נאום פרופ' סטנלי פישר בפורום קיסריה – אופטימיות זהירה (ותחושה שיש על מי לסמוך).

פרופ' סטנלי פישר נואם בפני פורום קיסריה תחת הכותרת "המשק הישראלי: הצלחות ודאגות". בחוש הומור, עם הרבה כבוד ורצינות, סקר פרופ' סטנלי פישר את המצב הכלכלי בישראל ובעולם. אין ספק שמדובר באחד מאנשי המקצוע המרשימים ביותר שזכתה לו ישראל. בכתיבה עיוורת מהירה וקצרנית סיכמתי את דבריו תוך כדי הנאום. הינה עיקר הדברים, בתחילתם החוזקות, ולאט לאט לתוך הדאגות והאתגרים. מצד אחד מותיר דאגה ועירנות, מצד שני אופטימיות ותקווה לדרך. למה יש לי הרגשה שבשנת 2015 נתגעגע אליו?
אז כאמור, מתחילים בחיובי: צמיחה מהירה, אבטלה נמוכה, עליה בשיעור ההשתתפות, מדינות פיסקאלית טובה ומחמאות לאוצר, עודף בחשבון השוטף, סקטור ההיי טק המצליח, גלוי הגז הטבעי – אלו ההצלחות הבולטות של המשק. מאז אמצע 2003 צמחה כלכלת ישראל, למעט 2009 בלב המיתון העולמי, בסביבות 5% בממוצע. זהו הישג משמעותי למדינת ישראל.
שיעור האבטלה הנמוך מזה 20 שנה הוא הישג גבוה– היינו ב-2003 באבטלה של קרוב ל-11% בתקופת המיתון הקודם. ירידה זו המשולבת בעליה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא גורם משמעותי בחוסנה הכלכלי של המדינה.
ב-2003 נאלצנו לבקש ערבויות ממשלת ארה"ב כדי להמשיך ולגייס כסף. קיבלנו אותם והתחייבנו למשמעת פיסקאלית. בתוך חמש שנים ירדנו מגרעון של 5% לאיזון בתקציב המדינה. הגירעון הצפוי ל-2012 הוא 2%. יחס חוב/תמ"ג ירד מיותר מ-100% לפחות מ-75%. מצבנו בכך יותר טוב מרוב מדינות אירופה, ואולי בעוד כמה שנים יותר טווב ממצבה של ארצות הברית.
יש לנו עודף בחשבון השוטף, זה הולך ויורד בגלל הצמיחה ויסוף השקל. הפיכתה של ישראל למדינה עם עודף מבני בחשבון השוטף, מצבנו מצוין. הדבר נובע משיעור הצמיחה המהירה של היצוא הישראלי. הוא עלה מ-30% מהתמ"ג לפני עשרים וחמש שנה ל-45% כיום, בעוד שהיבוא צמח בקצב נמוך באופן משמעותי, מה שיוצר עודף מבני במאזן. ביחס לגודלה הקטן של מדינת ישראל, אחוז וחצי בלבד מתקציבה של ארה"ב, ההיי טק והטכנולוגיה מהווים היחס הגבוה ביותר בעולם יחסית לתמ"ג, אם כי נדרשת צניעות כי בגודל המוחלט אנחנו שחקן קטן בגלובוס.
תגליות הגז מהווים גורם משמעותי לעתיד המשק הישראלי. עם זאת, קשה עדיין לדעת עד כמה זה ישפיע על מצבנו   הפיסקאלי. בנורבגיה ישנה הכנסה של 15% מידי שנה מהתמ"ג ואצלנו נגיע אולי לאחוז וחצי במקרה הטוב.  עם זאת בחשבון השוטף תהיה לכך השפעה משמעותית וזה יהיה גורם שיביא לייסוף השקל בשנים הבאות ולעודף המבני האמור.
מצידה של מחצית הכוס הריקה, מקורות הדאגה כיום: האינפלציה, מחירי הדיור, ייסוף השקל והוצאות הממשלה.
האינפלציה היתה נמוכה ואף שלילית ב-2004 אבל היא עלתה והציפיות לאינפלציה גבוהות ובנק ישראל מנסה לשלוט בה על ידי מדיניות הריבית.
מכירי הדירות החלו לעלות במהירות מאז 2008 אחרי יציבות מחירי מאז שנות ה-90 ואף ירידה. הריבית הנמוכה ומערכת בנקאית יציבה שיכולה להעניק משכנתאות ברוחב לב, הביאו לעלית מחירים. יש קושי לטפל רק בביקוש, יש לטפל גם בהיצע   הקרקעות והורדת חסמים בירוקרטיים בפני בניה. עם  זאת פרופ' פישר מודאג. עד 2008 השוק היה רדום ומאז המחירים עלו בקצב של כ-18% בשנה, כלומר, הכפלת מחירים תוך חמש שנים. זו כמובן לא תופעה שיכולה להימשך לנצח, והשאלה כיצד ניתן לעצור את זה באופן שלא יגרום זעזועים קשים למשק, כמו שקרה בארצות הברית ואירלנד. מבחינת מדד מחירי הדירות מול מה שקרה בארה"ב ואירלנד – כבר עברנו את מה שקרה שם לפני המשבר. זו סיבה שפרופ' פישר מתכוון להמשיך ולקרר את שוק הדיור, הנתונים הנוכחיים מנוגדים האם המחירים החלו לרדת.
בעיית הייסוף של השקל היא מורכבת. אנחנו רוצים משק חזק אבל שער חליפין חלש, אבל למרבה הצער שניהם לא הולכים יחדיו. יש קושי להביא משקיעים ארצה על בסיס חוזק הכלכלה ולצפות ששער החליפין יהיה חלש. פרופ' פישר מעדיף כמובן את הבעיה הנוכחית של התמודדות עם משק חזק. היצואנים מצליחים לייצא למרות הייסוף, והמשק העולמי הולך בכיווננו. אנחנו מייצאים לשוק ההי טק כולל שירותים, וכנראה שהוא פחות רגיש לשער החליפין.
המצב הפיסקאלי לעשור הקרוב – הצלחנו עד כה באופן טוב, אבל צריך להמשיך ולשמור על משמעת פיסקאלית. פרופ' פישר צופה שהגירעון בשנתיים הקרובות יעמוד במגבלות שהממשלה החליטה עליהם, אבל התמונה לשנים הבאות מדאיגה יותר, כי ישנן דרישות גוברות כלפי התקציב. מאחר והממשלה הבטיחה להוריד את שיעורי המס, ואין הבטחה שהצמיחה תמשיך באותו קצב, הגירעון עלול לעלות מעבר לצפוי.
פרופ' פישר מציג סינריו של צמיחה בקצב הממוצע ההיסטורי ומדגים שיחס חוב-תוצר נתקע על 75% שאליו הגענו כיום. כל תקלה בדרך עלולה ליצור היפוך במצב הכלכלי. למשל, משבר ביטחוני שיחייב השקעה רבה יותר בביטחון יביא לעליה בתקציב וצורך להפסיק את הורדת המיסוים.
הנושאים מעוררי דאגה לעתיד: עוני, דמוגרפיה, המערכת הפיננסית, חינוך, חסמים לתחרות, בירוקרטיה.
העוני בישראל הוא מרכיב מסובך. הוא עמד על כ-12% ובסקטורים של הערבי והחרדים הוא גדל בשנים האחרונות. בתוכם הוא גדל מכ-35% בשנת 1997 לכ-60% כיום. אבל אם נוסיף לכך שמבחינה דמוגרפית שיעורם באוכלוסיה גדל, הרי ששיעור העוני בקרב קהלים גדולים מטריד ביותר. הסיבה כמובן לעניין הוא חלקם של מגזרים אלו בשוק העבודה. אם המצב ימשיך בצורה כזו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה יצטרך להחזיק כלכלית חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה החלשה.
הרברט שטיין, מצטט פישר, אמר שההבדל בין 1% ל-2% הוא 100%. לכן תנודות קלות לכאורה שאנחנו רואים בשנים האחרונות של עליה באחוזים בודדים של העוני, הוא קריטי ומכרסם בחוסנה הכלכלית (והחברתי) של ישראל.
מצב המערכת הבנקאית בישראל טוב ויציב. אבל עדיין לא התחלנו ליישם את החלטות באזל 3. פישר טוען שצריך לשנות את הרגולציה. אין לדעתו עודף רגולציה. רוב הזמן כולם מתלוננים על עודף הרגולציה, אבל פעם בעשר שנים בעת משבר גלובאלי כולם משבחים את הרגולציה החזקה. בהומור אומר פישר שכעת עברנו את השנה, וכולם מתלוננים שוב על עודף הרגולציה. לפישר אין ספק ושאלה לגבי זה. אין מקום לאשליה שאפשר להוריד פיקוח על בנקים. משבר מסוג הזה בישראל הוא הרסני וצריך להיות בטוחים שזה לא יקרה, וזה מחייב הגברה של רגולציה על הבנקים.
חינוך – מצבנו היחסי   מול מדינות ה-OECD מזעזע לפי מבחן הפיזה. אנחנו מצויים בשליש התחתון של ההישגים בחינוך ממדינות העולם המובילות. אנחנו במקום 41 מתוך 64 מדינות במדעים ומתמטיקה, ובמקום 36 בקריאה. הבעיה נובעת מכך שיש לנו כמה מערכות חינוך ולכן יש נושאי ליבה שמספר מערכות לא מלמדות, ואלו באים לביטוי במבחני הפיזה של ה-OECD.
חסמים לתחרות – יש לנו מגבלות לגודל. לכן באופן טבעי יש לנו פחות בנקים ורשתות מזון יחסית לארצות הברית. יש להכיר בחסמים אלו, לקחת אותם בחשבון, אבל לעודד תחרות. לדעתו תחרות יכולה לבוא כתוצאה מיבוא, ויש לאפשר אותה ביותר ענפים. בכך הוא מתייחס במרומז למשבר הקוטג'. מונופוליסט הוא לא "איש רע" הוא פשוט רוצה להרוויח, וכל אחד היה רוצה לעשות זאת. פתיחת השוק לתחרות מבחוץ תביא לשינוי המיוחל. מאז שנות ה-60 כשהממשלה החליטה לפתוח את המשק הישראלי ליבוא הפכנו למשק חזק ומצליח.
בירוקרטיה: דו"ח הבנק העולמי על Doing Business מציב אותנו במקום טוב בעולם, למשל בהגנה על משקיעים, באשראי, ועוד. אבל יש נושאים שבהם אנחנו מאוד בעייתיים. למשל, בטיפול ממשל ברישיונות לבניה אנחנו במקום ה-121. ברישום נכס אנחנו במקום 147 מבין 183 מדינות. אלו חסמים בירוקרטים שגורמים נזק ויש לטפל בהם.
וכאן הוא מגיע לדאגות המשמעותיות ביותר, ואלו לגבי גורמים חיצוניים פוליטיים וגיאו-פוליטיים. בשער האקונומיסט השבוע עולה השאלה האם אנחנו בתקופה קצת קשה מבחינה עולמית או שאנחנו גולשים שוב למיתון. המצב בארה"ב פחות טוב מהצפוי, אירופה בבעיות, ועל יפן אין על מה לדבר. כיום רכישת ביטוח נגד חדלות פירעון של יוון אירלנד ופורטוגל עולה הון. על יוון 20%  ועל אירלנד ופורטוגל 8%. אם האירופים לא יפתרו את זה יהיה קושי משמעותי בגוש היורו.
פופוליזם: מים, דלק וחלב – כל פעם יש דגש על בעיה ממוקדת, שלכאורה היא דמות הכל. פרופ' פישר לא מתרגש כנראה ממאבק הקוטג'. הוא מוטרד מהמצב הגיאו-פוליטי והשינויים שמתרחשים סביבנו, במצרים וסוריה, ובמקומות נוספים. נראה שהסיכון הגדול ביותר למצב הכלכלי הוא דווקא שינוי במצב הביטחוני התלוי בגורמי חוץ. צורך להרחיב את תקציב הביטחון באופן משמעותי עלול לעצור את הצמיחה הכלכלית והיציבות שאנו עדים לה בשנים האחרונות.

פרופ' סטנלי פישר נואם בפני פורום קיסריה: המשק הישראלי: הצלחות ודאגותבחוש הומור, עם הרבה כבוד ורצינות, סקר פרופ' סטנלי פישר את המצב הכלכלי בישראל ובעולם. אין ספק שמדובר באחד מאנשי המקצוע המרשימים ביותר שזכתה לו ישראל.בכתיבה עיוורת מהירה וקצרנית סיכמתי את דבריו תוך כדי הנאום. הינה עיקר הדברים, בתחילתם החוזקות, ולאט לאט לתוך הדאגות והאתגרים. מצד אחד מותיר דאגה ועירנות, מצד שני אופטימיות ותקווה לדרך. למה יש לי הרגשה שבשנת 2015 נתגעגע אליו?אז כאמור, מתחילים בחיובי: צמיחה מהירה, אבטלה נמוכה, עליה בשיעור ההשתתפות, מדינות פיסקאלית טובה ומחמאות לאוצר, עודף בחשבון השוטף, סקטור ההיי טק המצליח, גלוי הגז הטבעי – אלו ההצלחות הבולטות של המשק. מאז אמצע 2003 צמחה כלכלת ישראל, למעט 2009 בלב המיתון העולמי, בסביבות 5% בממוצע. זהו הישג משמעותי למדינת ישראל.שיעור האבטלה הנמוך מזה 20 שנה הוא הישג גבוה– היינו ב-2003 באבטלה של קרוב ל-11% בתקופת המיתון הקודם. ירידה זו המשולבת בעליה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא גורם משמעותי בחוסנה הכלכלי של המדינה. ב-2003 נאלצנו לבקש ערבויות ממשלת ארה"ב כדי להמשיך ולגייס כסף. קיבלנו אותם והתחייבנו למשמעת פיסקאלית. בתוך חמש שנים ירדנו מגרעון של 5% לאיזון בתקציב המדינה. הגירעון הצפוי ל-2012 הוא 2%. יחס חוב/תמ"ג ירד מיותר מ-100% לפחות מ-75%. מצבנו בכך יותר טוב מרוב מדינות אירופה, ואולי בעוד כמה שנים יותר טווב ממצבה של ארצות הברית. יש לנו עודף בחשבון השוטף, זה הולך ויורד בגלל הצמיחה ויסוף השקל. הפיכתה של ישראל למדינה עם עודף מבני בחשבון השוטף, מצבנו מצוין. הדבר נובע משיעור הצמיחה המהירה של היצוא הישראלי. הוא עלה מ-30% מהתמ"ג לפני עשרים וחמש שנה ל-45% כיום, בעוד שהיבוא צמח בקצב נמוך באופן משמעותי, מה שיוצר עודף מבני במאזן. ביחס לגודלה הקטן של מדינת ישראל, אחוז וחצי בלבד מתקציבה של ארה"ב, ההיי טק והטכנולוגיה מהווים היחס הגבוה ביותר בעולם יחסית לתמ"ג, אם כי נדרשת צניעות כי בגודל המוחלט אנחנו שחקן קטן בגלובוס.תגליות הגז מהווים גורם משמעותי לעתיד המשק הישראלי. עם זאת, קשה עדיין לדעת עד כמה זה ישפיע על מצבנו   הפיסקאלי. בנורבגיה ישנה הכנסה של 15% מידי שנה מהתמ"ג ואצלנו נגיע אולי לאחוז וחצי במקרה הטוב.  עם זאת בחשבון השוטף תהיה לכך השפעה משמעותית וזה יהיה גורם שיביא לייסוף השקל בשנים הבאות ולעודף המבני האמור.מצידה של מחצית הכוס הריקה, מקורות הדאגה כיום: האינפלציה, מחירי הדיור, ייסוף השקל והוצאות הממשלה.האינפלציה היתה נמוכה ואף שלילית ב-2004 אבל היא עלתה והציפיות לאינפלציה גבוהות ובנק ישראל מנסה לשלוט בה על ידי מדיניות הריבית. מכירי הדירות החלו לעלות במהירות מאז 2008 אחרי יציבות מחירי מאז שנות ה-90 ואף ירידה. הריבית הנמוכה ומערכת בנקאית יציבה שיכולה להעניק משכנתאות ברוחב לב, הביאו לעלית מחירים. יש קושי לטפל רק בביקוש, יש לטפל גם בהיצע   הקרקעות והורדת חסמים בירוקרטיים בפני בניה. עם  זאת פרופ' פישר מודאג. עד 2008 השוק היה רדום ומאז המחירים עלו בקצב של כ-18% בשנה, כלומר, הכפלת מחירים תוך חמש שנים. זו כמובן לא תופעה שיכולה להימשך לנצח, והשאלה כיצד ניתן לעצור את זה באופן שלא יגרום זעזועים קשים למשק, כמו שקרה בארצות הברית ואירלנד. מבחינת מדד מחירי הדירות מול מה שקרה בארה"ב ואירלנד – כבר עברנו את מה שקרה שם לפני המשבר. זו סיבה שפרופ' פישר מתכוון להמשיך ולקרר את שוק הדיור, הנתונים הנוכחיים מנוגדים האם המחירים החלו לרדת.בעיית הייסוף של השקל היא מורכבת. אנחנו רוצים משק חזק אבל שער חליפין חלש, אבל למרבה הצער שניהם לא הולכים יחדיו. יש קושי להביא משקיעים ארצה על בסיס חוזק הכלכלה ולצפות ששער החליפין יהיה חלש. פרופ' פישר מעדיף כמובן את הבעיה הנוכחית של התמודדות עם משק חזק. היצואנים מצליחים לייצא למרות הייסוף, והמשק העולמי הולך בכיווננו. אנחנו מייצאים לשוק ההי טק כולל שירותים, וכנראה שהוא פחות רגיש לשער החליפין.המצב הפיסקאלי לעשור הקרוב – הצלחנו עד כה באופן טוב, אבל צריך להמשיך ולשמור על משמעת פיסקאלית. פרופ' פישר צופה שהגירעון בשנתיים הקרובות יעמוד במגבלות שהממשלה החליטה עליהם, אבל התמונה לשנים הבאות מדאיגה יותר, כי ישנן דרישות גוברות כלפי התקציב. מאחר והממשלה הבטיחה להוריד את שיעורי המס, ואין הבטחה שהצמיחה תמשיך באותו קצב, הגירעון עלול לעלות מעבר לצפוי. פרופ' פישר מציג סינריו של צמיחה בקצב הממוצע ההיסטורי ומדגים שיחס חוב-תוצר נתקע על 75% שאליו הגענו כיום. כל תקלה בדרך עלולה ליצור היפוך במצב הכלכלי. למשל, משבר ביטחוני שיחייב השקעה רבה יותר בביטחון יביא לעליה בתקציב וצורך להפסיק את הורדת המיסוים.הנושאים מעוררי דאגה לעתיד: עוני, דמוגרפיה, המערכת הפיננסית, חינוך, חסמים לתחרות, בירוקרטיה.העוני בישראל הוא מרכיב מסובך. הוא עמד על כ-12% ובסקטורים של הערבי והחרדים הוא גדל בשנים האחרונות. בתוכם הוא גדל מכ-35% בשנת 1997 לכ-60% כיום. אבל אם נוסיף לכך שמבחינה דמוגרפית שיעורם באוכלוסיה גדל, הרי ששיעור העוני בקרב קהלים גדולים מטריד ביותר. הסיבה כמובן לעניין הוא חלקם של מגזרים אלו בשוק העבודה. אם המצב ימשיך בצורה כזו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה יצטרך להחזיק כלכלית חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה החלשה.הרברט שטיין, מצטט פישר, אמר שההבדל בין 1% ל-2% הוא 100%. לכן תנודות קלות לכאורה שאנחנו רואים בשנים האחרונות של עליה באחוזים בודדים של העוני, הוא קריטי ומכרסם בחוסנה הכלכלית (והחברתי) של ישראל.מצב המערכת הבנקאית בישראל טוב ויציב. אבל עדיין לא התחלנו ליישם את החלטות באזל 3. פישר טוען שצריך לשנות את הרגולציה. אין לדעתו עודף רגולציה. רוב הזמן כולם מתלוננים על עודף הרגולציה, אבל פעם בעשר שנים בעת משבר גלובאלי כולם משבחים את הרגולציה החזקה. בהומור אומר פישר שכעת עברנו את השנה, וכולם מתלוננים שוב על עודף הרגולציה. לפישר אין ספק ושאלה לגבי זה. אין מקום לאשליה שאפשר להוריד פיקוח על בנקים. משבר מסוג הזה בישראל הוא הרסני וצריך להיות בטוחים שזה לא יקרה, וזה מחייב הגברה של רגולציה על הבנקים.חינוך – מצבנו היחסי   מול מדינות ה-OECD מזעזע לפי מבחן הפיזה. אנחנו מצויים בשליש התחתון של ההישגים בחינוך ממדינות העולם המובילות. אנחנו במקום 41 מתוך 64 מדינות במדעים ומתמטיקה, ובמקום 36 בקריאה. הבעיה נובעת מכך שיש לנו כמה מערכות חינוך ולכן יש נושאי ליבה שמספר מערכות לא מלמדות, ואלו באים לביטוי במבחני הפיזה של ה-OECD.חסמים לתחרות – יש לנו מגבלות לגודל. לכן באופן טבעי יש לנו פחות בנקים ורשתות מזון יחסית לארצות הברית. יש להכיר בחסמים אלו, לקחת אותם בחשבון, אבל לעודד תחרות. לדעתו תחרות יכולה לבוא כתוצאה מיבוא, ויש לאפשר אותה ביותר ענפים. בכך הוא מתייחס במרומז למשבר הקוטג'. מונופוליסט הוא לא "איש רע" הוא פשוט רוצה להרוויח, וכל אחד היה רוצה לעשות זאת. פתיחת השוק לתחרות מבחוץ תביא לשינוי המיוחל. מאז שנות ה-60 כשהממשלה החליטה לפתוח את המשק הישראלי ליבוא הפכנו למשק חזק ומצליח.בירוקרטיה: דו"ח הבנק העולמי על Doing Business מציב אותנו במקום טוב בעולם, למשל בהגנה על משקיעים, באשראי, ועוד. אבל יש נושאים שבהם אנחנו מאוד בעייתיים. למשל, בטיפול ממשל ברישיונות לבניה אנחנו במקום ה-121. ברישום נכס אנחנו במקום 147 מבין 183 מדינות. אלו חסמים בירוקרטים שגורמים נזק ויש לטפל בהם. וכאן הוא מגיע לדאגות המשמעותיות ביותר, ואלו לגבי גורמים חיצוניים פוליטיים וגיאו-פוליטיים. בשער האקונומיסט השבוע עולה השאלה האם אנחנו בתקופה קצת קשה מבחינה עולמית או שאנחנו גולשים שוב למיתון. המצב בארה"ב פחות טוב מהצפוי, אירופה בבעיות, ועל יפן אין על מה לדבר. כיום רכישת ביטוח נגד חדלות פירעון של יוון אירלנד ופורטוגל עולה הון. על יוון 20%  ועל אירלנד ופורטוגל 8%. אם האירופים לא יפתרו את זה יהיה קושי משמעותי בגוש היורו.פופוליזם: מים, דלק וחלב – כל פעם יש דגש על בעיה ממוקדת, שלכאורה היא דמות הכל. פרופ' פישר לא מתרגש כנראה ממאבק הקוטג'. הוא מוטרד מהמצב הגיאו-פוליטי והשינויים שמתרחשים סביבנו, במצרים וסוריה, ובמקומות נוספים. נראה שהסיכון הגדול ביותר למצב הכלכלי הוא דווקא שינוי במצב הביטחוני התלוי בגורמי חוץ. צורך להרחיב את תקציב הביטחון באופן משמעותי עלול לעצור את הצמיחה הכלכלית והיציבות שאנו עדים לה בשנים האחרונות.