ארכיון חודשי: אוגוסט 2014

The ALS Ice Bucket Challenge Oren Kaplan ראו #אתגרקרח בפייסבוק בקמפיין למודעות למחלת ה-ALS

Last night, my friend Dan Feld challenged me to take the ALS Ice Bucket Challenge.
Here's the video of me accepting the challenge
I have forwarded the challenge to 2 top secret figures, as you can see in the clip I must keep confidentiality…
Yours, Oren Kaplan

https://www.youtube.com/watch?v=TiqVOwU_nC0

תמונת עתיד: להיתקל באושר או להתרסק בקיר?

תמונת עתיד: להיתקל באושר או להתרסק בקיר?

במשימה הקודמת במסגרת הקורס התמודדנו על תיאורית הזרימה וניסינו לבחון את סוגיית האושר או הסיפוק היום-יומי במסגרת השגרה. במשימה הנוכחית נרים את המבט הרחק אל העתיד וננסה לבחון את ההזדמנויות והכשלים שהתבוננות שכזו יכולה לתרום לנו. נקודת מבט זו חשובה במיוחד בצמתי החלטה בחיים, וכפי שצוין כבר קודם, עצם נוכחותכם בקורס ובסמסטר הנוכחי האחרון ללימודיכם, ואולי במיוחד אחרי תקופת מתיחות ביטחונית שכזו שמעניקה פרספקטיבה מפוכחת על החיים, מעידים שזהו זמן מתאים לכוון את המצלמה לעבר תמונת העתיד שלכם.

במשימה הנוכחית ננסה לבחון האם ניתן לכוון את הזום המחשבתי וכמובן גם זהו הקונקרטי של המצלמה לנוף אמיתי שאליו אנו שואפים ולא לחזיונות שווא של מדע בדיוני או סטריאוטיפים של רצייה חברתית,. אגב, במידה ואותו חיזיון שווא יביא אתכם לחוויית זרימה משמעותית, אין צורך להתעכב זמן רב מידי על סוגיית המתח בין דמיון למציאות. עצם חוויית הזרימה עשויה להביא להתפתחויות ותוצרים פרודוקטיביים, כל עוד תיאום הציפיות שלכם איתן קיים בלבכם והנכם מודעים מראש לכך שאין קשר ישיר בין מה שתראו בצלליות התשליל (הנגטיב) שממנו תפתחו את התמונה לבין התמונה עצמה.

הגעתם לכאן במקרה? אתם קוראים את הנחיות המשימה השנייה בסמינר "היבטים נבחרים בניהול" – בהנחיית פרופ' אורן קפלן, עוזרות הוראה גליה שוץ-לוי ולירון טנדלר-חזן, תוכנית ה-MBA, בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל, סמסטר קיץ תשע"ד.

הקדמה

"דן-שלוש" הוא ביטוי שנשמע כמו דרגה מתקדמת בקרטה. במקרה של קבלת החלטות זהו צירוף נדיר של לפחות שלושה אנשים בעלי שם פרטי דומה, שהפכו ל"סלבריטי מחקריים", דבר נדיר למדי בעולם המדעי. כוונתי כמובן לזוכה פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן, לפרופ' דן אריאלי שספריו הפכו זה מכבר לרבי מכר ("לא רציונאלי ולא במקרה"), ומושא דיוננו להלן, פרופ' דניאל גילברט, אחד הקומיקאים הטבעיים והמצחיקים ביותר שיש (לפחות בעיני).

בתור פתיחה למטלה הנוכחית, אני מציע שתקראו את המבוא לספרו של פרופ' דניאל גילברט, פרופסור לפסיכולוגיה מהארוורד, שעם כותרת ספרו "להיתקל באושר" נפתח את המטלה השנייה.

חלק א': ההיבט התיאורטי

אם לא קלטתם עד כה את רוח ההומור הסרקסטי של פרופ' גילברט מתוך הטקסט, קחו לעצמכם כמה דקות של הנאה צרופה לשמוע את ההרצאה הבאה של גילברט בפרויקט TED הנפלא (זהירות, זה ממכר) וממנה כבר תבינו לאיזה כיוון אנחנו הולכים במטלה הנוכחית (ניתן לבחור בתחתית המסך את האופציה לתרגום כותרות בעברית):

תמצתו בעמוד לכל היותר את הרעיונות המרכזיים של ההרצאה הבאה של דניאל גילברט ב – TED. צפו בהרצאה וחישבו על דבריו של גילברט על הסטודנטים והתמונות. באיזה סוג של שיטת בחירת תמונה הייתם בוחרים אתם?

חומר רשות: ניתן לצפות בהרצאת TED נוספת של גילברט כאן – אין צורך לסכם, אבל אפשר לשלב רעיונות לסיכום הנ"ל אם אתם מעוניינים בכך.

והנה כמה ציטוטים מתוך ספרו של דניאל גילברט "להיתקל באושר" לסיכום הרעיון התיאורטי הפשוט והמתסכל על בוגדנותו של הדמיון בתחזית וקבלת החלטות הנוגעות לעתיד. עם זאת, שמרו על אופטימיות, יש פתרון בקצה המנהרה, והבשורה החיובית כל כך – אתם אולי עוד לא מודעים לכך, אבל אתם כבר מכירים אותו היטב! למעשה תיאורית הזרימה מתארת את חוויית ההווה שמכילה בתוכה חוזקות ומקורות כוח, חוסן, מוטיבציה ותשוקה. הצמיחה הפסיכולוגית מתרחשת מתוך חוויית הזרימה, ולכן אין מתאימה ממנה לעיצוב תמונת העתיד. אך כאמור, לפני שנתמסר בקלות רבה מידי לאשליה שההתבוננות מניסיון העבר לעתיד פשוטה, הנה דבריו של גילברט:

"פרזנטיזם בעתיד" – דניאל גילברט, להיתקל באושר
(הערה: "פרזנטיזם" הינו מונח שגילברט מהנדס שבבסיסו השימוש ההשלכתי בהווה לצורך ניבוי עתיד מוטה)

"… אם העבר הוא קיר עם כמה חורים, העתיד הוא חור בלי קירות. הזיכרון משתמש בלהטוט המילוי, אבל הדמיון מתבסס על להטוט המילוי. ההווה מוסיף נגיעות צבע לעבר שאנו זוכרים, אבל מחלחל אל כל פינה של העתיד שאנו מדמיינים. במילים פשוטות יותר, רובנו מתקשים לדמיין מחר השונה בצורה משמעותית מהיום, ובעיקר מתקשים לדמיין כי אי פעם נחשוב, נרצה או נרגיש אחרת ממה שנחשוב, נרצה או נרגיש עכשיו. נעים עושים קעקועים כי הם בטוחים שהמוטו 'המוות שולט' ימצא חן בעיניהם תמיד, אמהות טריות זונחות קריירות משפטיות מבטיחות כי הן בטוחות שהישארות בבית עם הילדים תישאר עיסוק מתגמל תמיד, ומעשנים שסיימו לעשן סיגריה זה עתה בטוחים במשך חמש דקות לפחות שביכולתם להפסיק לעשן בקלות ושנחישותם לא תתפוגג במקביל לרמת הניקוטין בדמם…"

"… הפרזנטיזם נובע מחוסר המודעות שלנו לכך שהעצמי העתידי שלנו לא יראה את העולם כפי שאנו רואים אותו עכשיו. כפי שנלמד בהמשך, חוסר היכולת היסודי הזה לראות את העולם מנקודת מבטו של האיש שיחווה את שארית חיינו הוא הבעיה הבוגדנית ביותר העומדת בפניו של כל עתידן."

ועכשיו, אחרי שסקרנו בקצרה תיאוריה נוספת מזרם הפסיכולוגיה החיובית, בואו נחזור לעדשת המצלמה ונחבר את התכנון, הצפייה, והציפייה לעתיד אל מונחים אלה כפי שמתארת אותם ליטל שמר-חיים דרך חוויית והתנסות הצילום. סכמו במספר פסקאות קצרות את עיקרי הדברים (עד חצי עמוד):

נוף – מפגש בין יכולת להזדמנות – ליטל שמר חיים
הערה: המושגים מבוססים על רעיונותיו וגישתו של הפסיכולוג רפי יעקובי, מחבר הספר "שינוי ידידותי".

שלום לכם,
בתרגיל הקודם נחשפתם לחלק מההחלטות שצלם מקבל בעת בניית קומפוזיציה. ראיתם שניתן להציג את הנושא המצולם בדרכים שונות, וששינוי בקומפוזיציה יכול ליצור שינוי במידת העניין והרגש שהתמונה מעוררת. נוכחתם גם לדעת שקיים איזון עדין בין הוספת תוכן חיוני לתמונה, ע"י הכללת אובייקטים נוספים בה, לבין הסחת הדעת שהאובייקטים הללו יוצרים. מה אפשר ללמוד מהחוויות הללו, על התגובה לנוף, לאו דווקא הנוף המצולם, אלא נוף חיינו? כדי לענות על כך, אני רוצה להציע לכם כמה מושגים (להרחבה ראו: רפי יעקובי, שינוי ידידותי).

מרחב ההזדמנויות

אפשר לצלם כל דבר: אנשים, בעלי חיים, נופים, חפצים דוממים. כל אובייקט הוא הזדמנות לבטא את יכולתנו בצילום, אופן ההתבוננות הייחודי והפרשנות האישית שיוצקים משמעות לתוך המסגרת. אנחנו עושים זאת בקלות עם המצלמה, אולם גם בלעדיה, כל אדם שאנו פוגשים, אירוע שאנו נקלעים אליו, בין אם הוא חיובי או שלילי, ואפילו כל חפץ, מהווים הזדמנות ללמידה, ביטוי יכולת, ואף הנאה, שצירופן מרחיב את עולמנו וממלא אותו במשמעות. שלל המפגשים וההתנסויות שלנו לאורך הדרך הוא "מרחב ההזדמנויות". אנו נעים ומתארגנים בתוך המרחב הזה, ומתוכו בוחרים את הרצוי לנו.

הזדמנות רלוונטית

כאשר אנו משוטטים בטבע או בעיר אנו נחשפים לאינסוף גירויים. כל גירוי הינו תצלום פוטנציאלי. אולם, אנו בוחרים להגיב רק לגירויים מסוימים, ולהתעלם מאחרים. חופש הבחירה להגיב לגירוי מסוים ולהפיק ממנו את המקסימום, הנו עדות ליכולת שלנו בצילום. ויתור על החופש הזה, על שיקול הדעת הכרוך בו, מייצר תצלומים שגרתיים, צפויים מראש, מיותרים. מה הגירוי המתאים עבורנו בכל רגע ורגע? אין לכך תשובה אחת. נדרש תרגול רב כדי לרכוש יכולת לנפות את הגירוי הרצוי משלל הגירויים. גם אין מנוס מסריקה מתמדת של הנוף, לאיתור הגירוי שהולם את היכולת שלנו ומאפשר לה ביטוי מרבי. מבחינה זו, נוף חיינו אינו שונה מהנוף המצולם. במהלך היומיום מתנגשות זו בזו הזדמנויות רבות, ממגוון תחומי החיים שבהם אנו פועלים. עלינו לזהות את ההזדמנות הרלוונטית, שהיא הדבר שהכי כדאי לנו לעשות בכל רגע נתון.

נוף

הנוף הוא נקודת המפגש בין מרחב ההזדמנויות שבו אנו מתנהלים, לבין מטען היכולת שאנו נושאים עמנו. במסע צילום אנו מתבוננים סביב ובוחרים להתייחס אל גירויים ויזואליים באמצעות המצלמה והשליטה שלנו בטכניקות צילום. כך אנו מבטאים את עצמנו. ככל שהנוף משתנה, הוא מאתגר ומגרה את יכולתנו להמשיך ולהתפתח. ביטוי יצירתי הוא מיצוי מירב היכולת ומירב האפשרויות הגלומות בנוף. זהו דבר חיוני למסעות צילום, והוא הכרחי למסע החיים עצמם. לכן, חשוב להבחין במצבים שבהם החשיפה לנוף אינה מבטאת או מרחיבה יכולת: הדיפת הנוף והדחקת הנוף.

הדחקת הנוף

יש אנשים שמתעלמים מהנוף, או שאינם רואים אותו כלל. אלו שיכולתם קפאה ואינה מתפתחת עוד, רואים תמיד את אותו הנוף. דעתם מוסחת מההזדמנות הרלוונטית, וזו לא מגיעה כלל אל התודעה. המוח אינו מסוגל לקלוט את כל הגירויים שבהם הוא מופגז בכל רגע, ולכן התעלמות מחלקם רצויה, ומאפשרת קשב וריכוז. השאלה היא אם מוחנו מחמיץ גירויים שחשובים לטובתנו. האם המוח עיוור לכל אחד מחלקי הנוף: היכולת – מה לעשות עם המטען שברשותי, וההזדמנות – מה לעשות עם מה שפגשתי.

הדיפת הנוף

לא כל הזדמנות שאנו נחשפים אליה תואמת את מטען היכולת שלנו. במצבים שבהם נראה שאין לנו כלים להתמודד עם ההזדמנות, אנו נוטים לשלול אותה, במגוון צורות: לסרב להגיב, לטעון שזה בלתי אפשרי, להמעיט בערך, למצוא אך ורק חסרונות, ועוד. כך למשל, יש המצלמים בשוק סואן רק ירקות, ולא מתמודדים עם צילום הנוף האנושי, או מתמודדים עמו רק מרחוק בעדשה צרה, ולא מתקרבים כלל לאינטראקציה עם הסצנה שהם מצלמים. הדיפת הנוף משבשת את רכישת היכולת והתפתחותה. היא מצמצמת את מרחב ההזדמנויות אל היכולת הפחותה או אל היכולת כפי שהיא נתפסת.

כעת, לא נותר לי אלא להזמין אתכם לעשות שימוש במושגים הללו בניתוח הנושא שבחרתם לעבודה בתרגיל השני בקורס.

שלכם,
ליטל שמר חיים

הערות שוליים – קריאת רשות:
1.  לסיכום התרגיל ראשון על זרימה שיכול לספק גם תובנות נוספות ורלוונטיות עבור התרגיל הנוכחי ראו את הקישור הבא: "8 סודות גלויים על צילום וזרימה"

2. וכחומר עזר למשימה הנוכחי ניתן להיעזר בפוסט הבא: "על סרבני למידה, קיצורי דרך ושליטה בתודעה" – כולל המושגים "הדחקת נוף" ו-"הדיפת נוף", כאמור לעיל.

חלק ב': יישום

וכעת נחזור לשטח ולמצלמה. בשלב ראשון הנכם מתבקשים לצלם 5 תמונות המבטאות את "תמונת העתיד" שלכם בנושא מסוים. התמונות אמורות לבטא נושא עתידי שאתם עסוקים בו וכמובן לעסוק בדרך כלשהי, פתוחה לחלוטין לבחירתכם, את אותה תמה. התמונות יכולות לבטא את תמונת העתיד כפי שאתם מדמיינים אותה או סימבולים שקשורים אליה, הן יכולות לבטא את הדרך שאתם מדמיינים שתעברו לעבר אותה תמונת עתיד, את ההזדמנויות, הקשיים, האתגרים, הכלים, וכדומה – כל דבר שנראה לכם מתאים כדי לבטא את תמונת העתיד שלכם. הקדישו כשעה לתכנון הצילום ולביצוע. צרפו את התמונות לעבודה המוגשת בפורטל. במידה והקובץ הסופי גדול מידי ניתן גם להגיש את התמונות באופן נפרד לפורטל, נפתחה אפשרות להגשה מרובה של קבצים.

עם סיום הצילום שבו עם עצמכם וכתבו באופן זורם ושוטף עמוד אחד המבטא את החוויה שעברתם, את משמעות התמונות עבורכם, הרעיונות שמאחוריהם, ואת תחושתכם עם סיום התהליך. בשלב זה הסתירו את הטקסט ואל תשתפו אותו עם אף אחד אחר.

בחרו אדם כלשהו שאיתו אתם מרגישים נוח לבצע את המשימה הבאה (ההוראות מנוסחות בגוף זכר אך רלוונטיות כמובן לנשים ולגברים כאחד). הסבירו לאותו הדבר שהנכם מבצעים תרגיל במסגרת קורס אקדמי שבו התבקשתם לצלם 5 תמונות הקשורות באופן כלשהו לתמונת עתיד אישית או מקצועית שלכם. אל תציגו בפני אותו אדם את הנחיות המטלה הנוכחית או את הטקסט שסיימתם לכתוב זה עתה. הראו לו את התמונות בלבד ובקשו ממנו לכתוב עמוד באופן שוטף ואסוציאטיבי על התמונות שהצגתם לו. הודו לו על תרומתו לתרגיל, והקלידו את דבריו בהמשך לעמוד שכבר כתבתם אתם קודם לכן.

הוסיפו התרשמות קצרה על ההתנסות שעברתם והדמיון או הפערים שנוצרו בין הדברים שכתבתם אתם לעומת הדברים שנכתבו על ידי האחר שהתבונן על התמונות (כחצי עמוד).

הערה חשובה: במידה והנכם מרגישים, מכל סיבה שתהיה, שלא בנוח לבצע את התרגיל הנוכחי על עצמכם, הנכם רשאים לבצע אותו על מרואיין אחר ולהציג את העבודה כולה לגביו ועל תמונות שהוא יבחר לצלם או שתצלמו עבורו לפני הנחיותיו. אנו סבורים שחוויית הביצוע של התרגיל הנוכחי בעצמכם חשובה, אך במידה והדבר עלול לגרום מבוכה או קושי, נעדיף שתבצעו את המשימה על אדם אחר. במקרה כזה תוכלו כמובן לערוך את ההתנסות האישית באופן עצמאי גם מבלי לספר עליה בתרגיל. בבדיקת העבודה לא תהיה כל השפעה להחלטתכם לבצע את ההתנסות על עצמכם או על מישהו אחר, המטרה האקדמית של התרגיל היא לחשוף את הסטודנטים לתיאוריה ולאפשר להם ליישם אותה בהקשר אישי ומקצועי.

לסיום, נסחו פוסט בן עמוד עד שניים המסכם את המשימה הנוכחית. שלבו בכתיבתכם התייחסות לחומר התיאורטי של גילברט, לדברים שכתבה ליטל, להתנסות שעברתם, ולתמונת העתיד האישית והמקצועית שלכם עם סיום המשימה הנוכחית.

אנו מאחלים לכם התנסות מוצלחת ומעוררת חשיבה
צוות ההוראה – אורן, גליה, לירון, ליטל

מועד ההגשה: יום שלישי 2 בספטמבר עד חצות בפורטל הקורס
כמו המשימה הקודמת, הכנת המטלה והגשה היא אישית

שאלות ותשובות סטודנטים להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

שלום לכולם,

אני מצרף למטה מספר הסברים ותשובות לשאלות שעלו מסטודנטים בכיתה בנוגע להנחיות המטלה שהעלנו השבוע. כמו כן מצורף פוסט נוסף מאת ליטל שמר חיים שמלווה את הקורס מבחינה מקצועית בתחום של הצילום והקשר שלו לפסיכולוגיה חיובית, שיוכל לעזור לכם לחשוב על הנושא ועל הסיפוריות שנובעת מהנושא והצילום: "איך מספרים סיפור בתמונות?"

מאחל לכולכם שבת רגועה ומוצלחת,

אורן

שאלות ותשובות של סטודנטים:

האם אפשר לצלם… XYZ? – בבית, את החברות, משהו ספציפי בעבודה, וכו'. התשובה היא שאין כל מגבלה על אובייקטי הצילום שתבחרו. למעשה הצילום עצמו, ואפילו התמונות עצמן, הן לא המטרה, הן הכלי שעימו תספרו לעצמכם סיפור כלשהו, שיאפשר לכם להתמקד במשהו משמעותי שאותו אתם רוצים לחקור ולבחון, מכל סיבה וכיוון שהוא. מה שכן, כדאי לקרוא היטב את ההנחיות, וככל שתעקבו אחריהן טוב יותר, כך יש סיכוי שתעברו חוויה משמעותית יותר, ובעיקר הזמן שתקדישו לתהליך הצילום – לפחות שעתיים. כאשר תהיו בתוך חוויה של שעתיים שמתמקדת בנושא אישי כזה, תעברו חוויה משמעותית בלי קשר למטלה הנוכחית. אפשר לצלם 10 תמונות בפחות מ-10 שניות. זכרו שהצילום אינו המטרה, אלא המיקוד, הזום, הקומפוזיציה וכו'. ראו שוב את ההסברים כאן.

מה זה בדיוק אומר "נושא אישי"? ברור שמדובר בהנחיה מעט עמומה, אבל החיפוש אחר הכותרת הנכונה, אחר הנושא האישי שמתאים "כמו כפפה ליד", הוא תהליך מאוד חשוב. הנושא האישי יכול להיות תעסוקתי, חברתי, הוא יכול לעסוק במשימה אישית שהחלטתם להתמודד איתה לאחרונה, או דווקא בחזון או תמונת עתיד רחבה יותר שאותה אתם מחפשים כעת, בקיצור, ההחלטה על הנושא האישי היא תהליך משמעותי, לחלקכם ייקח כנראה שניה כדי לומר אותו, לחלקכם יתכן שייקח שעות או ימים, או אפילו שתאלצו לבחור נושא אישי שאינכם שלמים עימו עד הסוף, והרי בסופו של דבר בכל תהליך קבלת החלטות צריך מתישהו "לחתוך", וגם זו למידה משמעותית.

לבחור פעילות שלדעתי יש לי זרימה בה ואז לעשות אותה שעתיים ותוך כדי לצלם? גם לא ברור לי איך אני אמורה לצלם תוך כדי אם אני אמורה להיות בזרימה ולא לשים לב שהזמן עובר ולא להיות מודעת לעצמי וכדומה.. כאילו תכנון הצילום די מוציא מהזרימה. שאלה מצוינת!!!היא מצביעה על הבנה עמוקה של מהותה של זרימה, ואת הקונפליקט המובנה בהשגתה. נניח שאתם הולכים לסרט מדהים וצופים בו. סרט מהסוג שאתם כל כך נהנים ממנו, שאתם מתפללים שרק לא יגמר. אז מתי אתם אומרים לעצמכם שאתם נהנים? הרי כשאתם מרותקים למסך אינכם יודעים בכלל שאתם קיימים. זרימה מושלמת משאירה אתכם בתוך העלילה. ואז אותו רגע שאתם יוצאים מתוך הסרט, מתבוננים מסביב באולם, ואומרים לעצמכם כמה מדהים הסרט…. אופססס, זה הרגע הכי אומלל עבורכם כי בזה הרגע הרסתם לעצמכם חלק מהחוויה. לא נורא, אם הסרט באמת מדהים כל כך תוכלו להתמסר מייד ולהיכנס אליו בשנית, עד לסיומו. ואז כשהחוויה מסתיימת, תחזרו לעצמכם ותתחילו מן הסתם לעבד את החוויה, לספר לעצמכם כמה היה נפלא, מדוע היה נפלא, ואיך תחלקו את החוויה המדהימה הזו עם החברים שלכם. זרימה היא אותו תהליך הפכפך שכשאתם בתוכו אתם אפילו לא יודעים שאתם בתוכו ולכן הזמן חולף מבלי משים, וכשאתם יודעים עליו, הרי שבעליל אינכם מצויים בו יותר. מאחר שכך – אין צורך להילחם בזה. אין צורך לחשוב בכל רגע ורגע במהלך המטלה האם אתם בזרימה או לא. אפשר פשוט לזרום עם תוכנית הפעולה שלכם ולבחון אותה בדיעבד, אפשר לקבוע "תחנות ביניים" על ידי שעון מעורר בשעה מסויימת ואז לתעד מה קרה – זוהי למעשה השיטה שבה צ'יקסנטמיהאהי ערך את מחקריו. הוא נתן לנבדקיו "ביפר" שצפצף 8 פעמים ביום באופן אקראי במשך שבעה ימים, וכל פעם שהביפר צפצף המשתתפים בניסוי התבקשו לעצור הכל ולתעד מה היתה חווייתם ברגע שקדם לכך. היתרון של העצירה האקראית באמצע פעילות הוא ביכולת להתבונן בשגרה הבלתי צפויה ובאלמנטים שבדרך כלל לא שמים לב אליו כאשר עושים עצירה יזומה. מאחר ותיאורית הזרימה גורסת שאנשים שצוברים "זמן זרימה" רב יותר זוכים לשגשוג ואושר רבים יותר, הרי שסוגית הכניסה לזרימה ויציאה ממנה אינה שאלה "טכנית" אלא שאלת חיים משמעותית. התשובה נותרה עמומה קצת? זו מהותה החמקמקה של זרימה.

רציתי לוודא שאנחנו לא נשפטים על יכולות הצילום שלנו, אין לי מצלמה מקצועית, אני מתכוונת להשתמש במצלמה בפלאפון, שנכון שבמכשירים של היום זו מצלמה איכותית וחדה אבל מעבר לזום אין את היכולת לעומק שדה, צמצם, שחור לבן וכדומה, מה גם שאני לא מבינה בדברים האלה ואני לא חושבת שאני אמורה להישפט על יכולת הצילום שלי. תשובה: המשימה הנוכחית עלולה לעורר פיתוי להתמקד בצילום בצורה קונקרטית, וזו הזדמנות טובה לחזור ולהדגיש שהמצלמה והתמונה אינה המטרה, הדגש הוא דווקא על המצלם או המצלמת שבכם. אז ראשית, אינכם "נשפטים" על כלום, גם אם זו עלולה להיות לעיתים החוויה כאשר מישהו חיצוני מבצע הערכה למשימה שעשיתם. מן הסתם זו סוגיה מעניינת בפני עצמה – שום דבר אינו חף ממחשבה במטלה ההתנסותית הנוכחית. גם בעבודה ואפילו עם בני ובנות הזוג שלנו פועלת השיפוטיות שלנו, וזו שאלה מעניינת האם אנחנו נשפטים על מעשינו, ובכך יש כמובן משהו עריץ ומאיים, או שמדובר בסוג של דיאלוג שבו תהליך ההערכה הוא גם משוב ממנו אפשר ללמוד משהו, מעבר לציון ולקריטריון הכמותי. ואכן, כמו בכל משימה אקדמית, יש בהחלט הליך הערכה על המטלה. היא לא תתבסס כמובן על איכות ציוד הצילום שיש לכם או על יכולת הצילום מבחינה מקצועית. כפי שצויין גם קודם, התמונה אינה המטרה, היא הכלי דרכו תעברו התנסות לימודית מסויימת שתוכל לעזור לכם לגעת בעצמכם ככלי עבודה, שהרי מה יש למנהל מלבד עצמו בתפקידו הניהוליים? ולגבי סוגיית הציוד הטכני: גם במצלמת הטלפון הנייד יש כיום פונקציות דיגיטליות של זום וכו', אבל כפי שליטל הסבירה, המונחים המקצועיים של תחום הצילום עשויים לשמש גם כאנלוגיה או כלי לבחון את המציאות, ולכן אינכם חייבים להשתמש בהם רק בצורה טכנית. התבוננו ללא מצלמה במשך חמש דקות על אובייקט כלשהו ותוכלו להיווכח בעצמכם שאפילו ללא מצלמה תזהו עומק שדה, צמצם, שחור לבן וכו', אשר ישפיעו על החוויה שלכם באותם רגעים. מה שחשוב במשימה אינו השימוש הטכני בציוד הצילום, אלא השימוש בכם עצמכם ככלי התבוננות וצילום, ואת החוויה הזו אתם מתבקשים לתעד.

האם עשרת הסיקורים הצילומיים אמורים להיות סיקור שלי מבצעת את הנושא שבחרתי? למעשה זו החלטה שלכם. אתם יכולים לצלם קונקרטית את הנושא שבחרתם, את חוויית הזרימה בתוכו, אך באופן עקרוני גם דברים אחרים לגמרי שבאופן אסוציאטיבי קשורים לאותו נושא, או אפילו דברים שמפריעים להגיע להצלחה או זרימה באותו נושא. המשימה מבקשת לייצר חוויה שעוסקת בנושא ובזרימה, כך שאפשר יהיה לעבד ולחשוב עליה, ולהגיע מכך לתובנות כלשהן. הדרך עצמה באמת פתוחה לבחירתו האישית של כל אחת ואחד.

"לאור תיעוד חוויית הצילום ותוצרי הצילום " – האם בנוסף לתיאור הנושא שבחרתי עליי לתאר גם את חווית הצילום? באיזה היקף? הגדרת הנושא יכולה להיות קצרה מאוד – נניח פסקה, לב המשימה היא בחוויית הצילום וההקשר שלה לנושא שנבחר. אורך התיעוד בין עמוד לשלושה עמודים, כל אחד לפי רצונו וצרכיו.

"הנכם מתבקשים לכתוב עמוד עד שניים בהיקף של עד 400 מילים מחשבות, מסקנות, יישומים הנובעים מהמכלול אליו נחשפתם במהלך המטלה הנוכחית." – האם זה בנוסף ל-400 המילים בחלק הראשון? בהחלט, מדובר על חלק נוסף ושונה מהחלק הראשון שמתייחס לחומר הקריאה התיאורטי. החלק השלישי עושה אינטגרציה למשימה כמכלול. ניתן כמובן להשתמש בחלק זה בדברים שנכתבו וסוכמו בחלק הראשון התיאורטי ובחלק השני ההתנסותי.

ושוב – הפוסט החדש של ליטל שמר חיים נמצא כאן: "איך מספרים סיפור בתמונות?"

איך מספרים סיפור בתמונות? מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

איך מספרים סיפור בתמונות?

מאת ליטל שמר חיים בהמשך להנחיות המטלה הראשונה בנושא זרימה

שלום לכם,

במטלה הראשונה התבקשתם לבחור נושא אישי ולהציג אותו באופן ויזואלי באמצעות עשרה דימויים. מאחורי המטלה עומדת כוונה פשוטה, לגרום לכם להתמסר למלאכת הצילום למשך שעתיים לפחות. כלומר, אין משמעות לנושא שתבחרו, פרט לכך שיהיה זה נושא שמעניין אתכם, כדי שאכן תתמסרו ליצירת סיפור וויזואלי למשך זמן מספיק, ותוכלו להעריך את חווית הצילום בהקשר למושג זרימה.

אני מקווה שעד כה ביצעתם את מטלות הקריאה והצפייה, ואם עדיין לא הספקתם, אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת, לפני שתתפנו למטלת הצילום. במטלת הקריאה תחשפו מבחינה תיאורטית לחוויית הזרימה, וכדאי מאד שתכירו את תוכן הנושא לפני שתתחילו לצלם, כדי שתוכלו להתמודד עם המונח "זרימה" באופן ביקורתי מיד לאחר ביצוע מטלת הצילומים. הרקע הטכני שקיבלתם בנושא השימוש במצלמה יהיה עבורכם כלי עזר, ויסייע למי שמרגיש שאינו מיומן מספיק בצילום, ולמי שמעוניין לשפר בהזדמנות זו את יכולתו.

ולאחר ההקדמה, הגיעה העת לגשת לעצם העניין: איך מספרים סיפור בתמונות?

אני מניחה שכבר נתקלתם במשמעות המילה "צילום" בלועזית. פוטוגראפיה היא "רישום באור". באופן פשטני, ניתן לתאר את הצילום כריכוז של קרני אור שנפלטות מעצמים, באמצעות עדשת המצלמה, והקרנתם על חיישן אלקטרוני שנמצע בתוך גוף המצלמה. איך זה קשור לסיפור? הסיפור הוויזואלי שאנו מציגים בתמונות נבנה כולו מקווים, מרקמים, דפוסים, צבעים, אור וצל, שהוקרנו על החיישן ויצרו יחד קומפוזיציה בעלת ערך אסטטי ומשמעות, שגורמת לצופה להרגיש ולחשוב. ממש כפי שאנו בונים בשפתנו סיפורים ממילים ומשפטים, ונשענים על כללי התחביר כדי שהמסר יהיה מובן, כך גם בצילום, אנו נשענים על שפה וויזואלית שיש לה אוצר מילים, כללי דקדוק ותחביר, המאפשרים להעביר מסר. כששולטים ברזי השפה, אפשר לספר סיפור, כל סיפור, וגם את הסיפור הפשוט ביותר, באופן מרתק.

ממש כמו ששפה מדוברת עוזרת לארגן את המחשבות, לשלוט בהן, ולהפיק סיפור קוהרנטי, אפשר להתייחס למסגרת, לפריים, ככלי לשליטה בכאוס הוויזואלי שסביב. (אני מזמינה אתכם לקרוא על כך גם בפוסט "אני מצטיידת רק במסגרת"). אפשר לשלוט בכל אלמנט גרפי, שמחליטים לכלול במסגרת או להשמיט ממנה, כך שגם הצופה, שלא חווה את המתרחש ברגע הצילום עצמו, ולא יכול לשלוף מזיכרונו שום חוויה בעזרת התמונה, יוכל בכל זאת לחוות משהו קרוב למה שחווה המצלם וביקש לבטא בתמונה. לפיכך, לא נשאל את עצמנו מעתה אם התמונה שצילמנו יפה, אלא נשאל איך האופן שבו החלקים מאורגנים במסגרת אכן מעביר את הרעיון, החוויה, המסר, או הסיפור.

כמו במשפטי השפה המדוברת, גם את הסיפור הוויזואלי אפשר לנסח בהרבה אופנים. אפשר, למשל, להתקרב אל הנושא, לזוז ולהתבונן בו מזוויות שונות, להחליף לעדשה רחבה או צרה כדי לשנות את הגדלים היחסיים בתצלום, לשנות עומק שדה או צבע, ועוד. כדאי לכם לנסות כמה מהאפשרויות הללו תוך כדי יצירת הסיפור הוויזואלי שלכם, ולבחון כיצד משפיע כל שינוי שכזה.

בנוסף לטכניקה הצילומית, כדאי גם לשים לב לקשר שבין האלמנטים השונים שבתוך הפריים, למשל: האם הנושא שצילמתם מכסה את כל שטח התצלום או מוצג בתוך הקשר רחב יותר ברקע? האם דמויות בתצלום מביטות ישירות אל המצלמה או שמבטן מוסט אל חלקים אחרים בפריים? האם מוצגת תנועה בצילום וכיצד היא מתרחשת ביחס אל עצמים נייחים בו? חשבו גם על התזמון: כיצד שבריר השנייה שבו החלטתם לצלם הנו בעל משמעות בצילום? הסיפור הופך למושלם כאשר מתקיימים בצילום כל החלקים שתורמים להבנה, ללא פרטים עודפים ומיותרים שמסיטים את תשומת הלב. ולפעמים, גם חלקים שהצלם בוחר לא להכניס למסגרת, מהווים חלק משמעותי בצילום, כי הם הופכים אותו לסוג של סיפור עם סוף פתוח ומעורר מחשבה.

אני רוצה להציג כמה דוגמאות שידגימו איך משפיעות בחירות שונות בצילום על הסיפור המסופר בתמונה. לצורך כך, אין הזדמנות טובה מזו, לשתף בעבודותיהם של כמה מספרים ויזואליים מצוינים מרחבי העולם. כשתתבוננו בעבודות, נסו לחשוב, מה בצילום עורר בכם רגש או גרם לכם לחשוב, וכיצד תרמה השפה הויזואלית לתוצאה זו. צפו ותיהנו מ…

×        הרצאתו של David Griffin, מנהל תחום הצילום במגזין נשיונל ג'אוגרפיק, במסגרת TED, על האופן שבו צילום מחבר בלי מילים אל אנשים ויצורים אחרים.

×        ראיון עם הצלם Steve McCurry על הסיפורים שמאחורי הסיפורים בתצלומיו המפורסמים, שאת חלקם בוודאי תזהו מיד.

×        הצלם Daniel Milnor שמספר כיצד הוא יוצר בתצלומיו סיפור של מקום.

×        ולקינוח קליל, הצלם Douglas Kirkland מלמד לספר סיפורים מעוררי תיאבון.

שלכם,

ליטל שמר חיים