרויות שאפליקציה זו מספקת. או במקרה הנוכחי – סטודנט שמעוניין להעביר במטלה אקדמית את התיאוריה ויישומה באופן יצירתי ומלהיב.

מטבע הדברים, יש לכם מרחב עצמאי ומגוון להחליט כיצד תביאו את עצמכם לביטוי. האופן שבו תדגימו את יישומיות החומר פועלת בשני מרחבים – האחד הוא זה המוכר לכם משתי המטלות הקודמות – מציאת דרך לביטוי מילולי ו/או אחר אשר מראה כיצד טקסט תיאורטי מוצא את ביטויו בעולם המעשה העסקי או הארגוני. ההיבט היצירתי השני הוא זה ה”טכני” יותר אשר ידגים משהו מתוך הבנתכם את מהותה של היצירתיות אליה מכוון מחבר הספר – בדרך שבה תבצעו את המטלה. כמובן שהיישום אינו חייב להיות קיצוני, מוגזם ויוצא דופן. הוא דורש מכם מציאת פתרון לבעיה – א) יישום החומר התיאורטי בדרך יצירתית; ב) הפגנת מידה של יצירתיות בדרך הביצוע עצמה. כדי להסביר זאת בדרך מוחשית אדגים משהו מעולם הפדגוגיה והחינוך בדמות מה שמכונה “כיתה הפוכה”. זהו רעיון יישומי יצירתי לאופן שאנשים יכולים ללמוד טוב יותר. התלמידים צופים בסרטון של השיעור לפני הגעתם לכיתה ולמעשה לומדים את החומר מראש. בכיתה מתנהל שיעור לאחר שהתלמידים ” מיישרים קו ” בבית, ולכן השיעור מתקדם בקצב מהיר יותר. עד פה ממציא השיטה הפגין יצירתיות ביישום תיאוריות של למידה. וכעת במהלך הביצוע הוא יכול למשל להעביר את הקליפ בבית על ידי סרט אנימציה ולא על ידי הקלטת מרצה בכיתה, ולהראות שבגלל שהסרט המקדים הוא באנימציה והכיתה מתנהלת על ידי מרצה אמיתי, ולא כפי שבד”כ קורה שגם הסרט המקדים וגם השיעור מתנהלים על ידי מורים אמיתיים, ישנה הירתמות ולמידה טובים יותר של התלמידים. כמובן שדוגמה זו אינה רלוונטית ישירות למטלה הנוכחית, אך היא מדגימה את כוונתנו בשני מימדי היצירתיות – האחד אסטרטגי והשני טקטי. כמובן שנקבל דרכים שונות ומגוונות להביא את עצמכם לביטוי, כל עוד עקרונות המשימה יישמרו, דהיינו, שלאחר שהפגנתם את הבנתכם את חומר הקריאה בחלק הראשון, ביטאתם אותו באופן יישומי-יצירתי בחלק השני אשר מקבל 40 נקודות מהמשימה.

וכאן מגיע החלק השלישי והאחרון של המשימה שגם אליו נקצה 40 נקודות, והוא האינטגרציה: בסיום כתיבת המטלה הנכם מתבקשים להוסיף עמוד (עד שניים) בו תתארו את ההתלבטויות שהיו לכם מרגע קריאת המטלה לראשונה, ועד ביצוע המטלה ואף סיומה בהצלחה – התלבטויות, שיקולי פעולה, ובמיוחד, התבוננות על מה שאפשר לכם להחליט על מידת היצירתיות שהושקעה ברעיון ובביצוע, ומה הקשיים שעמדו בדרככם. חלק זה מהווה אינטגרציה במובן שהוא מבהיר את הלך מחשבתכם בהכנת המטלה לאור עקרונות חומר הקריאה על יצירתיות. אגב, הוא אינו צריך להיות “יצירתי” באופיו, את היישום היצירתי אנו מצפים לראות בעיקר בחלק השני הנ”ל, פחות בחלקים הראשון והשלישי.

לסיכום, לאור פרק הקריאה הינכם מתבקשים:

  1. לסכם בקצרה (כשני עמודים) את חומר הקריאה, בין אם בצורה שגרתית ובין אם באופן שונה מהמצופה (20 נקודות)
  2. למצוא יישום יצירתי לחומר הקריאה, ולהביאו לידי ביטוי בדרך יצירתית (40 נקודות)
  3. להתבונן על תהליך “הפקת” היצירתיות שעברתם ולהתייחס אליו לאור חווייתכם מחד ופרק הקריאה מאידך (40 נקודות)

ולבסוף, הערה אחרונה – גם לסופרים הגדולים ביותר יש לעיתים תקופת בצורת של יצירתיות, והם מתקשים להתבטא. גם קושי בהתמודדות עם המשימה היצירתית הוא חומר למחשבה ויישום.

בשל הארכת מועד ההגשה למטלה הקודמת והעלאת המטלה הנוכחית כעת, נדחה בשבוע גם את הגשת המטלה הנוכחית והבאות אחריה בשבוע ימים, וההגשה הנוכחית תהיה לפורטל הלימודי עד לתאריך 31 בדצמבר.

שתהיה לכם הנאה יצירתית מהעשייה האקדמית, וחג חנוכה שמח

אורן, לירון וגליה

עבודה היא התמכרות או התאהבות? שונאים – סיפור אהבה

עבודה היא התמכרות או התאהבות? שונאים – סיפור אהבה

עַזָּה כּמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (שיר השירים, ח’, ו’)

את המונח מעורבות – Engagement פגשנו כבר בתחילת הקורס במשימה הראשונה. נזכיר מעט כמה מהדברים שצוינו אז, ונרחיב את היריעה. ראשית, וכאמור,  Engagement במובנה האנגלי מחזיקה כפל משמעות – מעורבות אך גם “אירוסין”. מעורבות היא התחייבות אשר נצבעת בעוצמה במשמעות של קשר הנישואין והזוגיות. אך באותה מידה של אי-מקריות, הביטוי Engagement מופיע גם בהקשר התעסוקתי – למשל, פגישה שנקבעה, “התחייבויות קודמות”, ואפילו יציאה לקרב אבירים. ריבוי הפירושים לאותו ביטוי עמום “מעורבות” מצדיק לא-בכדי את הקישור בין “מעורבות” ל”תשוקה”, שהרי תשוקה היתה תמיד לאורך ההיסטוריה מקור לאהבות וקשר מחד כמו גם לקנאה ונקמה מאידך, כאמור בשיר השירים ח’, ו’: “עַזָּה כַמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה”.

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א’ תשע”ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ’ אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הערה: הקישורים המופיעים בטקסט להלן הינם קריאה מומלצת אך אינם חובה לעיון וקריאה.

האם אנו זקוקים למעורבות ולתשוקה בכדי להגיע לביצועים מעולים? והאם אלו אינם יוצרים מידה של מצוקה וחרדה שעלולים לפגוע בביצועים? שאלות אלו עולות בהקשרים רבים – כמובן בהקשרים הנוגעים לרומנטיקה ומערכות יחסים אך בעשור האחרון, ובמיוחד מאז החל המחקר המקיף בפסיכולוגיה חיובית, גם בהקשרים תעסוקתיים הנוגעים לעיסוקים מקצועיים, ביצועים בעבודה, מימוש עצמי ועוד. מאמר שעוסק בסוגיות אלו ודן בשאלה “עד כמה נדרשת תשוקה לעבודה” בקרב עובדים ומנהלים בכדי להגיע לביצועים מעולים נכתב על ידי גורגייבסקי ובייקר כפרק במקראה ערוכה מאת סימון אלברכט תחת השם: Handbook of Employee Engagement. שם הפרק אותו ניתן להוריד במקור באנגלית כאן הינו Passion for work: work engagement versus workaholism. מחברי הפרק פותחים את מאמרם בציטוט של הגל שמנבא בוודאי את מה שיכתבו לאחר מכן: “אין שום דבר עצום בעולם שנוצר ללא תשוקה”. המחברים סוקרים סדרה של מחקרים שבחנו את נושא המעורבות בעבודה ובמיוחד את ההבדל בין מעורבות מתוך תשוקה לבין מעורבות מתוך דחף, וההבחנה החשובה שנובעת מכך בין “מעורבות בעבודה” ל”וורקוהוליזם” – התמכרות לעבודה – workaholism.

ואולי אתחיל בווידוי אישי: אין ספק שאני מכור לעבודה. לפחות כך עשוי להגדיר אותי מישהו שיסתכל על אופן פעולתי והאופן שאני עובד במובן הפורמאלי של המילה. למשל, משפטים אלו נכתבו במהלך סוף השבוע ביום שישי בערב, לאחר חזרה מנסיעה לחו”ל שבה קראתי מספר מאמרים שקשורים לדברים שאכתוב מייד. ולמרות כל זאת, לאורך המשימה, במטוס וכעת, לרגע לא חשתי שאני עוסק ב”עבודה”. אז מה דעתכם? האם אני באמת מכור לעבודה? האם איזון ה-Work-Life-Balance” שלי משובש לגמרי? במונחים המחקריים והתיאורטיים שמלווים אותנו בסמסטר הנוכחי, ארצה לטעון שכלל-לא. מחברי המאמר האמור היו מכנים את גישתי לעבודה עד כה “מעורבות”. אך לא אוכל לצערי לצבוע באור כה חיובי את מלוא גישתי לעבודה כיוון שישנם עוד מספר רכיבים שלא ציינתי. למשל את יחסי האמביוולנטי לדואר האלקטרוני. בעבר היה המייל ידיד חיובי ונחמד. שהרי מה יכול להיות יותר משובב נפש מאשר לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בה מכתב? אנשים בעבר היו ממתינים לדוור בקוצר רוח, ושולחים זה לזה מכתבים בכתב צפוף (הדואר בא היום באוטו האדום…). אני עדיין שייך לדור ששלח מכתבים וציפה לתגובה, ולכן לא שמתי לב איך אט-אט משתלט הדואר האלקטרוני על חיי. לא אאריך בהסברים, למי שמעוניין אני מצרף קישור למאמר קצר שפרסמתי בזמנו בנושא זה בטור השבועי שערכתי במדור השיווק של דה מרקר ואיגוד השיווק הישראלי. במאמר זה אני מתייחס לסוגיית הדואר האלקטרוני כהתמכרות, או אם תרצו “e-תמכרות”, שללא ספק עוד הלכה והחריפה בשנים מאז התפרסם המאמר. מבחינתי האישית המצב כיום כה גרוע עד כדי כך שאם ארצה באמת להתייחס לכל הודעות המייל שאני מקבל מידי יום שעומדות על כ-250 במספר, אצטרך להקדיש את כל זמני למייל במקום לחיות, לעבוד, להיות בקשר עם אנשים… ואכן לעיתים כך מתרחש – ישנם ימים שבהם אני פותח לרגע את הדואר האלקטרוני “רק כדי להסתכל” ואני מוצא עצמי יושב שעות לקרוא, למיין, למחוק, לענות (להתענות). אם אתם רוצים להתבונן על התופעה המייסרת הזאת בצורה רומנטית תוכל להתענג לרגע בטריילר של You’ve got mail, אבל אל תשכחו את השנה שבה הוא יצא לאקרנים – 1998. אם תחזרו למציאות הנוכחית שנים מאוחר יותר ובמיוחד כאשר תקראו בעוד זמן קצר את התייחסותם של מחברי המאמר הנ”ל לוורקוהוליזם תוכלו להבחין בקלות שהתנהלות זו מצידי בנוגע לדואר האלקטרוני שונה באופן מובהק ומובחן מהתנהלותי מול קריאת המאמרים או כתיבתם. הטיפול שלי בדואר האלקטרוני הוא וורקוהוליזם מאחר שהוא מטרד טורדני עבורי, אני מרגיש הכרח לעשותו, אך הוא אינו מספק, הוא מרוקן משאבים ולא ממלא אותם, כפי שהיה קורה בעבודה שיש בה מעורבות. יתכן שאני כמו כל מכור שמנסה להיגמל, מאמין שהשלב הראשון מתחיל במודעות ובכמה הצהרות לסביבה עד כמה הוא מודע וכבר שונה ממה שהיה בעבר. ואתם… בסך הכל רציתם לעבור קורס אקדמי ולא לשמוע את וידויי ליבי על ה-eתמכרות שלי. אז בואו נחזור לסוגיית המעורבות בעבודה של גורגייבסקי ובייקר, ובכך גם אנסה להמחיש את ההבדל בין התייחסותי האישית לעבודתי המחקרית או הניהולית שאליה אני מתייחס כ”מעורבות בעבודה” לבין רכיבים מטרידים ומפריעים כמו קריאת מיילים וביצוע עבודות אדמיניסטרטיביות אחרות שמעסיקות אותי ושאליהם אתייחס כ”וורקוהוליזם”. חשוב להדגיש שהשאלה איננה יכולה להיוותר בשדה ה”תחושה” אלא חייבת לעסוק בסוגיית הביצועים ומדידתם: ארגונים שואפים להגיע לביצועים מעולים ומעוניינים למדוד את עובדיהם ואת מנהליהם על בסיס הביצועים שלהם. לפיכך השאלה היא האם עובד מעורב (Engaged) ו/או עובד וורקוהוליסט מפיקים ביצועים טובים יותר מעובדים שאינם כאלה, ובין שתי קטגוריות אלה, מי מצליח יותר, המעורב או המכור לעבודה?

הביטוי “תשוקה לעבודה” מגיע מתוך מחקרים איכותניים שמנסים לבחון את מקורות המוטיבציה של יזמים. תחום היזמות משתמש רבות בביטויים מתוך עולם הרומנטיקה והארוטיקה: היזם הסדרתי והעיקש, אשר מצליח למרות כל הסיכויים, נחשב לאדם בעל תשוקה שמשיכתו לפרויקט היזמי חזקה מההיגיון. חלק מהחוקרים הגדירו את התשוקה לעבודה כאהבה שמגיעה לא רק מתוך תשוקה אלא אף מתוך אנוכיות. כלומר, יש חשש מסוים שהעובד המעורב אשר מבצע את עבודתו מתוך מניעים פנימיים ונפשיים עמוקים עלול אולי לפעול לא רק לטובת הארגון וביצועיו, אלא בתשוקתו למימוש עצמי עלול לסטות מדרך הישר, כמו בן או בת זוג שמרוב אהבה הופכים לקנאים כפייתיים (לקריאה נוספת בנושא חפשו את מאמריו של סקוט שיין על יזמות ומעורבות). יתכן שמעילתו של ברנרד מיידוף ושערוריות הונאה כגון אנרון ודומיה הובלו על ידי אנשים שהתשוקה והחמדנות בערו בהם יותר מכפי שיכלו להכיל. מטרתם היתה כספית וחומרית, אולם הפסיכולוגיה היזמית לא מונעת מחומרנות, למרות שזו מהווה תירוץ ומניע מצוין עבורם. מדובר בחומר בערה עמוק ומשמעותי יותר שקשור לצורך במימוש עצמי והישגיות. את הביצועים והמוטיבציה בעבודה כיום קשה להסביר במונחים כלכליים, מדובר במשהו עמוק שקשור במעורבות, תחושת מסוגלות, רצון באוטונומיה ושליטה ועוד (ראו את הרצאת TED הבאה במידה ותרצו לדעת עוד על כך).

גורגייבסקי ובייקר כתבו את פרקם בכדי לייצר הבחנה והשוואה בין שני הקונספטים של”מעורבות בעבודה” מול “וורקוהוליזם”, אשר מייצגים שניהם ביטוי של מוטיבציית עובדים אשר נראית למתבונן מהצד כתשוקה והישגיות לביצוע בעבודה, ללא הבדל מיוחד ביניהם. אגב, נושא התשוקה וההתמכרות בהקשרים שונים (ספורט, מערכות יחסים ועוד) נחקר רבות, למשל על ידי פרופ’ וולרן (Robert J. Vallerand) שכיהן כנשיא השלישי של האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית והרצאותיו מלאות בתשוקה והומור (בזמנכם החופשי…). וולרן הגדיר “תשוקה לפעילות” כנטייה חזקה לפעילות שאנשים אוהבים, תופסים כחשובה ובה הם משקיעים זמן ואנרגיה על בסיס קבוע. שתי צורות שונות ומבודלות של תשוקה מוגדרות על ידו כ”תשוקה הרמונית” לעומת “תשוקה אובססיבית”. במקרה הראשון לפרט יש שליטה בפעילות הנחשקת אשר תופסת חלק משמעותי מזמנו או חייו אך לא משתלטת על מרחב המחייה הכולל של הפרט. לעומת זאת במקרה של תשוקה אובססיבית הפעילות הנחשקת משתלטת על מרחבי המחייה האחרים של הפרט ולמעשה גוזלת חלק לא פרופורציונאלי בזהותו של הפרט וגורמת לו קונפליקטים עם תחומי חיים אחרים. לא קשה לראות את היישום של הגדרות אלו להקשר תעסוקתי. מעורבות בעבודה מוגדרת על ידי החוקר ההולנדי מאוניברסיטת אוטרך פרופ’ וילמר שאופלי כמצב תודעה שקשור לעבודה אשר מאופיין ברגשות חיוביים, בתחושה אנרגטית, התמסרות והעמקה. עובדים בעלי מעורבות גבוהה מרגישים חיבור רגשי לפעילויות העבודה, הם עובדים במרץ ובהתלהבות, זוכים לתחושת משמעות, השראה, גאווה, אתגר. הם דבקים במטרה וחשים מרותקים בצורה מאושרת ומעמיקה בעבודה. עובדים מעורבים נוטים להשפיע על אירועים שמשפיעים על חייהם, יש להם חוללות/מסוגלות עצמית.

לעומת המעורבות בעבודה, הרי שהסוג השני של המקבילה לתשוקה אובססיבית, הוא “וורקוהוליזם”. גורגייבסקי ובייקר השתמשו במאמרם הנוכחי בהגדרה הדורשת שני רכיבים בזיהויו של וורקוהוליסט: 1. מימד התנהגותי – נוכחות זמן ממושכת בפעילויות של עבודה; 2. כולל שני תת-רכיבים: א. מימד טורדני (אובססיבי) – הוורקוהוליסט מתקשה להיפרד מהעבודה. הוא חושב על העבודה באופן עקבי ותדיר גם כשאינו נמצא בעבודה כולל במצבים שבעליל אינם מותאמים למחשבות כאלה, ב. מימד כפייתי (קומפולסיבי) – הוורוקוהוליסט פועל מתוך דחף פנימי שאינו נשלט, לדוגמה – לקרוא מיילים או הודעות טקסט בטלפון הנייד בזמן נהיגה ובנסיבות אחרות שאינן מותאמות לכך.

ההבדל המהותי בין וורקוהוליזם למעורבות בעבודה הינו שהראשון נעדר את הרכיב הרגשי-חיובי (“כיף”) של ההתמסרות לעבודה בעוד שהשני כולל רגש חיובי או לפחות אינו כולל דחף כפייתי לבצע פעילויות תעסוקתיות.

עד כה עסקנו בחוויית העובד. אין ספק שלפחות לפי ההגדרה הנוכחית ההבדל העיקרי עד כה הוא פנימי, כלומר, ההתמכרות לעבודה כרוכה, לפחות בטווח הארוך, בסימפטומים שליליים בשל המצאות יתר בעבודה, בשל היעדר הנאה או סיפוק ברי קיימא מהעבודה, ובשל השתלטות של פעילות העבודה על האיזון של העבודה והחיים work-life balance. אך האם יש לדבר מחיר גם מבחינת המעסיק? אולי אפילו להיפך – האם עובד וורקוהוליסט הוא אפילו נכס לארגון? תשובת המחקר אינה חד משמעית, והדבר נובע כנראה משונות גדולה בין סוגי עבודות. עבודות הדורשות חשיבה ויצירתיות עלולות להיפגע קשות מסגנון עבודה וורקוהוליסטי, אך כנראה שעבודות טכניות המבוססות על “פס ייצור” יבוצעו ביעילות רבה יותר על ידי וורקוליסטים, ולו בשל האלמנט הכמותי שככל שמתג הפעולה מכוון ל “הפעל” הרי שהמכונה מייצרת יותר פריטים והביצועים בפועל גדלים. אך גם את היתרון האחרון כדאי לקחת בערבון מוגבל בשל רכיב השחיקה המוגבר הצפוי לוורקוליסטים לעומת חוסן ועמידות טובים יותר של עובדים מעורבים. האחרונים נהנים גם מבריאות פיזית ונפשית טובה לטווח הארוך, הם מפגינים סבלנות ויוצרים קשר בין-אישי טוב יותר, ומביאים בסופו של דבר לביצועים טובים יותר כולל במדדים פיננסיים כמו מחזור הכנסות. כאמור, הוורקוהוליסט מסור ומושקע בעבודה, ולכן פעמים רבות תפוקתו גבוהה, אולם הוא עלול ליצור סרבול מערכתי ולהיות לא גמיש בשינויים. לדוגמה, נמצא שוורקוהוליסטים נוטים להגדיל פרויקטים שבאחריותם ולעשותם מורכבים יותר מהנדרש. מאחר והם נוטים לסבול מפרפקציוניזם, נוקשות וחוסר גמישות, הם ממעטים לקיים שיח משתף בארגון ולפיכך מועדים פוטנציאלית ליצור קונפליקטים בין-אישיים וקשיים בעבודת הצוות עם חבריהם לעבודה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף, שכן לא נמצא עדיין מחקר מעמיק הבוחן את הקשר בין וורקוהוליזם לביצוע בעבודה, באופן מובחן ממעורבות בעבודה, שכאמור, למתבונן מהצד יכולה להיראות כתופעה זהה. אחד מההבדלים הברורים שנמצאו הוא בפונקציית ההתאוששות מעייפות ושחיקה. נראה שוורקוהוליסטים מתקשים לווסת את זמן, קצב, וסגנון עבודתם, ולכן מכלים את משאביהם בעבודה. לכן הם מועדים לסבול מאיכות קשרים נמוכה והיעדר איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה. מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות נחשבות לגורם חוסן ועמידות משמעותי באופן כללי, ולכן יתכן שהמחיר אותו משלמים הוורקוהוליסטים אינו בהכרח ישיר בעבודה, אלא נובע משחיקתם מהיעדר איזון עבודה-חיים, ויש כמובן מקרים שבהם העבודה מהווה בריחה ותוצאה של קשיים בחיים שמחוץ לעבודה, אשר לטווח הקצר והבינוני יכולה להיות יעילה, אך בטווח הארוך פוגעת ביכולתם של הוורקוהוליסטים להתמודד עם מתח והם פגיעים יותר מבחינת בריאות גופנית ונפשית.

אך לא נוכל להיפרד מהסקירה התיאורטית מבלי לחזור לדוגמה האישית שנתתי קודם לכן בהקשר של העבודה שלי, למשל בכתיבה או בקריאה המדעית שאליה ייחסתי “מעורבות” בעבודה, לעומת הטיפול בדואר האלקטרוני שאליו ייחסתי “וורקוהוליזם”. בהבחנה הזו אני רומז כמובן שהפילוח הסוציולוגי בין מכורים לעבודה לאלו שאינם הוא רק היבט אחד, ולא בהכרח החשוב ביותר של התופעה. למעשה אני טוען, שבתוך תוכנו אנו, מצויים בעלי התפקיד השונים הללו, ואפילו בהקשר של אותו מקום עבודה או אותו עיסוק. תפקידי האקדמי והניהולי במכללה למנהל כולל בוודאי גם קריאת וכתיבת מאמרים וגם טיפול בדואר האלקטרוני. העובדה שאני מזהה בשעות הרבות והמיותרות שבהם אני בודק מיילים את שלושת הרכיבים הנדרשים כדי לאבחן את עצמי וורקוהוליסט בנוגע לסגנון הטיפול שלי במיילים, אינו מונע בעת ובעונה אחת להגדיר את תחום המחקר או ההוראה כמרחב שונה שבו ישנה מעורבות חיובית בעבודה, וסביר בהחלט לזהות גם אזורים שבהם אינני לא כזה ולא כזה. חשוב לציין שתופעת הזרימה מאפיינת במידה רבה גם את המעורבות בעבודה וגם את הוורקוהוליזם. אוכל להעיד על כך שלעיתים אני נאלץ או נגרר לעבוד עם הדואר האלקטרוני במשך יום שלם, וכמו כל התמכרות, הזמן חולף מהר וזרימה לכאורה קיימת. אולם מה שמבחין אותם מזרימה חיובית היא תחושת הלחץ לסיים את המשימה תוך כדי תנועה ותחושת התרוקנות מאנרגיה בשלב כלשהו או בסיום המשימה. לכן ניתן להשוות את הפעולה הקומפולסיבית של הוורקוהוליזם לזיפזופ חסר תוחלת בטלוויזיה, ששונה מהותית מבחירת סרט קולנוע בדיעבד והתמקדות מהנה בו במשך שעתיים.

עידן המידע שבו אנו נמצאים מציף אותנו באתגרים ופיתויים, בעבודה, בפנאי, במערכות יחסים. נראה שאנו נדרשים להקדיש תשומת לב רבה יותר לאיכות חלוף הזמן בהקשרים שונים של חיינו, וכדי להגיע לביצועים טובים בעבודה, כמו גם לאושר וסיפוק בחיים בכלל, עלינו לפתח חוויות המבוססות על מעורבות ובחירה, תוך הבחנה ברורה בינם לבין המעברים המהנים בין השלבים השונים של משחקי ה”קנדי-קראש”. לא אוכל לסכם את הדברים בצורה טובה יותר מאשר לצטט את כללי משחק הקנדי קראש מתוך ויקיפדיה:

“חיים”

“כל שחקן מקבל כברירת מחדל חמישה מחזורי חיים. שחקן זקוק למחזור חיים אחד לפחות כדי לשחק שלב של המשחק. אם השחקן אינו מצליח לסיים את השלב, הוא מאבד מחזור חיים. חיים נוצרים מחדש מדי 30 דקות. ניתן לחדש מחזורי חיים גם באמצעות עזרה מחברי פייסבוק, תשלום בנקודות פייסבוק או תשלום בכסף”.

לסיכום, מדוע שנאבד כל כך הרבה מחזורי חיים? זה הזמן אולי למפות את עיסוקי העבודה והחיים שלנו, לאתר את אלו שבהם ישנם רכיבים משמעותיים של מעורבות, לבחון היכן קיים וורקוהוליזם שממנו רצוי להיגמל, והיכן קיימים איים של פוטנציאל למעורבות וביצועיים אופטימאליים, במונחי הזרימה של צ’יקסנטמיהאי, אשר נוכל לצרף לאוסף הפריטים האהובים שלנו.

וברוח שיר הילדים הנ”ל “הדואר בא היום” אדקלם לכם לסיום חמשיר עדכני שמתמצת את המאמר ואולי את הקורס שלנו כולו:

מצאו תשוקה,
עשו ממנה תעסוקה,
ולעולם לא תצטרכו לעבוד…
אפילו דקה.

ואם לעומקים חפצה נפשכם, תוכלו לצטט בעת התלבטות את יהודה עמיחי ב”עצות האהבה הטובה” – “אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום שסבלו בקוֹר ולהטו בשמש ונצרבו”… או בגרסה הוורקוהוליסטית של שירו של עמיחי: “ועצות האהבה הרעה: בעודף האהבה, שנשאר לך מן הקודמת, עשה לך אישה חדשה, ועם מה שנשאר ממנה, עשה לך אהבה חדשה, עד שלא יישאר לך כלום…”

הנחיות המטלה

במטלה הנוכחית תתבקשו לבצע ניתוח עיסוקים אישי או ארגוני בעזרת חומר הקריאה הנ”ל. הנכם יכולים לבצע את המשימה על עצמכם באופן אישי, על הארגון שלכם, באמצעות ראיון של חבר/ה או אדם אחר שמוכן ומתאים לדעתכם לכך, או אפילו על ארגון שאתם מכירים מחיי היום-יום שלכם.

כמובן שסגנון המטלה יהיה שונה במידה ותחליטו לעשות את הניתוח על אדם או על ארגון, אך הרעיון והסוגיות המרכזיות לבחינה ודיון דומים: הנכם מתבקשים לעשות מיפוי של עיסוקים ופעילויות אשר מאפיינים וממלאים את זמנו של הגורם שעליו תבצעו את המשימה. במידה ומדובר בכם אישית או באדם כלשהו, מומלץ לתאר את סוג העיסוק, סגנון החיים, מאפיינים כלליים, ואז להיכנס לרזולוציות ספציפיות יותר לגבי פעילויות אופייניות אשר תופסות זמן משמעותי יחסית מנתח משאבי הזמן של המרואיין. במידה ותחליטו לנתח ארגון, ערכו את אותו אפיון עצמו, אך ברמה ארגונית, כלומר, נסו לתאר את הארגון ומאפייניו הכלליים, ולאחר מכן להיכנס לתיאור הפעילויות האופייניות והמהותיות באותו ארגון אשר תופסות זמן ניכר ממשאבי עובדיו.

הכינו לעצמכם חומר גלם התואם לפחות לשניים-שלושה עמודים ונסו להיכנס בראיון לסוגיות האמורות, דהיינו למידת מעורבות, שעמום, התלהבות, שחיקה, אתגר, מיומנויות, קשרים בין-אישיים בהקשרים הרלוונטיים לעבודה ולתהליכי העבודה של מרואינכם / שלכם. אינכם צריכים להציג את חומר הגלם בעבודה, אך הכינו מספיק אנקדוטות מחיי ואתגרי היום-יום בנוגע לגורם המתראיין, כדי שיספק מספיק חומרים לניתוח בהמשך.

בתום הכנת החומר הגולמי יתחיל החלק הפורמלי של הכתיבה. דמיינו לצורך התרגיל שהמרואיין שלכם (גם אם זה אתם עצמכם במידה ובחרתם לנתח את העיסוק שלכם, ואם מדובר בארגון אזי מנהל בכיר מטעם הארגון) שמע על נושא התרגיל הנוכחי וביקש מכם דו”ח הערכה אותנטי שישקף לו את מצבו מבחינת מעורבות בעבודה בכלל ובעיסוקיו השונים בפרט, כולל מצבו הכולל מבחינת work-life-balance (איזון בין עבודה לחיים שמחוץ לעבודה). המרואיין מודע כמובן לכך שאינכם בהכרח אנשי מקצוע בתחום, אך מעוניין לקבל את השיקוף והפידבק שלכם, כמו גם הסברים תיאורטיים שנובעים מהטקסט הנ”ל המשולבים בתיאורכם. הדו”ח האמור יהווה את העבודה היישומית למשימה הנוכחית.

אורך העבודה הכולל בין שלושה לארבעה עמודים להגשה בפורטל הלימודי

מועד ההגשה: 15 בדצמבר 2015