אינטליגנציה רגשית – או מניפולציה או אמפטיה

פורסם במקור בכתב העת סטטוס, 2009, כמאמר הפתיחה לגיליון 214 בנושא אינטליגנציה רגשית בניהול

אינטליגנציה רגשית – או מניפולציה או אמפטיה

פרופ' אורן קפלן

בשנת 1881 חוקק בצרפת חוק חינוך חובה. הדבר גרם לקריסת מערכת החינוך שלא ידעה להתמודד עם ההטרוגניות העצומה בין הילדים הרבים שזרמו למערכת החינוך. כך נוצר מבחן ה-IQ הראשון שחובר על ידי אלפרד בינה עבור משרד החינוך הצרפתי כדי למיין את הילדים ל"מוכשרים" ול"לא-מוכשרים". מבחן זה ודומיו מהווים עד היום מדד מרכזי למיון אנשים ללימודים ולעבודה. אולם די להזכיר שיכולת הניבוי של מוסדות אקדמיים בישראל להצלחה בלימודים בעזרת ציון הבגרות והציון הפסיכומטרי יחדיו עומדת על פחות מ-20% כדי להבין שמשהו בסיסי לקוי בשיטה. זאת ועוד – כאשר בוחנים מדדים אחרים כמו הצלחה מקצועית והצלחה בחיים, יכולת הניבוי של מדדים אלה פחות או יותר נמחקת כליל. הסיבה לכך פשוטה – ניבוי הצלחתו של אדם בתפקיד לא נעשית באופן אקראי באוכלוסיה. שני רופאים או שני מנהלים שמושווים זה לזה אינם שונים בצורה כה קיצונית במנת המשכל שלהם. מה שמבחין ביניהם הינם גורמים מוטיבציוניים, רגשיים, ומרכיבים נוספים שאותם ניתן לסכם בביטוי "אינטליגנציה רגשית". אלו מהווים מכלול של יכולות לזהות ולהתמודד עם גורמים רגשיים הן של העצמי והן של הזולת. האינטליגנציה הרגשית היא אותו חומר בערה אשר מניע את היכו לות האישיות של הפרט, ובלעדיה לא ניתן לממש פוטנציאל אינטלקטואלי וכישרון, גבוהים ככל שיהיו. העובדה שמוסדות רבים ממשיכים עד היום למיין אנשים בעיקר על בסיס ה-IQ נובעת הן מכך שהאינטליגנציה הרגשית היא מונח חדש יחסית שנכנס לשיח המקצועי לפני פחות מ-20 שנה ומכך ששיטות המדידה שלה בעייתיות לא פחות מאלו של ה-IQ. למרות זאת ניתן לומר בפסקנות שמנהל זקוק לאינטליגנציה רגשית גבוהה כדי להצליח בתפקידו, ושההבנה הטכנית שנדרשה ממנהל בעידן התעשייתי אינה רלונטית עוד בעידן המידע שבו אנו חיים כיום.

אך כאן יש צורך להזים את התדמית החיובית שיש לאינטליגנציה הרגשית ולהדגיש שיכולת זו יכולה לשמש בידי המחזיק בה לנזק לא פחות מאשר לתועלת. בגלל המילה "רגשית" רבים סבורים שמדובר ביכולת אמפטית, רגישות אנושית וחמלה. למעשה מדובר ביכולת לזהות רגשות ונימים דקים, אך אין בה בהכרח את טוב-הלב האנושי להשתמש בהבנה זו למען הזולת. מנהל מצליח יכול להיות בעת ובעונה אחת בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה ואדם קשה-לב, מניפולטיבי וחסר חמלה.

מכאן שיש להפריד את השימוש במונח אינטליגנציה רגשית לשני תחומים. החלק הראשון הוא יכולת מודעות ורגישות אבחונית שיש לפרט, שהיא הבסיס החשוב ביותר כנראה להצלחה תפקודית. החלק השני הוא מה שנכנה בשפת הרחוב "להיות בן-אדם" במובן הרחב של המילה, ומסתבר שלרוע המזל הוא אינו בהכרח אינדיקציה להצלחה בתפקיד ניהולי או מנהיגותי.

אנו נתקלים בשנים האחרונות בנטייה גוברת לעיסוק באחריות חברתית, זאת כתנועת נגד לתהליכי גלובליזציה וקפיטליזם פרוע שאת פירותיו הבאושים אנו חווים במשבר הנוכחי ביתר שאת (לברנרד מיידוף היתה כנראה אינטליגנציה רגשית גבוהה ובאמצעותה הוא הצליח לזהות וללכוד את קורבנותיו למעילה שביצע). זה לכן הזמן להוסיף למדדי ה-IQ וה-EI מדד נוסף של יושרה (Integrity), לא בגלל שהיא מדד להצלחה תפקודית, אלא בגלל שבהתבוננות אסטרטגית וכנה, החמלה והרגישות הבין-אישית הן הבסיס לקיום חברתי לטווח הארוך. אני מקווה שלפחות מסקנה זו תהיה מוסר ההשכל של המשבר הקשה הנוכחי שיכול היה להימנע אילו רכיבים אלו של אינטליגנציה רגשית היו מיושמים במערכות הארגוניות והניהוליות שמסביבנו.