ארכיון תגית: מעורבות

מעורבות, מחויבות, Engagement – בעולם העבודה: אפילוג

מעורבות, מחויבות, Engagement – בעולם העבודה: אפילוג

הקורס שלנו על סף סיום, עברנו במהלכו דרך ארבע זוויות התבוננות שבאמצעותם נחשפנו להיבטים שונים של "מעורבות, מחויבות, Engagement – בעולם העבודה" כפי שהכריזה כותרת הקורס של הסמסטר הנוכחי. נותרה בפנינו רק משימת הסיכום של הקורס, ונותרת השאלה כמובן, כיצד נפרדים, כיצד מסכמים, כיצד "אורזים" את הלמידה לתוך ערכה שימושית, כיצד בוחנים את השפעתה על מחשבות ויישומים בחיים שמחוץ לעולם הוירטואלי, ולא פחות חשוב – מה היו המחשבות והאסוציאציות שהתעוררו בכל אחת ואחד מאיתנו במהלך הקורס, שכן ליבת הלמידה האקדמית, גם בתחום פרקטי כמו מנהל עסקים, אינה ממוקדת רק ביישומים "מחר בבוקר במשרד" אלא דווקא על מערכי חשיבה ועיבוד קוגניטיביים ורגשים שמשפיעים עלינו כאשר אנחנו לומדים בקורס אקדמי ובכלל.

הסוגיות האמורות רלוונטיות כמובן לליבת הנושא וההיבטים שמעניינים אתכם בקורס (נושא המעורבות בעולם העבודה), אך ניתן לבחון אותם כתהליך מקביל גם על תהליך הלמידה והמעורבות שלכם בקורס הנוכחי. שהרי באמצעות האתגר, העניין, הקושי, הפרקטיקה, שבהם אופיינה מעורבותכם ומחוייבותכם האישית בקורס הנוכחי ניתן לבדוק במעין מיקרו קוסמוס סוגיות בנוגע לאתגר, עניין, קושי ופרקטיקה בחיי העבודה ובחיים בכלל.

מטלת הסיכום בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

במטלת הסיכום הנוכחי הנכם מתבקשים לכתוב "יומן מסע אישי" אשר סוקר את חווית הלמידה בקורס הנוכחי ומסכם אותו עבורכם ממספר זוויות. למשל, רמת העניין האישית שלכם בכל אחת מהמטלות, מה עניין אתכם במיוחד ומדוע? האם ניתן לזהות אילו רכיבים השפיעו עליכם להגברת או הפחתת מעורבות ומחוייבות? האם מה שחיבר או הרחיק אתכם קשור גם לאתגרים ומצבי חיים מחוץ לקורס הנוכחי? וכדומה (הקדישו עד חצי עמוד לכל אחת מארבעת משימות הקורס, כלומר, חיזרו על התהליך האמור ארבע פעמים, בהתאמה).

בהמשך לחצי העמוד הנ"ל, עבור כל נושא ונושא, פרטו במה הייתם מעוניינים להעמיק אם היה ברשותכם עוד זמן ומשאבים? בצעו חיפוש במנוע חיפוש או במאגרי המידע האלקטרוניים של ספרית הקמפוס והדגימו זאת באמצעות מאמר או פוסט שמצאתם (הוסיפו קישור או מראה מקום למקור). סכמו והסבירו אותו בפסקה או שתיים קצרות – את מהותו ואת היישום שלו (סך הכתיבה על כל נושא, כולל החלק הראשון והחלק השני, לא יעלה על עמוד אחד, דהיינו, בסך הכל עד ארבעה עמודים לנושאי הלמידה בקורס במצטבר).

לבסוף, הקדישו את העמוד האחרון של מטלת הסיכום לתהליך הלמידה בקורס הנוכחי, השונה מקורסים אחרים בהתנהלותו. התייחסו לסוגית הלמידה בשיטה זו כמו שהתייחסתם קודם לכן לכל אחת ממטלות הלמידה, דהיינו, מה היתה רמת העניין האישית שלכם בשיטת למידה זו, מה עניין אתכם במיוחד ומדוע? האם ניתן לזהות אילו רכיבים השפיעו עליכם להגברת או הפחתת מעורבות ומחוייבות? האם מה שחיבר או הרחיק אתכם קשור גם לאתגרים ומצבי חיים מחוץ לקורס הנוכחי? כמו כן, וכמו בהתייחסות למטלות הנ"ל, הגדירו היבט בשיטת הלמידה מרחוק שהיה מסקרן אתכם להעמיק לגביו, והדגימו אותו במאמר או פוסט שחיפשתם כמו במקרים הנ"ל במנועי החיפוש או במאגרי הספריה של הקמפוס (היקף התשובה הכולל עד עמוד אחד).

תודה לכולכם על השתתפותכם הפעילה בקורס, בהצלחה בבחינות ובמעשיכם בהמשך

מאורן וצוות ההוראה של הקורס

הגשה עד 5 בפברואר 2016

 

עבודה היא התמכרות או התאהבות? שונאים – סיפור אהבה: מטלה 3 בקורס סוגיות נבחרות בניהול סמסטר א' תשע"ו

עבודה היא התמכרות או התאהבות? שונאים – סיפור אהבה

עַזָּה כּמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (שיר השירים, ח', ו')

את המונח מעורבות – Engagement פגשנו כבר בתחילת הקורס במשימה הראשונה. נזכיר מעט כמה מהדברים שצוינו אז, ונרחיב את היריעה. ראשית, וכאמור,  Engagement במובנה האנגלי מחזיקה כפל משמעות – מעורבות אך גם "אירוסין". מעורבות היא התחייבות אשר נצבעת בעוצמה במשמעות של קשר הנישואין והזוגיות. אך באותה מידה של אי-מקריות, הביטוי Engagement מופיע גם בהקשר התעסוקתי – למשל, פגישה שנקבעה, "התחייבויות קודמות", ואפילו יציאה לקרב אבירים. ריבוי הפירושים לאותו ביטוי עמום "מעורבות" מצדיק לא-בכדי את הקישור בין "מעורבות" ל"תשוקה", שהרי תשוקה היתה תמיד לאורך ההיסטוריה מקור לאהבות וקשר מחד כמו גם לקנאה ונקמה מאידך, כאמור בשיר השירים ח', ו': "עַזָּה כַמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

מטלה שלישית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הערה: הקישורים המופיעים בטקסט להלן הינם קריאה מומלצת אך אינם חובה לעיון וקריאה.

האם אנו זקוקים למעורבות ולתשוקה בכדי להגיע לביצועים מעולים? והאם אלו אינם יוצרים מידה של מצוקה וחרדה שעלולים לפגוע בביצועים? שאלות אלו עולות בהקשרים רבים – כמובן בהקשרים הנוגעים לרומנטיקה ומערכות יחסים אך בעשור האחרון, ובמיוחד מאז החל המחקר המקיף בפסיכולוגיה חיובית, גם בהקשרים תעסוקתיים הנוגעים לעיסוקים מקצועיים, ביצועים בעבודה, מימוש עצמי ועוד. מאמר שעוסק בסוגיות אלו ודן בשאלה "עד כמה נדרשת תשוקה לעבודה" בקרב עובדים ומנהלים בכדי להגיע לביצועים מעולים נכתב על ידי גורגייבסקי ובייקר כפרק במקראה ערוכה מאת סימון אלברכט תחת השם: Handbook of Employee Engagement. שם הפרק אותו ניתן להוריד במקור באנגלית כאן הינו Passion for work: work engagement versus workaholism. מחברי הפרק פותחים את מאמרם בציטוט של הגל שמנבא בוודאי את מה שיכתבו לאחר מכן: "אין שום דבר עצום בעולם שנוצר ללא תשוקה". המחברים סוקרים סדרה של מחקרים שבחנו את נושא המעורבות בעבודה ובמיוחד את ההבדל בין מעורבות מתוך תשוקה לבין מעורבות מתוך דחף, וההבחנה החשובה שנובעת מכך בין "מעורבות בעבודה" ל"וורקוהוליזם" – התמכרות לעבודה – workaholism.

ואולי אתחיל בווידוי אישי: אין ספק שאני מכור לעבודה. לפחות כך עשוי להגדיר אותי מישהו שיסתכל על אופן פעולתי והאופן שאני עובד במובן הפורמאלי של המילה. למשל, משפטים אלו נכתבו במהלך סוף השבוע ביום שישי בערב, לאחר חזרה מנסיעה לחו"ל שבה קראתי מספר מאמרים שקשורים לדברים שאכתוב מייד. ולמרות כל זאת, לאורך המשימה, במטוס וכעת, לרגע לא חשתי שאני עוסק ב"עבודה". אז מה דעתכם? האם אני באמת מכור לעבודה? האם איזון ה-Work-Life-Balance" שלי משובש לגמרי? במונחים המחקריים והתיאורטיים שמלווים אותנו בסמסטר הנוכחי, ארצה לטעון שכלל-לא. מחברי המאמר האמור היו מכנים את גישתי לעבודה עד כה "מעורבות". אך לא אוכל לצערי לצבוע באור כה חיובי את מלוא גישתי לעבודה כיוון שישנם עוד מספר רכיבים שלא ציינתי. למשל את יחסי האמביוולנטי לדואר האלקטרוני. בעבר היה המייל ידיד חיובי ונחמד. שהרי מה יכול להיות יותר משובב נפש מאשר לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בה מכתב? אנשים בעבר היו ממתינים לדוור בקוצר רוח, ושולחים זה לזה מכתבים בכתב צפוף (הדואר בא היום באוטו האדום…). אני עדיין שייך לדור ששלח מכתבים וציפה לתגובה, ולכן לא שמתי לב איך אט-אט משתלט הדואר האלקטרוני על חיי. לא אאריך בהסברים, למי שמעוניין אני מצרף קישור למאמר קצר שפרסמתי בזמנו בנושא זה בטור השבועי שערכתי במדור השיווק של דה מרקר ואיגוד השיווק הישראלי. במאמר זה אני מתייחס לסוגיית הדואר האלקטרוני כהתמכרות, או אם תרצו "e-תמכרות", שללא ספק עוד הלכה והחריפה בשנים מאז התפרסם המאמר. מבחינתי האישית המצב כיום כה גרוע עד כדי כך שאם ארצה באמת להתייחס לכל הודעות המייל שאני מקבל מידי יום שעומדות על כ-250 במספר, אצטרך להקדיש את כל זמני למייל במקום לחיות, לעבוד, להיות בקשר עם אנשים… ואכן לעיתים כך מתרחש – ישנם ימים שבהם אני פותח לרגע את הדואר האלקטרוני "רק כדי להסתכל" ואני מוצא עצמי יושב שעות לקרוא, למיין, למחוק, לענות (להתענות). אם אתם רוצים להתבונן על התופעה המייסרת הזאת בצורה רומנטית תוכל להתענג לרגע בטריילר של You've got mail, אבל אל תשכחו את השנה שבה הוא יצא לאקרנים – 1998. אם תחזרו למציאות הנוכחית שנים מאוחר יותר ובמיוחד כאשר תקראו בעוד זמן קצר את התייחסותם של מחברי המאמר הנ"ל לוורקוהוליזם תוכלו להבחין בקלות שהתנהלות זו מצידי בנוגע לדואר האלקטרוני שונה באופן מובהק ומובחן מהתנהלותי מול קריאת המאמרים או כתיבתם. הטיפול שלי בדואר האלקטרוני הוא וורקוהוליזם מאחר שהוא מטרד טורדני עבורי, אני מרגיש הכרח לעשותו, אך הוא אינו מספק, הוא מרוקן משאבים ולא ממלא אותם, כפי שהיה קורה בעבודה שיש בה מעורבות. יתכן שאני כמו כל מכור שמנסה להיגמל, מאמין שהשלב הראשון מתחיל במודעות ובכמה הצהרות לסביבה עד כמה הוא מודע וכבר שונה ממה שהיה בעבר. ואתם… בסך הכל רציתם לעבור קורס אקדמי ולא לשמוע את וידויי ליבי על ה-eתמכרות שלי. אז בואו נחזור לסוגיית המעורבות בעבודה של גורגייבסקי ובייקר, ובכך גם אנסה להמחיש את ההבדל בין התייחסותי האישית לעבודתי המחקרית או הניהולית שאליה אני מתייחס כ"מעורבות בעבודה" לבין רכיבים מטרידים ומפריעים כמו קריאת מיילים וביצוע עבודות אדמיניסטרטיביות אחרות שמעסיקות אותי ושאליהם אתייחס כ"וורקוהוליזם". חשוב להדגיש שהשאלה איננה יכולה להיוותר בשדה ה"תחושה" אלא חייבת לעסוק בסוגיית הביצועים ומדידתם: ארגונים שואפים להגיע לביצועים מעולים ומעוניינים למדוד את עובדיהם ואת מנהליהם על בסיס הביצועים שלהם. לפיכך השאלה היא האם עובד מעורב (Engaged) ו/או עובד וורקוהוליסט מפיקים ביצועים טובים יותר מעובדים שאינם כאלה, ובין שתי קטגוריות אלה, מי מצליח יותר, המעורב או המכור לעבודה?

הביטוי "תשוקה לעבודה" מגיע מתוך מחקרים איכותניים שמנסים לבחון את מקורות המוטיבציה של יזמים. תחום היזמות משתמש רבות בביטויים מתוך עולם הרומנטיקה והארוטיקה: היזם הסדרתי והעיקש, אשר מצליח למרות כל הסיכויים, נחשב לאדם בעל תשוקה שמשיכתו לפרויקט היזמי חזקה מההיגיון. חלק מהחוקרים הגדירו את התשוקה לעבודה כאהבה שמגיעה לא רק מתוך תשוקה אלא אף מתוך אנוכיות. כלומר, יש חשש מסוים שהעובד המעורב אשר מבצע את עבודתו מתוך מניעים פנימיים ונפשיים עמוקים עלול אולי לפעול לא רק לטובת הארגון וביצועיו, אלא בתשוקתו למימוש עצמי עלול לסטות מדרך הישר, כמו בן או בת זוג שמרוב אהבה הופכים לקנאים כפייתיים (לקריאה נוספת בנושא חפשו את מאמריו של סקוט שיין על יזמות ומעורבות). יתכן שמעילתו של ברנרד מיידוף ושערוריות הונאה כגון אנרון ודומיה הובלו על ידי אנשים שהתשוקה והחמדנות בערו בהם יותר מכפי שיכלו להכיל. מטרתם היתה כספית וחומרית, אולם הפסיכולוגיה היזמית לא מונעת מחומרנות, למרות שזו מהווה תירוץ ומניע מצוין עבורם. מדובר בחומר בערה עמוק ומשמעותי יותר שקשור לצורך במימוש עצמי והישגיות. את הביצועים והמוטיבציה בעבודה כיום קשה להסביר במונחים כלכליים, מדובר במשהו עמוק שקשור במעורבות, תחושת מסוגלות, רצון באוטונומיה ושליטה ועוד (ראו את הרצאת TED הבאה במידה ותרצו לדעת עוד על כך).

גורגייבסקי ובייקר כתבו את פרקם בכדי לייצר הבחנה והשוואה בין שני הקונספטים של"מעורבות בעבודה" מול "וורקוהוליזם", אשר מייצגים שניהם ביטוי של מוטיבציית עובדים אשר נראית למתבונן מהצד כתשוקה והישגיות לביצוע בעבודה, ללא הבדל מיוחד ביניהם. אגב, נושא התשוקה וההתמכרות בהקשרים שונים (ספורט, מערכות יחסים ועוד) נחקר רבות, למשל על ידי פרופ' וולרן (Robert J. Vallerand) שכיהן כנשיא השלישי של האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית והרצאותיו מלאות בתשוקה והומור (בזמנכם החופשי…). וולרן הגדיר "תשוקה לפעילות" כנטייה חזקה לפעילות שאנשים אוהבים, תופסים כחשובה ובה הם משקיעים זמן ואנרגיה על בסיס קבוע. שתי צורות שונות ומבודלות של תשוקה מוגדרות על ידו כ"תשוקה הרמונית" לעומת "תשוקה אובססיבית". במקרה הראשון לפרט יש שליטה בפעילות הנחשקת אשר תופסת חלק משמעותי מזמנו או חייו אך לא משתלטת על מרחב המחייה הכולל של הפרט. לעומת זאת במקרה של תשוקה אובססיבית הפעילות הנחשקת משתלטת על מרחבי המחייה האחרים של הפרט ולמעשה גוזלת חלק לא פרופורציונאלי בזהותו של הפרט וגורמת לו קונפליקטים עם תחומי חיים אחרים. לא קשה לראות את היישום של הגדרות אלו להקשר תעסוקתי. מעורבות בעבודה מוגדרת על ידי החוקר ההולנדי מאוניברסיטת אוטרך פרופ' וילמר שאופלי כמצב תודעה שקשור לעבודה אשר מאופיין ברגשות חיוביים, בתחושה אנרגטית, התמסרות והעמקה. עובדים בעלי מעורבות גבוהה מרגישים חיבור רגשי לפעילויות העבודה, הם עובדים במרץ ובהתלהבות, זוכים לתחושת משמעות, השראה, גאווה, אתגר. הם דבקים במטרה וחשים מרותקים בצורה מאושרת ומעמיקה בעבודה. עובדים מעורבים נוטים להשפיע על אירועים שמשפיעים על חייהם, יש להם חוללות/מסוגלות עצמית.

לעומת המעורבות בעבודה, הרי שהסוג השני של המקבילה לתשוקה אובססיבית, הוא "וורקוהוליזם". גורגייבסקי ובייקר השתמשו במאמרם הנוכחי בהגדרה הדורשת שני רכיבים בזיהויו של וורקוהוליסט: 1. מימד התנהגותי – נוכחות זמן ממושכת בפעילויות של עבודה; 2. כולל שני תת-רכיבים: א. מימד טורדני (אובססיבי) – הוורקוהוליסט מתקשה להיפרד מהעבודה. הוא חושב על העבודה באופן עקבי ותדיר גם כשאינו נמצא בעבודה כולל במצבים שבעליל אינם מותאמים למחשבות כאלה, ב. מימד כפייתי (קומפולסיבי) – הוורוקוהוליסט פועל מתוך דחף פנימי שאינו נשלט, לדוגמה – לקרוא מיילים או הודעות טקסט בטלפון הנייד בזמן נהיגה ובנסיבות אחרות שאינן מותאמות לכך.

ההבדל המהותי בין וורקוהוליזם למעורבות בעבודה הינו שהראשון נעדר את הרכיב הרגשי-חיובי ("כיף") של ההתמסרות לעבודה בעוד שהשני כולל רגש חיובי או לפחות אינו כולל דחף כפייתי לבצע פעילויות תעסוקתיות.

עד כה עסקנו בחוויית העובד. אין ספק שלפחות לפי ההגדרה הנוכחית ההבדל העיקרי עד כה הוא פנימי, כלומר, ההתמכרות לעבודה כרוכה, לפחות בטווח הארוך, בסימפטומים שליליים בשל המצאות יתר בעבודה, בשל היעדר הנאה או סיפוק ברי קיימא מהעבודה, ובשל השתלטות של פעילות העבודה על האיזון של העבודה והחיים work-life balance. אך האם יש לדבר מחיר גם מבחינת המעסיק? אולי אפילו להיפך – האם עובד וורקוהוליסט הוא אפילו נכס לארגון? תשובת המחקר אינה חד משמעית, והדבר נובע כנראה משונות גדולה בין סוגי עבודות. עבודות הדורשות חשיבה ויצירתיות עלולות להיפגע קשות מסגנון עבודה וורקוהוליסטי, אך כנראה שעבודות טכניות המבוססות על "פס ייצור" יבוצעו ביעילות רבה יותר על ידי וורקוליסטים, ולו בשל האלמנט הכמותי שככל שמתג הפעולה מכוון ל "הפעל" הרי שהמכונה מייצרת יותר פריטים והביצועים בפועל גדלים. אך גם את היתרון האחרון כדאי לקחת בערבון מוגבל בשל רכיב השחיקה המוגבר הצפוי לוורקוליסטים לעומת חוסן ועמידות טובים יותר של עובדים מעורבים. האחרונים נהנים גם מבריאות פיזית ונפשית טובה לטווח הארוך, הם מפגינים סבלנות ויוצרים קשר בין-אישי טוב יותר, ומביאים בסופו של דבר לביצועים טובים יותר כולל במדדים פיננסיים כמו מחזור הכנסות. כאמור, הוורקוהוליסט מסור ומושקע בעבודה, ולכן פעמים רבות תפוקתו גבוהה, אולם הוא עלול ליצור סרבול מערכתי ולהיות לא גמיש בשינויים. לדוגמה, נמצא שוורקוהוליסטים נוטים להגדיל פרויקטים שבאחריותם ולעשותם מורכבים יותר מהנדרש. מאחר והם נוטים לסבול מפרפקציוניזם, נוקשות וחוסר גמישות, הם ממעטים לקיים שיח משתף בארגון ולפיכך מועדים פוטנציאלית ליצור קונפליקטים בין-אישיים וקשיים בעבודת הצוות עם חבריהם לעבודה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף, שכן לא נמצא עדיין מחקר מעמיק הבוחן את הקשר בין וורקוהוליזם לביצוע בעבודה, באופן מובחן ממעורבות בעבודה, שכאמור, למתבונן מהצד יכולה להיראות כתופעה זהה. אחד מההבדלים הברורים שנמצאו הוא בפונקציית ההתאוששות מעייפות ושחיקה. נראה שוורקוהוליסטים מתקשים לווסת את זמן, קצב, וסגנון עבודתם, ולכן מכלים את משאביהם בעבודה. לכן הם מועדים לסבול מאיכות קשרים נמוכה והיעדר איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה. מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות נחשבות לגורם חוסן ועמידות משמעותי באופן כללי, ולכן יתכן שהמחיר אותו משלמים הוורקוהוליסטים אינו בהכרח ישיר בעבודה, אלא נובע משחיקתם מהיעדר איזון עבודה-חיים, ויש כמובן מקרים שבהם העבודה מהווה בריחה ותוצאה של קשיים בחיים שמחוץ לעבודה, אשר לטווח הקצר והבינוני יכולה להיות יעילה, אך בטווח הארוך פוגעת ביכולתם של הוורקוהוליסטים להתמודד עם מתח והם פגיעים יותר מבחינת בריאות גופנית ונפשית.

אך לא נוכל להיפרד מהסקירה התיאורטית מבלי לחזור לדוגמה האישית שנתתי קודם לכן בהקשר של העבודה שלי, למשל בכתיבה או בקריאה המדעית שאליה ייחסתי "מעורבות" בעבודה, לעומת הטיפול בדואר האלקטרוני שאליו ייחסתי "וורקוהוליזם". בהבחנה הזו אני רומז כמובן שהפילוח הסוציולוגי בין מכורים לעבודה לאלו שאינם הוא רק היבט אחד, ולא בהכרח החשוב ביותר של התופעה. למעשה אני טוען, שבתוך תוכנו אנו, מצויים בעלי התפקיד השונים הללו, ואפילו בהקשר של אותו מקום עבודה או אותו עיסוק. תפקידי האקדמי והניהולי במכללה למנהל כולל בוודאי גם קריאת וכתיבת מאמרים וגם טיפול בדואר האלקטרוני. העובדה שאני מזהה בשעות הרבות והמיותרות שבהם אני בודק מיילים את שלושת הרכיבים הנדרשים כדי לאבחן את עצמי וורקוהוליסט בנוגע לסגנון הטיפול שלי במיילים, אינו מונע בעת ובעונה אחת להגדיר את תחום המחקר או ההוראה כמרחב שונה שבו ישנה מעורבות חיובית בעבודה, וסביר בהחלט לזהות גם אזורים שבהם אינני לא כזה ולא כזה. חשוב לציין שתופעת הזרימה מאפיינת במידה רבה גם את המעורבות בעבודה וגם את הוורקוהוליזם. אוכל להעיד על כך שלעיתים אני נאלץ או נגרר לעבוד עם הדואר האלקטרוני במשך יום שלם, וכמו כל התמכרות, הזמן חולף מהר וזרימה לכאורה קיימת. אולם מה שמבחין אותם מזרימה חיובית היא תחושת הלחץ לסיים את המשימה תוך כדי תנועה ותחושת התרוקנות מאנרגיה בשלב כלשהו או בסיום המשימה. לכן ניתן להשוות את הפעולה הקומפולסיבית של הוורקוהוליזם לזיפזופ חסר תוחלת בטלוויזיה, ששונה מהותית מבחירת סרט קולנוע בדיעבד והתמקדות מהנה בו במשך שעתיים.

עידן המידע שבו אנו נמצאים מציף אותנו באתגרים ופיתויים, בעבודה, בפנאי, במערכות יחסים. נראה שאנו נדרשים להקדיש תשומת לב רבה יותר לאיכות חלוף הזמן בהקשרים שונים של חיינו, וכדי להגיע לביצועים טובים בעבודה, כמו גם לאושר וסיפוק בחיים בכלל, עלינו לפתח חוויות המבוססות על מעורבות ובחירה, תוך הבחנה ברורה בינם לבין המעברים המהנים בין השלבים השונים של משחקי ה"קנדי-קראש". לא אוכל לסכם את הדברים בצורה טובה יותר מאשר לצטט את כללי משחק הקנדי קראש מתוך ויקיפדיה:

"חיים"

"כל שחקן מקבל כברירת מחדל חמישה מחזורי חיים. שחקן זקוק למחזור חיים אחד לפחות כדי לשחק שלב של המשחק. אם השחקן אינו מצליח לסיים את השלב, הוא מאבד מחזור חיים. חיים נוצרים מחדש מדי 30 דקות. ניתן לחדש מחזורי חיים גם באמצעות עזרה מחברי פייסבוק, תשלום בנקודות פייסבוק או תשלום בכסף".

לסיכום, מדוע שנאבד כל כך הרבה מחזורי חיים? זה הזמן אולי למפות את עיסוקי העבודה והחיים שלנו, לאתר את אלו שבהם ישנם רכיבים משמעותיים של מעורבות, לבחון היכן קיים וורקוהוליזם שממנו רצוי להיגמל, והיכן קיימים איים של פוטנציאל למעורבות וביצועיים אופטימאליים, במונחי הזרימה של צ'יקסנטמיהאי, אשר נוכל לצרף לאוסף הפריטים האהובים שלנו.

וברוח שיר הילדים הנ"ל "הדואר בא היום" אדקלם לכם לסיום חמשיר עדכני שמתמצת את המאמר ואולי את הקורס שלנו כולו:

מצאו תשוקה,
עשו ממנה תעסוקה,
ולעולם לא תצטרכו לעבוד…
אפילו דקה.

ואם לעומקים חפצה נפשכם, תוכלו לצטט בעת התלבטות את יהודה עמיחי ב"עצות האהבה הטובה" – "אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום שסבלו בקוֹר ולהטו בשמש ונצרבו"… או בגרסה הוורקוהוליסטית של שירו של עמיחי: "ועצות האהבה הרעה: בעודף האהבה, שנשאר לך מן הקודמת, עשה לך אישה חדשה, ועם מה שנשאר ממנה, עשה לך אהבה חדשה, עד שלא יישאר לך כלום…"

הנחיות המטלה

במטלה הנוכחית תתבקשו לבצע ניתוח עיסוקים אישי או ארגוני בעזרת חומר הקריאה הנ"ל. הנכם יכולים לבצע את המשימה על עצמכם באופן אישי, על הארגון שלכם, באמצעות ראיון של חבר/ה או אדם אחר שמוכן ומתאים לדעתכם לכך, או אפילו על ארגון שאתם מכירים מחיי היום-יום שלכם.

כמובן שסגנון המטלה יהיה שונה במידה ותחליטו לעשות את הניתוח על אדם או על ארגון, אך הרעיון והסוגיות המרכזיות לבחינה ודיון דומים: הנכם מתבקשים לעשות מיפוי של עיסוקים ופעילויות אשר מאפיינים וממלאים את זמנו של הגורם שעליו תבצעו את המשימה. במידה ומדובר בכם אישית או באדם כלשהו, מומלץ לתאר את סוג העיסוק, סגנון החיים, מאפיינים כלליים, ואז להיכנס לרזולוציות ספציפיות יותר לגבי פעילויות אופייניות אשר תופסות זמן משמעותי יחסית מנתח משאבי הזמן של המרואיין. במידה ותחליטו לנתח ארגון, ערכו את אותו אפיון עצמו, אך ברמה ארגונית, כלומר, נסו לתאר את הארגון ומאפייניו הכלליים, ולאחר מכן להיכנס לתיאור הפעילויות האופייניות והמהותיות באותו ארגון אשר תופסות זמן ניכר ממשאבי עובדיו.

הכינו לעצמכם חומר גלם התואם לפחות לשניים-שלושה עמודים ונסו להיכנס בראיון לסוגיות האמורות, דהיינו למידת מעורבות, שעמום, התלהבות, שחיקה, אתגר, מיומנויות, קשרים בין-אישיים בהקשרים הרלוונטיים לעבודה ולתהליכי העבודה של מרואינכם / שלכם. אינכם צריכים להציג את חומר הגלם בעבודה, אך הכינו מספיק אנקדוטות מחיי ואתגרי היום-יום בנוגע לגורם המתראיין, כדי שיספק מספיק חומרים לניתוח בהמשך.

בתום הכנת החומר הגולמי יתחיל החלק הפורמלי של הכתיבה. דמיינו לצורך התרגיל שהמרואיין שלכם (גם אם זה אתם עצמכם במידה ובחרתם לנתח את העיסוק שלכם, ואם מדובר בארגון אזי מנהל בכיר מטעם הארגון) שמע על נושא התרגיל הנוכחי וביקש מכם דו"ח הערכה אותנטי שישקף לו את מצבו מבחינת מעורבות בעבודה בכלל ובעיסוקיו השונים בפרט, כולל מצבו הכולל מבחינת work-life-balance (איזון בין עבודה לחיים שמחוץ לעבודה). המרואיין מודע כמובן לכך שאינכם בהכרח אנשי מקצוע בתחום, אך מעוניין לקבל את השיקוף והפידבק שלכם, כמו גם הסברים תיאורטיים שנובעים מהטקסט הנ"ל המשולבים בתיאורכם. הדו"ח האמור יהווה את העבודה היישומית למשימה הנוכחית.

אורך העבודה הכולל בין שלושה לארבעה עמודים להגשה בפורטל הלימודי

מועד ההגשה: 15 בדצמבר 2015

 

מעורבות, מחוייבות, Engagement – בעולם העבודה: מפגש ראשון עם הקורס סוגיות נבחרות בניהול סמסטר א' תשע"ו

מעורבות, מחויבות, Engagement – בעולם העבודה
מפגש ראשון עם הקורס סוגיות נבחרות בניהול סמסטר א' תשע"ו

במסמך שלהלן אציג את הרקע לקורס כולו, הן מבחינת תוכן אקדמי והן מבחינה מינהלית, אתאר את שלבי הלמידה, ואציג בפניכם את משימתכם הראשונה בקורס. 

רקע, פתיחה והזמנה לרוח של חקרנות וסקרנות בלמידה מסוג "שונה"

האם כבר התארסתם? המונח "אירוסין" בעברית מתייחס לאירוע או מועד ההתחייבות ההדדית של בני זוג לקראת נישואיהם. תרגומו לאנגלית מרחיב משמעותית את היריעה: Engagement, מילה אשר מבטאת לא רק חוזה והתחייבות זוגית, אלא מחוייבות לנושאים רבים אחרים, למשל, מחוייבות לעבודה או למדינה, כמו גם מונח המכיל במשמעויותיו חוסר-זמינות לאנשים ולנושאים אחרים ("הוא עסוק במשהו אחר, הוא אינו יכול לדבר איתך עכשיו"). בנוסף לכל אלו, Engagement אינו רק שם-עצם מופשט המייצג סוג של הסכם או הסכמה למחוייבות זוגית. זהו מונח המשמש גם לתיאור פעולה אקטיבית ומשמעותית – להיות מעורב ומחוייב, להיות מרותק למשהו עם סקרנות ודבקות, כך שמדובר למעשה, מקצה אל קצה, במונח המייצג את אחת הפעולות המייחדות את המין האנושי על תבונותיו, רגשותיו, והישגיו. למעשה, ללא מחוייבות שכזו, דבר אינו צומח, קשרים חברתיים אינם נרקמים, ארגונים, חברות ומדינות אינן משגשגות. האירוסין והמעורבות-מחוייבות מבטאים כמיהה ותשוקה – Passion, אותו מונח שכל כך הרבה אנשים כמו גם ארגונים, כמהים אליו, מתוך הבנה שהוא מקור מים-חיים לנאמנות ופריחה.

מטלה ראשונה בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר א' תשע"ו | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | אם הגעתם לכאן באופן בלתי צפוי הנכם מוזמנים להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

בסמסטר הנוכחי נעסוק, אם כן, ב-Engagement במובנו הנרחב ביותר. נעסוק במחוייבות בעבודה ובשאלה היכן עובר הקו הדק בין Work Life Balance, מסירות לעבודה, או וורקוהוליזם, נשאל את עצמנו האם יש הבדלים מגדריים במחוייבות לעבודה או במחוייבות למערכות יחסים, ומהי בעצם מחוייבות לעבודה, הן בהקשר של שייכות העובד לארגון, אך גם בהתמסרות האינדיבידואלית של אדם לדברים שהוא אוהב ונהנה לעסוק בהם. מחוייבות, כך אטען בהמשך הסמסטר, היא מילת הקסם לבניית חוסן ועמידות בפני משברים, אך גם עקב-אכילס שעלולה ליצור סדקים ואכזבות.

לפני שנמשיך הלאה ונעמיק לנושא הלמידה שלנו בקורס, אני מעוניין להציג בפניכם את מבנה הקורס שלנו ומאפייניו. אם אתם מעדיפים להישאר ולהתמקד כרגע בתוכן הקורס, דלגו ישירות להוראות המשימה הראשונה למטה, וחיזרו לכאן בהמשך.

הקדמה כללית לקורס הנוכחי

הקורס הנוכחי, "סוגיות נבחרות בניהול" המתחיל השבוע, ימשך לאורך סמסטר א' ויועבר בהנחייתי ובהנחייתן של לירון חזן-טנדלר וגליה שוץ-לוי. ברצוני לכתוב מעט ולהסביר לכם על אופיו של הקורס, השונה למדי מהקורסים הפרונטליים המסורתיים בהם למדתם עד כה. קורס זה מועבר על ידי זו השנה ה-18 בקמפוס והוא הקורס הראשון שהועבר במסגרת של "למידה מרחוק" במסלול האקדמי המכללה למינהל. בשבוע שעבר פרסמתי ב"דה-מרקר" כתבה שמתארת את ההיסטוריה המוקדמת של הקורס והמגמות שאנו מובילים כיום בביה"ס למנהל עסקים בתחום זה, אם הנושא מעניין אתכם אתם מוזמנים כמובן לעיין בכתבה.
ישנן גישות שונות ללמידה מרחוק, או ללמידה מקרבת כפי שהיינו רוצים לכנותה. אחד המשתנים החשובים ביותר בקורסים מהסוג הזה הינה השאלה האם הקורס מועבר ב"זמן אמת" – "און-ליין" , מה שמכונה "קורס סינכרוני", או שמדובר בקורס "א-סינכרוני" שבו הסטודנט קובע את המועד המתאים עבורו ללמידה. הקורס הנוכחי שייך לסוג השני, כלומר, אין מדובר בהוראה מרחוק בפגישה שבועית אל מול מחשב, אלא בגישה הדומה יותר ל"קורס בהתכתבות" לפיה הסטודנטים מתבקשים לקרוא חומר מסוים ולעבד אותו דרך מטלות מונחות. לקורס ישנו "לוח מודעות אלקטרוני" על גבי האינטרנט אשר מהווה מוקד מידע בלבד שאינו אינטראקטיבי.
אודה בשקיפות שבאופן אישי העדפתי תמיד הוראה בעלת נוכחות אישית ובין-אישית בכיתה עם הסטודנטים מאשר הוראה מרחוק וירטואלית מול מחשב. לפיכך אם מחליטים לעבור ללמידה מרחוק אני מעדיף שהיא לא תהייה תלויה בלוחות זמנים כמו במקרה של הרצאה פרונטאלית, אלא תאפשר גמישות מקסימאלית בתכנון הזמן של הסטודנטים ושלי. לפיכך הקורס הנוכחי מועבר בגישה א-סינכרונית. אופי הקורס מחייב משמעת עצמית ויכולת לעבוד באופן אינדיבידואלי. זהו סוג ייחודי של למידה, היא מתאימה לסטודנטים המצויים בשלבים מתקדמים של לימודיהם, או לסטודנטים המרגישים בשלים מספיק לתהליך למידה עצמית. מניסיוני רב-השנים עם פורמט הקורס הנוכחי אוכל לחלוק עימכם את רשמי הסטודנטים המסווגים באופן כללי לשני סוגים דיכוטומיים למדי: ישנם סטודנטים הסבורים שזו שיטת לימוד נפלאה והיו כמהים לקורסים נוספים בשיטה זו. לעומתם יש סטודנטים שסובלים במהלך הקורס ולא מצליחים להבין לשם מה קורס כזה קיים בכלל. מעניין לגלות שמעט סטודנטים נותרים בעמדת ביניים. כנראה שמדובר בשיטה שמעוררת אהדה או התנגדות.
אז לאן תשתייכו אתם – כל אחת ואחד מכם? את זאת תוכלו לגלות בוודאי במהלך הסמסטר הקרוב.

כמה מילים לגבי הרכיבים המנהליים של הקורס – הוא כולל 5 יחידות לימוד, הראשונה הנוכחית שתהיה אוורירית יותר ותכלול 10 נקודות, האחרונה גם היא פחות עמוסה שתכלול 15 נקודות, וביניהן 3 עבודות מעמיקות יותר שתכלולנה 25 נקודות כל אחת.

היתרון של קורס מהסוג הזה הוא היכולת לשבור את מוסכמות המבנה החד-שבועי של שיעור-כיתה, ולפיכך כל אחת משלושת מטלות הליבה של הקורס כוללת קריאה של חומר רלוונטי ויישומו, ובעקבותיהם תוגש גם עבודה קצרה. גם אם תחששו לעיתים שהיקף השקעת הזמן שנדרשת בקורס הנוכחי מהסטודנטים גבוהה מהרגיל, תוכלו להרגיע את עצמכם בידיעה שמדובר בהיקף השקעת זמן התואמת פחות או יותר להיקף השעות של קורס בהיקף הנוכחי, בהתחשב כמובן בעובדה שאין צורך להגיע פיזית לשיעורים בקמפוס (ואילו זמן הפקקים שנחסך בדרך אל הקמפוס – "עלינו"). פרטים מלאים תוכלו לקרוא בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס ודרך פוסטים כמו זה הנוכחי שאכתוב כאן בבלוג האקדמי שלי.
צוות ההוראה בקורס כולל מעבר אלי את לירון חזן-טנדלר וגליה שוץ-לוי. שלושתנו נהיה זמינים עבורכם דרך הדואר האלקטרוני לשאלות, הנחייה וייעוץ.
הלמידה בקורס היא שלכם באופן בלעדי. הגשה המטלות והחזרתן תעשה דרך הפורטל הלימודי בלבד, כל הלמידה וההגשה של המטלות היא אינדיבידואלית ולא ניתן לעבוד בצוותים.

במידה ונתקלתם בקשיים בהפעלת הפורטל הלימודי תוכלו להתייעץ עם לירון, גליה או עימי, וכן תוכלו לפנות למחלקת התמיכה של המחשוב. להזכירכם, בקורס לא מתקיימות פגישות פרונטליות והקורס מתחילתו ועד סופו יתקיים בלמידה מרחוק. אני מקווה שנעבור ביחד סמסטר מעניין ופורה.

כפי שציינתי קודם לכן, בקורס הנוכחי מחליפות מטלות קריאה ויישום את ההרצאות והמשימות המסורתיות. וכעת כמובטח, הבה נצלול לתוך תוכן המטלה הראשונה והנחיותיה. ההתחלה לא תכלול עדיין למידה של מאמר או חומר חדש, אלא עבודת חקר אישית של כל אחת ואחד מכם, שתייצר פתיח לקורס ותשתית לקראת יחידות הלימוד הבאות.

משימה ראשונה: אסוציאציות חופשיות

המשימה הראשונה לא תגיע מבחוץ במובן האקדמי המקובל, היא תגיע דווקא מבפנים בכדי לחבר אתכם לנושא מחוייבות ומעורבות דרך למידה התנסותית, וזאת לפני שתתחילו לקרוא ולהעמיק בנושאים אלו בהמשך הקורס.

הייתי רוצה לבקש מכם לפיכך להתחבר לאסוציאציות החופשיות שלכם בנוגע למה שהמונח "Engagement" מעורר בכם, ולבצע בעקבות זאת עבודת חקר קטנה, כזו שעדיין נאיבית ונקייה מיידע שיגיע בהמשך.

הנכם מתבקשים:

  1. לציין בכתב בצורה חופשית ללא סדר מחייב סדרה של מילים וביטויים שעולים בראשכם ובדמיונכם לאור הדברים שתיארתי זה עתה (פסקה)
  2. לספר בקצרה אירוע בעל משמעות מבחינתכם שמייצג מחוייבות בעבודה ולהסביר מדוע דווקא הוא עלה בזכרונכם כעת בהקשר הנ"ל. כתבו כמובן משהו שאתם מרגישים נוח לחלוק אותו בהקשר הנוכחי עם צוות הקורס, רצוי משהו חיובי שמספר על כוחות, הצלחות, כמיהות, מהדברים שנחמד לספר עליהם, מסוג הדברים שנחמד היה אפילו "לשכפל" אותם אם היה ניתן (חצי עמוד)
  3. בצעו חיפוש גוגל סביב כמה מהמילים שציינתם בסעיף 1, דווחו על התוצאות והדברים שמצאתם בחיפוש זה, הדגישו מה צפוי היה מראש, ומה דווקא הפתיע אתכם בפירוש שמנוע החיפוש הציע לכם בחיפושיו (שתיים-שלוש פסקאות)
  4. סכמו בכחצי עמוד, לאור מה שכתבתם עד כה, ולאור מה שאתם מרגישים וחושבים לנוכח המונחים מעורבות, מחוייבות, Engagement – מה מעניין אתכם ללמוד ולהכיר יותר לעומק במהלך הקורס הנוכחי – על עצמכם, על ארגונים, ולמעשה בכל הקשר אחר.

מועד ההגשה האישי לפורטל: יום שלישי 3 בנובמבר 2015.

בהצלחה, ושיהיה לכולנו סמסטר מלא עניין ו-Engagement

צוות ההוראה – אורן, לירון, גליה

איך גיליתי את תיאורית הזרימה עוד לפני שהפסיכולוגיה החיובית נולדה? רקע וחומרי קריאה

בשנת 1989 התחלתי את עבודתי במחלקת הביקורת של בנק איגוד בתוך כלכלן צעיר. נלחמתי על המשרה שנראתה לי מקצועית, יוקרתית ומתאימה לשלבים הראשונים של הקריירה שלי. התפקיד היה מעניין, נחשפתי לרזי הבנקאות מכיוונים שאינך נגלה אליהם בתוך עובד בנק מתחיל.

אולם לאחר מספר חודשים קרתה תופעה מוזרה: הזמן לא זז…

לא שהפסיק להיות לי מעניין, אבל משום מה, בפרקי זמן הולכים ומתקצרים התבוננתי בשעון וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למשמעותו של הזמן כסוג של חיישן או גלאי אשר מדווח על תהליכים עמוקים של עניין, שעמום, תסכול, מתח. באותה תקופה אולי עוד לא נתתי על כך את דעתי, אבל התוצאה היתה בלתי נמנעת – החלטתי להתפטר, ואף חמור מכך, הגעתי למסקנה שפשוט טעיתי בהחלטות האישיות והמקצועיות שלי, ובחירת הלימודים שלי בכלכלה ובמנהל עסקים היתה שגויה.

החלטתי לעשות הסבה מקצועית חדה, ובמשך עשר השנים הבאות חזרתי לספסל הלימודים – בפסיכולוגיה. האקדמיה לא עשתה עימי חסד, ונדרשתי ללמוד מחדש תואר ראשון בפסיכולוגיה בדרך למקצוע החדש. במהלך השנים הללו סיימתי את המסלול לפסיכולוגיה קלינית של הילד, עשיתי את ההתמחות הקלינית במחלקה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב וסיימתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בכדי להשתכר למחייתי התחלתי ללמד בשנת 1990 בביה"ס למנהל עסקים של המכללה למנהל שהיתה אז בתחילת דרכה, הייתי מרצה לסטטיסטיקה והעבודה הזמנית שמצאתי נראתה לי פתרון מוצלח עד שאסיים את לימודי. העובדה שאני כותב כרגע את הפוסט הנוכחי מבהירה כנראה ש"העבודה הזמנית" שנמשכת כבר 24 שנה הפכה לדבר הקבוע ביותר בחיים המקצועיים שלי, זאת למרות שלא החלטתי על כך מעולם, וכל מסלול הקריירה שלי אמור היה להוביל למקום אחר. במשך שנים עסקתי בו בעת בתחומי המקצוע השונים שלי – בעבודה טיפולית קלינית, בעיקר בהפרעות חרדה ופוסט טראומה, בעבודה ייעוצית לארגונים וחברות עסקיות, וכמובן בהוראה ומחקר במכללה. בשנת 2007 קראתי לראשונה את ספרו של מרטין סליגמן "אושר אמיתי" שעוסק בתחום מחקר שסחף אותי מאז המכונה "פסיכולוגיה חיובית". תחום זה בוחן את מקורות הכוח, המוטיבציה, העמידות והחוסן של אנשים, זאת לעומת מקורות החרדה, הדיכאון, והמשבר, עליהם הוכשרתי לאורך השנים. לא במקרה הביאה עבורי הפסיכולוגיה החיובית מפגש בין שני תחומי החיים שלי – בפסיכולוגיה ובמנהל עסקים, כיוון שגם בניהול השאלה המרכזית איננה כיצד לצאת ממשבר, אלא כיצד לגייס עובדים וארגונים נורמטיביים בעלי "בריאות" סבירה ומעלה, ולהפוך אותם למצוינים ובעלי הישגים. הפסיכולוגיה החיובית בוחנת גם היא "מה עובד", כיצד ניתן לטפח יכולות לייצר אנרגיה ומוטיבציה בקרב אנשים וארגונים בגישה מניעתית, בגישה של קיימות, ולא בדיעבד אחרי שהמשבר התרחש.

אך אליה וקוץ בה. המדע החדש של הפסיכולוגיה החיובית, שנעשה פופולארי והביא לפרסומים מחקריים רבים בעשור האחרון, אינו יכול תמיד להשתמש בכלים בו השתמשה הפסיכולוגיה עד כה. וכאן מסיפור "השעון שלא זז" בבנק מלפני 25 שנה, אני חוזר להווה ולקורס שלנו. ברצוני לטעון שחוויית הזמן היא כלי אבחוני חשוב. יש להיזהר, כמו בשימוש בכל כלי מדידה, שלא לקבל הטיות. לדוגמה, יתכן שהזמן זז באיטיות סובייקטיבית לא בגלל המטלה הספציפית שאנו עוסקים בה, אלא בגלל לחץ וטרדות שמגיעות מבחוץ – למשל חשש ממחלה של אדם קרוב, או כל נושא מטריד שגורם להסחת הדעת, ופוגע בהתמסרות לכל מטלה, מעניינת ומשעממת כאחת. אבל במצבים רגילים שבהם אדם מכיר את עצמו ואינו מצוי במצוקה מיוחדת, ניתן בהחלט לטעון שאם הזמן לא זז, ובוודאי אם נוצר שעמום, כדאי לבחון האם דבר-מה לא בסדר. אך מאחר שבפסיכולוגיה חיובית עסקינן, נעבור מייד אל צידה המלא של הכוס – ההזדמנות שהקורס הנוכחי תזמן לכם היא דווקא למצוא את הדברים החיוביים המפתיעים והבלתי צפויים שבמהלכם הזמן חולף מהר, בעוד שאתם מבחינתכם לא שמתם לב שמדובר בעשייה, מטלה, מטרה, משמעותיים. מיהאלי צ'יקסנטמיהאהי כינה חוויה זו "זרימה" או Flow באנגלית. חוויית "זרימה" הינה מצב של מעורבות בחוויה אופטימלית שלא דורשת דחיפה או שכנוע, אלא שקוראת באופן טבעי. היא כוללת על פי רוב:

  1. ריכוז קשב
  2. אתגר
  3. ביטוי של מיומנות אישית (חוזקות)

באופן רחב יותר הזרימה מתרחשת תחת שמונה תנאים שהוגדרו כך ע"י צ'יקסנטמיהאהי:

  1. התמודדות עם משימה שניתן לסיים
  2. יש צורך להתרכז כדי להצליח במשימה
  3. הריכוז במשימה אפשרי כי יש לה מטרות ברורות
  4. הריכוז אפשרי כי ניתן לקבל משוב מיידי
  5. פעולה מתוך מעורבות עמוקה אך חסרת מאמץ, מה שמסיר מהתודעה דאגות ותסכול
  6. נוצרת חווית שליטה אישית על הפעולה
  7. דאגה לעצמי נעלמת במהלך הפעולה, אך תחושת העצמי מתגברת לאחר תום ההתנסות
  8. השהייה של תחושת הזמן: שעות הופכות לדקות, דקות הופכות לשעות

כפי שניתן לראות, תנאי הזרימה מנוגדים לתפיסה הרווחת שכדי ליהנות ולעשות דברים משמעותיים בחיים נדרשת מידה רבה של ספונטאניות –שהדברים יקרו מעצמם. נראה שכדי לייצר אושר ומשמעות נדרשת דווקא פעולה מובנית למדי שמשתלבת בתוך רוטינה מוגדרת, ושרק כך ניתן באמת להתמסר למשימה המביאה לסיפוק. ההתמסרות היא כזו שלרגע תודעת העצמי נעלמת, כך שבמהלך המשימה הפרט אינו מודע לגמרי לנוכחותו, והוא כולו מושקע בחוויה (למשל אי אפשר ליהנות מסרט עלילתי מבלי לנתק את בוחן המציאות ואת תחושת העצמי ולהתמסר לעלילה).

סיכום ורקע נוסף על זרימה נמצאים במאמר הבא אשר נכתב על ידי לפני מספר שנים עבור כתב העת סטטוס ואשר פורסם על ידם לאחר מכן גם ב-ynet. עד כאן קריאת החובה.

למי שמתעניין בנושא, מצורף להלן קישור לקריאת רשות – הפרק השביעי מתוך הספר זרימה שתורגם לעברית ויצא לאור בישראל בהוצאות אופוס המצוי כאן.

 

מעורבות ותשוקה בעבודה: ייעוד או התמכרות? מטלה רביעית בקורס סוגיות נבחרות בניהול בלמידה מרחוק – סמסטר ב' תשע"ד

מעורבות ותשוקה בעבודה: ייעוד או התמכרות?

עַזָּה כּמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (שיר השירים, ח', ו')

לאורך הסמסטר האחרון אנו דנים בתופעת הזרימה (Flow). כזכור, זרימה הינה חוויה שנוצרת כתוצאה ממעורבות גבוהה של הפרט במשימה שיוצרת איזון אופטימאלי בין אתגר למיומנויות. המעורבות במשימה גורמת לשינוי בתפיסת הזמן באופן שהוא חולף מבלי שים במהירות. חווית הזרימה מאופיינת בהיעדר תחושה של מצוקה ולחץ ובמיקוד של הפרט כלפי חוץ (גם אם מתרחשת בדמיונו ולא בהכרח בסביבה החיצונית בפועל). זוהי חוויה שמביאה לצמיחה פסיכולוגית, ובאופן מצטבר בטווח הארוך עשויה לגרום לשגשוג, אושר והישגים. במשימה הנוכחית, הרביעית והאחרונה בקורס הנוכחי (למעט משימת הסיום שבה נעסוק באינטגרציה ולא בחומרים חדשים מצד צוות ההוראה) נתמקד בהיבט של המעורבות ונעמיק בו.

מטלה רביעית בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ד | תכנית המוסמך במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן, גליה שוץ-לוי ולירון חזן-טנדלר | מי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי מוזמן להתבונן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

הערה: הקישורים המופיעים בטקסט להלן הינם קריאה מומלצת אך אינם חובה לעיון וקריאה.

מעורבות – Engagement, הינה לא במקרה גם התרגום האנגלי של הביטוי "אירוסין" בעברית. מעורבות היא גם התחייבות אשר נצבעת בעוצמה במשמעות של קשר הנישואין והזוגיות. אך באותה מידה של אי-מקריות, הביטוי Engagement מופיע גם בהקשר התעסוקתי – למשל, פגישה שנקבעה, "התחייבויות קודמות", ואפילו יציאה לקרב אבירים. ריבוי הפירושים לאותו ביטוי עמום "מעורבות" מצדיק לא-בכדי את הקישור בין "מעורבות" ל"תשוקה", שהרי תשוקה היתה תמיד לאורך ההיסטוריה מקור לאהבות וקשר מחד כמו גם לקנאה ונקמה מאידך, כאמור בשיר השירים ח', ו': "עַזָּה כַמָּוֶות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

האם אנו זקוקים למעורבות ולתשוקה בכדי להגיע לביצועים מעולים? והאם אלו אינם יוצרים מידה של מצוקה וחרדה שעלולים לפגוע בביצועים? שאלות אלו עולות בהקשרים רבים – כמובן בהקשרים הנוגעים לרומנטיקה ומערכות יחסים אך בעשור האחרון, ובמיוחד מאז החל המחקר המקיף בפסיכולוגיה חיובית, גם בהקשרים תעסוקתיים הנוגעים לעיסוקים מקצועיים, ביצועים בעבודה, מימוש עצמי ועוד. מאמר שעוסק בסוגיות אלו ודן בשאלה "עד כמה נדרשת תשוקה לעבודה" בקרב עובדים ומנהלים בכדי להגיע לביצועים מעולים נכתב על ידי גורגייבסקי ובייקר כפרק במקראה ערוכה מאת סימון אלברכט תחת השם: Handbook of Employee Engagement. שם הפרק אותו ניתן להוריד במקור באנגלית כאן הינו Passion for work: work engagement versus workaholism. מחברי הפרק פותחים את מאמרם בציטוט של הגל שמנבא בוודאי את מה שיכתבו לאחר מכן: "אין שום דבר עצום בעולם שנוצר ללא תשוקה". המחברים סוקרים סדרה של מחקרים שבחנו את נושא המעורבות בעבודה ובמיוחד את ההבדל בין מעורבות מתוך תשוקה לבין מעורבות מתוך דחף, וההבחנה החשובה שנובעת מכך בין "מעורבות בעבודה" ל"וורקוהוליזם" – התמכרות לעבודה – workaholism.

ואולי אתחיל בווידוי אישי: אין ספק שאני מכור לעבודה. לפחות כך עשוי להגדיר אותי מישהו שיסתכל על אופן פעולתי והאופן שאני עובד במובן הפורמאלי של המילה. למשל, אני כותב משפטים אלו ביום שישי בערב, לאחר שחזרתי מנסיעת עבודה בארצות הברית לפני שלושה ימים. במטוס קראתי מספר מאמרים, ולרגע לא חשתי שאני עוסק בעבודה. אז מה דעתכם? האם אני באמת מכור לעבודה? בהקשרים שאליהם התייחסתי עד כה כנראה שלא. מחברי המאמר היו מכנים את גישתי לעבודה עד כה "מעורבות". אך לא אוכל לצערי לצבוע באור כה חיובי את מלוא גישתי לעבודה כיוון שיש עוד כמה רכיבים שלא ציינתי. למשל את יחסי האמביוולנטי לדואר האלקטרוני. בעבר היה המייל ידיד חיובי ונחמד. שהרי מה יכול להיות יותר משובב נפש מאשר לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בה מכתב? אנשים בעבר היו ממתינים לדוור בקוצר רוח, ושולחים זה לזה מכתבים בכתב צפוף (הדואר בא היום באוטו האדום…). אני עדיין שייך לדור ששלח מכתבים וציפה לתגובה, ולכן לא שמתי לב איך לאט-לאט משתלט הדואר האלקטרוני על חיי. לא אאריך בהסברים, למי שמעוניין אני מצרף קישור למאמר קצר שפרסמתי בזמנו בנושא זה בטור השבועי שערכתי במדור השיווק של דה מרקר ואיגוד השיווק הישראלי. במאמר זה אני מתייחס לסוגיית הדואר האלקטרוני כהתמכרות, שללא ספק עוד הלכה והחריפה בשנתיים האחרונות מאז התפרסם המאמר. מבחינתי האישית המצב כיום כה גרוע עד כדי כך שאם ארצה באמת להתייחס לכל הודעות המייל שאני מקבל מידי יום שעומדות על כ-250 במספר, אצטרך להקדיש את כל זמני למייל במקום לחיות, לעבוד, להיות בקשר עם אנשים… ואכן לעיתים כך מתרחש – ישנם ימים שבהם אני פותח לרגע את הדואר האלקטרוני "רק כדי להסתכל" ואני מוצא עצמי יושב שעות לקרוא, למיין, למחוק, לענות (להתענות). אם אתם רוצים להתבונן על התופעה המייסרת הזאת בצורה רומנטית תוכל להתענג לרגע בטריילר של You've got mail, אבל אל תשכחו את השנה שבה הוא יצא לאקרנים – 1998. אם תחזרו למציאות הנוכחית 16 שנים מאוחר יותר ובמיוחד כאשר תקראו בעוד זמן קצר את התייחסותם של מחברי המאמר הנ"ל לוורקוהוליזם תוכלו להבחין בקלות שהתנהלות זו מצידי בנוגע לדואר האלקטרוני שונה באופן מובהק ומובחן מהתנהלותי מול קריאת המאמרים או כתיבתם. הטיפול שלי בדואר האלקטרוני הוא וורקוהוליזם מאחר שהוא מטרד קומפולסיבי עבורי, אני מרגיש נדרש לעשותו, אך הוא אינו מספק, הוא מרוקן משאבים ולא ממלא אותם, כפי שהיה קורה בעבודה שיש בה מעורבות. יתכן שאני כמו כל מכור שמנסה להיגמל, מאמין שהשלב הראשון מתחיל במודעות ובכמה הצהרות לסביבה עד כמה הוא מודע וכבר שונה ממה שהיה בעבר. ואתם… בסך הכל רציתם לעבור קורס אקדמי ולא לשמוע את וידויי ליבי על ה-eתמכרות שלי. אז בואו נחזור לסוגיית המעורבות בעבודה של גורגייבסקי ובייקר, ובכך גם אנסה להמחיש את ההבדל בין התייחסותי האישית לעבודתי המחקרית או הניהולית שאליה אני מתייחס כ"מעורבות בעבודה" לבין רכיבים מטרידים ומפריעים כמו קריאת מיילים וביצוע עבודות אדמיניסטרטיביות אחרות שמעסיקות אותי ושאליהם אתייחס כ"וורקוהוליזם". חשוב להדגיש שהשאלה איננה יכולה להיוותר בשדה ה"תחושה" אלא חייבת לעסוק בסוגיית הביצועים ומדידתם: ארגונים שואפים להגיע לביצועים מעולים ומעוניינים למדוד את עובדיהם ואת מנהליהם על בסיס הביצועים שלהם. לפיכך השאלה היא האם עובד מעורב (Engaged) ו/או עובד וורקוהוליסט מפיקים ביצועים טובים יותר מעובדים שאינם כאלה, ובין שתי קטגוריות אלה, מי מצליח יותר, המעורב או המכור לעבודה?

הביטוי "תשוקה לעבודה" מגיע מתוך מחקרים איכותניים שמנסים לבחון את מקורות המוטיבציה של יזמים. תחום היזמות משתמש רבות בביטויים מתוך עולם הרומנטיקה והארוטיקה: היזם הסדרתי והעיקש אשר מצליח למרות כל הסיכויים נחשב לאדם בעל תשוקה שמשיכתו לפרויקט היזמי חזקה מההיגיון. חלק מהחוקרים הגדירו את התשוקה לעבודה כאהבה שמגיעה לא רק מתוך תשוקה אלא אף מתוך אנוכיות. כלומר, יש חשש מסוים שהעובד המעורב אשר מבצע את עבודתו מתוך מניעים פנימיים ונפשיים עמוקים עלול אולי לפעול לא רק לטובת הארגון וביצועיו, אלא בתשוקתו למימוש עצמי עלול לסטות מדרך הישר, כמו בן או בת זוג שמרוב אהבה הופכים לקנאים כפייתיים (לקריאה נוספת בנושא חפשו את מאמריו של סקוט שיין על יזמות ומעורבות). יתכן שמעילתו של ברנרד מיידוף ושערוריות הונאה כגון אנרון ודומיה הובלו על ידי אנשים שהתשוקה והחמדנות בערו בהם יותר מכפי שיכלו להכיל. מטרתם היתה כספית וחומרית, אולם הפסיכולוגיה היזמית לא מונעת מחומרנות, למרות שזו מהווה תירוץ ומניע מצוין עבורם. מדובר בחומר בערה עמוק ומשמעותי יותר שקשור לצורך במימוש עצמי והישגיות. את הביצועים והמוטיבציה בעבודה כיום קשה להסביר במונחים כלכליים, מדובר במשהו עמוק שקשור במעורבות, תחושת מסוגלות, רצון באוטונומיה ושליטה ועוד (ראו את הרצאת TED הבאה במידה ותרצו לדעת עוד על כך).

גורגייבסקי ובייקר כתבו את פרקם בכדי לייצר הבחנה והשוואה בין שני הקונספטים של"מעורבות בעבודה" מול "וורקוהוליזם", אשר מייצגים שניהם ביטוי של מוטיבציית עובדים אשר נראית למתבונן מהצד כתשוקה והישגיות לביצוע בעבודה, ללא הבדל מיוחד ביניהם. אגב, נושא התשוקה וההתמכרות בהקשרים שונים (ספורט, מערכות יחסים ועוד) נחקר רבות, למשל על ידי פרופ' וולרן (Robert J. Vallerand) שכיהן כנשיא השלישי של האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה חיובית והרצאותיו מלאות בתשוקה והומור (בזמנכם החופשי…). וולרן הגדיר "תשוקה לפעילות" כנטייה חזקה לפעילות שאנשים אוהבים, תופסים כחשובה ובה הם משקיעים זמן ואנרגיה על בסיס קבוע. שתי צורות שונות ומבודלות של תשוקה מוגדרות על ידו כ"תשוקה הרמונית" לעומת "תשוקה אובססיבית". במקרה הראשון לפרט יש שליטה בפעילות הנחשקת אשר תופסת חלק משמעותי מזמנו או חייו אך לא משתלטת על מרחב המחייה הכולל של הפרט. לעומת זאת במקרה של תשוקה אובססיבית הפעילות הנחשקת משתלטת על מרחבי המחייה האחרים של הפרט ולמעשה גוזלת חלק לא פרופורציונאלי בזהותו של הפרט וגורמת לו קונפליקטים עם תחומי חיים אחרים. לא קשה לראות את היישום של הגדרות אלו להקשר תעסוקתי. מעורבות בעבודה מוגדרת על ידי החוקר ההולנדי מאוניברסיטת אוטרך פרופ' וילמר שאופלי כמצב תודעה שקשור לעבודה אשר מאופיין ברגשות חיוביים, בתחושה אנרגטית, התמסרות והעמקה. עובדים בעלי מעורבות גבוהה מרגישים חיבור רגשי לפעילויות העבודה, הם עובדים במרץ ובהתלהבות, זוכים לתחושת משמעות, השראה, גאווה, אתגר. הם דבקים במטרה וחשים מרותקים בצורה מאושרת ומעמיקה בעבודה. עובדים מעורבים נוטים להשפיע על אירועים שמשפיעים על חייהם, יש להם חוללות/מסוגלות עצמית.

לעומת המעורבות בעבודה, הרי שהסוג השני של המקבילה לתשוקה אובססיבית, הוא "וורקוהוליזם". גורגייבסקי ובייקר השתמשו במאמרם הנוכחי בהגדרה הדורשת שני רכיבים בזיהויו של וורקוהוליסט: 1. מימד התנהגותי – נוכחות זמן ממושכת בפעילויות של עבודה; 2. כולל שני תת-רכיבים: א. מימד טורדני (אובססיבי) – הוורקוהוליסט מתקשה להיפרד מהעבודה. הוא חושב על העבודה באופן עקבי ותדיר גם כשאינו נמצא בעבודה כולל במצבים שבעליל אינם מותאמים למחשבות כאלה, ב. מימד כפייתי (קומפולסיבי) – הוורוקוהוליסט פועל מתוך דחף פנימי שאינו נשלט, לדוגמה – לקרוא מיילים או הודעות טקסט בטלפון הנייד בזמן נהיגה ובנסיבות אחרות שאינן מותאמות לכך.

ההבדל המהותי בין וורקוהוליזם למעורבות בעבודה הינו שהראשון נעדר את הרכיב הרגשי-חיובי ("כיף") של ההתמסרות לעבודה בעוד שהשני כולל רגש חיובי או לפחות אינו כולל דחף כפייתי לבצע פעילויות תעסוקתיות.

עד כה עסקנו בחוויית העובד. אין ספק שלפחות לפי ההגדרה הנוכחית ההבדל העיקרי עד כה הוא פנימי, כלומר, ההתמכרות לעבודה כרוכה, לפחות בטווח הארוך, בסימפטומים שליליים בשל המצאות יתר בעבודה, בשל היעדר הנאה או סיפוק ברי קיימא מהעבודה, ובשל השתלטות של פעילות העבודה על האיזון של העבודה והחיים work-life balance. אך האם יש לדבר מחיר גם מבחינת המעסיק? אולי אפילו להיפך – האם עובד וורקוהוליסט הוא אפילו נכס לארגון? תשובת המחקר אינה חד משמעית, והדבר נובע כנראה משונות גדולה בין סוגי עבודות. עבודות הדורשות חשיבה ויצירתיות עלולות להיפגע קשות מסגנון עבודה וורקוהוליסטי, אך כנראה שעבודות טכניות המבוססות על "פס ייצור" יבוצעו ביעילות רבה יותר על ידי וורקוליסטים, ולו בשל האלמנט הכמותי שככל שמתג הפעולה מכוון ל "הפעל" הרי שהמכונה מייצרת יותר פריטים והביצועים בפועל גדלים. אך גם את היתרון האחרון כדאי לקחת בערבון מוגבל בשל רכיב השחיקה המוגבר הצפוי לוורקוליסטים לעומת חוסן ועמידות טובים יותר של עובדים מעורבים. האחרונים נהנים גם מבריאות פיזית ונפשית טובה לטווח הארוך, הם מפגינים סבלנות ויוצרים קשר בין-אישי טוב יותר, ומביאים בסופו של דבר לביצועים טובים יותר כולל במדדים פיננסיים כמו מחזור הכנסות. כאמור, הוורקוהוליסט מסור ומושקע בעבודה, ולכן פעמים רבות תפוקתו גבוהה, אולם הוא עלול ליצור סרבול מערכתי ולהיות לא גמיש בשינויים. לדוגמה, נמצא שוורקוהוליסטים נוטים להגדיל פרויקטים שבאחריותם ולעשותם מורכבים יותר מהנדרש. מאחר והם נוטים לסבול מפרפקציוניזם, נוקשות וחוסר גמישות, הם ממעטים לקיים שיח משתף בארגון ולפיכך מועדים פוטנציאלית ליצור קונפליקטים בין-אישיים וקשיים בעבודת הצוות עם חבריהם לעבודה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף, שכן לא נמצא עדיין מחקר מעמיק הבוחן את הקשר בין וורקוהוליזם לביצוע בעבודה, באופן מובחן ממעורבות בעבודה, שכאמור, למתבונן מהצד יכולה להיראות כתופעה זהה. אחד מההבדלים הברורים שנמצאו הוא בפונקציית ההתאוששות מעייפות ושחיקה. נראה שוורקוהוליסטים מתקשים לווסת את זמן, קצב, וסגנון עבודתם, ולכן מכלים את משאביהם בעבודה. לכן הם מועדים לסבול מאיכות קשרים נמוכה והיעדר איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה. מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות נחשבות לגורם חוסן ועמידות משמעותי באופן כללי, ולכן יתכן שהמחיר אותו משלמים הוורקוהוליסטים אינו בהכרח ישיר בעבודה, אלא נובע משחיקתם מהיעדר איזון עבודה-חיים, ויש כמובן מקרים שבהם העבודה מהווה בריחה ותוצאה של קשיים בחיים שמחוץ לעבודה, אשר לטווח הקצר והבינוני יכולה להיות יעילה, אך בטווח הארוך פוגעת ביכולתם של הוורקוהוליסטים להתמודד עם מתח והם פגיעים יותר מבחינת בריאות גופנית ונפשית.

אך לא נוכל להיפרד מהסקירה התיאורטית מבלי לחזור לדוגמה האישית שנתתי קודם לכן בהקשר של העבודה שלי, למשל בכתיבה או בקריאה המדעית שאליה ייחסתי מעורבות בעבודה, לעומת הטיפול בדואר האלקטרוני שאליו ייחסתי "וורקוהוליזם". בהבחנה הזו אני רומז כמובן שהפילוח הסוציולוגי בין מכורים לעבודה לאלו שאינם הוא רק היבט אחד, ולא בהכרח החשוב ביותר של התופעה. למעשה אני טוען, שבתוך תוכנו אנו, מצויים בעלי התפקיד השונים הללו, ואפילו בהקשר של אותו מקום עבודה או אותו עיסוק. תפקידי האקדמי והניהולי במכללה למנהל כולל בוודאי גם קריאת וכתיבת מאמרים וגם טיפול בדואר האלקטרוני. העובדה שאני מזהה בשעות הרבות והמיותרות שבהם אני בודק מיילים את שלושת הרכיבים הנדרשים כדי לאבחן את עצמי וורקוהוליסט בנוגע לסגנון הטיפול שלי במיילים, אינו מונע בעת ובעונה אחת להגדיר את תחום המחקר או ההוראה כמרחב שונה שבו ישנה מעורבות חיובית בעבודה, וסביר בהחלט לזהות גם אזורים שבהם אינני לא כזה ולא כזה. חשוב לציין שתופעת הזרימה מאפיינת במידה רבה גם את המעורבות בעבודה וגם את הוורקוהוליזם. אוכל להעיד על כך שלעיתים אני נאלץ או נגרר לעבוד עם הדואר האלקטרוני במשך יום שלם, וכמו כל התמכרות, הזמן חולף מהר וזרימה לכאורה קיימת. אולם מה שמבחין אותם מזרימה חיובית היא תחושת הלחץ לסיים את המשימה תוך כדי תנועה ותחושת התרוקנות מאנרגיה בשלב כלשהו או בסיום המשימה. לכן ניתן להשוות את הפעולה הקומפולסיבית של הוורקוהוליזם לזיפזופ חסר תוחלת בטלוויזיה, ששונה מהותית מבחירת סרט קולנוע בדיעבד והתמקדות מהנה בו במשך שעתיים.

עידן המידע שבו אנו נמצאים מציף אותנו באתגרים ופיתויים, בעבודה, בפנאי, במערכות יחסים. נראה שאנו נדרשים להקדיש תשומת לב רבה יותר לאיכות חלוף הזמן בהקשרים שונים של חיינו, וכדי להגיע לביצועים טובים בעבודה, כמו גם לאושר וסיפוק בחיים בכלל, עלינו לפתח חוויות "זרימה" המבוססות על מעורבות ובחירה אמיתיים, תוך הבחנה ברורה בינם לבין המעברים המהנים בין השלבים השונים של משחקי הקנדי קראש. לא אוכל לסכם את הדברים בצורה טובה יותר מאשר לצטט את כללי משחק הקנדי קראש מתוך ויקיפדיה:

"חיים"

"כל שחקן מקבל כברירת מחדל חמישה מחזורי חיים. שחקן זקוק למחזור חיים אחד לפחות כדי לשחק שלב של המשחק. אם השחקן אינו מצליח לסיים את השלב, הוא מאבד מחזור חיים. חיים נוצרים מחדש מדי 30 דקות. ניתן לחדש מחזורי חיים גם באמצעות עזרה מחברי פייסבוק, תשלום בנקודות פייסבוק או תשלום בכסף".

לסיכום, מדוע שנאבד כל כך הרבה מחזורי חיים? זה הזמן אולי למפות את עיסוקי העבודה והחיים שלנו, לאתר את אלו שבהם ישנם רכיבים משמעותיים של מעורבות, לבחון היכן קיים וורקוהוליזם שממנו רצוי להיגמל, והיכן קיימים איים של פוטנציאל למעורבות וביצועיים אופטימאליים, במונחי הזרימה של צ'יקסנטמיהאי, אשר נוכל לצרף לאוסף הפריטים האהובים שלנו.

וברוח שיר הילדים הנ"ל "הדואר בא היום" אדקלם לכם לסיום חמשיר עדכני שמתמצת את המאמר ואולי את הקורס שלנו כולו:

מצאו תשוקה,
עשו ממנה תעסוקה,
ולעולם לא תצטרכו לעבוד…
אפילו דקה.

ואם לעומקים חפצה נפשכם, תוכלו לצטט בעת התלבטות את יהודה עמיחי ב"עצות האהבה הטובה – אל תאהב הרחוקות. קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום שסבלו בקוֹר ולהטו בשמש ונצרבו"… או בגרסה הוורקוהוליסטית של שירו של עמיחי: "ועצות האהבה הרעה: בעודף האהבה, שנשאר לך מן הקודמת, עשה לך אישה חדשה, ועם מה שנשאר ממנה, עשה לך אהבה חדשה, עד שלא יישאר לך כלום…"

הנחיות המטלה הרביעית

במטלה הנוכחית תתבקשו לבצע ניתוח עיסוקים אישי או ארגוני בעזרת חומר הקריאה הנ"ל. הנכם יכולים לבצע את המשימה על עצמכם באופן אישי, על הארגון שלכם, באמצעות ראיון של חבר/ה או אדם אחר שמוכן ומתאים לדעתכם לכך, או אפילו על ארגון שאתם מכירים מחיי היום-יום שלכם.

כמובן שסגנון המטלה יהיה שונה במידה ותחליטו לעשות את הניתוח על אדם או על ארגון, אך הרעיון והסוגיות המרכזיות לבחינה ודיון דומים: הנכם מתבקשים לעשות מיפוי של עיסוקים ופעילויות אשר מאפיינים וממלאים את זמנו של הגורם שעליו תבצעו את המשימה. במידה ומדובר בכם אישית או באדם כלשהו, מומלץ לתאר את סוג העיסוק, סגנון החיים, מאפיינים כלליים, ואז להיכנס לרזולוציות ספציפיות יותר לגבי פעילויות אופייניות אשר תופסות זמן משמעותי יחסית מנתח משאבי הזמן של המרואיין. במידה ותחליטו לנתח ארגון, ערכו את אותו אפיון עצמו, אך ברמה ארגונית, כלומר, נסו לתאר את הארגון ומאפייניו הכלליים, ולאחר מכן להיכנס לתיאור הפעילויות האופייניות והמהותיות באותו ארגון אשר תופסות זמן ניכר ממשאבי עובדיו.

הכינו לעצמכם חומר גלם התואם לפחות לשניים-שלושה עמודים ונסו להיכנס בראיון לשאלות הנוגעות לתיאורית הזרימה, דהיינו למידת מעורבות, שעמום, התלהבות, שחיקה, אתגר, מיומנויות, קשרים בין-אישיים בהקשרים הרלוונטיים לנ"ל, וכו'. אינכם צריכים להציג את חומר הגלם בעבודה.

בתום הכנת החומר הגולמי יתחיל החלק הפורמאלי של הכתיבה. דמיינו לצורך התרגיל שהמרואיין שלכם (גם אם זה אתם עצמכם במידה ובחרתם לנתח את העיסוק שלכם, ואם מדובר בארגון אזי מנהל בכיר מטעם הארגון) שמע על הקורס שעברתם הסמסטר ובמיוחד על נושא התרגיל הנוכחי, וביקש מכם דו"ח הערכה אוטנטי שישקף לו את מצבו מבחינת מעורבות בעבודה בכלל ובעיסוקיו השונים בפרט, כולל מצבו הכולל מבחינת work-life-balance (איזון בין עבודה לחיים שמחוץ לעבודה). המרואיין מודע כמובן לכך שאינכם בהכרח אנשי מקצוע בתחום, אך מעוניין לקבל את השיקוף והפידבק שלכם, כמו גם הסברים תיאורטיים שנובעים מהטקסט הנ"ל המשולבים בתיאורכם. הדו"ח האמור יהווה את העבודה היישומית למשימה הנוכחית.

אורך העבודה הכולל בין שלושה לחמישה עמודים להגשה בפורטל הלימודי

מועד ההגשה: 27 במאי 2014

 

על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים

על הקשר (המורכב) שבין אושר לצריכה: צמצום הצריכה ושיפור איכות החיים – מאמרנו המשותף של קרן ליפינסקי-קלע ושלי שפורסם בשני חלקים במדור השיווק של דה מרקר.

בתקופה שבה אדם יכול לבחור מקצוע ואורח חיים, בחירת מסלול חיים רק כדי לממש מטרה חומרית-צרכנית, עלול לגבות מחיר נפשי יקר. עם זאת, רוב האנושות עדיין נוטה לבחור כך נתיב קריירה וחיים, על פני בחירה ערכית בהתאם לנטיות אישיות שמימושן עשוי להביא למשמעות ומימוש עצמי.

במאמרנו תיארנו את הפרדוקס הקיים בין אפשרות הצריכה המוגברת של הפרט במאה ה-21 לתחושת הריקנות וההתמכרות לרכישות חוזרות ונשנות אליהן הוא נגרר בעל כורחו. סקרנו תופעות אלו תוך דיון בשלושת רכיבי האושר בהם מתמקד כיום ענף המחקר של הפסיכולוגיה החיובית: משמעות, מעורבות והנאה.

לקריאת החלק הראשון של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

לקריאת החלק השני של המאמר במדור השיווק של דה מרקר

בעקבות פרסום המאמר פורסמה גם כתבה בה קרן ואני מתראיינים בערוץ מרקר TV, ניתן לצפות בה כאן

שיווק מפה לאוזן ברשתות חברתיות

שיווק מפה לאוזן אינו רק שכפול והפצה של מסרים בין צרכנים במטרה לגרום להתפשטותם, אלא תהליך מתמשך שבמהלכו המסרים משתנים כתוצאה מהצורך להתאימם להקשר האישי והחברתי שבו הם מועברים. הצלחה של שיווק מפה לאוזן תלויה באופן שבו הוא יהפוך ממסר שיווקי שנוצר על ידי המשווק למידע חברתי רצוי שקהילת היעד תקלוט ותגיב אליו בצורה חיובית.

התקשורת הכתירה לאחרונה את מהפכת ההמונים במצרים כ"מהפכת הרשת החברתית". אולם כוחו של השיווק מפה לאוזן אינו רק נחלת העידן הנוכחי בלבד. אפילו במצרים העתיקה הוא היה קיים, שכן כבר בתקופת אבותינו ירדו בניו של יעקב למצרים בעקבות שמועות מפה לאוזן שהגיעו ליעקב אבינו על השפע המצוי שם לעומת הרעב בכנען: "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלא נָמוּת" (בראשית, מ"ב, ב').

עם זאת, מבנה הרשת החברתית בתקופת התנ"ך בוודאי לא היה מסועף כמו בימינו וודאי שהידיעות לא עברו דרכה במהירות כפי שהן עושות כיום. וכך, האינטרנט הפך את השיווק המסורתי מפה לאוזן לאחד מהתחומים המתפתחים והנחקרים ביותר כיום, עד כי נדמה לעיתים ש"רשת חברתית" היא מושג שהומצא רק עם ייסודו של פייסבוק.

להמשך המאמר בדה מרקר שיווק

שיווק אינטראקטיבי ומעורבות נמוכה של צרכנים: דבר והיפוכו או פיתרון לבעיה שיווקית כואבת?

מאמר שפורסם בשנה האחרונה בכתב העת Journal of Interactive Advertising אותו אציג בקצרה להלן, סקר קמפיין שיווקי למוצרי היגיינה נשית שבוצע במדינות סקנדינביה וכלל שימוש בתחרות עיצוב באתר האינטרנט של החברה. המאמר מציג את האופן שבו קמפיין שעושה שימוש ברשתות חברתיות ושיתוף צרכנים תורם למוצרים ברמת "מעורבות נמוכה".

להמשך המאמר

המאמר פורסם במסגרת מדור הסקירות המחקריות "העולם כמרקחה" אותו אני עורך בשיתוף המחלקה לשיווק ופרסום בביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל עם איגוד השיווק הישראלי ו-TheMarker