איך מספרים סיפור בתמונות? מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

איך מספרים סיפור בתמונות?

מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

שלום לכם,

במטלה הראשונה התבקשתם לבחור נושא אישי ולהציג אותו באופן ויזואלי באמצעות עשרה דימויים. מאחורי המטלה עומדת כוונה פשוטה, לגרום לכם להתמסר למלאכת הצילום למשך שעתיים לפחות. כלומר, אין משמעות לנושא שתבחרו, פרט לכך שיהיה זה נושא שמעניין אתכם, כדי שאכן תתמסרו ליצירת סיפור וויזואלי למשך זמן מספיק, ותוכלו להעריך את חווית הצילום בהקשר למושג זרימה.

אני מקווה שעד כה ביצעתם את מטלות הקריאה והצפייה, ואם עדיין לא הספקתם, אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת, לפני שתתפנו למטלת הצילום. במטלת הקריאה תחשפו מבחינה תיאורטית לחוויית הזרימה, וכדאי מאד שתכירו את תוכן הנושא לפני שתתחילו לצלם, כדי שתוכלו להתמודד עם המונח “זרימה” באופן ביקורתי מיד לאחר ביצוע מטלת הצילומים. הרקע הטכני שקיבלתם בנושא השימוש במצלמה יהיה עבורכם כלי עזר, ויסייע למי שמרגיש שאינו מיומן מספיק בצילום, ולמי שמעוניין לשפר בהזדמנות זו את יכולתו.

ולאחר ההקדמה, הגיעה העת לגשת לעצם העניין: איך מספרים סיפור בתמונות?

אני מניחה שכבר נתקלתם במשמעות המילה “צילום” בלועזית. פוטוגראפיה היא “רישום באור”. באופן פשטני, ניתן לתאר את הצילום כריכוז של קרני אור שנפלטות מעצמים, באמצעות עדשת המצלמה, והקרנתם על חיישן אלקטרוני שנמצע בתוך גוף המצלמה. איך זה קשור לסיפור? הסיפור הוויזואלי שאנו מציגים בתמונות נבנה כולו מקווים, מרקמים, דפוסים, צבעים, אור וצל, שהוקרנו על החיישן ויצרו יחד קומפוזיציה בעלת ערך אסטטי ומשמעות, שגורמת לצופה להרגיש ולחשוב. ממש כפי שאנו בונים בשפתנו סיפורים ממילים ומשפטים, ונשענים על כללי התחביר כדי שהמסר יהיה מובן, כך גם בצילום, אנו נשענים על שפה וויזואלית שיש לה אוצר מילים, כללי דקדוק ותחביר, המאפשרים להעביר מסר. כששולטים ברזי השפה, אפשר לספר סיפור, כל סיפור, וגם את הסיפור הפשוט ביותר, באופן מרתק.

ממש כמו ששפה מדוברת עוזרת לארגן את המחשבות, לשלוט בהן, ולהפיק סיפור קוהרנטי, אפשר להתייחס למסגרת, לפריים, ככלי לשליטה בכאוס הוויזואלי שסביב. (אני מזמינה אתכם לקרוא על כך גם בפוסט “אני מצטיידת רק במסגרת“). אפשר לשלוט בכל אלמנט גרפי, שמחליטים לכלול במסגרת או להשמיט ממנה, כך שגם הצופה, שלא חווה את המתרחש ברגע הצילום עצמו, ולא יכול לשלוף מזיכרונו שום חוויה בעזרת התמונה, יוכל בכל זאת לחוות משהו קרוב למה שחווה המצלם וביקש לבטא בתמונה. לפיכך, לא נשאל את עצמנו מעתה אם התמונה שצילמנו יפה, אלא נשאל איך האופן שבו החלקים מאורגנים במסגרת אכן מעביר את הרעיון, החוויה, המסר, או הסיפור.

כמו במשפטי השפה המדוברת, גם את הסיפור הוויזואלי אפשר לנסח בהרבה אופנים. אפשר, למשל, להתקרב אל הנושא, לזוז ולהתבונן בו מזוויות שונות, להחליף לעדשה רחבה או צרה כדי לשנות את הגדלים היחסיים בתצלום, לשנות עומק שדה או צבע, ועוד. כדאי לכם לנסות כמה מהאפשרויות הללו תוך כדי יצירת הסיפור הוויזואלי שלכם, ולבחון כיצד משפיע כל שינוי שכזה.

בנוסף לטכניקה הצילומית, כדאי גם לשים לב לקשר שבין האלמנטים השונים שבתוך הפריים, למשל: האם הנושא שצילמתם מכסה את כל שטח התצלום או מוצג בתוך הקשר רחב יותר ברקע? האם דמויות בתצלום מביטות ישירות אל המצלמה או שמבטן מוסט אל חלקים אחרים בפריים? האם מוצגת תנועה בצילום וכיצד היא מתרחשת ביחס אל עצמים נייחים בו? חשבו גם על התזמון: כיצד שבריר השנייה שבו החלטתם לצלם הנו בעל משמעות בצילום? הסיפור הופך למושלם כאשר מתקיימים בצילום כל החלקים שתורמים להבנה, ללא פרטים עודפים ומיותרים שמסיטים את תשומת הלב. ולפעמים, גם חלקים שהצלם בוחר לא להכניס למסגרת, מהווים חלק משמעותי בצילום, כי הם הופכים אותו לסוג של סיפור עם סוף פתוח ומעורר מחשבה.

אני רוצה להציג כמה דוגמאות שידגימו איך משפיעות בחירות שונות בצילום על הסיפור המסופר בתמונה. לצורך כך, אין הזדמנות טובה מזו, לשתף בעבודותיהם של כמה מספרים ויזואליים מצוינים מרחבי העולם. כשתתבוננו בעבודות, נסו לחשוב, מה בצילום עורר בכם רגש או גרם לכם לחשוב, וכיצד תרמה השפה הויזואלית לתוצאה זו. צפו ותיהנו מ…

×        הרצאתו של David Griffin, מנהל תחום הצילום במגזין נשיונל ג’אוגרפיק, במסגרת TED, על האופן שבו צילום מחבר בלי מילים אל אנשים ויצורים אחרים.

×        ראיון עם הצלם Steve McCurry על הסיפורים שמאחורי הסיפורים בתצלומיו המפורסמים, שאת חלקם בוודאי תזהו מיד.

×        הצלם Daniel Milnor שמספר כיצד הוא יוצר בתצלומיו סיפור של מקום.

×        ולקינוח קליל, הצלם Douglas Kirkland מלמד לספר סיפורים מעוררי תיאבון.

שלכם,

ליטל שמר חיים