כתבת שער במדור השיווק של דה מרקר מהיום: "כדורים פסיכיאטריים? משחק ומציאות בבית האח הגדול" – לכאורה, אנשים נורמטיביים לא אמורים לסבול ממצוקה נפשית ולפיכך אינם אמורים להיעזר בתרופות פסיכיאטריות, שרחמנא לצלן, הן מנת חלקם של "חולי נפש" בלבד. קמפיין מתוזמר זה נגד הטיפול התרופתי מתייג את הקבוצה הגדולה והנורמטיבית שמשתמשת בתרופות אלה ומרתיע אנשים מלפנות לטיפול פסיכולוגי. אינני חסיד של תרופות פסיכיאטרית, אבל קמפיין מתוזמר זה נגד הטיפול התרופתי מתייג את הקבוצה הגדולה והנורמטיבית שמשתמשת בתרופות אלה ומרתיע אנשים מלפנות לטיפול. ייתי מעדיף לראות כיצד האנרגיות והעוצמות של מאבק "הצדק החברתי" נגד התרופות והפסיכיאטר שנתן אותן, היו מנוצלות על ידי חברי הכנסת והתקשורת להישיר מבט אל המקור האמיתי שעומד מאחורי הצורך של האוכלוסיה הרחבה להשתמש בתרופות הפסיכיאטריות, ואינני מתכוון כמובן לצורך הבלתי נשלט לצפות ב"האח הגדול" אלא דווקא למצוקה הנפשית שבגללה התרופות הללו נצרכות כיום בהיקפים כה חסרי תקדים בעולם ובישראל.

הכיתה סערה הבוקר. הואשמתי בעידוד סטודנטים לקחת תרופות פסיכיאטריות. אינני חסיד של תרופות, אבל ההתחסדות התקשורתית סביב סיפור האח הגדול ממחישה בעיקר את גודל המצוקה הנפשית באוכלוסיה, שאותה יותר נעים להכחיש. בואו נהרוג את השליח. להלן מאמרי שפרסמתי בנושא והועלה בשער מדור השיווק של דה מרקר הבוקר.

לקריאת המאמר המלא

מתוך כותרות כתבת מרקר TV בה קרן ליפינסקי קלע ואני מתראיינים על מאמרנו במדור השיווק של דה מרקר: "על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים":

"קניות הן מהסמים החוקיים הממכרים ביותר במאה העשרים ואחת. רבים מאיתנו עושים בו שימוש קבוע, חלקנו מכורים של ממש. תחושת ההיי שקניה טובה מעניקה נעה בין שעות ספורות לכמה ימים. למעט מוצרי מזון בסיסי, אנחנו קונים כדי להנות מהתחושה הטובה. העניין הוא שמחקרים חדשים מראים שיש גבול מסויים, שכאשר חוצים אותו, שגרה של רכישת מוצרים ושירותים יכולה לגרום לנו לדיכאון, ריקנות ותחושת אובדן משמעות. מה הוא הגבול הזה, ואיזה קניות בכל זאת יעניקו לנו יותר משמעות ? על כך בכתבה הבאה".

כתבה בערוץ מרקר TV בעקבות המאמר המשותף של קרן ליפינסקי-קלע ושלי במדור השיווק של דה מרקר

על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים – מאמרנו המשותף של קרן ליפינסקי-קלע ושלי שפורסם בשני חלקים במדור השיווק של דה מרקר.

בתקופה שבה אדם יכול לבחור מקצוע ואורח חיים, בחירת מסלול חיים רק כדי לממש מטרה חומרית-צרכנית, עלול לגבות מחיר נפשי יקר. עם זאת, רוב האנושות עדיין נוטה לבחור כך נתיב קריירה וחיים, על פני בחירה ערכית בהתאם לנטיות אישיות שמימושן עשוי להביא למשמעות ומימוש עצמי.

במאמרנו תיארנו את הפרדוקס הקיים בין אפשרות הצריכה המוגברת של הפרט במאה ה-21 לתחושת הריקנות וההתמכרות לרכישות חוזרות ונשנות אליהן הוא נגרר בעל כורחו. סקרנו תופעות אלו תוך דיון בשלושת רכיבי האושר בהם מתמקד כיום ענף המחקר של הפסיכולוגיה החיובית: משמעות, מעורבות והנאה.

לקריאת החלק הראשון של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

לקריאת החלק השני של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

בעקבות פרסום המאמר פורסמה גם כתבה בה קרן ואני מתראיינים בערוץ מרקר TV, ניתן לצפות בה כאן

הפס הרחב הוא חסם כניסה שהולך ונעלם מהשוק. לא ירחק היום שבו נוכל לצפות בטלוויזיה דרך האינטרנט, ולא נסכים לשלם ל-HOT או ל-Yes אגורה שחוקה אחת עבור שידורי טלוויזיה. במודל המדיה החדש כל אחד מאיתנו יוכל לייצר תכנים ולשדר אותם באינטרנט. ואיך יביאו הערוצים החדשים את עצמם למודעותנו ובחירתנו? בעזרת "לייק" כמובן. פייסבוק היא הפלטפורמה הקלאסית להפצה שכזאת.

השינויים הטכנולוגיים בתחום תשתיות האינטרנט מבשרים על שינוי מהותי ויסודי במבנה ובמודל הרווחים של שוק הטלוויזיה בעולם. מעבדות הניסוי פועלות מול עינינו בדמות סרטוני יוטיוב, אולם המפץ הגדול יגיע ברגע שנוכל לצפות בטלוויזיה באופן איכותי ומלא בעזרת פס רחב מספיק. באותו רגע ממש, תתנפץ בועת הרווחים של ערוץ 2 ודומיו, ושפע הכסף המצוי כיום בערוצים המסחריים בעלי הזיכיון לפרסם, יעבור אל אולפניהם של היוצרים כמו גם גופי האינטרנט החדשים כמו גוגל ופייסבוק.

לקריאת המאמר המלא במדור השיווק של דה מרקר

עולם השיווק והפרסום יוצר לא-פעם שאלות אתיות וחברתיות כמו – עד כמה מותר ולגיטימי לקדם מוצרים שיביאו אנשים לצרוך יותר ממה שהם צריכים, לצרוך מוצרים שאינם מיטיבים עימם ולעתים אף מזיקים להם או לשלם יותר ממה שראוי לשלם תמורת תועלות שעצם קיומן מוטל בספק.

יפה תעשה רשות שדות התעופה אם במקום תמונות של אנשים הצורכים סיגריות בהנאה, תחליף את השילוט מעל חדר העישון בשדה התעופה באילת באותן הזהרות ברורות של משרד הבריאות על סכנות העישון. אולי אפשר אף לנקוט בצעד יותר דרסטי ולשקול את ביטול חדר העישון בשדה התעופה הקטנטן הזה, או לפחות להזיזו למקום צדדי ופחות מעודד צריכת סיגריות. האופן בו מוצבת כעת "פרסומת" העישון והמיקום המזמין של חדר העישון מעודדים התנהגות שהעולם כולו מנסה למגר כנגד עישון.

במדינות מסוימות בעולם קיימת אכיפה נוקשה וחמורה כנגד עישון במרחב הציבורי. מלקום גלדוול, עיתונאי הניו-יורקר שתיאר את תופעת העישון באופן מרתק, טען שממשלות מעדיפות להימנע מהפעלת רגולציה כנגד עישון ולא להתעמת עם לוביסטים ובעלי ההון של תעשיית הטבק. הן מעדיפות לייצר מודעות צרכנית לנזקי העישון בעזרת תקציבי פרסום, שלמרבה הצער בעלי משמעות ואפקטיביות נמוכים בהרבה מיעילות האכיפה והרגולציה. מחקרים מצטברים מכל העולם מראים שהגבלת האפשרות לעשן במקומות ציבוריים מביאה לתוצאות משמעותיות בהרבה מקמפיינים. במונחי השיווק אפשר לומר שפעילות שיווקית "מתחת לקו" יעילה במקרה הזה, וכנראה באופן כללי, ליצירת שינוי התנהגות צרכני, יותר מגישה "מעל הקו".

למאמר המלא בדה-מרקר שיווק