השבוי הישראלי במצרים שאינו מופיע ברשימות הצבא: סיפור השבי והשחרור של אבי, אלון קפלן – ארבעים שנה למלחמת יום כיפור
הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של ערוץ 2 בסקירת כתבות לזכר 40 שנה למלחמת יום כיפור – קישור כאן
בשעת ערב, יום לאחר הכרזת הפסקת האש של מלחמת יום כיפור בשנת 1973, צלצל הטלפון בביתנו בגבעתיים. כילד בן שמונה לא הבנתי את הדרמה שתתרחש בזמן הקרוב, אני בספק אם מישהו באמת מבין אותה אפילו היום. בצדו השני של הקו היה אבא שלי, סגן מיל. אלון קפלן באותה עת, אשר סיפר לאמי בקור רוח שהוא בסדר ושהוא מאושפז בבית החולים אסף הרופא. את קורותיו ביומיים שקדמו לשיחת הטלפון הזו הוא סיפר לה רק בבית החולים. אינני זוכר מתי בדיוק נודע גם לי הסיפור, נותרו לי כמה ציורים שמעידים כנראה על הרושם שהפרטים הותירו. אני זוכר את ביתני בית החולים אסף הרופא, את הפצועים, את כסאות הגלגלים שנהניתי לשחק בהם ולהחליק בתוכם לאורך המסדרונות לנזיפותיה של אחות המחלקה. כתבת "במחנה" שפורסמה בהרחבה והתעניינותם של כלי תקשורת רבים בסיפור שלקוח כאילו מסרט מלחמה דמיוני, אפשרו לי הצצה לתוך מהלך העניינים הבלתי נתפס של נפילתו בשבי של אבי עם עוד שני קציני מודיעין ישראליים בסיני, ושחרורם על ידי כוחות צה"ל בדרך נס.
ישראל היא מדינה קטנה. וכך מול מליאת חבר הנאמנים של המסלול האקדמי המכללה למנהל בה אני עובד, הצגתי לפני מספר חודשים שקופית במסגרת הרצאה על חוסן נפשי. בשקופית נראתה תמונה מתוך עיתון "במחנה" שפורסם לאחר שחרור שבויי המלחמה במצרים – ראו למטה. בתוך גיליון זה פורסם חלק מיומן האירועים שכתב אבי על אירועי השבי בזמן תקופת החלמתו בבית החולים. מתוך קהל הנוכחים התרומם לפתע ממקומו אדם שלא הכרתי באותה עת, ואמר "אני שחררתי אותו". היה זה שריונר שחסם את כביש הגישה לקהיר ממערב למזרח באותו לילה אפל. הוא אינו יודע גם היום להסביר מדוע הציב שם את המחסום, אך היה זה המקום האחרון שבו ניתן לעצור את השיירה המצרית ועמה שלושה שבויים ישראלים בדרך לקהיר. ההתקלות של הכוח המצרי בחיילי צה"ל הביא לשחרורם של שלושת השבויים תוך פציעתו של אבי, אך לפחות חופשי וחי מופנה לטיפול בישראל. אבי שנולד בחודש אוקטובר טוען מאז שיש לו שני ימי הולדת באוקטובר, אחד זה המקורי, והשני הוא באותו לילה חשוך על צידה המצרי של תעלת סואץ שבו הוא שוחרר.
אחרי כמה רגעים של הלם המשכתי בהרצאתי לחבר הנאמנים על הבמה בנושא פסיכולוגיה חיובית וחוסן נפשי. כמה ממשתתפי האירוע אמרו שדבר כזה יכול לקרות רק בישראל. לאחר אותו יום החלטתי לשחזר את הסיפור מתוך גיליונות העיתון המצהיבים ולפרסם אותו שוב, בעברית ובאנגלית. בעמודים הבאים מתוארים הדברים במדויק בשם אומרם, כפי שנכתבו במקור על ידי אבי אלון קפלן בשנת 1973. בהזדמנות אולי אשלים את החסר ואביא את דבריהם של השותפים השונים שקשורים אל האירוע הזה, בינתיים הנה הם לעיונכם.
אורן קפלן, רמת גן, 2013
