ארכיון תגית: כלכלה

סוגיות נבחרות בניהול – סמסטר א' תשע"ז: רקע לקורס ומטלה ראשונה – "עסקים חברתיים"

סוגיות נבחרות בניהול – סמסטר א' תשע"ז: רקע לקורס ומטלה ראשונה – "עסקים חברתיים"

סטודנטים יקרים, ברוכים הבאים לקורס סוגיות נבחרות בניהול.

בסמסטר הנוכחי נרשמתם לקורס שיועבר בהנחייתי ובהנחייתה של גליה שוץ-לוי: "סוגיות נבחרות בניהול". בפתח דברי ברצוני לכתוב מעט ולהסביר לכם על אופיו של הקורס, השונה למדי מהקורסים הפרונטליים המסורתיים בהם למדתם עד כה. קורס זה מועבר זו משנת 1997 בקמפוס והוא הקורס הראשון שהועבר במסגרת של "למידה מרחוק" במסלול האקדמי המכללה למנהל. מדובר בגישת הוראה שאינה מצריכה הגעה לקמפוס אלא מאפשרת לסטודנט ללמוד מביתו, ממקום עבודתו או מכל מקום אחר ללא תלות במרכז ההוראה ובמרצה כפי שמקובל בקורסים רגילים.

למי שמעוניין לדלג מיידית למטלה הראשונה – ניתן לגלול מטה אל המשימה

ישנן גישות שונות ללמידה מרחוק. אחד המשתנים החשובים ביותר היא השאלה האם הקורס מועבר ב"זמן אמת" – On Line, מה שמכונה "קורס סינכרוני", או שמדובר בקורס "א-סינכרוני" בו הסטודנט קובע את המועד שבו מתאים לו ללמוד. הקורס הנוכחי שייך לסוג השני, כלומר, אין מדובר בהוראה מרחוק בפגישה שבועית אל מול מחשב, אלא בגישה הדומה יותר ל"קורס בהתכתבות" בו הסטודנטים מתבקשים לקרוא חומר מסוים ולעבד אותו דרך מטלות מונחות. לקורס ישנו לוח מודעות אלקטרוני על גבי האינטרנט, אולם אתר זה מהווה מוקד מידע בלבד שאינו אינטראקטיבי.

אישית, אני מעדיף בד"כ הוראה בעלת נוכחות בין-אישית בכיתה אל מול הסטודנטים מאשר הוראה מרחוק ע"י מחשב. לפיכך אם מחליטים לעבור ללמידה מרחוק אני מעדיף שהיא לא תהייה תלויה במרצה ובזמן מסוים, אלא תאפשר גמישות מקסימלית בתכנון הזמן של הסטודנטים, וכמובן גם שלי. לפיכך הקורס הנוכחי מועבר בגישה א-סינכרונית.

אופי הקורס מחייב משמעת עצמית ויכולת של הסטודנטים לעבוד לבד. זהו סוג שונה של למידה והיא מתאימה לסטודנטים המצויים בשלבים מתקדמים של לימודיהם, או לסטודנטים המרגישים בשלים מספיק לתהליך למידה עצמית. מניסיוני בשנים האחרונות בו מועבר הקורס אוכל לחלוק עימכם את רשמי הסטודנטים המסווגים באופן כללי לשני סוגים. ישנם סטודנטים הסבורים שזו שיטת לימוד נפלאה והיו כמהים לקורסים נוספים בשיטה זו. לעומתם יש סטודנטים שסובלים ולא מצליחים להבין לשם מה קורס כזה קיים בכלל. מעניין לגלות שמעט סטודנטים נותרים בעמדת ביניים. כנראה שמדובר בשיטה שמעוררת אהדה או התנגדות.

לאן תשתייכו כל אחת ואחד מכם? את זאת תוכלו לגלות בוודאי במהלך הסמסטר הקרוב.

הקורס כולל מספר מטלות לחשיבה, למידה וביצוע. יתרונו של קורס מהסוג הזה הוא היכולת לשבור את מוסכמות המבנה החד-שבועי של שיעור-כיתה, ולפיכך כל מטלה כוללת קריאה של חומר רלוונטי ויישומו, ובעקבותיהם תוגש גם עבודה קצרה. גם אם תחששו לעיתים שהיקף השקעת הזמן שנדרשת בקורס הנוכחי מהסטודנטים גבוהה מהרגיל, תוכלו להרגיע את עצמכם בידיעה שמדובר בהיקף השקעת זמן התואמת פחות או יותר להיקף השעות של קורס "מסורתי" בהיקף הנוכחי, בהתחשב כמובן בעובדה שאין צורך להגיע פיזית לשיעורים בקמפוס. מכאן שגם אם מטלות הקריאה והיישום בקורס הנוכחי רחבות יחסית, הרי שהן מחליפות גם את זמן הנוכחות בכיתה (ואילו זמן הפקקים בדרך אל הקמפוס – "עלינו"). פרטים מלאים תוכלו לקרוא בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס ודרך פוסטים שאכתוב בבלוג האקדמי שלי, שיהיו זמינים עבורכם דרך הפורטל הלימודי תחת שם הקורס.

צוות ההוראה בקורס כולל אותי ואת גליה שוץ-לוי. שנינו נהיה זמינים עבורכם דרך הדואר האלקטרוני לשאלות, הנחייה וייעוץ. ההוראה והלמידה בקורס היא שלכם באופן בלעדי. הגשה המטלות והחזרתן תעשה דרך הפורטל הלימודי בלבד, כל הלמידה וההגשה של המטלות היא אינדיבידואלית ולא ניתן לעבוד בצוותים. במידה ונתקלתם בקשיים בהפעלת הפורטל הלימודי תוכלו להתייעץ עם גליה או איתי, וכן תוכלו לפנות למחלקת התמיכה של המחשוב.

להזכירכם, בקורס לא מתקיימות פגישות פרונטליות והקורס מתחילתו ועד סופו יתקיים בלמידה מרחוק. אני מקווה שנעבור ביחד סמסטר מעניין ופורה.

הסמסטר הנוכחי יעסוק בשדה החדש של עסקים חברתיים

בימים אלו מוקם במסגרת בית ספרנו מרכז אקדמי חדש להשקעות חברתיות ועסקים חברתיים בשיתוף קרן דואליס, וקרן רוטשילד קיסריה. המרכז מייצג גישה חדשנית שמתפתחת בעולם כולו בנוגע לכלכלה שיתופית, השקעות חברתיות ועסקים חברתיים. הוא הוקם על רקע התגברות היקף הפעילות של עסקים חברתיים בישראל ובצורך שנוצר למיסוד תשתיות ניהול, ידע, מחקר והכשרה מקצועית בענף חדשני זה, אשר, כאמור, צובר תנופה בעולם. הקמת המרכז מהווה קפיצת מדרגה מערכתית במטרה להפוך את תחום ההשקעות החברתיות והעסקים החברתיים לתופעה נפוצה ומוכרת גם במשק הישראלי. פרטים נוספים ניתן לקרוא כאן.

האתגר הגדול ביותר שעומד בפנינו בהקמתו של מרכז כזה, ובפיתוח של דיסציפלינה חדשה שכזו הן באקדמיה והן בשוק, היא ביסוסה של תורה ותיאוריה שתוכל לעמוד מאחורי היישום והעקרונות של השיטה. בסמסטר הנוכחי נעסוק בשדה חדש זה, נלמד עליו, וננסה גם לתרום לו משהו חדש, ואין זו חוויה שגרתית, שכן נדיר שיש בעולמנו תופעות חדשות בכלל, וכאלה שניתן להיות שותפים בפיתוחן בפרט.

למהלך מטלות הקורס הנוכחי תתבקשו לקרוא לחשוב לעבד  ולהגיב במסגרת 4 מטלות ומטלת סיכום על נושאים שונים בתחום של עסקים חברתיים, ננסה לסקור ולבחון סוגיות חברתיות במימון, שיווק, יזמות, משאבי אנוש וכדומה. את המטלה הראשונה נקדיש לרקע שהביא להתפתחות התחום ולכניסה שלכם לעולם תוכן זה.

עסקים (אוקי, ברור)… חברתיים (אוקי, גם זה ברור)… "עסקים-חברתיים" ??? זה פחות ברור

בישראל, בחן חלופות לכלכלה הקפיטליסטית (רדיקלית), אשר מקדשת באופן חסר מעצורים את רצון האינדיבידואל על בסיס עקרונות הכלכלה המסורתית-שמרנית (ראו למשל את כתביו של זוכה פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן), זו המבוססת על האקסיומה כי שווקים בריאים נוצרים בשווי משקל באמצעות עקרונות של כלכלה חופשית ללא מעורבות ממשלתית וללא עקרונות חברתיים. כוחות השוק הם אלו שאמורים לווסת את הסטיות ולמנוע כשל-שוק. אולם תיאוריה בנפרד ומציאות בנפרד. העדות הטריה והדרמתית לכשל הנחות אלו מגיע מהמשבר הכלכלי הגלובאלי שהחל ב-2008 עם התפוצצות בועת הנדל"ן של שוק ה"סב-פריים" בארה"ב שכמעט והחריבה את כלכלת ארצות הברית, כאשר בזה אחר זה החלו להתמוטט בנקים, בתי השקעות, וחברות ענק בלב הכלכלה האמריקאית. לממשל האמריקאי לא נותרה ברירה אלא לחרוג ממדיניות הכלכלה החופשית שאפיינה את ההיסטוריה הכלכלית בארה"ב מאז ומעולם – "שב והנח" – לה-ספ'ר – Laisser Faire, ולבצע הזרמה פעילה של כספים ואשראי לשוק. השבר האידיאולוגי ושינוי המגמה השפיעו גם על מובילי דעה מסורתיים של הקפיטליזם האמריקאים, ביניהם פרופ' מייקל פורטר המגיע ממעוז הקפיטליזם העולמי בביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד. במאמרו עם קרמר (2011) שהפך בינתיים לקלסיקה בספרות האחריות התאגידית ספד פורטר למותו של הקפיטליזם המסורתי ולצמיחתה של כלכלה שיתופית חדשה תחת הכותרת: "The big idea: Creating shared value" (Porter & Kramer, 2011, HBR, 89). מאמרם של פורטר וקרמר מסמן אבן דרך על מפת הדרכים של האחריות החברתית-תאגידית (CSR) שהוצבה באחת לאור הכשלים שעלו ממשבר 2008 בראש הערכים האסטרטגיים של חברות מסחריות ואומות. טענות חריפות החלו להישמע כנגד תכניות ההכשרה של בתי ספר למנהל עסקים המובילים בעולם, כדוגמת הרווארד, שבוגריו לא השכילו להפעיל עקרונות של אתיקה ואחריות חברתית כנגד חמדנות חומרית אינדיבידואליסטית שהציבה את רווחי הפרט והתאגיד בראש סדר העדיפויות. טענתם במאמר ראויה לתשומת לב מיוחדת, שכן לראשונה מופיע בזירה הקפיטליסטית של HBR (הרווארד ביזנס ריוויו) טענה ששיתוף חברתי עם צרכנים ולקוחות עשוי להוות מנוף עסקי, כמו גם רשת ביטחון לקיימותו של העסק, גם תחת תפיסת שוק קפיטליסטית.

בישראל, המאבק החברתי שפרץ בשנת 2011 היווה סמן חשוב לכך שתפיסות שיתופית אלו בכלכלה רלוונטיות ומעסיקות גם את מחזיקי העניין בשוק המקומי שלנו. סוגיות סביב ריכוזיות המשק, שכר הבכירים, צדק חברתי ודומיהם, תופסים בשנים האחרונות מקום בולט בעיתונות הכלכלית ובחברה בישראל בכלל.

יתכן שנוצרה אם כך בעולם הקפיטליסטי תופעה חדשה של "כלכלה חברתית חדשה" המנסה לבנות מציאות חדשה אשר עושה שימוש בכלים עסקיים בכדי להגיע למטרות חברתיות, ולהשתמש בעקרונות של שיתוף וחברה בכדי להביא לקיימות ופיתוח בר קיימא למטרות עסקיות.

הכלכלה החברתית החדשה אינה חותרת לשוויון מלא בין בני אדם כמו במשטר סוציאליסטי, אך רואה בפערים חברתיים מוגזמים סכנה קיומית לחברה. היא מאמינה בשיתופיות אבל מעודדת יזמות אישית ויצירתיות של הפרט. היא מתייחסת לאדם כאל סובייקט ולא כאל "כוח עבודה" ומעודדת מיצוי הפוטנציאל האישי של כל פרט ושילובו בחברה כאזרח פעיל. היא רגישה להתערבות האדם בסביבה ומנסה למזער נזקים לכדור הארץ.

באמיתות אלה היא מבדלת עצמה מהתפיסה הקלאסית של כלכלת שוק המתנגדת להכנסת שיקולים זרים (לא-עסקיים) למערך העסקי, וגם מהתפיסה הקלאסית של מדינת הרווחה הרואה במדינה את הגורם המרכזי המנווט את ההתערבות בחברה.

המטלה הנוכחית

במטלות הבאות תקראו ותיחשפו להיבטים שונים בתחום העסקים החברתיים. אתם שואלים את עצמכם בוודאי "מהו עסק חברתי"? האם זו עמותה? האם עסק עסקי עם אחריות חברתית? אולי מנהיגות חיובית? יש הסבורים למשל, שעסק חברתי הוא בהכרח עסק ללא מטרת רווח. אחרים סבורים שזה עסק "רגיל" אך שבליבו ישנה פעילות חברתית, או שאינו ממקסם את הרווח לטובת החברה.

אז מהי הנחת העבודה שלנו בנוגע לעסקים חברתיים. אז למעשה, החלטנו… "לא להחליט". התחום נמצא בפיתוח, ולמעשה כלל לא ברור שיש עדיין לתחום העסקים החברתיים הגדרה מדוייקת. נרצה דווקא לאפשר לכם להגדיר אותו באופן שיתאים. המרכז החדש שהקמנו בביה"ס למנהל עסקים להשקעות חברתיות ועסקים חברתיים אימץ לעצמו את הגישה הליברלית שגורסת שבינתיים מי שמגדיר עצמו כעסק חברתי, ומסוגל להביא לכך טיעונים ותימוכין סבירים, יחשב עבורנו בתהליך החקירה הנוכחי כעסק חברתי.

אז לפני שנפנה אתכם למאמרים, קריאה ועיבוד של חומרים, נבקש מכם במטלה הנוכחית להגדיר לעצמכם, כל אחד באופן אינדיבידואלי, מהו עסק חברתי.

הנכם מתבקשים באמצעות חיפוש באינטרנט למצוא מקורות אשר מתארים עסקים חברתיים, לקרוא אותם, ולגבש בעצמכם את עמדתכם. אתם מתבקשים לנסח מסמך בן 3 עמודים לכל היותר, אשר מסכם את עיקרי הדברים שקראתם בחיפוש, מתמודד עם ההתלבטויות והסוגיות שעומדות בפניכם, עד ל"שורה התחתונה" שכוללת את הגדרתכם ל"עסק חברתי" ופסקת הסבר המתארת מדוע עמדתכם נכונה.

מועד  ההגשה עד יום שלישי 15 בנובמבר בחצות

העבודה וההגשה בקורס זה מתבצעת באופן אינדיבידואלי בלבד, לא ניתן להגיש מטלות בצוותים

בהצלחה ושיהיה סמסטר מוצלח וחברתי לכולנו

פרופ' אורן קפלן – מנחה הקורס ודיקאן ביה"ס למנהל עסקים

 

קול קורא למלגת פוסט-דוקטורט בנושא: מדיניות כלכלית בישראל ו/או בסוגיות אחרות בכלכלת ישראל

המסלול האקדמי המכללה למנהל
יחידת המחקר של בית הספר למנהל עסקים
המכון לחקר הכלכלה הציבורית ע"ש משה זנבר

 קול קורא למלגת פוסט-דוקטורט

בנושא: מדיניות כלכלית בישראל ו/או בסוגיות אחרות בכלכלת ישראל

מלגת פוסט דוקטורט אישית בסך 100,000 ₪ לשנה קלנדרית
ועוד 50,000 ₪ תקציב למימון הוצאות מחקר ישירות

 מתן המלגה מותנה בהקדשת זמן מלאה של החוקר בתקופת פעילותו במסלול הפוסט דוקטורט

אנו מזמינים מועמדים בעלי תואר שלישי להגיש מועמדות למלגת פוסט-דוקטורטבפרויקט מחקר בן שנה אחת (בין 13/10/2013 ועד 31/8/2014) שיבוצע ביחידת המחקר של ביה"ס למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למנהל בשיתוף המכון לחקר הכלכלה הציבורית ע"ש משה זנבר.

המלגאי/ת יבצע/תבצע במסגרת מסלול הפוסט דוקטורט מחקר מדעי ויישומי מקיף הקשור למגמות, תמורות ואפיקים חדשים בתחום כלכלת ישראל.

הנחייה מדעית לפרויקט ולמלגאי תינתן על ידי פרופ' רו"ח יורם עדן, סגן נשיא לעניינים אקדמיים במסלול האקדמי המכללה למנהל וע"י פרופ' יצחק זילכה, דיקאן ביה"ס לכלכלה במסלול האקדמי המכללה למנהל. הפעילות המחקרית מתבצעת במסגרת יחידת המחקר של בית הספר למנהל עסקים ובחסות המכון לחקר הכלכלה הציבורית ע"ש משה זנבר.

המלגה בסכום כולל של 150,000 ₪, מתוכה מלגת מחיה אישית בסך 100,000 ₪ לשנה קלנדרית אחת ותקציב הוצאות מחקר ע"ס 50,000 ₪, מיועדת לחוקרים שסיימו תואר שלישי ממוסד אקדמי מוכר ב-7 השנים האחרונות. התמחותו/ה של החוקר/ת יכולה לנבוע ממגוון רחב של תחומים, אך נדרש רקע מחקרי מעמיק שיהווה בסיס למחקר בתחום זה. כמו כן, נדרשת שליטה מושלמת בשפה האנגלית ויכולת מוכחת לכתיבה מחקרית באנגלית לצורך פרסום בכתבי עת מדעיים בינלאומיים.

מועמדות למלגה יש להעביר לאורלי עוזר orlyoz@hdq.colman.ac.il מביה"ס למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למנהל עד לתאריך 20 באוגוסט 2013 בצירוף קורות חיים ומכתב המתאר את תחומי המחקר והעניין של המועמד/ת.

הערה: במידה וימצאו מועמדים מתאימים קודם לתאריך האמור, ההצעה עשויה לפוג קודם לכן, ולהיפך, אין בכך התחייבות לקלוט מועמדים בכל תנאי עד לתאריך זה.

אנשי מדע לא עוסקים במערכות יחסים – מטלת סיום בקורס סוגיות נבחרות בניהול – סמסטר ב' תשע"ג

הנחיות למטלת הסיום

במהלך הסמסטר הנוכחי עסקנו במסגרת הקורס שלנו "סוגיות נבחרות בניהול" במספר היבטים הקשורים למערכות יחסים בעולם העסקי-ניהולי וכיצד היבטים פסיכולוגיים משפיעים ומתערבים בתהליכים שעד לפני מספר קטן של שנים נחשבו רציונאליים, ולעולם הפסיכולוגיה לא היה מקום בהסברם.

מטלת סיום בקורס סוגיות נבחרות בניהול: סמסטר ב' תשע"ג | תוכנית ה-MBA ביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל | בהנחיית פרופ' אורן קפלן ולירון חזן-טנדלר | למי שהגיע לכאן באופן בלתי צפוי, מומלץ להתבונן קודם לכן בלוח המודעות האלקטרוני של הקורס המצוי כאן

באחד השיעורים הראשונים שלמדתי באקדמיה שרטט המרצה לכלכלה על הלוח עקומות ביקוש והיצע  המיועדות למציאת שיווי המשקל בשוק של כמות ומחיר. בסוגריים הוסיף המרצה את האות ט' ליד עקומת הביקוש, ואמר שהדבר מייצג "טעמים" של צרכנים. כמובן ששינוי בטעמים יזיז את עקומת הביקוש למעלה ולמטה, אבל, מאחר ומדובר בנושא לא מדעי שלא ניתן לחזותו, אנחנו…, כך גרס המרצה, "יכולים להתעלם ממנו… זה נושא לפסיכולוגים, לא לכלכלנים".

עוד 16 שנים יחלפו מאותו אירוע ועד לזכייתו של הפסיכולוג פרופ' דניאל כהנמן בפרס נובל לכלכלה, שהפך את הביטוי "הלא מדעי" שבסוגריים לאחד מהנושאים האקטואליים ביותר בחקר הכלכלי המודרנית. פסיכולוגיה עסקית ומערכות יחסים הם לב הקונצנזוס כיום בחקר של כל תופעה ארגונית, ניהולית ועסקית, החל ממשמעותם של מותגים, נאמנות צרכנים ועובדים, מחוייבות לעבודה וללימודים, "סנטימנט שוק" בהשקעות בבורסה ותחומים רבים נוספים.

במהלך הסמסטר הנוכחי נחשפתם מעט לעולם התוכן הזה דרך ארבעת המטלות שמאחוריכם, והגענו כעת למטלת הסיכום. כאן הבחירה תעבור לידיכם. במטלה זו אינכם מתבקשים להתמודד עם חומר לימוד חדש אלא לעבד את אשר למדתם, לבצע אינטגרציה כלשהי, ולאסוף את מחשבותיכם לגבי הקורס בכללותו, מהפרטים הקטנים ועד למכלול השלם.

הנכם מתבקשים לכתוב חיבור בן 3-4 עמודים (600-800 מילה) לפי ראות עיניכם המבטא מחד סיכום כלשהו של חומר ותהליך הלימוד בקורס הנוכחי ומאידך מביא משהו חדש שלא נאמר עד כה. אתם יכולים לדוגמה, לבחור נושא ספציפי בו לא עסקנו במהלך הקורס, ולנתח אותו במונחי חומר הלימוד, או בכל דרך אחרת שתראו לנכון.

הנכם מתבקשים להביא לפחות מקור אחד חיצוני ותיאורטי לחיזוק טענותיכם, רצוי מאמר אקדמי ומדעי דרך מאגרי המידע של הספריה, אך אפשר גם מאמר מקצועי מכתבי עת אינטרנטיים הפתוחים לחיפוש חופשי באנגלית או בעברית.

יצירתיות ובחירה חופשית מוזמנת ומבורכת, כל עוד יהיה בטקסט ביטוי מספק למה שהתרחש בקורס הן מבחינת תוכן והן מבחינת יישום. חישבו אולי מה הכי דיבר אליכם במהלך הסמסטר ונסו להתמקד בנושא זה (אך לבחון אותו מזוית ראיה חדשה – לא באותו אופן בו ביצעתם את המטלה הקודמת).

לבסוף, הינכם מוזמנים (אך לא חייבים) לצרף עמוד סיכום אישי יותר על מהלך הקורס ותחושתם הן לגבי נושא הקורס והן לגבי אופן הלימוד הייחודי שלו.

הגשת המטלה עד 17 ביוני 2013

סיום סמסטר מוצלח לכולכם ובהצלחה בבחינות

אורן ולירון

התנהגות צרכני הקוטג' – מחאה מקומית או שינוי העדפות כולל של הצרכן הישראלי? ניתוח כלכלי בן כ-100 שנה והצעה למחקר אמפירי לבחינת התשובה המטרידה

"על רצונות וסיפוקם" הוא חלקו השלישי של הספר שפרסם הכלכלן הנודע אלפרד מרשל לפני יותר מ-100 שנים ובו הוא משרטט את עקרונות כלכלת הצרכנים שנותרה רלוונטית עד היום ונלמדת בקורסי הכלכלה ללא שינוי רב. בשלב די מוקדם בקורס המיקרו לומדים הסטודנטים המתחילים לכלכלה כיצד מתנהג ביקוש השוק. הוא מיוצג על ידי עקומת ביקוש המעוגלת ביחס שלילי בין כמות למחיר (למי שאינו מצוי בתחום מומלץ לגלוש לקישור לספרו של מרשל). העיקרון הוא די פשוט – כאשר משתנה מחירו של מוצר, שירות או כל הצעה אחרת לצרכן, משתנה הביקוש למוצר: כאשר המחיר עולה, הצרכן מוריד את הביקוש למוצר. כאשר המחיר יורד, הצרכן מעלה את הביקוש למוצר.

אם המחיר היה המשתנה היחיד בעקומה הזו החיים היו מאוד פשוטים. מחאת הקוטג' לא היתה מתרחשת מעולם, כיוון שהצרכנים היו מגיבים לפני כמה שנים בירידה משמעותית בביקוש למוצר, והחברות היצרניות היו נזהרות בשינויי המחיר שלהן ונמנעות ממנו, למעט עדכונים מתקבלים על הדעת של התאמות מחיר למדד המחירים לצרכן ושינויי שוק אחרים.

להמשך קריאת המאמר בדה-מרקר שיווק, חלק ב' של מאמר זה יפורסם בשבוע הבא

נאום פרופ' סטנלי פישר בפורום קיסריה – אופטימיות זהירה (ותחושה שיש על מי לסמוך).

פרופ' סטנלי פישר נואם בפני פורום קיסריה תחת הכותרת "המשק הישראלי: הצלחות ודאגות". בחוש הומור, עם הרבה כבוד ורצינות, סקר פרופ' סטנלי פישר את המצב הכלכלי בישראל ובעולם. אין ספק שמדובר באחד מאנשי המקצוע המרשימים ביותר שזכתה לו ישראל. בכתיבה עיוורת מהירה וקצרנית סיכמתי את דבריו תוך כדי הנאום. הינה עיקר הדברים, בתחילתם החוזקות, ולאט לאט לתוך הדאגות והאתגרים. מצד אחד מותיר דאגה ועירנות, מצד שני אופטימיות ותקווה לדרך. למה יש לי הרגשה שבשנת 2015 נתגעגע אליו?
אז כאמור, מתחילים בחיובי: צמיחה מהירה, אבטלה נמוכה, עליה בשיעור ההשתתפות, מדינות פיסקאלית טובה ומחמאות לאוצר, עודף בחשבון השוטף, סקטור ההיי טק המצליח, גלוי הגז הטבעי – אלו ההצלחות הבולטות של המשק. מאז אמצע 2003 צמחה כלכלת ישראל, למעט 2009 בלב המיתון העולמי, בסביבות 5% בממוצע. זהו הישג משמעותי למדינת ישראל.
שיעור האבטלה הנמוך מזה 20 שנה הוא הישג גבוה– היינו ב-2003 באבטלה של קרוב ל-11% בתקופת המיתון הקודם. ירידה זו המשולבת בעליה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא גורם משמעותי בחוסנה הכלכלי של המדינה.
ב-2003 נאלצנו לבקש ערבויות ממשלת ארה"ב כדי להמשיך ולגייס כסף. קיבלנו אותם והתחייבנו למשמעת פיסקאלית. בתוך חמש שנים ירדנו מגרעון של 5% לאיזון בתקציב המדינה. הגירעון הצפוי ל-2012 הוא 2%. יחס חוב/תמ"ג ירד מיותר מ-100% לפחות מ-75%. מצבנו בכך יותר טוב מרוב מדינות אירופה, ואולי בעוד כמה שנים יותר טווב ממצבה של ארצות הברית.
יש לנו עודף בחשבון השוטף, זה הולך ויורד בגלל הצמיחה ויסוף השקל. הפיכתה של ישראל למדינה עם עודף מבני בחשבון השוטף, מצבנו מצוין. הדבר נובע משיעור הצמיחה המהירה של היצוא הישראלי. הוא עלה מ-30% מהתמ"ג לפני עשרים וחמש שנה ל-45% כיום, בעוד שהיבוא צמח בקצב נמוך באופן משמעותי, מה שיוצר עודף מבני במאזן. ביחס לגודלה הקטן של מדינת ישראל, אחוז וחצי בלבד מתקציבה של ארה"ב, ההיי טק והטכנולוגיה מהווים היחס הגבוה ביותר בעולם יחסית לתמ"ג, אם כי נדרשת צניעות כי בגודל המוחלט אנחנו שחקן קטן בגלובוס.
תגליות הגז מהווים גורם משמעותי לעתיד המשק הישראלי. עם זאת, קשה עדיין לדעת עד כמה זה ישפיע על מצבנו   הפיסקאלי. בנורבגיה ישנה הכנסה של 15% מידי שנה מהתמ"ג ואצלנו נגיע אולי לאחוז וחצי במקרה הטוב.  עם זאת בחשבון השוטף תהיה לכך השפעה משמעותית וזה יהיה גורם שיביא לייסוף השקל בשנים הבאות ולעודף המבני האמור.
מצידה של מחצית הכוס הריקה, מקורות הדאגה כיום: האינפלציה, מחירי הדיור, ייסוף השקל והוצאות הממשלה.
האינפלציה היתה נמוכה ואף שלילית ב-2004 אבל היא עלתה והציפיות לאינפלציה גבוהות ובנק ישראל מנסה לשלוט בה על ידי מדיניות הריבית.
מכירי הדירות החלו לעלות במהירות מאז 2008 אחרי יציבות מחירי מאז שנות ה-90 ואף ירידה. הריבית הנמוכה ומערכת בנקאית יציבה שיכולה להעניק משכנתאות ברוחב לב, הביאו לעלית מחירים. יש קושי לטפל רק בביקוש, יש לטפל גם בהיצע   הקרקעות והורדת חסמים בירוקרטיים בפני בניה. עם  זאת פרופ' פישר מודאג. עד 2008 השוק היה רדום ומאז המחירים עלו בקצב של כ-18% בשנה, כלומר, הכפלת מחירים תוך חמש שנים. זו כמובן לא תופעה שיכולה להימשך לנצח, והשאלה כיצד ניתן לעצור את זה באופן שלא יגרום זעזועים קשים למשק, כמו שקרה בארצות הברית ואירלנד. מבחינת מדד מחירי הדירות מול מה שקרה בארה"ב ואירלנד – כבר עברנו את מה שקרה שם לפני המשבר. זו סיבה שפרופ' פישר מתכוון להמשיך ולקרר את שוק הדיור, הנתונים הנוכחיים מנוגדים האם המחירים החלו לרדת.
בעיית הייסוף של השקל היא מורכבת. אנחנו רוצים משק חזק אבל שער חליפין חלש, אבל למרבה הצער שניהם לא הולכים יחדיו. יש קושי להביא משקיעים ארצה על בסיס חוזק הכלכלה ולצפות ששער החליפין יהיה חלש. פרופ' פישר מעדיף כמובן את הבעיה הנוכחית של התמודדות עם משק חזק. היצואנים מצליחים לייצא למרות הייסוף, והמשק העולמי הולך בכיווננו. אנחנו מייצאים לשוק ההי טק כולל שירותים, וכנראה שהוא פחות רגיש לשער החליפין.
המצב הפיסקאלי לעשור הקרוב – הצלחנו עד כה באופן טוב, אבל צריך להמשיך ולשמור על משמעת פיסקאלית. פרופ' פישר צופה שהגירעון בשנתיים הקרובות יעמוד במגבלות שהממשלה החליטה עליהם, אבל התמונה לשנים הבאות מדאיגה יותר, כי ישנן דרישות גוברות כלפי התקציב. מאחר והממשלה הבטיחה להוריד את שיעורי המס, ואין הבטחה שהצמיחה תמשיך באותו קצב, הגירעון עלול לעלות מעבר לצפוי.
פרופ' פישר מציג סינריו של צמיחה בקצב הממוצע ההיסטורי ומדגים שיחס חוב-תוצר נתקע על 75% שאליו הגענו כיום. כל תקלה בדרך עלולה ליצור היפוך במצב הכלכלי. למשל, משבר ביטחוני שיחייב השקעה רבה יותר בביטחון יביא לעליה בתקציב וצורך להפסיק את הורדת המיסוים.
הנושאים מעוררי דאגה לעתיד: עוני, דמוגרפיה, המערכת הפיננסית, חינוך, חסמים לתחרות, בירוקרטיה.
העוני בישראל הוא מרכיב מסובך. הוא עמד על כ-12% ובסקטורים של הערבי והחרדים הוא גדל בשנים האחרונות. בתוכם הוא גדל מכ-35% בשנת 1997 לכ-60% כיום. אבל אם נוסיף לכך שמבחינה דמוגרפית שיעורם באוכלוסיה גדל, הרי ששיעור העוני בקרב קהלים גדולים מטריד ביותר. הסיבה כמובן לעניין הוא חלקם של מגזרים אלו בשוק העבודה. אם המצב ימשיך בצורה כזו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה יצטרך להחזיק כלכלית חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה החלשה.
הרברט שטיין, מצטט פישר, אמר שההבדל בין 1% ל-2% הוא 100%. לכן תנודות קלות לכאורה שאנחנו רואים בשנים האחרונות של עליה באחוזים בודדים של העוני, הוא קריטי ומכרסם בחוסנה הכלכלית (והחברתי) של ישראל.
מצב המערכת הבנקאית בישראל טוב ויציב. אבל עדיין לא התחלנו ליישם את החלטות באזל 3. פישר טוען שצריך לשנות את הרגולציה. אין לדעתו עודף רגולציה. רוב הזמן כולם מתלוננים על עודף הרגולציה, אבל פעם בעשר שנים בעת משבר גלובאלי כולם משבחים את הרגולציה החזקה. בהומור אומר פישר שכעת עברנו את השנה, וכולם מתלוננים שוב על עודף הרגולציה. לפישר אין ספק ושאלה לגבי זה. אין מקום לאשליה שאפשר להוריד פיקוח על בנקים. משבר מסוג הזה בישראל הוא הרסני וצריך להיות בטוחים שזה לא יקרה, וזה מחייב הגברה של רגולציה על הבנקים.
חינוך – מצבנו היחסי   מול מדינות ה-OECD מזעזע לפי מבחן הפיזה. אנחנו מצויים בשליש התחתון של ההישגים בחינוך ממדינות העולם המובילות. אנחנו במקום 41 מתוך 64 מדינות במדעים ומתמטיקה, ובמקום 36 בקריאה. הבעיה נובעת מכך שיש לנו כמה מערכות חינוך ולכן יש נושאי ליבה שמספר מערכות לא מלמדות, ואלו באים לביטוי במבחני הפיזה של ה-OECD.
חסמים לתחרות – יש לנו מגבלות לגודל. לכן באופן טבעי יש לנו פחות בנקים ורשתות מזון יחסית לארצות הברית. יש להכיר בחסמים אלו, לקחת אותם בחשבון, אבל לעודד תחרות. לדעתו תחרות יכולה לבוא כתוצאה מיבוא, ויש לאפשר אותה ביותר ענפים. בכך הוא מתייחס במרומז למשבר הקוטג'. מונופוליסט הוא לא "איש רע" הוא פשוט רוצה להרוויח, וכל אחד היה רוצה לעשות זאת. פתיחת השוק לתחרות מבחוץ תביא לשינוי המיוחל. מאז שנות ה-60 כשהממשלה החליטה לפתוח את המשק הישראלי ליבוא הפכנו למשק חזק ומצליח.
בירוקרטיה: דו"ח הבנק העולמי על Doing Business מציב אותנו במקום טוב בעולם, למשל בהגנה על משקיעים, באשראי, ועוד. אבל יש נושאים שבהם אנחנו מאוד בעייתיים. למשל, בטיפול ממשל ברישיונות לבניה אנחנו במקום ה-121. ברישום נכס אנחנו במקום 147 מבין 183 מדינות. אלו חסמים בירוקרטים שגורמים נזק ויש לטפל בהם.
וכאן הוא מגיע לדאגות המשמעותיות ביותר, ואלו לגבי גורמים חיצוניים פוליטיים וגיאו-פוליטיים. בשער האקונומיסט השבוע עולה השאלה האם אנחנו בתקופה קצת קשה מבחינה עולמית או שאנחנו גולשים שוב למיתון. המצב בארה"ב פחות טוב מהצפוי, אירופה בבעיות, ועל יפן אין על מה לדבר. כיום רכישת ביטוח נגד חדלות פירעון של יוון אירלנד ופורטוגל עולה הון. על יוון 20%  ועל אירלנד ופורטוגל 8%. אם האירופים לא יפתרו את זה יהיה קושי משמעותי בגוש היורו.
פופוליזם: מים, דלק וחלב – כל פעם יש דגש על בעיה ממוקדת, שלכאורה היא דמות הכל. פרופ' פישר לא מתרגש כנראה ממאבק הקוטג'. הוא מוטרד מהמצב הגיאו-פוליטי והשינויים שמתרחשים סביבנו, במצרים וסוריה, ובמקומות נוספים. נראה שהסיכון הגדול ביותר למצב הכלכלי הוא דווקא שינוי במצב הביטחוני התלוי בגורמי חוץ. צורך להרחיב את תקציב הביטחון באופן משמעותי עלול לעצור את הצמיחה הכלכלית והיציבות שאנו עדים לה בשנים האחרונות.

פרופ' סטנלי פישר נואם בפני פורום קיסריה: המשק הישראלי: הצלחות ודאגותבחוש הומור, עם הרבה כבוד ורצינות, סקר פרופ' סטנלי פישר את המצב הכלכלי בישראל ובעולם. אין ספק שמדובר באחד מאנשי המקצוע המרשימים ביותר שזכתה לו ישראל.בכתיבה עיוורת מהירה וקצרנית סיכמתי את דבריו תוך כדי הנאום. הינה עיקר הדברים, בתחילתם החוזקות, ולאט לאט לתוך הדאגות והאתגרים. מצד אחד מותיר דאגה ועירנות, מצד שני אופטימיות ותקווה לדרך. למה יש לי הרגשה שבשנת 2015 נתגעגע אליו?אז כאמור, מתחילים בחיובי: צמיחה מהירה, אבטלה נמוכה, עליה בשיעור ההשתתפות, מדינות פיסקאלית טובה ומחמאות לאוצר, עודף בחשבון השוטף, סקטור ההיי טק המצליח, גלוי הגז הטבעי – אלו ההצלחות הבולטות של המשק. מאז אמצע 2003 צמחה כלכלת ישראל, למעט 2009 בלב המיתון העולמי, בסביבות 5% בממוצע. זהו הישג משמעותי למדינת ישראל.שיעור האבטלה הנמוך מזה 20 שנה הוא הישג גבוה– היינו ב-2003 באבטלה של קרוב ל-11% בתקופת המיתון הקודם. ירידה זו המשולבת בעליה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא גורם משמעותי בחוסנה הכלכלי של המדינה. ב-2003 נאלצנו לבקש ערבויות ממשלת ארה"ב כדי להמשיך ולגייס כסף. קיבלנו אותם והתחייבנו למשמעת פיסקאלית. בתוך חמש שנים ירדנו מגרעון של 5% לאיזון בתקציב המדינה. הגירעון הצפוי ל-2012 הוא 2%. יחס חוב/תמ"ג ירד מיותר מ-100% לפחות מ-75%. מצבנו בכך יותר טוב מרוב מדינות אירופה, ואולי בעוד כמה שנים יותר טווב ממצבה של ארצות הברית. יש לנו עודף בחשבון השוטף, זה הולך ויורד בגלל הצמיחה ויסוף השקל. הפיכתה של ישראל למדינה עם עודף מבני בחשבון השוטף, מצבנו מצוין. הדבר נובע משיעור הצמיחה המהירה של היצוא הישראלי. הוא עלה מ-30% מהתמ"ג לפני עשרים וחמש שנה ל-45% כיום, בעוד שהיבוא צמח בקצב נמוך באופן משמעותי, מה שיוצר עודף מבני במאזן. ביחס לגודלה הקטן של מדינת ישראל, אחוז וחצי בלבד מתקציבה של ארה"ב, ההיי טק והטכנולוגיה מהווים היחס הגבוה ביותר בעולם יחסית לתמ"ג, אם כי נדרשת צניעות כי בגודל המוחלט אנחנו שחקן קטן בגלובוס.תגליות הגז מהווים גורם משמעותי לעתיד המשק הישראלי. עם זאת, קשה עדיין לדעת עד כמה זה ישפיע על מצבנו   הפיסקאלי. בנורבגיה ישנה הכנסה של 15% מידי שנה מהתמ"ג ואצלנו נגיע אולי לאחוז וחצי במקרה הטוב.  עם זאת בחשבון השוטף תהיה לכך השפעה משמעותית וזה יהיה גורם שיביא לייסוף השקל בשנים הבאות ולעודף המבני האמור.מצידה של מחצית הכוס הריקה, מקורות הדאגה כיום: האינפלציה, מחירי הדיור, ייסוף השקל והוצאות הממשלה.האינפלציה היתה נמוכה ואף שלילית ב-2004 אבל היא עלתה והציפיות לאינפלציה גבוהות ובנק ישראל מנסה לשלוט בה על ידי מדיניות הריבית. מכירי הדירות החלו לעלות במהירות מאז 2008 אחרי יציבות מחירי מאז שנות ה-90 ואף ירידה. הריבית הנמוכה ומערכת בנקאית יציבה שיכולה להעניק משכנתאות ברוחב לב, הביאו לעלית מחירים. יש קושי לטפל רק בביקוש, יש לטפל גם בהיצע   הקרקעות והורדת חסמים בירוקרטיים בפני בניה. עם  זאת פרופ' פישר מודאג. עד 2008 השוק היה רדום ומאז המחירים עלו בקצב של כ-18% בשנה, כלומר, הכפלת מחירים תוך חמש שנים. זו כמובן לא תופעה שיכולה להימשך לנצח, והשאלה כיצד ניתן לעצור את זה באופן שלא יגרום זעזועים קשים למשק, כמו שקרה בארצות הברית ואירלנד. מבחינת מדד מחירי הדירות מול מה שקרה בארה"ב ואירלנד – כבר עברנו את מה שקרה שם לפני המשבר. זו סיבה שפרופ' פישר מתכוון להמשיך ולקרר את שוק הדיור, הנתונים הנוכחיים מנוגדים האם המחירים החלו לרדת.בעיית הייסוף של השקל היא מורכבת. אנחנו רוצים משק חזק אבל שער חליפין חלש, אבל למרבה הצער שניהם לא הולכים יחדיו. יש קושי להביא משקיעים ארצה על בסיס חוזק הכלכלה ולצפות ששער החליפין יהיה חלש. פרופ' פישר מעדיף כמובן את הבעיה הנוכחית של התמודדות עם משק חזק. היצואנים מצליחים לייצא למרות הייסוף, והמשק העולמי הולך בכיווננו. אנחנו מייצאים לשוק ההי טק כולל שירותים, וכנראה שהוא פחות רגיש לשער החליפין.המצב הפיסקאלי לעשור הקרוב – הצלחנו עד כה באופן טוב, אבל צריך להמשיך ולשמור על משמעת פיסקאלית. פרופ' פישר צופה שהגירעון בשנתיים הקרובות יעמוד במגבלות שהממשלה החליטה עליהם, אבל התמונה לשנים הבאות מדאיגה יותר, כי ישנן דרישות גוברות כלפי התקציב. מאחר והממשלה הבטיחה להוריד את שיעורי המס, ואין הבטחה שהצמיחה תמשיך באותו קצב, הגירעון עלול לעלות מעבר לצפוי. פרופ' פישר מציג סינריו של צמיחה בקצב הממוצע ההיסטורי ומדגים שיחס חוב-תוצר נתקע על 75% שאליו הגענו כיום. כל תקלה בדרך עלולה ליצור היפוך במצב הכלכלי. למשל, משבר ביטחוני שיחייב השקעה רבה יותר בביטחון יביא לעליה בתקציב וצורך להפסיק את הורדת המיסוים.הנושאים מעוררי דאגה לעתיד: עוני, דמוגרפיה, המערכת הפיננסית, חינוך, חסמים לתחרות, בירוקרטיה.העוני בישראל הוא מרכיב מסובך. הוא עמד על כ-12% ובסקטורים של הערבי והחרדים הוא גדל בשנים האחרונות. בתוכם הוא גדל מכ-35% בשנת 1997 לכ-60% כיום. אבל אם נוסיף לכך שמבחינה דמוגרפית שיעורם באוכלוסיה גדל, הרי ששיעור העוני בקרב קהלים גדולים מטריד ביותר. הסיבה כמובן לעניין הוא חלקם של מגזרים אלו בשוק העבודה. אם המצב ימשיך בצורה כזו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה יצטרך להחזיק כלכלית חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה החלשה.הרברט שטיין, מצטט פישר, אמר שההבדל בין 1% ל-2% הוא 100%. לכן תנודות קלות לכאורה שאנחנו רואים בשנים האחרונות של עליה באחוזים בודדים של העוני, הוא קריטי ומכרסם בחוסנה הכלכלית (והחברתי) של ישראל.מצב המערכת הבנקאית בישראל טוב ויציב. אבל עדיין לא התחלנו ליישם את החלטות באזל 3. פישר טוען שצריך לשנות את הרגולציה. אין לדעתו עודף רגולציה. רוב הזמן כולם מתלוננים על עודף הרגולציה, אבל פעם בעשר שנים בעת משבר גלובאלי כולם משבחים את הרגולציה החזקה. בהומור אומר פישר שכעת עברנו את השנה, וכולם מתלוננים שוב על עודף הרגולציה. לפישר אין ספק ושאלה לגבי זה. אין מקום לאשליה שאפשר להוריד פיקוח על בנקים. משבר מסוג הזה בישראל הוא הרסני וצריך להיות בטוחים שזה לא יקרה, וזה מחייב הגברה של רגולציה על הבנקים.חינוך – מצבנו היחסי   מול מדינות ה-OECD מזעזע לפי מבחן הפיזה. אנחנו מצויים בשליש התחתון של ההישגים בחינוך ממדינות העולם המובילות. אנחנו במקום 41 מתוך 64 מדינות במדעים ומתמטיקה, ובמקום 36 בקריאה. הבעיה נובעת מכך שיש לנו כמה מערכות חינוך ולכן יש נושאי ליבה שמספר מערכות לא מלמדות, ואלו באים לביטוי במבחני הפיזה של ה-OECD.חסמים לתחרות – יש לנו מגבלות לגודל. לכן באופן טבעי יש לנו פחות בנקים ורשתות מזון יחסית לארצות הברית. יש להכיר בחסמים אלו, לקחת אותם בחשבון, אבל לעודד תחרות. לדעתו תחרות יכולה לבוא כתוצאה מיבוא, ויש לאפשר אותה ביותר ענפים. בכך הוא מתייחס במרומז למשבר הקוטג'. מונופוליסט הוא לא "איש רע" הוא פשוט רוצה להרוויח, וכל אחד היה רוצה לעשות זאת. פתיחת השוק לתחרות מבחוץ תביא לשינוי המיוחל. מאז שנות ה-60 כשהממשלה החליטה לפתוח את המשק הישראלי ליבוא הפכנו למשק חזק ומצליח.בירוקרטיה: דו"ח הבנק העולמי על Doing Business מציב אותנו במקום טוב בעולם, למשל בהגנה על משקיעים, באשראי, ועוד. אבל יש נושאים שבהם אנחנו מאוד בעייתיים. למשל, בטיפול ממשל ברישיונות לבניה אנחנו במקום ה-121. ברישום נכס אנחנו במקום 147 מבין 183 מדינות. אלו חסמים בירוקרטים שגורמים נזק ויש לטפל בהם. וכאן הוא מגיע לדאגות המשמעותיות ביותר, ואלו לגבי גורמים חיצוניים פוליטיים וגיאו-פוליטיים. בשער האקונומיסט השבוע עולה השאלה האם אנחנו בתקופה קצת קשה מבחינה עולמית או שאנחנו גולשים שוב למיתון. המצב בארה"ב פחות טוב מהצפוי, אירופה בבעיות, ועל יפן אין על מה לדבר. כיום רכישת ביטוח נגד חדלות פירעון של יוון אירלנד ופורטוגל עולה הון. על יוון 20%  ועל אירלנד ופורטוגל 8%. אם האירופים לא יפתרו את זה יהיה קושי משמעותי בגוש היורו.פופוליזם: מים, דלק וחלב – כל פעם יש דגש על בעיה ממוקדת, שלכאורה היא דמות הכל. פרופ' פישר לא מתרגש כנראה ממאבק הקוטג'. הוא מוטרד מהמצב הגיאו-פוליטי והשינויים שמתרחשים סביבנו, במצרים וסוריה, ובמקומות נוספים. נראה שהסיכון הגדול ביותר למצב הכלכלי הוא דווקא שינוי במצב הביטחוני התלוי בגורמי חוץ. צורך להרחיב את תקציב הביטחון באופן משמעותי עלול לעצור את הצמיחה הכלכלית והיציבות שאנו עדים לה בשנים האחרונות.

נאום שר האוצר בפני פורום קיסריה – מקומם ומאכזב

שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ סיים הרגע לנאום בפני פורום קיסריה. אינני איש פוליטי, ובד"כ אינני נוהג להגיב לנאומים פוליטיים, אבל הפעם אחרוג ממנהגי. אולי הישיבה במרחק 10 מטר מהנואם באווירה מעוררת ההשראה של פורום קיסריה המציבה את האג'נדה כלכלית-חברתית באופן ישיר על הבמה, עוררה בי ציפייה, לא ריאלית כנראה, למשהו אחר,  לאמירה עמוקה ובעלת חזון שמשהו חיובי ומעצים יוכל לצמוח מכאן לעתיד. כנראה האמירה כגודל הציפיה כך גודל האכזבה מוכיחה את עצמה, לפחות לגבי דבריו של שר האוצר.

אחרי דברי מבוא ממושכים המחמיאים לכלכלה הישראלית וכמובן מספקים באופן שקוף לגמרי רמיזה לכך שמדובר בהצלחה אישית שלו ושל הממשלה הנוכחית, הגיע שר האוצר ללב הדברים הקשורים לפורום קיסריה הנוכחי – המיקוד בחברה ובעיקר במגזרים החרדי והערבי. ואיזה חזון חברתי מספק שר האוצר בדבריו? יש להילחם בעובדים הזרים. הצמיחה הכלכלית תביא איתה ביקוש לעובדים, אומר שר האוצר, ולכן תביא לביקוש לעובדים פשוטים, עובדים לא משכילים, עובדי עבודת כפיים. דקות ארוכות מתוך הנאום החשוב מקדיש שר האוצר לעובדים הזרים. כל התייחסות לחברה עצמה בישראל, להתמודדות הפנימית שנדרשת, לא הופיעה בנאום. הפתרון נמצא בחוץ – נעצור את זרם העובדים הזרים ופתאום נזכה למוטיבציה אדירה של עובדי כפיים ציונים לסלול כבישים, לטפל בחולים סיעודיים, לבנות בתים.
בואו נתרגם את הדברים למה שלא נאמר בנאום. בעיית ההשכלה הגבוהה בקרב המגזרים, העובדה שבוגרי אוניברסיטאות ערבים יכולים לצפות לכל היותר למצוא עבודה בהוראה בבתי ספר ערבים ולא במקצוע אותו למדו, על כך ששיעור המועמדים להשכלה גבוהה בקרב האוכלוסיה הערבית נמוך באופן מהותי מהאוכלוסיה היהודית, כל אלו פשוט לא קיימים בתפיסת שר האוצר.
רכישת תואר אקדמי הוא יעד של מערכת החינוך היהודית-חילונית. אין ספק שלא כל מקצוע ותפקיד דורשים תואר אקדמי, אבל בתקופתנו ההשכלה הבסיסית, לפחות זו התיכונית המלאה, היא בסיס הכרחי להצלחה כלכלית ומעמד חברתי. הפתרון שמציע שר האוצר להפוך את 40% הצעירים הערבים המובטלים בישראל (נתונים שהוצגו במהלך הבוקר הנוכחי) לעובדים הזרים החליפיים, הינה הצעה מגונה לדעתי. לא שאין מקום לעובדי כפיים ישראלים, ערבים ויהודים כאחד, ולא שהשכלה אקדמית היא היעד היחיד שניתן להציב בפני צעירים, אבל להציב את המשוואה הזו של הפחתת עובדים זרים והגברת המונח שנעלם בשנים האחרונות מהלכסיקון הישראלי – "עבודה ערבית", היא גישה קצרת רואי, בוטה מבחינה פוליטית, וקצרת רואי מבחינה לאומית. הייתי מאחל לכולנו חזון יותר עמוק ורציני משר האוצר שלנו.
ולבסוף,  משפט סיום על העובדים הזרים, מושא הזעם של שר האוצר – מציאת שעיר לעזאזל בדמות העובד הזר מזכירה דמגוגיה מהסוג שלא היתה צריכה להישמע במדינה יהודית דמוקרטית, כפי שבוודאי היה מגדיר אותה הנואם.