והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת. בין יום הזכרון ליום העצמאות
לעומת כל החגים והמועדים האחרים, אשר נחגגים בבית הספר יום קודם ליציאת התלמידים לחופשה, הרי שדווקא יום העצמאות נותר יתום, לא במקרה כמובן. הילדים עומדים דום בצפירה, שרים על "מי שנותר ער כל הלילה וראה אור יום", מזילים דמעה, אך חסרים את ההזדמנות לחגוג באופן מלא ורשמי במערכת החינוך את יום העצמאות, בבית הספר יש מקום ליום הזיכרון בלבד.
הפרדה בין שני המועדים תתרום לדעתי לשניהם גם יחד. היא תאפשר למדינה לכבד ולהוקיר את הנופלים ביתר שאת ותמנע את הפיצול בין מי שמסוגל איכשהו לעשות את המעבר אחרי טקס המשואות לשמחה אמיתית בערב יום העצמאות.