ארכיון תגית: סוגיות נבחרות בניהול

למידה מהצלחות – הדרך להצלחה מתחילה כאן ועכשיו: מטלה ראשון בקורס סוגיות נבחרות בניהול, סמסטר ב' תשע"ה

למידה מהצלחות – הדרך להצלחה מתחילה כאן ועכשיו "להצלחה יש דרך, והיא מתחילה כאן ועכשיו" – את הכותרת הזו ראיתם בוודאי במהלך לימודיכם במכללה למנהל. היא מופיעה על קירות של מבנים וכיתות ונאמרת מתוך סרטון שהופק לפני כשנה לקראת היום הפתוח לנרשמים. בין אם הנכם מזדהים עם כותרת זו ובין אם לאו, היא מתאימה לפתיחתו של הסמסטר הנוכחי שיתמקד בסוגיית ההצלחה וה"למידה מתוך הצלחות". ברוכים הבאים לכולכם לקורס "סוגיות נבחרות בניהול". הקורס מיישם שיטת למידה מסורתית אך שאינה נפוצה במקומותינו. אני משתמש בה מזה 16 שנה כאן בבית הספר למנהל עסקים, ובין אם תאהבו, תשנאו, או תהיו אדישים לאופייה, היא תשבור מעט את שגרת הלמידה המסורתית בתואר. הסמסטר הנוכחי בו נתמקד בלמידה (מהצלחות) יוכל לספק לנו גם התבוננות בתהליך מקביל על הלמידה שלנו בקורס הנוכחי. נוכל לשאול שאלות לגבי אופי הלמידה בהתכתבות ללא מפגש פיזי בינינו, וכמובן לנסות ולהבין מכך מה אופי הלמידה מהצלחות שמתאים לכל אחת ואחד מאיתנו בעבודה ובחיים בכלל. לוח המודעות האלקטרוני של הקורס נמצא כאן ובו תוכלו להתעדכן במרוכז על פרסום מטלה חדשה ומועד הגשתה, הודעה על כך תישלח תמיד גם בדואר האלקטרוני דרך הפורטל הלימודי. בהמשך מסמך זה אפרט את אופיו של הקורס, מבנה הלמידה והמטלות שלו, אך ראשית, לפני שנגלוש להיבטים הלוגיסטיים, אני מעדיף לפתוח דווקא במהות ובתוכן הקורס. הקורס הנוכחי מעלה בכל סמסטר נושא שונה, המבנה שלו זהה, כפי שאפרט מייד, אולם תוכן הלמידה וחומר הקריאה, הלימוד והיישום, שונים וחדשים מידי סמסטר. הנושא שבחרתי להתמקד בו בסמסטר הנוכחי הינו  "למידה מהצלחות". אני מצפה שעד לסיום הסמסטר נוכל להבין ולהכיר את המושג הזה מהיבטיו השונים, ונדע ליישם את הידע הזה להצלחות אישיות, מקצועיות וארגוניות, שכן הסנדלר אינו אמור ללכת יחף – חומר הלמידה והצלחת כל אחד מאיתנו, יכולים במקרה הנוכחי ללכת זה עם זה, יד ביד. פיתוח מתודות ומחקר בתחום הלמידה מהצלחות מתבצעות באופן עקבי במסגרת "היחידה ללמידה מהצלחות" במכון ברוקדייל של הג'וינט ועומדים לרשות הכלל. נשתמש רבות בחומרי ופרסומי היחידה במסגרת הקורס הנוכחי. בראש היחידה והפיתוח עומד חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית פרופ' יונה רוזנפלד, מוותיקי העובדים הסוציאליים בישראל, הקב"ן הראשון בצה"ל, פרופסור אמריטוס של בית הספר לעבודה סוציאלית ולמדיניות חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. רבים מכתביו ופיתוחיו ילוו את הקורס הנוכחי. כפתיח לקורס הנוכחי ולמטלה הראשונה ברצוני להביא להלן מעט מתוך דבריו של פרופ' יונה רוזנפלד: למידה מהצלחות היא תהליך של למידה שמטרתו לזהות את הפעילויות ואת עקרונות הפעולה שתרמו להצלחות בעבר למען השימוש בהן בהווה ובעתיד. עקרונות ופעולות אלו שמובילים להצלחות, לעיתים כאלה שהינן חוזרות ונשנות ולפיכך לכאורה מוכרות, אינן מודעות ומוגדרות לפרט ולארגונים ולכן מצויות בתוכם על פי רוב באופן סמוי. כלומר, במערכת קיימת הנטייה, שגרת העבודה ומגוון מנגנונים אוטומטיים ואינטואיטיביים שדוחפים לכיווני ההצלחה,  אולם הם נסתרים פעמים רבות מן העין ואינם מוגדרים בצורה מפורשת. בעוד שהמצוינות, לכשעצמה, היא בבחינת ציון לשבח, הרי שבאמצעות שימוש בלמידה מהצלחות יוכלו בעליהם – יוצריהם של תוצרים מצוינים לפעול למען הפצתם, ובתוך כך לתרום למערכות ולאנשים נוספים. לכך דרושות הן התמצאות בשיטות הלמידה מהצלחות והן רוח של נדיבות המקדמת את הנכונות ואת המודעות של המצליחים לצורך להנחיל לאחרים את הידע על אודות מה שעשו. זיהוי הידע הסמוי והצגתו בלשון מכוונת לפעולה עשויים להפיח רוח של אופטימיות במצבים שהכישלון בהתמודדות איתם הוא תדיר. לא במקרה התפתחו לאחרונה ברוח זו, נוסף על "למידה מהצלחות", גם גישות של "תפנית חיובית" – Positive Deviance "חקר מוקיר" – Appreciative Inquiry ושל למידה במחקרי "עמידות" Resilience, אשר השימוש בהן הולך וגובר בעשור האחרון. פרופ' רוזנפלד טוען שבכדי ללמוד מהצלחות מוכרחים להיות אופטימיים ובעלי חוש הומור, לראות את נקודת הסוף, שהיא אופטימית – כך למשל ילדים לומדים ומצליחים. חשוב לזכור, לטענתו, שאנחנו חוזרים ועושים הרבה פעולות פשוטות ושגרתיות בצורה מוצלחת, פשוט בגלל שהצלחנו לבצע אותן, ועל פי רוב באופן סמוי ולא מודע. לדוגמא – בישול: אנחנו לומדים מההצלחות שלנו ומהצלחותיהם של אחרים. חשוב להכיר בכך שלמידה מהצלחות איננה רק סטטית, שכן גם כשאנו לוקחים מתכון שהצליח אנחנו יכולים להוסיף עוד משהו שמתאים לנו ועשוי לשפר את ההצלחה הבאה. בתחום הלמידה מהצלחות מוכרות שלוש מתודות או אוריינטציות פעולה. ננסה לתת מקום לכל אחת מהן במסגרת הלמידה הקבוצתית שלנו הסמסטר, אולם יש להכיר שהשימוש הולך ונעשה מורכב יותר ואבסטרקטי יותר ככל שעוברים מזו הראשונה להלן לשנייה ובמיוחד לשלישית: א. למידה מהצלחות העבר – המתודה הרטרוספקטיבית. גישה זו מתמקדת בהבנה שהייתה הצלחה, למשל שהתלמיד או העובד התקדם והצליח, בבירור השאלה מה היו המחירים שהיה צריך לשלם עבור ההצלחה – מרכיב חשוב שנדרש כיוון שהפרט והארגון חייב להכיר במחיר שההצלחה דורשת, ולעיתים להצהיר שאינו מעוניין לשלם מחיר זה גם במחיר ויתור על ההצלחה. לאחר מכן המתודה דורשת פירוט של הפעולות שהביאו להצלחה. זוהי למידה באמצעות התבוננות פנימית ומשוב – אינטרוספקציה ורפלקציה – המשתתפים נדרשים לא להסביר, אלא לדעת מה בדיוק עשו. זו מהותה של המתודה הרטרוספקטיבית המתבוננת לאחור ומפיקה תובנות יישומיות מהתבוננות זו. ב. המסע בעקבות שאלת למידה – המתודה הפרוספקטיבית. גישה זו כרוכה במסע בעקבות שאלת למידה. במהלך המסע נבחנת סוגיה לא פתורה שהופכת לשאלת למידה מודעות וברת למידה. התהליך כמו קודם דורש גם המרה של תהליך החיפוש לעשייה בפועל. ג. הלמידה על הלמידה למען הנחלת למידה מתמשכת במערכות חברתיות. זוהי סוג של "מטה-למידה". הכוונה היא להתבוננות של המשתתפים על דרכי הלמידה שלהם, הנובעת מהתפיסה שזה מאפשר למידה. בסוף כל מפגש שואלים את המשתתפים איך למדו היום – כלומר ביצוע תהליך התבוננות על ההתנסות עצמה ולמידה לצורך שיפור ביצוע בעתיד. הפתגם "אין חכם כבעל הניסיון" מופיע בכתבים רבים ובצורות שונות כ-1000 שנים. ההכרה שהניסיון חשוב מהידע או לפחות בשילוב עימו הכרחי לצורת השגת הצלחה, נראה כמוסכמה אוניברסלית. אך הניסיון עצמו אינו נובע בהכרח מהצלחה, גם ניסיון הכישלון יכול ללמדנו, ולמעשה, במקרים רבים אנשים מנסים ללמוד מתוך כישלונותיהם. בקורס הנוכחי ננסה להתרחק מגישה זו ולהתמקד בניסיון ובלמידה מתוך הצלחות. עם זאת, חשוב להדגיש שלמידה מהצלחות איננה מדירה את חקר הכישלונות מהבמה ואינה מהווה כסות לקיומם של כישלונות ואף מהפוטנציאל שקיים בהם ללמידה. סטף ורטהיימר, בספרו "איש ליד מכונה" מספר על התמודדותו עם כשלונות: "…במקומות רבים נכשלנו…הצרות היו אבות ההתפתחות שלנו. חלקם של הכשלונות אינו נופל, בעיניי, מחלקן של ההצלחות". מייקל ג'ורדן, הכדורסלן האגדי, מסכם את הקריירה שלו: "החטאתי יותר מ – 9000 זריקות לסל מתוכן החמצתי 26 זריקות מכריעות משחק, הפסדתי כמעט 300 משחקים, נכשלתי שוב ושוב בחיי וזאת הסיבה שהצלחתי! " (למקור ולהרחבה ראו את המאמר למידה מכשלונות מאת ד"ר צבי ציקליק בכתב העת סטטוס). וכעת לאחר שהצגתי בקצרה את עולם התוכן בו נעסוק הסמסטר, ברצוני לעבור לחלק המינהלי, ולהסביר את שיטת הלימוד בה נשתמש. הקורס הנוכחי אליו נרשמתם הסמסטר יועבר עם צוות הוראה בהנחייתי ביחד עם גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר וכולו מועבר ב"התכתבות" בלמידה מרחוק. קורס זה מועבר על ידי בקמפוס משנת 1997 והוא הקורס הראשון שהועבר במסגרת של "למידה מרחוק" במסלול האקדמי המכללה למינהל, או דווקא במונחים פחות מנוכרים שאני מעדיף להשתמש בהם: "למידה מקרבת". מדובר בגישת הוראה שאינה מצריכה הגעה לקמפוס אלא מאפשרת לסטודנט ללמוד מביתו, ממקום עבודתו או מכל מקום אחר ללא תלות בכיתה ובמרצה כפי שמקובל בקורסים רגילים. ישנן גישות שונות ללמידה מרחוק. אחד המשתנים החשובים ביותר היא השאלה האם הקורס מועבר ב"זמן אמת" – On Line, מה שמכונה "קורס סינכרוני", או שמדובר בקורס "א-סינכרוני" בו הסטודנט קובע את המועד שבו מתאים לו ללמוד. הקורס הנוכחי שייך לסוג השני, כלומר, אין מדובר בהוראה מרחוק בפגישה שבועית אל מול מחשב, אלא "בהתכתבות" בגישה שמעודדת את הסטודנטים להשתמש במיומנויות אקדמיות מסורתיות של קריאה וכתיבה תוך כדי עיבוד מונחה של מטלות. לקורס יש לוח מודעות אלקטרוני צנוע המשמש כמרכז מידע בלבד שאינו אינטראקטיבי. אישית, אני מעדיף בד"כ הוראה בעלת נוכחות בין-אישית בכיתה אל מול הסטודנטים מאשר הוראה מרחוק מול המחשב. לפיכך אם מחליטים לעבור ללמידה מרחוק אני מעדיף שהיא לא תהייה תלויה במרצה ובזמן מסוים, אלא תאפשר גמישות מקסימאלית בתכנון הזמן של הסטודנטים, וכמובן גם שלי. לפיכך הקורס הנוכחי מועבר בגישה א-סינכרונית ואינו דורש המצאות משותפת של הכיתה באותו מועד לצורך ביצוע המשימות. אופי הקורס מחייב משמעת עצמית ויכולת של הסטודנטים לעבוד לבד. זהו סוג שונה של למידה והיא מתאימה לסטודנטים המצויים בשלבים מתקדמים של לימודיהם, או לסטודנטים המרגישים בשלים מספיק לתהליך למידה עצמית. מניסיוני בשנים האחרונות בו מועבר הקורס אוכל לחלוק עימכם את רשמי הסטודנטים המסווגים באופן כללי לשני סוגי קיצון. ישנם סטודנטים הסבורים שזו שיטת לימוד נפלאה והיו כמהים לקורסים נוספים בשיטה זו. לעומתם יש סטודנטים שסובלים ולא מצליחים להבין לשם מה קורס כזה קיים בכלל. מעניין לגלות שמעט סטודנטים נותרים בעמדת ביניים. כנראה שמדובר בשיטה שמעוררת אהדה או התנגדות. אז לאן תשתייכו כל אחת ואחד מכם? את זאת תוכלו לגלות בוודאי במהלך הסמסטר הקרוב. הקורס כולל 4 מטלות ועבודת סיום. היתרון של קורס מהסוג הזה הוא היכולת לשבור את מוסכמות המבנה החד-שבועי של שיעור-כיתה, ולפיכך כל מטלה כוללת קריאה של חומר רלוונטי ויישומו, ובעקבותיהם תוגש גם עבודה קצרה. גם אם תחששו לעיתים שהיקף השקעת הזמן שנדרשת בקורס הנוכחי מהסטודנטים גבוהה מהרגיל, תוכלו להרגיע את עצמכם בידיעה שמדובר בהיקף השקעת זמן התואמת פחות או יותר להיקף השעות של קורס "מסורתי" בהיקף הנוכחי, בהתחשב כמובן בעובדה שאין צורך להגיע פיזית לשיעורים בקמפוס (ואילו זמן הפקקים בדרך אל הקמפוס – "עלינו"). פרטים מלאים תוכלו לקרוא בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס ודרך פוסטים שאכתוב בבלוג האקדמי שלי. להלן תקציר סילבוס הקורס לצפייה ולהורדה. צוות ההוראה בקורס, שכולל כאמור אותי, את גליה ואת לירון, יהיה זמין עבורכם דרך הדואר האלקטרוני לשאלות, הנחייה וייעוץ. ההוראה והלמידה בקורס היא שלכם באופן בלעדי. הגשת המטלות והחזרתן תעשה דרך הפורטל הלימודי, כל הלמידה וההגשה של המטלות היא אינדיבידואלית ולא ניתן לעבוד בצוותים. במידה ונתקלתם בקשיים בהפעלת הפורטל הלימודי תוכלו להתייעץ עם גליה, לירון או איתי, וכן תוכלו לפנות למחלקת התמיכה של המחשוב. להזכירכם, בקורס לא מתקיימות פגישות פרונטליות והקורס מתחילתו ועד סופו יתקיים בלמידה מרחוק. אנו מקווים שנעבור יחדיו סמסטר מעניין ופורה. המטלה הראשונה את הרקע לנושא הסמסטריאלי שלנו כבר פרשתי לפניכם, אבל עדיין הידע שלכם בתחום הלמידה מהצלחות הוא "נאיבי" ומבוסס על הרגלי הלמידה והשקפת העולם שלכם הסמויה והגלויה. במטלה הראשונה נבקש לשמר את האוטנטיות הנאיבית הזו ולא להשפיע עליה עם ידע. בכל אחת מארבעת מטלות הסמסטר תתבקשו לקרוא חומרי רקע תיאורטיים כאלה ואחרים, וכן לבצע מטלה יישומית. בדרך כלל המטלה התיאורטית והיישומית קשורות זו לזו, אולם הפעם נבצע הפרדה. נבקש מכם לקרוא מאמר רקע בתחום השוכן ליד נושא הלמידה הנוכחי, ואשר נזדקק לו בהמשך, ואת החלק היישומי תעשו בצורה אינטואיטיבית על למידה מהצלחות ללא רקע תיאורטי כדי לשמור על אוטנטיות הביצוע של הדברים. מטלת הסיום החמישית תהיה בהיקף דומה לארבע קודמותיה, אך תיצור אינטגרציה ולא תתבסס על ידע תיאורטי חדש, לפחות לא שאנו נעביר לעיונכם. נתחיל לפיכך דווקא מהסוף. הנכם מתבקשים לנסח ולתאר אירוע שהתרחש בעברכם, רצוי במקום העבודה או בהקשר כלשהו של קריירה והישגים מקצועיים, שמהווה מבחינתכם הצלחה, ולבחון מה ניתן ללמוד ממנו, וכיצד תוכלו ליישם למידה זו בעתיד. לאחר מכן עשו את אותו הדבר לגבי אירוע של כישלון, משהו שלא הסתדר או הצליח, וכיצד ניתן ללמוד ממנו וליישם את התובנות הללו לעתיד. הקדישו עמוד אחד לכל אחד משני המקרים הנ"ל, מתוכם כחצי עמוד לתיאור המקרה וכחצי עמוד לניתוח וליישום שלו כמיטב שיפוטכם. ברצוני להדגיש דבר-מה אתי ותהליכי: לאורך כל הקורס תתבקשו להשתמש בניסיונכם האישי, אולם מאחר וברצוננו שההשתתפות תהיה מתוך חוויית זכות ולא חובה, הנכם רשאים תמיד להציג מקרה שאיננו אישי שלכם אלא אירוע של אדם או ארגון אחר שבו לא הייתם מעורבים, אך שיש לכם לגביו ידע ומידע משמעותיים. במקרים של רגישויות וסודיות ניתן ורצוי לשנות את הפרטים האישיים במקרה כדי להפוך לתיאור שניתן להשתמש בו. בכל מקרה, תוכן העבודות נותר חסוי בפורטל הלימודי ונקרא רק על ידי צוות ההוראה. אנחנו סבורים שביטוי אישי ושימוש בתובנות אישיות עשויות לשפר את הלמידה, אך אלו לא יהיו אף פעם קריטריון שמשפיע על ציון המטלה. לגבי החלק התיאורטי של המטלה הנוכחית: למידה מטבעה שייכת למערכת חינוכית. למידה מהצלחות נוסתה ויושמה בצורה נרחבת במערכת חברתיות וחינוכיות, ולכן נעזר לאורך הקורס הנוכחי במקורות שמגיעים מתוך מערכות אלו. אחד מהמונחים המסקרנים והחדשניים בתחום הלמידה בהקשר הניהולי והארגוני פותח על ידי פיטר סנג'י ואחד משיאי פרסומיו היה בר-המכר "הארגון הלומד" – הדיסציפלינה החמישית (בעברית בהוצאת מט"ר) אין ספק שחלקכם כבר ניתקל במונח זה, נעשה בו שימוש רב במערכות גדולות, בצבא, ובמסגרות ניהוליות וחינוכיות שונות. כחלק מההתנסות הלימודית השונה, לא נכתיב לכם את מקורות הידע בתחום. אנו רואים את תפקידינו כצוות ההוראה של הקורס לקדם את הלמידה, אך לא בהכרח לייצר את תכניה כפי שמקובל בקורסים אקדמיים פרונטאליים. סוגיה זו של תפקיד המורה או ה"מלמד" ותפקידו של הלומד, הפרטני והארגוני, עומדת בוודאי גם היא בלב החקירה הלימודית שלנו בסמסטר הנוכחי. מאמרים רבים וזמינים מצויים בגוגל בעברית ובאנגלית בתחום, בין היתר החיפוש המהיר והמיידי שלי העלה כמה סיכומים, הארות ותובנות על כתיבתו של סנג'י ויישומיה. למשל, בפורטל התוכן של מופ"ת, ובפורטל התוכן של מט"ח, וכמובן בעוד רבים אחרים שתוכלו לאתר בעצמכם, כולל כמובן הספר עצמו הארגון הלומד המצוי בספרית הקמפוס בעברית ובאנגלית. הנכם מתבקשים לבצע חיפוש אינטרנט ו/או במאגרי המידע של ספרית הקמפוס, ולסכם בשניים עד שלושה עמודים לכל היותר את עקרונות הארגון הלומד. אנא שלבו לתוך הטקסט גם תובנות ודוגמאות שלכם מתוך ניסיונכם, או תגובות והתייחסויות לתיאוריה. את החומר עצמו בתחום הארגון הלומד נרצה לשלב בהמשך הקורס עם תחומי הידע הנוספים שנצבור לאורך הקורס. השורה התחתונה:

  1. הסמסטר הנוכחי מוקדש בקורס סוגיות נבחרות בניהול לתחום הלמידה מהצלחות.
  2. נקדיש ארבע מטלות בסה"כ + מטלת סיכום תמציתית להעמקת ועיבוד הלמידה בתחום הלמידה מהצלחות לאורך הסמסטר, כולן כוללות קריאה העמקה ויישום המתכתב, תרתי משמע, עם תוכן הקורס.
  3. במטלה הנוכחית הינכם מתבקשים לבצע מטלה יישומית בת שני עמודים, בכל אחד מהם לתאר מקרה של הצלחה וכישלון, בהתאמה, מה ניתן ללמוד ממנו וליישם בעתיד.
  4. כמו כן הנכם מתבקשים לבצע מטלה תיאורטית בה תסכמו ותערכו המשגה של המונח "ארגון לומד".

הגשת המטלה באופן אינדיבידואלי בתיבת ההגשה בפורטל הלימודי תתבצע עד ליום שלישי 24 במרץ 2015 בחצות. ההגשות הבאות תתבצענה בדילוגים של שבועיים-שלושה עד לסיום הקורס על חמשת מטלותיו. אנחנו מאחלים לכולכם סמסטר מלמד ופורה, של הצלחות ולמידה מהצלחות אורן, גליה, לירון – צוות ההוראה

חדשנות לאן? מטלת הסיום בקורס סוגיות נבחרות בניהול סמסטר א' תשע"ה

מטלת הסיום של הקורס מיועדת לביצוע אינטגרציה ואיסוף של תכני הסמסטר השונים. במהלכה תתבקשו להגדיר באופן אישי ומקצועי מהי חדשנות עבורכם ועבור הארגון או הסביבה שבה אתם פועלים, וכיצד רצוי לבצע שינויים ולגלות פריצות דרך חדשניות שיביאו לביצועים יוצאי דופן ולשביעות רצון של מחזיקי עניין שונים בסביבה העסקית ובחיים בכלל.

מטלת הסיום של הקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ה | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

לקראת מטלת הסיום קיימתי ראיון עם האדריכלית כרמלה יעקובי-וולק, דיקאנית ביה"ס לעיצוב במסלול האקדמי המכללה למנהל, ובמהלכו ביקשתי ממנה להגדיר חדשנות מהי לפי זווית ראייתה המקצועית כמומחית לעיצוב, יזמות וחדשנות. הנכם מתבקשים לצפות בראיון המופיע מטה ולסכם לעצמכם תוך כדי צפייה נקודות וסוגיות מרכזיות שבהם הוא מתמקד.

לאחר מכן קראו את ארבעת העבודות שהגשתם עד כה בקורס, ונסו לשלוף מתוכם אלמנטים הקשורים לתכנים שעולים בראיון עם כרמלה, וכמובן שקשורים לנושא המרכזי של הסמסטר – חדשנות.

הנכם מתבקשים לכתוב במטלת הסיכום פוסט / חיבור / מסמך בן 3-5 עמודים הבנוי על בסיס התכנים המרכזיים של הריאיון הנוכחי בנושא חדשנות, ומשבץ תוך כדי ההתייחסות לראיון ותכניו, כולל הסכמותיכם / התנגדויותיכם בנוגע אליו, רעיונות, תכנים ודעות שלכם המבוססים על תמות מרכזית שעלו בארבעת העבודות הקודמות.

התוצר הסופי צריך לפיכך להיות מסמך אינטגרטיבי הסוקר את תחום החדשנות על בסיס הריאיון הנוכחי ואלמנטים חשובים לכם אישית או מקצועית שהצטברו לאורך הסמסטר. אינכם חייבים להסכים עם כל מילה שנאמרת או נשאלת בראיון, הנכם יכולים לבחור את הדרך הנכונה ביותר לדעתכם לבצע את מטרת התרגיל שהיא גיבוש תפיסתכם של המונח חדשנות בכלל וחדשנות בארגונים בפרט, תוך סקירת נושאי הלמידה המרכזיים שהנכם נושאים עמכם מתוך מטלת הסיום הנוכחית החוצה אל מעבר לכיתה הווירטואלית שבה למדנו בסמסטר הנוכחי.

למי שמעוניין, ניתן להוסיף בעמוד נפרד הערות ותובנות כלליות לגבי חווית הקורס הנוכחי, לטוב ולרע, נשמח לשמוע את דעותיכם, חלק זה לא יהווה כמובן כל רכיב בציון המטלה.

אנחנו מאחלים לכולכם סיום סמסטר מוצלח, חופשת סמסטר מהנה והצלחה בבחינות ובהמשך לימודיכם בתואר

שלכם

אורן, גליה, לירון

הגשה: עד לתאריך 23 בפברואר 2015 לפורטל

 

 

חדשנות – מבוא: פתיח והתנסות ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול סמסטר א' תשע"ה

כולם רוצים להיות חדשניים. החדשנות הפכה לתרופה מרגיעה עבור מנהלים וחברות כנגד חרדת כיליון. הישן והמוכר עלול להפוך לנדוש וגנרי מידי, או כפי שהיטיבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד לנסח: "אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה. אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה. אני רואה את זה מולי, צבעוני, טבעי, על המסך שלי."

ברוכים הבאים לקורס "סוגיות נבחרות בניהול". יתכן שחלקכם סבר שהגיע לקורס למידה מרחוק המצוי בקדמת הטכנולוגיה, ולפתע התאכזב או נרגע כאשר גילה שמדובר למעשה במתודולוגיה וותיקה ומסורתית שבמקרה הנוכחי פועלת כבר 16 שנה, ומחזירה את הקריאה והכתיבה האקדמית כעטרה ליושנה. הפערים בציפיות והתנועה המהירה בין הקידמה מחד לבין הגעגוע לפשטות ולמפגש האישי-שמרני "של פעם" מאפיין את הדור הנוכחי, אך למעשה את כולנו, והרי סגנון חיים זה, אף הוא חדשני בפני עצמו.

הקורס הנוכחי יוקדש ל"חדשנות", ננסה לבחון אותה ממספר זוויות ולתרגל את עצמנו ביישום חומרי הקריאה בכדי להגיע לסיומו של הקורס עם תובנות חדשות או לפחות מעובדות טוב יותר בנוגע לאותו תחום כמעט מיסטי שמכונה "חדשנות".

במטלה הראשונה אבקש מכם לקרוא מאמר שכתבתי עבור איגוד השיווק הישראלי ואתר Mako ערוץ 2  שעוצב כסוג של דוח דיאגנוסטי הבוחן את החדשנות מזוויתה האותנטית, אל-מול זו האובססיבית והמלאכותית. בכתבת כלכליסט אליה התראיינתי לפני כשבועיים  סקרה נורית קדוש בביקורתיות את התופעה לפיה חברות ממציאות חדשנות מדומה בכדי לייצר אשליית מגוון, אשליית חדשנות, ואשליית ערך בעקבות זאת. אכן האתגר בתקופתנו הינו לייצר חדשנות שעונה על צורך אמיתי – תוצר בר קיימא שאינו רק "גימיק" או ריגוש רגעי.

אנו מקווה שעד תום הקורס הנוכחי תוכלו, כל סטודנטית וסטודנט בקורס זה, להגדיר לעצמכם יעדים אישיים וארגוניים במונחי פיתוח חדשנות, ולהבחין בין אותה חדשנות מקיימת לחדשנות מניפולטיבית.

לפני שנתחיל את הקורס ונצלול מעט לחומרי קריאה שונים, הנכם מתבקשים לבצע חיפושים באינטרנט אחר קישורים, הגדרות וכל חומר אחר שתרצו בכדי לתאר חדשנות. נסו לעיין בחומרים השונים, לגבש את עמדתכם, לבחון את תחושת לבכם, בנוגע למונח "חדשנות". נסחו כתוצאה מפעילותכם האינטרנטית כעמוד אחד של הקדמה לקורס הנוכחי בנוגע להגדרתה של "חדשנות", ציינו מהי חדשנות לפי מקורותיכם הנפוצים, מה אינה חדשנות, מהי חדשנות בתחומכם הספציפי, ואף עבורכם באופן סובייקטיבי מבחינה מקצועית ואישית.

לאחר מכן קראו את המאמר הנ"ל וסכמו בכ-200 מילים את הרעיונות המרכזיים של המאמר. חלק זה במשימה הנוכחית נראה לעיתים מוזר לסטודנטים המתנסים לראשונה בקורס בהתכתבות מהסוג הנוכחי, אולם ניסיוננו מראה שכאשר אין מרצה ולא מתקיימים שיעורים פרונטאליים, ישנה חשיבות לתשומת הלב והקשב המתמקדים בחומר דרך סיכום/תמצות, באותו אופן שבו סיכום שיעור מתבצע בשיעור מסורתי.

לאחר מכן הוסיפו את עמדתכם, הרחבותיכם, ומחשבות שעלו במהלך ובתום קריאה המאמר (100-200 מילים).

כל משימה ומשימה בקורס הנוכחי תכלול קריאה, כתיבה ויישום כלשהו של החומרים. ננסה לגוון ולחוות סוגים שונים של התנסויות בתחומים אלו. היישום הנוכחי שתתבקשו לבצע במשימה הנוכחית הוא לאתר דוגמה "מהשטח" של חדשנות "אמיתית" כמו גם דוגמה שעימה נפגשתם או אליה נחשפתם של חדשנות "מדומה". רצוי להביא דוגמאות שהכרתם ונוכחתם בפועל בקיומם "בזמן אמת" בשטח, אך במידה ואינכם מוצאים כאלה ניתן להביא דוגמאות מהעיתונות או ממקורות אחרים. תארו את המקרים הללו ומה התרחש במהלכם, וכן הגדירו את החדשנות או העדר החדשנות שהיו בכל אחד מהם, ואת מדדי ההצלחה בהם ניתן לעשות שימוש כדי להדגים אותם (או את העדרם). הקדישו כעמוד אחד לכל תיאור מקרה, בהמשך לכתיבה הנ"ל.

לסיום התבוננו על תהליך הלמידה שעברתם במהלך המשימה הנוכחית מקריאת הפוסט הנוכחי והקישורים שממנו, ועד סיום המשימה היישומית, ונסו לסכם בקצרה מה למדתם, מה חדש וחדשני מבחינתכם, לאן תרצו לקחת את השאלות והתובנות הללו לחיים היישומים שם מחוץ לאקדמיה.

בהצלחה ושיהיה לכולנו סמסטר מוצלח

אורן קפלן וצוות ההוראה גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר

שאלות ותשובות סטודנטים להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

שלום לכולם,

אני מצרף למטה מספר הסברים ותשובות לשאלות שעלו מסטודנטים בכיתה בנוגע להנחיות המטלה שהעלנו השבוע. כמו כן מצורף פוסט נוסף מאת ליטל שמר חיים שמלווה את הקורס מבחינה מקצועית בתחום של הצילום והקשר שלו לפסיכולוגיה חיובית, שיוכל לעזור לכם לחשוב על הנושא ועל הסיפוריות שנובעת מהנושא והצילום: "איך מספרים סיפור בתמונות?"

מאחל לכולכם שבת רגועה ומוצלחת,

אורן

שאלות ותשובות של סטודנטים:

האם אפשר לצלם… XYZ? – בבית, את החברות, משהו ספציפי בעבודה, וכו'. התשובה היא שאין כל מגבלה על אובייקטי הצילום שתבחרו. למעשה הצילום עצמו, ואפילו התמונות עצמן, הן לא המטרה, הן הכלי שעימו תספרו לעצמכם סיפור כלשהו, שיאפשר לכם להתמקד במשהו משמעותי שאותו אתם רוצים לחקור ולבחון, מכל סיבה וכיוון שהוא. מה שכן, כדאי לקרוא היטב את ההנחיות, וככל שתעקבו אחריהן טוב יותר, כך יש סיכוי שתעברו חוויה משמעותית יותר, ובעיקר הזמן שתקדישו לתהליך הצילום – לפחות שעתיים. כאשר תהיו בתוך חוויה של שעתיים שמתמקדת בנושא אישי כזה, תעברו חוויה משמעותית בלי קשר למטלה הנוכחית. אפשר לצלם 10 תמונות בפחות מ-10 שניות. זכרו שהצילום אינו המטרה, אלא המיקוד, הזום, הקומפוזיציה וכו'. ראו שוב את ההסברים כאן.

מה זה בדיוק אומר "נושא אישי"? ברור שמדובר בהנחיה מעט עמומה, אבל החיפוש אחר הכותרת הנכונה, אחר הנושא האישי שמתאים "כמו כפפה ליד", הוא תהליך מאוד חשוב. הנושא האישי יכול להיות תעסוקתי, חברתי, הוא יכול לעסוק במשימה אישית שהחלטתם להתמודד איתה לאחרונה, או דווקא בחזון או תמונת עתיד רחבה יותר שאותה אתם מחפשים כעת, בקיצור, ההחלטה על הנושא האישי היא תהליך משמעותי, לחלקכם ייקח כנראה שניה כדי לומר אותו, לחלקכם יתכן שייקח שעות או ימים, או אפילו שתאלצו לבחור נושא אישי שאינכם שלמים עימו עד הסוף, והרי בסופו של דבר בכל תהליך קבלת החלטות צריך מתישהו "לחתוך", וגם זו למידה משמעותית.

לבחור פעילות שלדעתי יש לי זרימה בה ואז לעשות אותה שעתיים ותוך כדי לצלם? גם לא ברור לי איך אני אמורה לצלם תוך כדי אם אני אמורה להיות בזרימה ולא לשים לב שהזמן עובר ולא להיות מודעת לעצמי וכדומה.. כאילו תכנון הצילום די מוציא מהזרימה. שאלה מצוינת!!!היא מצביעה על הבנה עמוקה של מהותה של זרימה, ואת הקונפליקט המובנה בהשגתה. נניח שאתם הולכים לסרט מדהים וצופים בו. סרט מהסוג שאתם כל כך נהנים ממנו, שאתם מתפללים שרק לא יגמר. אז מתי אתם אומרים לעצמכם שאתם נהנים? הרי כשאתם מרותקים למסך אינכם יודעים בכלל שאתם קיימים. זרימה מושלמת משאירה אתכם בתוך העלילה. ואז אותו רגע שאתם יוצאים מתוך הסרט, מתבוננים מסביב באולם, ואומרים לעצמכם כמה מדהים הסרט…. אופססס, זה הרגע הכי אומלל עבורכם כי בזה הרגע הרסתם לעצמכם חלק מהחוויה. לא נורא, אם הסרט באמת מדהים כל כך תוכלו להתמסר מייד ולהיכנס אליו בשנית, עד לסיומו. ואז כשהחוויה מסתיימת, תחזרו לעצמכם ותתחילו מן הסתם לעבד את החוויה, לספר לעצמכם כמה היה נפלא, מדוע היה נפלא, ואיך תחלקו את החוויה המדהימה הזו עם החברים שלכם. זרימה היא אותו תהליך הפכפך שכשאתם בתוכו אתם אפילו לא יודעים שאתם בתוכו ולכן הזמן חולף מבלי משים, וכשאתם יודעים עליו, הרי שבעליל אינכם מצויים בו יותר. מאחר שכך – אין צורך להילחם בזה. אין צורך לחשוב בכל רגע ורגע במהלך המטלה האם אתם בזרימה או לא. אפשר פשוט לזרום עם תוכנית הפעולה שלכם ולבחון אותה בדיעבד, אפשר לקבוע "תחנות ביניים" על ידי שעון מעורר בשעה מסויימת ואז לתעד מה קרה – זוהי למעשה השיטה שבה צ'יקסנטמיהאהי ערך את מחקריו. הוא נתן לנבדקיו "ביפר" שצפצף 8 פעמים ביום באופן אקראי במשך שבעה ימים, וכל פעם שהביפר צפצף המשתתפים בניסוי התבקשו לעצור הכל ולתעד מה היתה חווייתם ברגע שקדם לכך. היתרון של העצירה האקראית באמצע פעילות הוא ביכולת להתבונן בשגרה הבלתי צפויה ובאלמנטים שבדרך כלל לא שמים לב אליו כאשר עושים עצירה יזומה. מאחר ותיאורית הזרימה גורסת שאנשים שצוברים "זמן זרימה" רב יותר זוכים לשגשוג ואושר רבים יותר, הרי שסוגית הכניסה לזרימה ויציאה ממנה אינה שאלה "טכנית" אלא שאלת חיים משמעותית. התשובה נותרה עמומה קצת? זו מהותה החמקמקה של זרימה.

רציתי לוודא שאנחנו לא נשפטים על יכולות הצילום שלנו, אין לי מצלמה מקצועית, אני מתכוונת להשתמש במצלמה בפלאפון, שנכון שבמכשירים של היום זו מצלמה איכותית וחדה אבל מעבר לזום אין את היכולת לעומק שדה, צמצם, שחור לבן וכדומה, מה גם שאני לא מבינה בדברים האלה ואני לא חושבת שאני אמורה להישפט על יכולת הצילום שלי. תשובה: המשימה הנוכחית עלולה לעורר פיתוי להתמקד בצילום בצורה קונקרטית, וזו הזדמנות טובה לחזור ולהדגיש שהמצלמה והתמונה אינה המטרה, הדגש הוא דווקא על המצלם או המצלמת שבכם. אז ראשית, אינכם "נשפטים" על כלום, גם אם זו עלולה להיות לעיתים החוויה כאשר מישהו חיצוני מבצע הערכה למשימה שעשיתם. מן הסתם זו סוגיה מעניינת בפני עצמה – שום דבר אינו חף ממחשבה במטלה ההתנסותית הנוכחית. גם בעבודה ואפילו עם בני ובנות הזוג שלנו פועלת השיפוטיות שלנו, וזו שאלה מעניינת האם אנחנו נשפטים על מעשינו, ובכך יש כמובן משהו עריץ ומאיים, או שמדובר בסוג של דיאלוג שבו תהליך ההערכה הוא גם משוב ממנו אפשר ללמוד משהו, מעבר לציון ולקריטריון הכמותי. ואכן, כמו בכל משימה אקדמית, יש בהחלט הליך הערכה על המטלה. היא לא תתבסס כמובן על איכות ציוד הצילום שיש לכם או על יכולת הצילום מבחינה מקצועית. כפי שצויין גם קודם, התמונה אינה המטרה, היא הכלי דרכו תעברו התנסות לימודית מסויימת שתוכל לעזור לכם לגעת בעצמכם ככלי עבודה, שהרי מה יש למנהל מלבד עצמו בתפקידו הניהוליים? ולגבי סוגיית הציוד הטכני: גם במצלמת הטלפון הנייד יש כיום פונקציות דיגיטליות של זום וכו', אבל כפי שליטל הסבירה, המונחים המקצועיים של תחום הצילום עשויים לשמש גם כאנלוגיה או כלי לבחון את המציאות, ולכן אינכם חייבים להשתמש בהם רק בצורה טכנית. התבוננו ללא מצלמה במשך חמש דקות על אובייקט כלשהו ותוכלו להיווכח בעצמכם שאפילו ללא מצלמה תזהו עומק שדה, צמצם, שחור לבן וכו', אשר ישפיעו על החוויה שלכם באותם רגעים. מה שחשוב במשימה אינו השימוש הטכני בציוד הצילום, אלא השימוש בכם עצמכם ככלי התבוננות וצילום, ואת החוויה הזו אתם מתבקשים לתעד.

האם עשרת הסיקורים הצילומיים אמורים להיות סיקור שלי מבצעת את הנושא שבחרתי? למעשה זו החלטה שלכם. אתם יכולים לצלם קונקרטית את הנושא שבחרתם, את חוויית הזרימה בתוכו, אך באופן עקרוני גם דברים אחרים לגמרי שבאופן אסוציאטיבי קשורים לאותו נושא, או אפילו דברים שמפריעים להגיע להצלחה או זרימה באותו נושא. המשימה מבקשת לייצר חוויה שעוסקת בנושא ובזרימה, כך שאפשר יהיה לעבד ולחשוב עליה, ולהגיע מכך לתובנות כלשהן. הדרך עצמה באמת פתוחה לבחירתו האישית של כל אחת ואחד.

"לאור תיעוד חוויית הצילום ותוצרי הצילום " – האם בנוסף לתיאור הנושא שבחרתי עליי לתאר גם את חווית הצילום? באיזה היקף? הגדרת הנושא יכולה להיות קצרה מאוד – נניח פסקה, לב המשימה היא בחוויית הצילום וההקשר שלה לנושא שנבחר. אורך התיעוד בין עמוד לשלושה עמודים, כל אחד לפי רצונו וצרכיו.

"הנכם מתבקשים לכתוב עמוד עד שניים בהיקף של עד 400 מילים מחשבות, מסקנות, יישומים הנובעים מהמכלול אליו נחשפתם במהלך המטלה הנוכחית." – האם זה בנוסף ל-400 המילים בחלק הראשון? בהחלט, מדובר על חלק נוסף ושונה מהחלק הראשון שמתייחס לחומר הקריאה התיאורטי. החלק השלישי עושה אינטגרציה למשימה כמכלול. ניתן כמובן להשתמש בחלק זה בדברים שנכתבו וסוכמו בחלק הראשון התיאורטי ובחלק השני ההתנסותי.

ושוב – הפוסט החדש של ליטל שמר חיים נמצא כאן: "איך מספרים סיפור בתמונות?"

איך מספרים סיפור בתמונות? מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

איך מספרים סיפור בתמונות?

מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

שלום לכם,

במטלה הראשונה התבקשתם לבחור נושא אישי ולהציג אותו באופן ויזואלי באמצעות עשרה דימויים. מאחורי המטלה עומדת כוונה פשוטה, לגרום לכם להתמסר למלאכת הצילום למשך שעתיים לפחות. כלומר, אין משמעות לנושא שתבחרו, פרט לכך שיהיה זה נושא שמעניין אתכם, כדי שאכן תתמסרו ליצירת סיפור וויזואלי למשך זמן מספיק, ותוכלו להעריך את חווית הצילום בהקשר למושג זרימה.

אני מקווה שעד כה ביצעתם את מטלות הקריאה והצפייה, ואם עדיין לא הספקתם, אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת, לפני שתתפנו למטלת הצילום. במטלת הקריאה תחשפו מבחינה תיאורטית לחוויית הזרימה, וכדאי מאד שתכירו את תוכן הנושא לפני שתתחילו לצלם, כדי שתוכלו להתמודד עם המונח "זרימה" באופן ביקורתי מיד לאחר ביצוע מטלת הצילומים. הרקע הטכני שקיבלתם בנושא השימוש במצלמה יהיה עבורכם כלי עזר, ויסייע למי שמרגיש שאינו מיומן מספיק בצילום, ולמי שמעוניין לשפר בהזדמנות זו את יכולתו.

ולאחר ההקדמה, הגיעה העת לגשת לעצם העניין: איך מספרים סיפור בתמונות?

אני מניחה שכבר נתקלתם במשמעות המילה "צילום" בלועזית. פוטוגראפיה היא "רישום באור". באופן פשטני, ניתן לתאר את הצילום כריכוז של קרני אור שנפלטות מעצמים, באמצעות עדשת המצלמה, והקרנתם על חיישן אלקטרוני שנמצע בתוך גוף המצלמה. איך זה קשור לסיפור? הסיפור הוויזואלי שאנו מציגים בתמונות נבנה כולו מקווים, מרקמים, דפוסים, צבעים, אור וצל, שהוקרנו על החיישן ויצרו יחד קומפוזיציה בעלת ערך אסטטי ומשמעות, שגורמת לצופה להרגיש ולחשוב. ממש כפי שאנו בונים בשפתנו סיפורים ממילים ומשפטים, ונשענים על כללי התחביר כדי שהמסר יהיה מובן, כך גם בצילום, אנו נשענים על שפה וויזואלית שיש לה אוצר מילים, כללי דקדוק ותחביר, המאפשרים להעביר מסר. כששולטים ברזי השפה, אפשר לספר סיפור, כל סיפור, וגם את הסיפור הפשוט ביותר, באופן מרתק.

ממש כמו ששפה מדוברת עוזרת לארגן את המחשבות, לשלוט בהן, ולהפיק סיפור קוהרנטי, אפשר להתייחס למסגרת, לפריים, ככלי לשליטה בכאוס הוויזואלי שסביב. (אני מזמינה אתכם לקרוא על כך גם בפוסט "אני מצטיידת רק במסגרת"). אפשר לשלוט בכל אלמנט גרפי, שמחליטים לכלול במסגרת או להשמיט ממנה, כך שגם הצופה, שלא חווה את המתרחש ברגע הצילום עצמו, ולא יכול לשלוף מזיכרונו שום חוויה בעזרת התמונה, יוכל בכל זאת לחוות משהו קרוב למה שחווה המצלם וביקש לבטא בתמונה. לפיכך, לא נשאל את עצמנו מעתה אם התמונה שצילמנו יפה, אלא נשאל איך האופן שבו החלקים מאורגנים במסגרת אכן מעביר את הרעיון, החוויה, המסר, או הסיפור.

כמו במשפטי השפה המדוברת, גם את הסיפור הוויזואלי אפשר לנסח בהרבה אופנים. אפשר, למשל, להתקרב אל הנושא, לזוז ולהתבונן בו מזוויות שונות, להחליף לעדשה רחבה או צרה כדי לשנות את הגדלים היחסיים בתצלום, לשנות עומק שדה או צבע, ועוד. כדאי לכם לנסות כמה מהאפשרויות הללו תוך כדי יצירת הסיפור הוויזואלי שלכם, ולבחון כיצד משפיע כל שינוי שכזה.

בנוסף לטכניקה הצילומית, כדאי גם לשים לב לקשר שבין האלמנטים השונים שבתוך הפריים, למשל: האם הנושא שצילמתם מכסה את כל שטח התצלום או מוצג בתוך הקשר רחב יותר ברקע? האם דמויות בתצלום מביטות ישירות אל המצלמה או שמבטן מוסט אל חלקים אחרים בפריים? האם מוצגת תנועה בצילום וכיצד היא מתרחשת ביחס אל עצמים נייחים בו? חשבו גם על התזמון: כיצד שבריר השנייה שבו החלטתם לצלם הנו בעל משמעות בצילום? הסיפור הופך למושלם כאשר מתקיימים בצילום כל החלקים שתורמים להבנה, ללא פרטים עודפים ומיותרים שמסיטים את תשומת הלב. ולפעמים, גם חלקים שהצלם בוחר לא להכניס למסגרת, מהווים חלק משמעותי בצילום, כי הם הופכים אותו לסוג של סיפור עם סוף פתוח ומעורר מחשבה.

אני רוצה להציג כמה דוגמאות שידגימו איך משפיעות בחירות שונות בצילום על הסיפור המסופר בתמונה. לצורך כך, אין הזדמנות טובה מזו, לשתף בעבודותיהם של כמה מספרים ויזואליים מצוינים מרחבי העולם. כשתתבוננו בעבודות, נסו לחשוב, מה בצילום עורר בכם רגש או גרם לכם לחשוב, וכיצד תרמה השפה הויזואלית לתוצאה זו. צפו ותיהנו מ…

×        הרצאתו של David Griffin, מנהל תחום הצילום במגזין נשיונל ג'אוגרפיק, במסגרת TED, על האופן שבו צילום מחבר בלי מילים אל אנשים ויצורים אחרים.

×        ראיון עם הצלם Steve McCurry על הסיפורים שמאחורי הסיפורים בתצלומיו המפורסמים, שאת חלקם בוודאי תזהו מיד.

×        הצלם Daniel Milnor שמספר כיצד הוא יוצר בתצלומיו סיפור של מקום.

×        ולקינוח קליל, הצלם Douglas Kirkland מלמד לספר סיפורים מעוררי תיאבון.

שלכם,

ליטל שמר חיים

פסיכולוגיה חיובית מבעד עדשת המצלמה: הקרב על האושר בסמינר היבטים נבחרים בניהול

סטודנטים יקרים

מחר יום שישי 25 ביולי היינו אמורים להיפגש ליום מרוכז בו יפתח הסמינר שלנו היבטים נבחרים בניהול. הקורס במקורו התקיים מזה 15 שנה בפורמט של למידה מרחוק, והפעם החלטנו לפתוח אותו במפגש פנים מול פנים. אולם רצה הגורל ומצב המלחמה תקף אותנו, ואנו מודעים לכך שחלק מתלמידי הקורס לא יכולים להגיע מסיבות שונות. מאחר ובפורמט הנוכחי אי אפשר לעשות "שיעור השלמה" החלטנו פשוט לחזור למקורות, לבטל את המפגש מחר, ולהעביר אליכם את המסרים שהיינו אמורים להעביר בכיתה בצורה וירטואלית מרחוק. זו הסיבה שמחר אינכם צריכים להגיע לקמפוס, ואנו נשקע לכורסה, ונתחיל להתבונן בסרט. זו תהיה התבוננות דרך עדשת המצלמה על התמונות והסרטים שנצלם, זו תהיה התבוננות על הסרט של חיינו, זו תהייה התבוננות על חוויית הלימודים שנייצר ביחד, אך כל אחד גם לבד עם עצמו, לאורך הקורס הנוכחי.

נושא הקורס יתמקד ביישומיה הניהוליים והאישיים של הפסיכולוגיה החיובית, אך הטכניקה הייחודית שבחרנו להשתמש בה קשורה לרקע שלכם בתקשורת, ולמחשבה שהיתה לנו שתוכלו אולי להתחבר לתכני הקורס ויישומיו דרך עדשת המצלמה, הן במובן הקונקרטי של ההתבוננות, והן באנלוגיה שהיא תספק.

הנחיות מדויקות תקבלו בהמשך, בינתיים ברצוני להזמין אתכם לצפות בהרצאת מבוא קצרה שהקלטנו בחדרי בקמפוס לפני יומיים שהתקיימה בראיון שקיימתי עם גליה מתרגלת הקורס, ולאחר מכן בראיון נוסף שקיימתי אני עם ליטל, צלמת מקצועית, שתלווה את החלק היישומי של הקורס שיתבצע באמצעות חוויית ומשימות צילום והתבוננות.

ברצוני להודות לצוות ההוראה של הקורס עימי – לגליה שוץ-לוי וללירון חזן-טנדלר, לליטל שמר-חיים הצלמת והמרצה שמלווה את הקורס, וכמובן לקובי אשכנזי המוכר בוודאי לחלקכם מהכיתה, שהוא הצלם והמפיק הראשי של בית הספר למנהל עסקים.

אני מאחל לכולכם סמסטר מעניין ומלמד, ומקווה שמצב הלוחמה בדרום יסתיים במהרה ונוכל לחזור לשגרת החיים הרגילה.

להתראות ושבת שלום

אורן

קישור לקליפ המבוא לקורס עימי:

קישור לקליפ ההמשך עם המבוא של ליטל – "לשים את האושר בפוקוס":

הנחיות למטלת הסיום

במהלך הסמסטר הנוכחי עסקנו במסגרת הקורס שלנו "סוגיות נבחרות בניהול" במספר היבטים הקשורים לתיאורית הזרימה והיישום שלה לפרט ולארגון. כעת אנו פונים למטלת הסיכום וכאן תעבור הבחירה לידיכם. במטלה זו אינכם מתבקשים להתמודד עם חומר לימוד חדש אלא לעבד את אשר למדתם, לבצע אינטגרציה כלשהי, ולאסוף את מחשבותיכם לגבי הקורס בכללותו, מהפרטים הקטנים ועד למכלול השלם.

מטלת סיום בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תוכנית ה-MBA ביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | למי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי, מומלץ להתבונן קודם לכן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

במטלה הנוכחית הנכם מתבקשים לכתוב חיבור בן 3-4 עמודים (600-800 מילה) לפי ראות עיניכם המבטא מחד סיכום כלשהו של חומר ותהליך הלימוד בקורס הנוכחי ומאידך מביא משהו חדש שלא נאמר עד כה. אתם יכולים לדוגמה, לבחור נושא ספציפי בו לא עסקנו במהלך הקורס, ולנתח אותו במונחי חומר הלימוד, או בכל דרך אחרת שתראו לנכון.

הנכם מתבקשים להביא לפחות מקור אחד חיצוני ותיאורטי לחיזוק טענותיכם, רצוי מאמר אקדמי ומדעי דרך מאגרי המידע של הספריה, אך אפשר גם מאמר מקצועי מכתבי עת אינטרנטיים הפתוחים לחיפוש חופשי באנגלית או בעברית.

יצירתיות ובחירה חופשית מוזמנת ומבורכת, כל עוד יהיה בטקסט ביטוי מספק למה שהתרחש בקורס הן מבחינת תוכן והן מבחינת יישום. חישבו אולי מה הכי דיבר אליכם במהלך הסמסטר ונסו להתמקד בנושא זה (אך לבחון אותו מזוית ראיה חדשה – לא באותו אופן בו ביצעתם את המטלה הקודמת).

לבסוף, הינכם מוזמנים (אך לא חייבים) לצרף עמוד סיכום אישי יותר על מהלך הקורס ותחושתם הן לגבי נושא הקורס והן לגבי אופן הלימוד הייחודי שלו.

הגשת המטלה עד 17 ביוני 2014

סיום סמסטר מוצלח לכולכם ובהצלחה בבחינות!

מאיתנו צוות ההוראה של הקורס: אורן גליה ולירון

מעורבות ותשוקה בעבודה: ייעוד או התמכרות? מטלה רביעית בקורס סוגיות נבחרות בניהול בלמידה מרחוק – סמסטר ב' תשע"ד

מעורבות ותשוקה בעבודה: ייעוד או התמכרות?

עַזָּה כּמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (שיר השירים, ח', ו')

לאורך הסמסטר האחרון אנו דנים בתופעת הזרימה (Flow). כזכור, זרימה הינה חוויה שנוצרת כתוצאה ממעורבות גבוהה של הפרט במשימה שיוצרת איזון אופטימאלי בין אתגר למיומנויות. המעורבות במשימה גורמת לשינוי בתפיסת הזמן באופן שהוא חולף מבלי שים במהירות. חווית הזרימה מאופיינת בהיעדר תחושה של מצוקה ולחץ ובמיקוד של הפרט כלפי חוץ (גם אם מתרחשת בדמיונו ולא בהכרח בסביבה החיצונית בפועל). זוהי חוויה שמביאה לצמיחה פסיכולוגית, ובאופן מצטבר בטווח הארוך עשויה לגרום לשגשוג, אושר והישגים. במשימה הנוכחית, הרביעית והאחרונה בקורס הנוכחי (למעט משימת הסיום שבה נעסוק באינטגרציה ולא בחומרים חדשים מצד צוות ההוראה) נתמקד בהיבט של המעורבות ונעמיק בו.

מטלה רביעית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הערה: הקישורים המופיעים בטקסט להלן הינם קריאה מומלצת אך אינם חובה לעיון וקריאה.

מעורבות – Engagement, הינה לא במקרה גם התרגום האנגלי של הביטוי "אירוסין" בעברית. מעורבות היא גם התחייבות אשר נצבעת בעוצמה במשמעות של קשר הנישואין והזוגיות. אך באותה מידה של אי-מקריות, הביטוי Engagement מופיע גם בהקשר התעסוקתי – למשל, פגישה שנקבעה, "התחייבויות קודמות", ואפילו יציאה לקרב אבירים. ריבוי הפירושים לאותו ביטוי עמום "מעורבות" מצדיק לא-בכדי את הקישור בין "מעורבות" ל"תשוקה", שהרי תשוקה היתה תמיד לאורך ההיסטוריה מקור לאהבות וקשר מחד כמו גם לקנאה ונקמה מאידך, כאמור בשיר השירים ח', ו': "עַזָּה כַמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

האם אנו זקוקים למעורבות ולתשוקה בכדי להגיע לביצועים מעולים? והאם אלו אינם יוצרים מידה של מצוקה וחרדה שעלולים לפגוע בביצועים? שאלות אלו עולות בהקשרים רבים – כמובן בהקשרים הנוגעים לרומנטיקה ומערכות יחסים אך בעשור האחרון, ובמיוחד מאז החל המחקר המקיף בפסיכולוגיה חיובית, גם בהקשרים תעסוקתיים הנוגעים לעיסוקים מקצועיים, ביצועים בעבודה, מימוש עצמי ועוד. מאמר שעוסק בסוגיות אלו ודן בשאלה "עד כמה נדרשת תשוקה לעבודה" בקרב עובדים ומנהלים בכדי להגיע לביצועים מעולים נכתב על ידי גורגייבסקי ובייקר כפרק במקראה ערוכה מאת סימון אלברכט תחת השם: Handbook of Employee Engagement. שם הפרק אותו ניתן להוריד במקור באנגלית כאן הינו Passion for work: work engagement versus workaholism. מחברי הפרק פותחים את מאמרם בציטוט של הגל שמנבא בוודאי את מה שיכתבו לאחר מכן: "אין שום דבר עצום בעולם שנוצר ללא תשוקה". המחברים סוקרים סדרה של מחקרים שבחנו את נושא המעורבות בעבודה ובמיוחד את ההבדל בין מעורבות מתוך תשוקה לבין מעורבות מתוך דחף, וההבחנה החשובה שנובעת מכך בין "מעורבות בעבודה" ל"וורקוהוליזם" – התמכרות לעבודה – workaholism.

ואולי אתחיל בווידוי אישי: אין ספק שאני מכור לעבודה. לפחות כך עשוי להגדיר אותי מישהו שיסתכל על אופן פעולתי והאופן שאני עובד במובן הפורמאלי של המילה. למשל, אני כותב משפטים אלו ביום שישי בערב, לאחר שחזרתי מנסיעת עבודה בארצות הברית לפני שלושה ימים. במטוס קראתי מספר מאמרים, ולרגע לא חשתי שאני עוסק בעבודה. אז מה דעתכם? האם אני באמת מכור לעבודה? בהקשרים שאליהם התייחסתי עד כה כנראה שלא. מחברי המאמר היו מכנים את גישתי לעבודה עד כה "מעורבות". אך לא אוכל לצערי לצבוע באור כה חיובי את מלוא גישתי לעבודה כיוון שיש עוד כמה רכיבים שלא ציינתי. למשל את יחסי האמביוולנטי לדואר האלקטרוני. בעבר היה המייל ידיד חיובי ונחמד. שהרי מה יכול להיות יותר משובב נפש מאשר לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בה מכתב? אנשים בעבר היו ממתינים לדוור בקוצר רוח, ושולחים זה לזה מכתבים בכתב צפוף (הדואר בא היום באוטו האדום…). אני עדיין שייך לדור ששלח מכתבים וציפה לתגובה, ולכן לא שמתי לב איך לאט-לאט משתלט הדואר האלקטרוני על חיי. לא אאריך בהסברים, למי שמעוניין אני מצרף קישור למאמר קצר שפרסמתי בזמנו בנושא זה בטור השבועי שערכתי במדור השיווק של דה מרקר ואיגוד השיווק הישראלי. במאמר זה אני מתייחס לסוגיית הדואר האלקטרוני כהתמכרות, שללא ספק עוד הלכה והחריפה בשנתיים האחרונות מאז התפרסם המאמר. מבחינתי האישית המצב כיום כה גרוע עד כדי כך שאם ארצה באמת להתייחס לכל הודעות המייל שאני מקבל מידי יום שעומדות על כ-250 במספר, אצטרך להקדיש את כל זמני למייל במקום לחיות, לעבוד, להיות בקשר עם אנשים… ואכן לעיתים כך מתרחש – ישנם ימים שבהם אני פותח לרגע את הדואר האלקטרוני "רק כדי להסתכל" ואני מוצא עצמי יושב שעות לקרוא, למיין, למחוק, לענות (להתענות). אם אתם רוצים להתבונן על התופעה המייסרת הזאת בצורה רומנטית תוכל להתענג לרגע בטריילר של You've got mail, אבל אל תשכחו את השנה שבה הוא יצא לאקרנים – 1998. אם תחזרו למציאות הנוכחית 16 שנים מאוחר יותר ובמיוחד כאשר תקראו בעוד זמן קצר את התייחסותם של מחברי המאמר הנ"ל לוורקוהוליזם תוכלו להבחין בקלות שהתנהלות זו מצידי בנוגע לדואר האלקטרוני שונה באופן מובהק ומובחן מהתנהלותי מול קריאת המאמרים או כתיבתם. הטיפול שלי בדואר האלקטרוני הוא וורקוהוליזם מאחר שהוא מטרד קומפולסיבי עבורי, אני מרגיש נדרש לעשותו, אך הוא אינו מספק, הוא מרוקן משאבים ולא ממלא אותם, כפי שהיה קורה בעבודה שיש בה מעורבות. יתכן שאני כמו כל מכור שמנסה להיגמל, מאמין שהשלב הראשון מתחיל במודעות ובכמה הצהרות לסביבה עד כמה הוא מודע וכבר שונה ממה שהיה בעבר. ואתם… בסך הכל רציתם לעבור קורס אקדמי ולא לשמוע את וידויי ליבי על ה-eתמכרות שלי. אז בואו נחזור לסוגיית המעורבות בעבודה של גורגייבסקי ובייקר, ובכך גם אנסה להמחיש את ההבדל בין התייחסותי האישית לעבודתי המחקרית או הניהולית שאליה אני מתייחס כ"מעורבות בעבודה" לבין רכיבים מטרידים ומפריעים כמו קריאת מיילים וביצוע עבודות אדמיניסטרטיביות אחרות שמעסיקות אותי ושאליהם אתייחס כ"וורקוהוליזם". חשוב להדגיש שהשאלה איננה יכולה להיוותר בשדה ה"תחושה" אלא חייבת לעסוק בסוגיית הביצועים ומדידתם: ארגונים שואפים להגיע לביצועים מעולים ומעוניינים למדוד את עובדיהם ואת מנהליהם על בסיס הביצועים שלהם. לפיכך השאלה היא האם עובד מעורב (Engaged) ו/או עובד וורקוהוליסט מפיקים ביצועים טובים יותר מעובדים שאינם כאלה, ובין שתי קטגוריות אלה, מי מצליח יותר, המעורב או המכור לעבודה?

הביטוי "תשוקה לעבודה" מגיע מתוך מחקרים איכותניים שמנסים לבחון את מקורות המוטיבציה של יזמים. תחום היזמות משתמש רבות בביטויים מתוך עולם הרומנטיקה והארוטיקה: היזם הסדרתי והעיקש אשר מצליח למרות כל הסיכויים נחשב לאדם בעל תשוקה שמשיכתו לפרויקט היזמי חזקה מההיגיון. חלק מהחוקרים הגדירו את התשוקה לעבודה כאהבה שמגיעה לא רק מתוך תשוקה אלא אף מתוך אנוכיות. כלומר, יש חשש מסוים שהעובד המעורב אשר מבצע את עבודתו מתוך מניעים פנימיים ונפשיים עמוקים עלול אולי לפעול לא רק לטובת הארגון וביצועיו, אלא בתשוקתו למימוש עצמי עלול לסטות מדרך הישר, כמו בן או בת זוג שמרוב אהבה הופכים לקנאים כפייתיים (לקריאה נוספת בנושא חפשו את מאמריו של סקוט שיין על יזמות ומעורבות). יתכן שמעילתו של ברנרד מיידוף ושערוריות הונאה כגון אנרון ודומיה הובלו על ידי אנשים שהתשוקה והחמדנות בערו בהם יותר מכפי שיכלו להכיל. מטרתם היתה כספית וחומרית, אולם הפסיכולוגיה היזמית לא מונעת מחומרנות, למרות שזו מהווה תירוץ ומניע מצוין עבורם. מדובר בחומר בערה עמוק ומשמעותי יותר שקשור לצורך במימוש עצמי והישגיות. את הביצועים והמוטיבציה בעבודה כיום קשה להסביר במונחים כלכליים, מדובר במשהו עמוק שקשור במעורבות, תחושת מסוגלות, רצון באוטונומיה ושליטה ועוד (ראו את הרצאת TED הבאה במידה ותרצו לדעת עוד על כך).

גורגייבסקי ובייקר כתבו את פרקם בכדי לייצר הבחנה והשוואה בין שני הקונספטים של"מעורבות בעבודה" מול "וורקוהוליזם", אשר מייצגים שניהם ביטוי של מוטיבציית עובדים אשר נראית למתבונן מהצד כתשוקה והישגיות לביצוע בעבודה, ללא הבדל מיוחד ביניהם. אגב, נושא התשוקה וההתמכרות בהקשרים שונים (ספורט, מערכות יחסים ועוד) נחקר רבות, למשל על ידי פרופ' וולרן (Robert J. Vallerand) שכיהן כנשיא השלישי של האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית והרצאותיו מלאות בתשוקה והומור (בזמנכם החופשי…). וולרן הגדיר "תשוקה לפעילות" כנטייה חזקה לפעילות שאנשים אוהבים, תופסים כחשובה ובה הם משקיעים זמן ואנרגיה על בסיס קבוע. שתי צורות שונות ומבודלות של תשוקה מוגדרות על ידו כ"תשוקה הרמונית" לעומת "תשוקה אובססיבית". במקרה הראשון לפרט יש שליטה בפעילות הנחשקת אשר תופסת חלק משמעותי מזמנו או חייו אך לא משתלטת על מרחב המחייה הכולל של הפרט. לעומת זאת במקרה של תשוקה אובססיבית הפעילות הנחשקת משתלטת על מרחבי המחייה האחרים של הפרט ולמעשה גוזלת חלק לא פרופורציונאלי בזהותו של הפרט וגורמת לו קונפליקטים עם תחומי חיים אחרים. לא קשה לראות את היישום של הגדרות אלו להקשר תעסוקתי. מעורבות בעבודה מוגדרת על ידי החוקר ההולנדי מאוניברסיטת אוטרך פרופ' וילמר שאופלי כמצב תודעה שקשור לעבודה אשר מאופיין ברגשות חיוביים, בתחושה אנרגטית, התמסרות והעמקה. עובדים בעלי מעורבות גבוהה מרגישים חיבור רגשי לפעילויות העבודה, הם עובדים במרץ ובהתלהבות, זוכים לתחושת משמעות, השראה, גאווה, אתגר. הם דבקים במטרה וחשים מרותקים בצורה מאושרת ומעמיקה בעבודה. עובדים מעורבים נוטים להשפיע על אירועים שמשפיעים על חייהם, יש להם חוללות/מסוגלות עצמית.

לעומת המעורבות בעבודה, הרי שהסוג השני של המקבילה לתשוקה אובססיבית, הוא "וורקוהוליזם". גורגייבסקי ובייקר השתמשו במאמרם הנוכחי בהגדרה הדורשת שני רכיבים בזיהויו של וורקוהוליסט: 1. מימד התנהגותי – נוכחות זמן ממושכת בפעילויות של עבודה; 2. כולל שני תת-רכיבים: א. מימד טורדני (אובססיבי) – הוורקוהוליסט מתקשה להיפרד מהעבודה. הוא חושב על העבודה באופן עקבי ותדיר גם כשאינו נמצא בעבודה כולל במצבים שבעליל אינם מותאמים למחשבות כאלה, ב. מימד כפייתי (קומפולסיבי) – הוורוקוהוליסט פועל מתוך דחף פנימי שאינו נשלט, לדוגמה – לקרוא מיילים או הודעות טקסט בטלפון הנייד בזמן נהיגה ובנסיבות אחרות שאינן מותאמות לכך.

ההבדל המהותי בין וורקוהוליזם למעורבות בעבודה הינו שהראשון נעדר את הרכיב הרגשי-חיובי ("כיף") של ההתמסרות לעבודה בעוד שהשני כולל רגש חיובי או לפחות אינו כולל דחף כפייתי לבצע פעילויות תעסוקתיות.

עד כה עסקנו בחוויית העובד. אין ספק שלפחות לפי ההגדרה הנוכחית ההבדל העיקרי עד כה הוא פנימי, כלומר, ההתמכרות לעבודה כרוכה, לפחות בטווח הארוך, בסימפטומים שליליים בשל המצאות יתר בעבודה, בשל היעדר הנאה או סיפוק ברי קיימא מהעבודה, ובשל השתלטות של פעילות העבודה על האיזון של העבודה והחיים work-life balance. אך האם יש לדבר מחיר גם מבחינת המעסיק? אולי אפילו להיפך – האם עובד וורקוהוליסט הוא אפילו נכס לארגון? תשובת המחקר אינה חד משמעית, והדבר נובע כנראה משונות גדולה בין סוגי עבודות. עבודות הדורשות חשיבה ויצירתיות עלולות להיפגע קשות מסגנון עבודה וורקוהוליסטי, אך כנראה שעבודות טכניות המבוססות על "פס ייצור" יבוצעו ביעילות רבה יותר על ידי וורקוליסטים, ולו בשל האלמנט הכמותי שככל שמתג הפעולה מכוון ל "הפעל" הרי שהמכונה מייצרת יותר פריטים והביצועים בפועל גדלים. אך גם את היתרון האחרון כדאי לקחת בערבון מוגבל בשל רכיב השחיקה המוגבר הצפוי לוורקוליסטים לעומת חוסן ועמידות טובים יותר של עובדים מעורבים. האחרונים נהנים גם מבריאות פיזית ונפשית טובה לטווח הארוך, הם מפגינים סבלנות ויוצרים קשר בין-אישי טוב יותר, ומביאים בסופו של דבר לביצועים טובים יותר כולל במדדים פיננסיים כמו מחזור הכנסות. כאמור, הוורקוהוליסט מסור ומושקע בעבודה, ולכן פעמים רבות תפוקתו גבוהה, אולם הוא עלול ליצור סרבול מערכתי ולהיות לא גמיש בשינויים. לדוגמה, נמצא שוורקוהוליסטים נוטים להגדיל פרויקטים שבאחריותם ולעשותם מורכבים יותר מהנדרש. מאחר והם נוטים לסבול מפרפקציוניזם, נוקשות וחוסר גמישות, הם ממעטים לקיים שיח משתף בארגון ולפיכך מועדים פוטנציאלית ליצור קונפליקטים בין-אישיים וקשיים בעבודת הצוות עם חבריהם לעבודה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף, שכן לא נמצא עדיין מחקר מעמיק הבוחן את הקשר בין וורקוהוליזם לביצוע בעבודה, באופן מובחן ממעורבות בעבודה, שכאמור, למתבונן מהצד יכולה להיראות כתופעה זהה. אחד מההבדלים הברורים שנמצאו הוא בפונקציית ההתאוששות מעייפות ושחיקה. נראה שוורקוהוליסטים מתקשים לווסת את זמן, קצב, וסגנון עבודתם, ולכן מכלים את משאביהם בעבודה. לכן הם מועדים לסבול מאיכות קשרים נמוכה והיעדר איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה. מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות נחשבות לגורם חוסן ועמידות משמעותי באופן כללי, ולכן יתכן שהמחיר אותו משלמים הוורקוהוליסטים אינו בהכרח ישיר בעבודה, אלא נובע משחיקתם מהיעדר איזון עבודה-חיים, ויש כמובן מקרים שבהם העבודה מהווה בריחה ותוצאה של קשיים בחיים שמחוץ לעבודה, אשר לטווח הקצר והבינוני יכולה להיות יעילה, אך בטווח הארוך פוגעת ביכולתם של הוורקוהוליסטים להתמודד עם מתח והם פגיעים יותר מבחינת בריאות גופנית ונפשית.

אך לא נוכל להיפרד מהסקירה התיאורטית מבלי לחזור לדוגמה האישית שנתתי קודם לכן בהקשר של העבודה שלי, למשל בכתיבה או בקריאה המדעית שאליה ייחסתי מעורבות בעבודה, לעומת הטיפול בדואר האלקטרוני שאליו ייחסתי "וורקוהוליזם". בהבחנה הזו אני רומז כמובן שהפילוח הסוציולוגי בין מכורים לעבודה לאלו שאינם הוא רק היבט אחד, ולא בהכרח החשוב ביותר של התופעה. למעשה אני טוען, שבתוך תוכנו אנו, מצויים בעלי התפקיד השונים הללו, ואפילו בהקשר של אותו מקום עבודה או אותו עיסוק. תפקידי האקדמי והניהולי במכללה למנהל כולל בוודאי גם קריאת וכתיבת מאמרים וגם טיפול בדואר האלקטרוני. העובדה שאני מזהה בשעות הרבות והמיותרות שבהם אני בודק מיילים את שלושת הרכיבים הנדרשים כדי לאבחן את עצמי וורקוהוליסט בנוגע לסגנון הטיפול שלי במיילים, אינו מונע בעת ובעונה אחת להגדיר את תחום המחקר או ההוראה כמרחב שונה שבו ישנה מעורבות חיובית בעבודה, וסביר בהחלט לזהות גם אזורים שבהם אינני לא כזה ולא כזה. חשוב לציין שתופעת הזרימה מאפיינת במידה רבה גם את המעורבות בעבודה וגם את הוורקוהוליזם. אוכל להעיד על כך שלעיתים אני נאלץ או נגרר לעבוד עם הדואר האלקטרוני במשך יום שלם, וכמו כל התמכרות, הזמן חולף מהר וזרימה לכאורה קיימת. אולם מה שמבחין אותם מזרימה חיובית היא תחושת הלחץ לסיים את המשימה תוך כדי תנועה ותחושת התרוקנות מאנרגיה בשלב כלשהו או בסיום המשימה. לכן ניתן להשוות את הפעולה הקומפולסיבית של הוורקוהוליזם לזיפזופ חסר תוחלת בטלוויזיה, ששונה מהותית מבחירת סרט קולנוע בדיעבד והתמקדות מהנה בו במשך שעתיים.

עידן המידע שבו אנו נמצאים מציף אותנו באתגרים ופיתויים, בעבודה, בפנאי, במערכות יחסים. נראה שאנו נדרשים להקדיש תשומת לב רבה יותר לאיכות חלוף הזמן בהקשרים שונים של חיינו, וכדי להגיע לביצועים טובים בעבודה, כמו גם לאושר וסיפוק בחיים בכלל, עלינו לפתח חוויות "זרימה" המבוססות על מעורבות ובחירה אמיתיים, תוך הבחנה ברורה בינם לבין המעברים המהנים בין השלבים השונים של משחקי הקנדי קראש. לא אוכל לסכם את הדברים בצורה טובה יותר מאשר לצטט את כללי משחק הקנדי קראש מתוך ויקיפדיה:

"חיים"

"כל שחקן מקבל כברירת מחדל חמישה מחזורי חיים. שחקן זקוק למחזור חיים אחד לפחות כדי לשחק שלב של המשחק. אם השחקן אינו מצליח לסיים את השלב, הוא מאבד מחזור חיים. חיים נוצרים מחדש מדי 30 דקות. ניתן לחדש מחזורי חיים גם באמצעות עזרה מחברי פייסבוק, תשלום בנקודות פייסבוק או תשלום בכסף".

לסיכום, מדוע שנאבד כל כך הרבה מחזורי חיים? זה הזמן אולי למפות את עיסוקי העבודה והחיים שלנו, לאתר את אלו שבהם ישנם רכיבים משמעותיים של מעורבות, לבחון היכן קיים וורקוהוליזם שממנו רצוי להיגמל, והיכן קיימים איים של פוטנציאל למעורבות וביצועיים אופטימאליים, במונחי הזרימה של צ'יקסנטמיהאי, אשר נוכל לצרף לאוסף הפריטים האהובים שלנו.

וברוח שיר הילדים הנ"ל "הדואר בא היום" אדקלם לכם לסיום חמשיר עדכני שמתמצת את המאמר ואולי את הקורס שלנו כולו:

מצאו תשוקה,
עשו ממנה תעסוקה,
ולעולם לא תצטרכו לעבוד…
אפילו דקה.

ואם לעומקים חפצה נפשכם, תוכלו לצטט בעת התלבטות את יהודה עמיחי ב"עצות האהבה הטובה – אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום שסבלו בקוֹר ולהטו בשמש ונצרבו"… או בגרסה הוורקוהוליסטית של שירו של עמיחי: "ועצות האהבה הרעה: בעודף האהבה, שנשאר לך מן הקודמת, עשה לך אישה חדשה, ועם מה שנשאר ממנה, עשה לך אהבה חדשה, עד שלא יישאר לך כלום…"

הנחיות המטלה הרביעית

במטלה הנוכחית תתבקשו לבצע ניתוח עיסוקים אישי או ארגוני בעזרת חומר הקריאה הנ"ל. הנכם יכולים לבצע את המשימה על עצמכם באופן אישי, על הארגון שלכם, באמצעות ראיון של חבר/ה או אדם אחר שמוכן ומתאים לדעתכם לכך, או אפילו על ארגון שאתם מכירים מחיי היום-יום שלכם.

כמובן שסגנון המטלה יהיה שונה במידה ותחליטו לעשות את הניתוח על אדם או על ארגון, אך הרעיון והסוגיות המרכזיות לבחינה ודיון דומים: הנכם מתבקשים לעשות מיפוי של עיסוקים ופעילויות אשר מאפיינים וממלאים את זמנו של הגורם שעליו תבצעו את המשימה. במידה ומדובר בכם אישית או באדם כלשהו, מומלץ לתאר את סוג העיסוק, סגנון החיים, מאפיינים כלליים, ואז להיכנס לרזולוציות ספציפיות יותר לגבי פעילויות אופייניות אשר תופסות זמן משמעותי יחסית מנתח משאבי הזמן של המרואיין. במידה ותחליטו לנתח ארגון, ערכו את אותו אפיון עצמו, אך ברמה ארגונית, כלומר, נסו לתאר את הארגון ומאפייניו הכלליים, ולאחר מכן להיכנס לתיאור הפעילויות האופייניות והמהותיות באותו ארגון אשר תופסות זמן ניכר ממשאבי עובדיו.

הכינו לעצמכם חומר גלם התואם לפחות לשניים-שלושה עמודים ונסו להיכנס בראיון לשאלות הנוגעות לתיאורית הזרימה, דהיינו למידת מעורבות, שעמום, התלהבות, שחיקה, אתגר, מיומנויות, קשרים בין-אישיים בהקשרים הרלוונטיים לנ"ל, וכו'. אינכם צריכים להציג את חומר הגלם בעבודה.

בתום הכנת החומר הגולמי יתחיל החלק הפורמאלי של הכתיבה. דמיינו לצורך התרגיל שהמרואיין שלכם (גם אם זה אתם עצמכם במידה ובחרתם לנתח את העיסוק שלכם, ואם מדובר בארגון אזי מנהל בכיר מטעם הארגון) שמע על הקורס שעברתם הסמסטר ובמיוחד על נושא התרגיל הנוכחי, וביקש מכם דו"ח הערכה אוטנטי שישקף לו את מצבו מבחינת מעורבות בעבודה בכלל ובעיסוקיו השונים בפרט, כולל מצבו הכולל מבחינת work-life-balance (איזון בין עבודה לחיים שמחוץ לעבודה). המרואיין מודע כמובן לכך שאינכם בהכרח אנשי מקצוע בתחום, אך מעוניין לקבל את השיקוף והפידבק שלכם, כמו גם הסברים תיאורטיים שנובעים מהטקסט הנ"ל המשולבים בתיאורכם. הדו"ח האמור יהווה את העבודה היישומית למשימה הנוכחית.

אורך העבודה הכולל בין שלושה לחמישה עמודים להגשה בפורטל הלימודי

מועד ההגשה: 27 במאי 2014

 

מטלה שנייה בקורס סוגיות נבחרות בניהול בלמידה מרחוק – סמסטר ב' תשע"ד – מרחיצת כלים למחקר מדעי…

במטלה הראשונה של הקורס נחשפתם למונח ה"זרימה" וניסיתם לבחון כיצד חוויית הזרימה נראית בחיי היום-יום שלכם. במטלה השנייה נבקש להעמיק את תכני המטלה הראשונה ולהמשיך על בסיס ממצאיכם לבחון כיצד נראה הנוף מהמדרגה החמישית של מאסלו.

מטלה שנייה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

התיאוריה של אברהם מאסלו, שנראית היום כמעט טריוויאלית אך היתה חדשנית לתקופתה, חילקה את צרכי הפרט בהיררכיה של צרכים מהבסיסיים ביותר שנדרשים להישרדות וקיום ועד למימוש העצמי. במציאות של ימנו הפכו ארבע המדרגות הראשונות של ההיררכיה ל"ברירת מחדל". למעשה כולכם, אפילו מעצם נוכחותכם בתכנית הלימודים הנוכחית, נאבקים על קיומכם האקזיסטנציאליסטי במרחב המדרגה החמישית של מאסלו. חשוב לכם כמובן להצליח, להשתכר היטב, לזכות בהערכה חברתית, כל אלו במונחי ארבעת המדרגות הראשונות, אבל באופן פרדוקסאלי, ככל שהעולם נעשה עשיר ושופע יותר, ככל שמגוון ואפשרויות הבחירה מתרחבות, כך המצוקה דווקא גוברת. האדם מטבעו אינו מסתפק בהישגיו הבסיסיים, וכאשר אלו מתמלאים, נוצרים מייד יעדים חדשים שאינם מסופקים. הרכב הנפלא שאדם שואף לרכוש מספק מזור למספר שבועות לאותו צורך של הישג ומימוש, אך גאג'טים חדישים כגון אלו, יקרים וזולים כאחד, אינם מחזיקים זמן רב בייעודם זה. מכאן שבתקופה בה אנו חיים נדרשים עוגנים יציבים ומצפן בעל מחט מכוילת היטב לצפון האישי של כל אדם ואדם שיצביעו על הכיוון במעלה הגבעות והאתגרים שמציבה המדרגה החמישית, שבאופן מפתיע, אינה מהווה פסגה, אלא סדרה של קפלי קרקע חדשים, שלמרות שאינם עשויים מחומרים קשים כמו מזון וגג להגנה, הם נחשקים ונדרשים, אולי אף יותר מאלו שמצויים בבסיס הפירמידה.

החלק התיאורטי

אנא קראו את הפרק השביעי מתוך ספרו המתורגם לעברית של צ'יקסנטמיהאהי "זרימה", עמודים 179-201 בהוצאת אופוס המצורף להלן באישורה הנדיב של ההוצאה לאור.
הספר זרימה מאת מיהי צ'יקסנטמהיי יצא בישראל בעברית בהוצאת אופוס www.opus.co.il

פרק 7 בספר זרימה לקריאה

כותרת הפרק "עבודה כזרימה" והוא אחד הפרקים הרלוונטיים ביותר בספר להקשר שלנו בבית הספר למנהל עסקים. סכמו את הפרק בעמוד עד שניים (עד 500 מילה).

החלק היישומי

באחד מספריו של ד"ר טל בן שחר המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית מציע בן שחר לערוך רשימת נושאים, פעילויות ודברים שאנו עושים בשלוש קטגוריות. ניתן ורצוי לחזור על פעילויות מסוימות בתוך שלושת הקטגוריות, וכמובן שרצוי להוסיף ולפרט נושאים שצריכים להופיע רק בקטגוריה מסוימת:

  1. חוזקות: מהן העוצמות שלי? דברים שאני טוב בהם, מקבל עליהם פידבקים טובים, שאני יודע שאני חזק בהם
  2. הנאה: מה גורם לי הנאה? מה אני אוהב/ת לעשות? גם הנאות קטנות של היום-יום שיש בהן "כיף" טהור, גם הנאות גדולות של הישגים שיש בהן סיפוק.
  3. משמעות: מה משמעותי עבורי? מה נותן לי תחושה של שליחות והגשמה עצמית? לא בהכרח רק דברים גדולים ונשגבים, אך דברים שכן נותנים השראה ומשמעות פנימית.

כמובן שבחיים שלושת הקטגוריות הנ"ל לא חופפות. ישנם דברים שאנחנו חזקים בהם, אך אינם נותנים לנו בהכרח משמעות ואינם גורמים לנו בהכרח הנאה מיוחדת. אני למשל ממש מעולה ברחיצת כלים. אינני יכול להעיד שזו פעילות שגורמת לי הנאה מיוחדת ובוודאי לא משמעות. יש עם זאת חוויית זרימה מסוימת בתהליך רחיצת הכלים שעשויה להעיד על כך שמשהו בפעילות הזו עשוי לספק ולספר משהו מעניין על דברים שכן גורמים להנאה ומשמעות – נדון בכך מייד, אך נסיים קודם כל את רצף הסעיפים הנ"ל, נעבור מחוזקות למקורות ההנאה: אני נהנה מאוד ממנת סביח אצל עובד בגבעתיים, אני נהנה גם לשמוע מוסיקה ולטייל. איכשהו כל אלו אינם מתקשרים עבורי ישירות לחוזקותי (לעיתים דווקא לחולשותי, בכל מה שנוגע למתוקים), ולמרות שבהנאות הללו יש משהו שממחיש שטוב לחיות, ישנם כנראה דברים שנותנים לי תחושת משמעות גדולה יותר בחיים. ואם במשמעות עסקינן, הרי שיש דברים שאנו עושים שכנראה נראים לנו חשובים וערכיים. לדוגמה, כאשר אנו מקדישים יום לזיכרון הנופלים או לזכר אירועים חשובים, אנו מתמלאים בהשראה ותחושה של משמעות. עם זאת, תחושה זו אינה קשורה בהכרח לחוזקות, ובוודאי שאינה מהנה. לסיכום, ישנם דברים רבים שאנו נוהגים לעשות מתוך מוטיבציות שונות ומגוונות, ויתכן ששלושת הקטגוריות שציינתי אף לא מכסות את כולם. ולמרות שראינו שניתן לתאר פעילויות עצמאיות עבור כל קטגוריה (חוזקה, הנאה, משמעות), ישנם בוודאי דברים שחוזרים על עצמם בשלושת הקטגוריות. למשל אצלי – אני מניח שהכתיבה המחקרית שלי, מבטאת כנראה משהו שמגיע מהחוזקות שלי ואין ספק שאחרי למעלה מ-20 שנה באקדמיה אני מיומן בה מעצם העיסוק הקבוע שלי במחקר. אך היא אינה רק ביטוי פרגמטי של ביצועים, שכן היא מסבה לי בדרך כלל הנאה וסיפוק, וללא ספק גם נותנת לי גם משמעות לחיים. זו למשל דוגמה לפעילות שניתן לזהות בשלושת הקטגוריות. אך גם דברים שאינם מופיעים באופן טבעי בשלושתן עשויים לספק קצות-חוט לפעילויות אסטרטגיות של הפרט. רחיצת הכלים, למשל, שהוזכרה לעיל, לא כוללת אצלי אמנם הנאה ומשמעות, אבל אם נבחן את מהותה, ניתן להבחין שיש בה עקרונות מנחים של זרימה – היא כוללת רצף פעולות מובנה, שמצד אחד מספקות פידבק מיידי על כל כוס או צלחת שעברו טיפול, אך אינן רוטיניות לחלוטין שכן נדרש טיפול שונה בכוס עדינה, צלחת קרמיקה או מחבת שמעט נשרף על האש. חדי העין שבינכם בוודאי מגלים מייד עד כמה חוזקותי ברחיצת כלים יוצאי דופן, אך בינינו, זה אינו בהכרח הדבר המעניין. אך מאחר ואני סבור שמקורות הזרימה הם עדות לתופעות רחבות ומעניינות בהרבה, אני מנסה לאמץ את מחשבתי כדי להבין איזו התנהלות נוספת בחיי דומה קצת לרחיצת הכלים. לא היה צריך ללכת רחוק מידי. עבודתי המחקרית דומה מאוד לרחיצת כלים. עליך לבחון משתנים מסוגים שונים, להריץ על כל אחד מהם פרוצדורה סטטיסטית מסוימת, ולראות כיצד לאט-לאט אוסף הכלים המלוכלכים בכיור של המעבדה שלי, מתחיל להיראות נקי ומבריק, עד שבסופו של תהליך בן כמה שעות אני מוצא עצמי עם סט כלים שמאפשר לי לשבת ולכתוב מאמר. למרות שאין שאר-רוח רב ברחיצת כלים, אני מעריך שרבים מכם יוכלו להזדהות עם חווית הזרימה שמלווה אותי במהלך פיצוח של סוגיה מדעית עד לפתרונה במאמר. בהתבוננות מהצד אני מבין אולי שהזרימה שמתרחשת בזמן רחיצת הכלים היא אותה נטייה שמאפשרת לי "לשחק" עם הנתונים בתוכנת SPSS במשך שעות, ולהתכנס מהם לתוצר שמצוי בליבת העיסוק שלי כחוקר. רחיצת הכלים היא סיגנל שעשוי לעזור לי לבחון את חוזקותי, מקורות ההנאה, ומקורות המשמעות שלי בחיים, ואין ספק שהמחקר המדעי נמצא בנישה הזו.

שיתפתי אתכם באריכות במחשבות שלי על קטגוריות המעשים והפעילויות שלי, בכדי להמחיש את מה שאבקש מכם לעשות במטלה הנוכחית:

  1. רשמו כמה שיותר פריטים של פעילויות, התנהגויות, מעשים, וכו' בכל אחת משלושת הקטגוריות הנ"ל באופן בלתי תלוי, כלומר, בלי לנסות לחבר ולקשר ביניהם. ניתן להשתמש בפריטים יותר מפעם אחת כמובן, עבור כל קטגוריה, בהתאמה.
  2. התבוננו על הממצאים שלכם מהמטלה הראשונה, נסו לבחון אילו פעילויות עלו במטלה הקודמת ואשר קשורות באופן כלשהו, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, לפעילויות השונות שמופיעות ברשימה הנ"ל.
  3. בחנו אילו פריטים חוזרים על עצמם בשלושת הקטגוריות, בין אם באופן מלא ומיידי, ובין אם באופן עקיף דרך משמעות הפעילות (ראו לעיל את הקשר בין רחיצת כלים לעיבוד סטטיסטי).

תארו את ההתבוננות הנ"ל בכתיבה שמתארת את מחשבותיכם, את הדברים שהחלטתם לבדוק, קשיים בתהליכי קבלת ההחלטות שבהם נתקלתם, תובנות שעולות אצלכם תוך כדי תנועה וכדומה. נסו לקשור את הכתיבה היישומית לעקרונות שהופיעו בפרק הקריאה. (שניים עד שלושה עמודים למכלול הכתיבה בחלק התיאוריטי).

הגשה עד 01 באפריל 2014 בחצות.

מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול בלמידה מרחוק – סמסטר ב' תשע"ד – זרימה: כחלוף הזמן…

רקע לנושא הסמסטר – "זרימה" ומטלה ראשונה בקורס

בשנת 1989 התחלתי את עבודתי במחלקת הביקורת של בנק איגוד בתוך כלכלן צעיר. נלחמתי על המשרה שנראתה לי מקצועית, יוקרתית ומתאימה לשלבים הראשונים של הקריירה שלי. התפקיד היה מעניין, נחשפתי לרזי הבנקאות מכיוונים שאינך נגלה אליהם בתוך עובד בנק מתחיל.

אולם לאחר מספר חודשים קרתה תופעה מוזרה: הזמן לא זז…

לא שהפסיק להיות לי מעניין, אבל משום מה, בפרקי זמן הולכים ומתקצרים התבוננתי בשעון וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למשמעותו של הזמן כסוג של חיישן או גלאי אשר מדווח על תהליכים עמוקים של עניין, שעמום, תסכול, מתח. באותה תקופה אולי עוד לא נתתי על כך את דעתי, אבל התוצאה היתה בלתי נמנעת – החלטתי להתפטר, ואף חמור מכך, הגעתי למסקנה שפשוט טעיתי בהחלטות האישיות והמקצועיות שלי, ובחירת הלימודים שלי בכלכלה ובמנהל עסקים היתה שגויה.

מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

החלטתי לעשות הסבה מקצועית חדה, ובמשך עשר השנים הבאות חזרתי לספסל הלימודים – בפסיכולוגיה. האקדמיה לא עשתה עימי חסד, ונדרשתי ללמוד מחדש תואר ראשון בפסיכולוגיה בדרך למקצוע החדש. במהלך השנים הללו סיימתי את המסלול לפסיכולוגיה קלינית של הילד, עשיתי את ההתמחות הקלינית במחלקה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב וסיימתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בכדי להשתכר למחייתי התחלתי ללמד בשנת 1990 בביה"ס למנהל עסקים של המכללה למנהל שהיתה אז בתחילת דרכה, הייתי מרצה לסטטיסטיקה והעבודה הזמנית שמצאתי נראתה לי פתרון מוצלח עד שאסיים את לימודי. העובדה שאני כותב כרגע את הפוסט הנוכחי מבהירה כנראה ש"העבודה הזמנית" שנמשכת כבר 24 שנה הפכה לדבר הקבוע ביותר בחיים המקצועיים שלי, זאת למרות שלא החלטתי על כך מעולם, וכל מסלול הקריירה שלי אמור היה להוביל למקום אחר. במשך שנים עסקתי בו בעת בתחומי המקצוע השונים שלי – בעבודה טיפולית קלינית, בעיקר בהפרעות חרדה ופוסט טראומה, בעבודה ייעוצית לארגונים וחברות עסקיות, וכמובן בהוראה ומחקר במכללה. בשנת 2007 קראתי לראשונה את ספרו של מרטין סליגמן "אושר אמיתי" שעוסק בתחום מחקר שסחף אותי מאז המכונה "פסיכולוגיה חיובית". תחום זה בוחן את מקורות הכוח, המוטיבציה, העמידות והחוסן של אנשים, זאת לעומת מקורות החרדה, הדיכאון, והמשבר, עליהם הוכשרתי לאורך השנים. לא במקרה הביאה עבורי הפסיכולוגיה החיובית מפגש בין שני תחומי החיים שלי – בפסיכולוגיה ובמנהל עסקים, כיוון שגם בניהול השאלה המרכזית איננה כיצד לצאת ממשבר, אלא כיצד לגייס עובדים וארגונים נורמטיביים בעלי "בריאות" סבירה ומעלה, ולהפוך אותם למצוינים ובעלי הישגים. הפסיכולוגיה החיובית בוחנת גם היא "מה עובד", כיצד ניתן לטפח יכולות לייצר אנרגיה ומוטיבציה בקרב אנשים וארגונים בגישה מניעתית, בגישה של קיימות, ולא בדיעבד אחרי שהמשבר התרחש.

אך אליה וקוץ בה. המדע החדש של הפסיכולוגיה החיובית, שנעשה פופולארי והביא לפרסומים מחקריים רבים בעשור האחרון, אינו יכול תמיד להשתמש בכלים בו השתמשה הפסיכולוגיה עד כה. וכאן מסיפור "השעון שלא זז" בבנק מלפני 25 שנה, אני חוזר להווה ולקורס שלנו. ברצוני לטעון שחוויית הזמן היא כלי אבחוני חשוב. יש להיזהר, כמו בשימוש בכל כלי מדידה, שלא לקבל הטיות. לדוגמה, יתכן שהזמן זז באיטיות סובייקטיבית לא בגלל המטלה הספציפית שאנו עוסקים בה, אלא בגלל לחץ וטרדות שמגיעות מבחוץ – למשל חשש ממחלה של אדם קרוב, או כל נושא מטריד שגורם להסחת הדעת, ופוגע בהתמסרות לכל מטלה, מעניינת ומשעממת כאחת. אבל במצבים רגילים שבהם אדם מכיר את עצמו ואינו מצוי במצוקה מיוחדת, ניתן בהחלט לטעון שאם הזמן לא זז, ובוודאי אם נוצר שעמום, כדאי לבחון האם דבר-מה לא בסדר. אך מאחר שבפסיכולוגיה חיובית עסקינן, נעבור מייד אל צידה המלא של הכוס – ההזדמנות שהקורס הנוכחי תזמן לכם היא דווקא למצוא את הדברים החיוביים המפתיעים והבלתי צפויים שבמהלכם הזמן חולף מהר, בעוד שאתם מבחינתכם לא שמתם לב שמדובר בעשייה, מטלה, מטרה, משמעותיים.

אנחנו מצויים כעת בשלבים הראשונים של הקורס, כך שאינכם צריכים עדיין להתמסר לרעיון החדש הזה, אך ברצוני לטעון שמדובר בנושא מפתח להגשמה עצמית, הצלחה, ומחויבות. מיצאו אנשים שהזמן שלהם "טס" כאשר הם בעבודה במקביל לתוצאות ביצועיות טובות – בד"כ יהיו אלה אנשים שבעי רצון מתפקידיהם, נאמנים לארגון, מחויבים לעבודתם, לעומת אחרים, שעבורם הזמן נע בקצב איטי.

המשימה התיאורטית

בסמסטר הקרוב נבחן את נושא הזמן, תפיסת הזמן, ומשמעויותיו בהיבטים שונים של ניהול, חווית לקוח, ביטוי אישי, מימוש עצמי ועוד. במטלה הראשונה הנכם מתבקשים לקרוא מאמר שפרסמתי לפני מספר שנים בכתב העת סטטוס לחשיבה ניהולית, שהתפרסם בהמשך גם ב-ynet, אשר מספק סקירה על אחת מהתופעות המרתקות והמפתיעות שמתגלות במחקרי הפסיכולוגיה החיובית – הזרימה.

המאמר מצוי בקישור הבא. אנא קראו אותו ותמצתו את עיקר דבריו בכ-300 מילים לכל היותר.

מאחר וזו מטלה ראשונה בקורס שלנו, ארחיב מעט על הנחיות הכתיבה בתמצות חומר אקדמי: ראשית, יש להקפיד ולסכם את החומר במילים שלכם ולא להעתיק את חומר הקריאה (העתקת קטעים שלמים מתוך הטקסט הכתוב עלולה להביא להורדת ניקוד). על הסיכום להיות מקיף אך עליו להפריד בין עיקר לטפל. הסיכום אמור לתת לקורא את מהות הדברים בצורה מעניינת ועניינית, ועליה תתבסס העבודה היישומית שבהמשך. לעיתים סטודנטים מופתעים מכך שהם נדרשים לסכם את החומר התיאורטי כחלק מהמטלה. ניסיוננו מראה שחלק זה של המטלה קריטי להטמעת החומר וליישום נכון של נושאי הלימוד, לפחות בפורמט של קורס בלמידה מרחוק ללא הרצאות פרונטליות. נראה שקריאה של חומר ללא צורך לעיבוד, פחות אפקטיבית ללמידה.

המשימה היישומית

קחו עמכם פנקס ועט למשך יום שלם באחד מימי השבוע. כוונו שעון באופן שיצלצל פעם בשעתיים פחות או יותר מהרגע שבו הגעתם לעבודתכם או מהרגע שהתארגנתם לתחילת פעילות היום בכל מקום אחר. אחת לשעתיים במהלך אותו יום התנתקו לכמה דקות ממה שאתם עושים וכתבו על דף בפסקה קצרה מה עשיתם. כמו כן, תנו ציון בין 1-7 לשלושת הפריטים הבאים המתייחסים לתפיסת הזמן הסובייקטיבית שלכם, כמו גם לחוויית הזרימה (אתגר ומיומנות). התשובה לשלושת הפריטים תתייחס לאירוע/ים שהיו לכם למיטב זיכרונכם בשעתיים האחרונות טרם מילוי השאלות. (הדפיסו לעצמכם את השאלון הקצר הבא בכמה עותקים). במידה והייתם מעורבים במהלך השעתיים שנבחנות במספר דברים, ניתן לפצל אותם ואז לענות על השאלון עבור כל פעילות בנפרד:

חשתי את הזמן חולף:

7

6

5

4

3

2

1

במהירות רבה

במהירות

די מהר

בצורה סבירה

די לעט

באיטיות

באיטיות רבה

עד כמה חשת שהאתגר שעמד בפניך בשעתיים האחרונות היה גדול מבחינה אובייקטיבית?

7

6

5

4

3

2

1

במידה רבה מאוד

במידה
רבה

במידה מסוימת

במידה סבירה

במידה מופחתת

במידה מועטה

במידה מועטה מאוד

עד כמה חשת שהיכולת והמיומנות האישיים שלך להתמודד עם האתגר שעמד בפניך בשעתיים האחרונות היו טובים?

7

6

5

4

3

2

1

במידה רבה מאוד

במידה
רבה

במידה מסוימת

במידה סבירה

במידה מופחתת

במידה מועטה

במידה מועטה מאוד

חיזרו על התהליך לפחות שלוש פעמים במהלך היום, כך שיצטברו לכם שלושה רישומים לפחות של אירועים בהם הייתם מעורבים, כמו גם מדדי זרימה על כל אחד שכוללים את החוויה הסובייקטיבית בנוגע למידת חלוף הזמן, כמו גם לעוצמת האתגר ומידת הסינכרוניזציה בינו לבין המיומנויות והמשאבים שעומדים לרשותכם.

הטכניקה הנ"ל היא סימולציה בסיסית לשיטותיו של חוקר הזרימה צ'יקסנטמיהאהי שעוד נרחיב עליו את הדיבור בהמשך הקורס.

עם סיום איסוף הנתונים ערכו פרק תוצאות:

ראשית פרטו את האירועים שתיעדתם ואת הציונים שנתתם לעצמכם במהלך היום בנוגע לחוויית הזרימה.

שנית, נסו לשלוף מהזיכרון פעילויות שונות שאתם נוהגים לעשות במהלך השגרה בעבודה או במקום אחר, שלגביהם אתם יכולים להעיד שהם חולפים מבחינתכם במהרה או באיטיות. כתבו במספר שורות במה מדובר.

עד כאן תהליך המחקר הקטן שביצעתם. כעת נסו לסכם את התהליך ולהגיע למסקנות בנוגע למקורות הזרימה שלכם, האם תוכלו לזהות דברים אישיים או/ו מקצועיים שבהם הזמן חולף מהר/לאט, מה משמעות הדבר לדעתכם?

הערה: מי שמעוניין לא לערוך את מדידת הזרימה הנ"ל על עצמו, יכול לערוך אותה על אדם אחר, ולדווח את תגובותיו כנ"ל.

היקף כתיבה: עד ארבעה עמודים, כולל עמוד הסיכום הנ"ל.
הגשה עד 11 במרץ 2014 בחצות.

אני מאחל לכולכם בשמי ובשם לירון וגליה מתרגלות הקורס סמסטר מוצלח ולמידה זורמת.

אורן